אתמול, 31.05.16, בשעות הערב הוגשה, מה שכונתה, בקשה למתן צו להרחקה על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 ("החוק").

הבקשה הוגשה על ידי משטרת ישראל, מרחב ירקון (להלן: "המבקשת") ובשל העובדה שהוגשה שלא בשעות הפעילות הרגילה של מזכירות בתי המשפט, הוגדרה בשוגג כהליך פלילי, אולם מהות ההליך על פי הוראות החוק אינה אלא אזרחית, ומשכך יש לדון בתיק זה על פי הוראות החוק, ועל פי מהותו כאמור.

בהחלטה קודמת שניתנה על ידי היום, לאחר שאותה "בקשה" הועברה לטיפולי, ציינתי, בין היתר, כי מתעוררים קשיים ביחס אליה, כאשר הבקשה לא הייתה חתומה כלל, ואף לא היה ברור על ידי מי הוגשה, לא היה מלווה לה תצהיר, ולא הייתה ברורה זהות המגיש.

ציינתי כי המסמך מוגש על גבי נייר מכתבים שנושא כותרת "מרחב ירקון, מחלק תשאול", והנחתי שהבקשה מוגשת על ידי משטרת ישראל.

למען שלמות התמונה יצויין שהמבקשת ציינה כי הגישה את הבקשה, וזאת לאחר שביצעה הערכת מסוכנות על כל אחד מהמשיבים שהוגדרו על ידה כבעלי פוטנציאל מסוכנות, וזאת לאחר רצח השינאה שאירע במצעד הגאווה בירושלים, ובשל כך סברה שיש להוציא צו להרחקת כ"א מהמשיבים מהעיר ת"א בשעות המצעד.

בשל העובדה שהבקשה התייחסה לאירוע מצעד הגאווה, שאמור להתקיים בתל אביב, ביום שישי הקרוב, 3.6.16, הוריתי כי מגיש הבקשה וכל מי שמוסמך להצהיר על עובדותיה יתייצב לדיון לפני היום בשעות אחה"צ והנה לדיון התייצב נציג משטרת ישראל, וכן נציג המחלקה המשפטית.

הבקשה כאמור הוגשה על גבי דף אחד ויחיד, שלא צורף לו תצהיר ולא צורפו לו כל נספחים ולא ניתן היה להבין מהם טעמיה והיא נעדרה נימוקים וטעמים ספציפיים.

בעת הדיון ביקש נציג המבקשת להציג מסמכים שיש בהם, לשיטתו, לתמוך בבקשה וזאת לעיון בית המשפט בלבד, כפי שהדבר מקובל בהליכים פליליים מקדמיים, כאשר חומר החקירה טרם נחשף לעיניו של הנאשם.

אולם, כאמור, עסקינן בהליך אזרחי ובהליך זה כל המסמכים אליהם נחשף בית המשפט עוברים גם לעיונו ולידיעתו של הצד שכנגד.

כך או כך, אין לפני בקשה של ממש כאשר כל מה שהוגש לתיק בית המשפט אינו אלא אותו מסמך נושא כותרת "מרחב ירקון מחלק תשאול".

בתחילת הישיבה ביקש בית המשפט לברר עם ב"כ המבקשת כיצד יכולה המבקשת להתייצב ולעתור בהתאם, ומדוע הוגשה הבקשה במועד כה סמוך לאירוע המצעד, דבר שעלול להקשות על קיום דיון במעמד הצדדים כמצוות החוק.

פרשנות המבקשת הייתה, כפי שניתן ללמוד מתשובתו של בא כוחה המלומד, היא כי מטרת החוק היא להגן על אדם בידי אחר, והמבקשת מפרשת את המונח אדם לרבות הציבור כולו.

עוד הערתי במהלך הדיון ובקשתי הבהרת המבקשת כי בהתאם להוראות החוק, אין ליתן צו בשל צו על פיו בשל "מסוכנות", אלא על יסוד התנהגות בעבר של מי שנקט בהטרדה מאיימת כנגד המבקש עצמו.

ניתן להבין את חששה של משטרת ישראל ואת דאגתה הכנה לבטחון הציבור ולשלומו, אולם נדמה שלא ניתן להעניק לה את הסעד במסגרת החוק, בדרך בה היא ביקשה לצעוד.

החוק למניעת הטרדה מאיימת נועד להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.

הוראות החוק קובעות כי הטרדה מאיימת היא הטרדה של אדם בידי אחר בנסיבות הנותנות בסיס להניח כי מטריד המאיים לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

כאשר בודקים את ההיסטוריה החקיקתית של החוק, אנו למדים שהוא אינו אלא הרחבה של החוק למניעת אלימות במשפחה, ואפשר להוציא צווים, שבמקורם היו במסגרת בני משפחה, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה כאמור, לכלל הציבור.

במהלך הדיון ולאור הערות בית המשפט, ביקש ב"כ המבקשת לצאת להפסקה קצרה על מנת לשקול המשך צעדיה של המבקשת במסגרת הליך זה, כאשר בסיומה ביקשה המבקשת למשוך את הבקשות.

בנסיבות אלה, ולבקשת המבקשת, הרי אני מוחק את הבקשות, ואינני נדרש לשאלות המתעוררות ביחס לבקשה והאם כוונת המחוקק הייתה להרחיב את השימוש בחוק על ידי משטרת ישראל במסגרת ביצוע תפקידה, אולם דברים אלו נאמרים על ידי בית המשפט באמרת אגב, ומעבר לצורך נדמה, שלא זו היא כוונת המחוקק.

יכול וראוי שהמחוקק יבחן את הצורך להעניק למשטרת ישראל שימוש בסמכות ליתן צו הרחקה בנסיבות בהן מתעורר חשש לשלום הציבור, כמתואר בבקשה.

יש להאמין שהמבקשת תפעל על פי סמכויותיה בדין ותמצא את הדרכים החוקיות להגן על שלום הציבור לקראת המצעד ובמהלכו, תצעידו לשלם ותציל את המשתתפים מכף כל אוייב ואורב בדרך ובכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם.

ניתנה והודעה היום, כ"ד אייר תשע"ו, (01 יוני 2016), במעמד הנוכחים.