ניתן ביום 27 יולי 2017

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר איתן ליברוט; ס"ע 14330-11-11; ס"ע 14539-11-11; ס"ע 14494-11-11; ס"ע 14454-11-11; ס"ע 14427-11-11; ס"ע 14394-11-11; ס"ע 14356-11-11) שבו התקבלה חלקית תביעת העובדים המערערים בע"ע 35666-05-16 (להלן – העובדים) נגד חברת השמירה בע"מ המערערת בע"ע 63520-03-16 (להלן – החברה).

הרקע לערעור

1. העובדים, יחד עם עובדים נוספים רבים של החברה, הועסקו במועדים שונים בתפקידי שמירה שונים ברכבת ישראל (להלן – הרכבת). החברה סיימה את ההתקשרות עם הרכבת ביום 31.7.11. בין לבין, פנה כל אחד מהעובדים (למעט עובד 7) במכתב נפרד באמצעות בא כוחו אל החברה. במכתב התבקשה החברה לתת בכתב הצעות עבודה אחרות הכוללות את מיקום המתקנים, השכר לשעה ותנאי העבודה. בנוסף לכך נכתב כי בדיקה מקיפה העלתה כי החברה חייבת לכל אחד מהם זכויות סוציאליות שונות והפרשי שכר וניתנה לחברה הזדמנות לשלם את הנדרש. ביום 26.7.11 הודיעו העובדים על התפטרותם אשר תיכנס לתוקף ביום 1.8.11.
2. העובדים הגישו תביעות כנגד החברה ובהן תבעו רכיבי תביעה משותפים (כל אחד בסכומים שונים) ורכיבי תביעה אישיים - והכל בגין זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה.
3. על הצדדים חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה.
4. המחלוקת בין הצדדים התרכזה במספר נושאים:
5. זכאות העובדים לפיצויי פיטורים.
6. האם החברה חבה לעובדים הפרשי שכר מכוח הסכמי ההתקשרות שבין החברה ובין הרכבת (להלן – ההסכם המסחרי).
7. האם החברה שילמה לעובדים את כל זכויותיהם (דמי חג, תוספת וותק והפרשות לפנסיה פדיון חופשה ועוד) .
8. האם עומדת לחברה זכות קיזוז של זמני הפסקות.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי דן תחילה במחלוקות המשותפות לכל התביעות, ובחלקו השני של פסק הדין דן בתביעה של כל עובד בנפרד. נפרט להלן את עיקרי הקביעות הרלבנטיות לערעורים שבפנינו:
2. פיצויי פיטורים - בית הדין התבסס בפסיקתו על ההלכה לפיה יש לתת משקל לזיקה שבין עובד למקום העבודה. ולפיכך – כך נקבע - כאשר העובד התקבל לעבוד באתר מסוים ועבד רק בו תקופה ממושכת ללא מעבר בין אתרים שונים, הרי שבמקרה של חילופי קבלנים באתר העבודה יהיה העובד, אשר התפטר מעבודתו כדי להמשיך ולעבוד באותו אתר עבודה עבור הקבלן החדש, זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות חלופיים. בית הדין קבע כי מדובר במקרה זה בעובדים אשר עבדו מספר שנים באתר הרכבת (בין שנתיים וחצי לעשר שנים) ללא כל מעבר לאתרים אחרים ואשר המשיכו (למעט עובד 6) לעבוד ברכבת תחת הקבלן החדש. לפיכך בהתאם לפסיקה הינם זכאים לפיצויי פיטורים.
3. מעבר לדרוש התייחס בית הדין גם למחלוקת שבין הצדדים אודות הצעות עבודה חלופיות וקבע כי העובדים לא היו מעוניינים להמשיך לעבוד בחברה (וזאת למרות פניותיהם לחברה בהן ביקשו עבודות אחרות). יחד עם זאת נקבע כי החברה לא הוכיחה שהציעה לעובדים עבודה חלופית קונקרטית. בית הדין בחן שאלה זו ביחס לכל עובד ונדרש לשאלה האם פורטו תנאי העבודה באותן הצעות והאם היה מדובר בהצעות רלוונטיות וזאת לנוכח מספר העובדים הרב שהוצב ברכבת ואשר נדרש להצבה חדשה על ידי החברה.
4. ביחס לעובדים 5 ו-6 נקבעו הקביעות הבאות:
5. בית הדין דן בטענת החברה לפיה עובד 5 (להלן - מר גזאיי) סרב לקבל הצעות בשל כך שעבר דירה מאשקלון לנתניה וקבע כי מר גזאיי המשיך לעבוד ברכבת, שכן התפקיד אותו מילא אינו מבוצע מאותה נקודה גאוגרפית ולפיכך העובד המשיך לעבוד ברכבת למרות מעבר הדירה. נקבע כי הצעות העבודה אשר הוצעו לעובד היו בעיר אשקלון, וזאת למרות שמר לושי העיד כי החברה הייתה זקוקה נואשות לעובדים בסניף נתניה. נקבע כי התנהלות זו מטילה דופי באמיתות הצעותיה של החברה.
6. לגבי עובד 6 (להלן - מר קוזק) נקבע כי הוא לא המשיך לעבוד ברכבת. בית הדין בחן את זכאותו לפיצויים לפי הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963 (להלן - החוק). בית הדין קבע כי השתכנע שגם מר קוזק, כמו יתר העובדים, לא היה מעוניין לעבוד עבור החברה באתרים אחרים, והדבר אף עלה מחקירתו הנגדית. בית הדין קבע כי בנסיבות הענין הנטל על החברה להוכיח כי הוצעה לעובד הצעת שיבוץ שאין בה כדי להרע מוחשית את תנאי עבודתו, וכי החברה לא עמדה בנטל. נקבע כי אמנם בתצהיר מטעם החברה מפורטות הצעות קונקרטיות שהוצעו למר קוזק אך לא מצוין מה התפקיד באתרים אלה ומהם תנאי השכר. כן ציין בית הדין כי אתרים אלה או חלקם הוצעו גם לעובדים האחרים ששימשו כסלקטורים וכמאבטחים. טענת החברה לפיה התנאים אשר הוצעו למערער היו זהים לתנאים בהם עבד ברכבת ואף משופרים נדחתה מהטעם שבית הדין התרשם כי מדובר היה בהצעה כללית ולא קונקרטית וזאת במיוחד לאור העובדה שגם החברה מודה שהיו לה 30 עובדים בתפקיד של מר קוזק ולא הוכח כי היו כל כך הרבה משרות פנויות שכאלה באתרים המוצעים. נקבע כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח שהוצעו הצעות קונקרטיות למר קוזק בתנאים זהים לאלה שהיו לו ברכבת ולפיכך נקבע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בעקבות הפסד המכרז.
7. הפרשי שכר - בית הדין דחה את טענת העובדים לפיה החברה חבה לעובדים הפרשי שכר מכח ההסכם המסחרי. בית הדין נימק את קביעתו כך:

"בנספח ב' המצורף להסכם 90443 נרשם:

'תמורת מתן השירות ומילוי יתר התחייבויות החברה על פי חוזה זה תשלם הרכבת לחברה ע"פ המחירים לכל משמרת בפועל כמפורט להלן.

כל התעריפים המפורטים להלן הינם בשקלים חדשים ואינם כוללים מע"מ.'

בתחתית הטבלה נרשם:

'תעריפים אלה הינם שכר יסוד לשעה/חודש עבודה שעל החברה לשלם לכל סוג עובד. שכר זה אינו כולל שעות נוספות, תנאים סוציאליים ותשלומים נלווים ע"פ חוק והשכר החודשי מתייחס למשרה מלאה.'

מלשון ההסכם, הנספח ומההקשר עולה כי אין לקבל את פרשנות התובעים.

.... סעיף 9(א) להסכם קובע:

'תמורת מתן השירות ומילוי יתר התחייבויות החברה על פי חוזה זה תשלם הרכבת לחברה את הסכומים המפורטים בנספח ב'.'

מכאן עולה בבירור כי הסכומים המפורטים בנספח ב' הם התעריפים שעל הרכבת לשלם לנתבעת בגין כל עובד, יום חול ושבת.

חיזוק נוסף כי מדובר בסכומים שעל הרכבת לשלם לנתבעת נמצא בלשון הנספח הקובע כי תעריפים אלה אינם כוללים מע"מ. לו היה מדובר בתעריפים שעל הנתבעת לשלם לעובד, לא היה נזכר נושא מע"מ.

העובדה כי נרשם בתחתית כי תעריפים אלה הינם שכר יסוד שאינו כולל תנאים סוציאליים ותשלומים נלווים אינו משנה מסקנה זו." (ההדגשה הוספה -א.א.)

בית הדין הוסיף וקבע כי בהתאם לסעיף 9(ב) להסכם המסחרי הקובע כי בתום כל חודש מחודשי תקופת השירות תגיש החברה לרכבת חשבון שיהווה חשבונית מס וכי החברה צירפה חשבוניות מהן - ניתן ללמוד כי הסכומים ששולמו על ידי הרכבת תואמים לסכומים אשר מופיעים בטבלה ולכן אינם מהווים את השכר אותו התחייבה החברה לשלם לעובדים. בית הדין הדגיש כי מטבע הדברים יהיה פער בין השכר שעל החברה לשלם לעובדים לבין התמורה שהייתה אמורה לקבל מהרכבת.

1. תוספת ותק – בית הדין קיבל את טענת העובדים כי הינם זכאים לתוספת ותק מכוח ההסכם הקיבוצי בענף השמירה בשנת 1972 אשר קבע זכאות לתוספת ותק החלה מהשנה השנייה בסך של 1.48 ₪ והתיקון לצו הרחבה בענף השמירה והאבטחה מיום 1.2.83 אשר קבע כי תוספת הוותק תעלה ב-25%. בית הדין קיבל את תחשיב העובדים לפיו שיעור התוספת הינה 49.75 ₪ וזאת עד ליום 14.7.09 מועד בו בוטלה תוספת הותק בהסכם הקיבוצי הענפי החדש. לפי קביעת בית הדין התחשיב נסמך על הוראות החשכ"ל כפי שצוטטו בפסיקה ומהן עולה כי שיעור תוספת הוותק עומד על 35 אג' לשעה לכל שנת עבודה למאבטח החל מהשנה השנייה ו-29 אג' לשומר. בית הדין קבע עוד כי תחשיב החשכ"ל עליו נסמכו העובדים לא נסתר. בית הדין דחה את טענת החברה כי תוספת הוותק כלולה בשכרם של העובדים אשר היה גבוה מהשכר התעריפי הקבוע בהסכם הקיבוצי הענפי. תביעת החברה לקיזוז השכר שולם לעובדים מעבר לשכר התעריפי הנקוב בהסכם הקיבוצי הענפי נדחתה.
2. דמי חג - בית הדין עמד על העקרונות שנקבעו בפסיקה לפיהם תשלום בגין יום חג הוא "עקב העבודה ולא בגין העבודה", וזאת מתוך ההנחה כי העובד אינו עובד בחג שכן דמי חגים נועדו לפצות עובד יומי שאינו עובד בחגים ואינו מקבל תמורה עבורם. בהתאם לכך נקבע כי הזכאות לדמי חגים מתייחסת רק לימי חגים במהלכם לא עבד אותו עובד בפועל אלא אם עבד בחגים בשל כורח ולא בשל בחירתו של העובד. בית הדין ציין כי בענף השמירה ההנחה המקובלת היא שימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק. אולם בענייננו מר לושי העיד כי העובדים היו רושמים בקשות לשיבוץ, לרבות אילוצים או ימים בהם אינם יכולים לעבוד. נקבע כי אמנם חלק מהעובדים שובצו בחג על פי בקשות המעסיק אך לא הוכח כי העובדים לא חפצו בכך ומר לושי אף העיד כי העובדים היו "נלחמים" על עבודה בחג העצמאות בו שולם שכר גבוה יותר. בית הדין קבע כי עיון בתלושי השכר מעלה כי העובדים קיבלו תשלום בגין חגים וכן תשלום בגין שעות חג - דהיינו בגין עבודה בפועל בחגים.

בית הדין הוסיף וקבע כי העובדים לא ערכו פירוט המתייחס לימי החג בהם עבדו לעומת ימי החג בהם לא עבדו, וכי בנסיבות אלו נדחית תביעתם.

הערעורים וההכרעה

1. העובדים וחברת השמירה מערערים על פסק הדין. ערעור העובדים סב על קביעות בית הדין ביחס לתשלום דמי חג וביחס להפרשי שכר מכוח ההסכם המסחרי. ערעור החברה סב על קביעות בית הדין ביחס לתשלום תוספת וותק והזכאות לפיצויי הפיטורים. להלן נפרט את טענות הצדדים בעניינים אלה ואת הכרעתנו:

פיצויי פיטורים

1. לחברה מספר טענות בקשר לרכיב זה:
2. החברה טוענת כי טעה בית הדין בכך שפסק פיצויי פיטורים על סמך הקביעה העובדתית שהעובדים (למעט עובד 6) המשיכו לעבוד ברכבת באמצעות הקבלן החדש. לטענת החברה אף לא אחד מהעובדים הוכיח כי הוא המשיך לעבוד ברכבת אצל הקבלן החדש. עיון בכתב התביעה מעלה כי עובדים 1, 2, 4, 5 ציינו בכתב התביעה ובתצהיריהם כי הם המשיכו לעבוד עם הקבלן החדש אולם לא צירפו בדל ראיה לחיזוק טענה זו. יתר על כן עובדים 3 ו-7 כלל לא טענו בתביעתם כי עברו לעבוד אצל הקבלן החדש וכן לא הצהירו על כך בתצהירם (בדיון בעל פה טענה החברה כי עובדים 5 ו-7 לא טענו בתצהירם כי המשיכו לעבוד ברכבת אצל הקבלן החדש); ביחס לעובד 5 נטען כי הוא לא הוכיח שהמשיך לעבוד ברכבת וכן כי מעדותו עולה תמונה ברורה כי עזב את העבודה בשל מעבר לעיר אחרת (נתניה) (בדיון בעל פה טענות אלה נאמרות ביחס לעובד 2, נראה כי מדובר בשגגה).
3. בית הדין התעלם מקביעתו העובדתית כי העובדים, למרות פניותיהם לחברה מיום 23.6.11 ומיום 5.7.11 בהן ביקשו הצעות עבודה אחרות, לא היו מעוניינים לעבוד באתרים אחרים.
4. טעה בית הדין בקביעתו ביחס לעובד 6 (מר קוזק). לטענת החברה מר קוזק לא הוכיח כי הייתה הרעה מוחשית או נסיבות שבהן לא יכול היה להמשיך לעבוד; טעה בית הדין בכך שקיבל את גרסת העובד לפיה החברה לא הציעה לו עבודה בתנאים בהם הוא עבד. בית הדין התעלם מכך שהעובד, כמו יתר העובדים שתבעו, סימן לעצמו למטרה להגיש את התביעה וסיכל במזיד ובכוונת מכוון כל אפשרות לברר את טענותיו מבלי לתת לחברה הזדמנות לדון בטענותיו והתפטר בטענה שקרית כאילו לא הוצעו לו הצעות עבודה חלופית.
5. בית הדין טעה עת הסתמך על פסק הדין בענין קרבצ'נקו^[1] שכן שם בתקופת עבודתו של העובד מר קרבצ'נקו שהסתיימה בשנת 2006 חל ההסכם הקיבוצי הענפי הישן ואילו בערעור דנא אין מחלוקת כי חלות ההוראות של ההסכם הקיבוצי משנת 2008 וכי בהסכם הקיבוצי הענפי משנת 2008, להבדיל מההסכם שקדם לו, לא נקבעה כל הוראה באשר לתשלום פיצוי פיטורים בעת החלפת קבלן שמירה. לנוכח קביעת בית הדין כי העובדים לא נפגשו עם החברה ובכך סיכלו את אפשרות שיבוצם, אזי המסקנה עליה נסמך בית הדין לפיה עובד זכאי לפיצוי פיטורים אף אם סרב להצעת העבודה החליפית אינה רלבנטית.
6. טעה בית הדין בקביעתו כי החברה לא הוכיחה שההצעות שהוצעו לעובדים היו מממשיות, קביעה המבוססת על כך שהחברה לא הכחישה כי עם סיום ההתקשרות עם הרכבת נותרה החברה עם 500 עובדים שנפלטו מהרכבת. וזאת למרות עדותו של מר לושי שהעיד כי לגבי כל אחד מהעובדים הוצעו הצעות קונקרטיות.
7. שגה בית הדין בכך שהתעלם מכך שבטופסי ההודעה לעובד צויין כי החברה רשאית לנייד את העובדים ולשבצם באתרים אחרים, ומכאן שאם הם מסרבים לשיבוץ ומתפטרים הם אינם זכאים לפיצוי פיטורים.
8. העובדים טוענים מנגד כי טענות החברה מופנות נגד הקביעות העובדתיות בפסק הדין; כי די בעובדה שהעובדים לא המשיכו לעבוד בחברה, שהפסידה את המכרז, על מנת לקבוע כי הם זכאים לפיצויי פיטורים. בהתאם להלכת התעשייה האווירית^[2] כל התפטרות של עובד עקב חילופי מעסיקים מזכה את העובד בפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק. אומנם בהסכם הקיבוצי החדש אין סעיף הקובע הסדר מפורש למצב של חילופי מעסיקים (כפי שהיה בהסכם קיבוצי 72) אולם בהתאם להלכה^[3], יש ליתן משקל לזיקה שבין עובד השמירה למקום העבודה. לפיכך כאשר העובד התקבל לעבוד באתר מסוים ועבד רק בו וללא מעבר בין אתרים שונים, הרי שבמקרה של חילופי קבלני שמירה באתר העבודה יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המשיך בעבודה באותו מקום באמצעות הקבלן החדש, וזאת גם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות עבודה חלופיים. החברה בחוסר תום לב לא נתנה לעובדים מכתב כוונות עם הצעות קונקרטיות בתנאי שכר כתובים ומפורשים כמו גם לא התייחסה לטענתם ודרישתם לתשלומי שכר וזכויות סוציאליות ואין לה להלין אלא על עצמה.
9. אשר להכרעתנו - לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בכל הנוגע לרכיב זה ובכלל זה הקביעה כי העובדים 1 – 5 ו- 7 המשיכו לעבוד אצל הקבלן החדש. אשר על כן, מקובלת עלינו קביעתו המשפטית של בית הדין לפיה נוכח נסיבות העניין העובדים אשר עברו לעבוד ברכבת תחת הקבלן החדש זכאים לפיצויי פיטורים. ונסביר:
10. בחינת טענות החברה לפיה העובדים 1 – 5 ו- 7 לא הוכיחו כי המשיכו לעבוד בחברה נדחית. עיון בתיק האזורי מעלה כי עובדים אלה הצהירו כי המשיכו לעבוד ברכבת תחת הקבלן החדש. הצהרה זו לא נסתרה והם גם לא נשאלו עליה בחקירתם הנגדית. בנסיבות אלה לא מצאנו כל טעם להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין לפיה המשיכו העובדים לעבוד ברכבת תחת הקבלן החדש. טענת החברה לפיה היה על העובדים להביא ראיה נוספת מלבד עדותם, אין לה על מה להתבסס ודינה להידחות. עסקינן בהערכת משקלה של ראיה ומשבית הדין האזורי נתן אמון בגרסת העובדים בהקשר זה אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעתו.
11. לא ברורה טענת החברה לפיה עובדים 3 ו-7 לא טענו כי המשיכו לעבוד ברכבת. כפי שציינו לעיל, גם בתצהירי עובדים אלה צויין כי הם המשיכו לעבוד ברכבת תחת הקבלן החדש. אמנם עובד 7 לא טען טענה זו בכתב התביעה אולם בתצהירו העיד אודות עובדה זו והחברה לא העלתה כל טענה נגד שינוי או הרחבת חזית.
12. גם ביחס למר גזאיי (עובד 5) לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין לפיה המשיך לעבוד ברכבת. טענת החברה כי בעדותו הודה מר גזאיי כי הפסיק לעבוד בשל מעבר הדירה נדחית. אכן מר גזאיי אישר בעדותו כי עבר דירה, אולם אין בכך כדי לסתור את עדותו כי המשיך לעבוד ברכבת. ודאי כך הוא שלא נשאל על כך בחקירתו הנגדית.
13. לאור האמור אין לנו צורך להדרש למחלוקות בשאלה אם הוצעו עבודות חלופיות מתאימות אם לאו. ממילא בנסיבות העניין מקובלת עלינו מסקנת בית הדין כי בנסיבות בהן עובד מוצב לעבודה במקום עבודה פלוני תקופה ממושכת הרי שהתפטרותו לצורך המשך העסקתו באותו מקום עבודה פלוני באמצעות הזכיין החדש עשויה להעלות – ובמקרה זה עולה - כדי התפטרות בדין מפוטר המקימה את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים.
14. אשר למר קוזק (עובד 6) - טענות החברה בענין מר קוזק הינן טענות עובדתיות. בית הדין בחן את הראיות שעמדו לפניו וקבע כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הציעה למר קוזק הצעות עבודה קונקרטיות בתנאי שכר זהים. לא מצאנו כי החברה הצביעה על טעם המצדיק התערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין בענין זה.

הפרשי שכר

1. העובדים טוענים כי ההסכם המסחרי הינו חוזה לטובת צד ג' שקובע את שיעור השכר אותו זכאים העובדים לקבל, וכי בכך שהחברה שילמה לעובדים שכר המופחת מהקבוע בו, היא הפרה את ההסכם המסחרי ואת זכותם שלהם כצד ג'. לטענתם הסכומים המפורטים בהסכם המסחרי מהווים התחייבות לתשלום לעובדים ולא התחייבות לתשלום לחברה.

עוד טוענים העובדים כי טעה בית הדין בכך שהסתמך על מסמך שהוגש מטעם החברה בענין זה וזאת בעיקר נוכח העובדה שהמסמך לא היה חתום ולאור עדותו של מנכ"ל החברה אשר העיד כי היו חותמים על כל עמוד בחוזה. כן נטען כי לא היה מקום שבית הדין יסתמך על החשבונית אותה הגישה החברה וזאת משלא ניתן לקבוע את אמיתותה.

1. החברה טוענת כי צדק בית הדין בדחייתו את פירוש העובדים להסכם המסחרי, ובקביעתו כי מלשון ההסכם, כפי שתוקן מעת לעת, ומהקשרו עולה כי אין לקבל פירוש זה. החברה טוענת כי התעריפים אשר פורטו בהסכם המסחרי הינם התמורה אשר שולמה לחברה על ידי הרכבת - תמורה המגלמת בתוכה את עלויות ההעסקה (השכר השעתי לעובדים, זכויות נלוות, קורסים וכו') וכי לא יתכן כי התעריפים המפורטים שם, אשר לטענת העובדים הינם שכר עבודה, ישאירו את החברה בסוף כל חודש ללא כל "רווח" – ואף הפסד - עבור שירותי השמירה והבידוק הבטחוני שהוענקו לרכבת.
2. אשר להכרעתנו - מקובלת עלינו הנמקת בית הדין האזורי אשר דחה את התביעה להפרשי שכר. עיון בהסכם המסחרי ובנספח ב' אליו מפנים המערערים מעלה כי פירוש העובדים להסכם המסחרי הינה בלתי סבירה ואינה עולה מלשון ההסכם. כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי אין בסיס בלשון ההסכם לפירוש העובדים, נספח ב' עוסק בסכומים שהרכבת חייבת לחברה עבור העסקת השומרים (ובכללם העובדים), וזאת, בין היתר כפי שעולה מכותרת הנספח. כמו כן קבלת פירוש העובדים משמעה כי החברה אמורה להעביר את כל התמורה שקיבלה מהרכבת אל העובדים, כך שלא נותר בידה כל רווח ולמעשה אף נוצר הפסד בשל העלויות הנילוות כמעסיק. פרשנות זו של ההסכם מנוגדת להגיון ועל כן דין טענת העובדים בענין זה להדחות.

דמי חג

1. העובדים טוענים כי טעה בית הדין בכך שדחה את התביעה ביחס לכל העובדים ולא פירט ובדק רכיב זה לגבי כל עובד ועובד הסתפק בקביעה גורפת ושגויה ביחס לכלל העובדים. לגבי כל אחד מהעובדים נטען כי שיבוצם לעבודה נעשה על ידי החברה ומשכך אם העובד נעדר יום לפני/אחרי החג הרי שהיה הדבר בשל כורח שיבוץ העבודה ובאישור החברה. טענת החברה כי השיבוצים לעבודה היו לפי צרכי ובקשות העובדים היא טענה שקרית שכן אם העובדים היו משובצים לפי צרכיהם לא היה ניתן לקבוע סידור עבודה. העובדים הציגו תחשיב לפיו יש לשלם לכל עובד (שכר קובע * מספר ימי חג בכל שנה) ממנו הפחיתו את דמי החגים ששולמו.
2. החברה טוענת כי צדק בית הדין האזורי בדחיית תביעת העובדים מהטעם שהעובדים לא ערכו פירוט המתייחס לימי חג בהם לא עבדו לעומת ימי חג בהם עבדו. עוד טענה החברה כי בניגוד לטענת העובדים קביעת סדרי העבודה לא נעשתה לפי צרכי החברה בלבד אלא בהתאם לאילוצי העובדים. על אף שחלק מהעובדים העידו כי שובצו בימי חג לבקשת המעסיק לא הוכח על ידם כי הם לא חפצו בכך.
3. אשר להכרעתנו - בסוגית דמי החגים מקובלת עלינו הנמקת בית הדין האזורי. בהתאם לנפסק בענין איליאסייב^[4] הנטל המוטל על עובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג עליהם מבוססת תביעתו. הדבר חשוב שבעתיים לאור הוראותיו של ההסכם הקיבוצי משנת 2008 בענף השמירה אשר קובע כי ביום חג בו הועסק העובד הוא זכאי ל"תוספת חג" בלבד. דהיינו, נדרש מהעובד לפרט לגבי כל חג וחג מהי תביעתו ומהו הטעם לכך. צודק בית הדין האזורי שהעובדים לא עמדו בנטל זה, ועל כן ערעור העובדים בענין זה נדחה^[5]. אין לצפות כי בית הדין ישמש כלבלרו של תובע מיוצג ויכנס מיוזמתו לבדיקה פרטנית המתייחסת לכל עובד ועובד לגבי כל חג וחג.

תוספת ותק

1. החברה טוענת כי תביעת העובדים לתוספת ותק היא תביעה אומדנה אשר נשענת על תעריפים "פרי דמיונם" של העובדים ואשר לא הוכחו ולא נתמכו בבדל ראיה. לטענת החברה, מדובר בתוספת ארכאית שבוטלה ונבלעה בהסכמי הכנסת המינימום וממילא היא צמודה לתוספות היוקר בלבד כך שהיא חסרת ערך כלכלי בימינו. מוסיפה החברה וטוענת כי בית הדין האזורי טעה בכך שהסתמך על חישובים שגויים של העובדים, שכן העובדים הסתמכו בתביעתם על תחשיב כללי שאינו מפורט ולא נתמך בשום חישוב. העובדים לא הציגו כל מסמך בעניין כשמנגד החברה צירפה לתצהיריה מסמך עמדה מטעם ההסתדרות; שכרם של העובדים התעדכן מעת לעת אף מעבר לשיעורים שנטענו על ידי העובדים; היה מקום לדחות את התביעה לתוספת ותק מהטעם של כימות שגוי^[6]; אין בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה כל תוספת ותק אחוזית. סעיף ח.2(1) בהסכם הקיבוצי האמור המפנה לנספח התעריפים ובו מצויינות תוספת הותק בלירות. תוספת זו הינה צמודה על פי סעיף ט להסכם הקיבוצי לתוספות היוקר שחלו במשק. תוספות אלו שולמו בהתאם להסכמים אשר נחתמו מעת לעת באופן חלקי ועד לתקרה שנקבעה באותם הסכמים, כאשר שעורי האינפלציה שחלו באותה תקופה שחקו את תוספת הותק עד כדי אובדן ערך כלכלי והסכמי שכר המינימום בלעו את אותה תוספת ארכאית ושולית בחובם. החברה טענה כי בהתאם לפסיקת בתי הדין מדובר בתוספת ארכאית אשר נקבעה בלירות ללא הצמדה ובטלה מהעולם.
2. מנגד טוענים העובדים כי אין מקום להתערב בקביעת בית הדין ביחס לתוספת הוותק. העובדים מפנים לפסיקת בית הדין בענין קרבצ'נקו שם נקבע כי יש לתוספת ותק ערך כלכלי נכון להיום, וכן מפנים לענין בוסקילה^[7], שם אישר בית דין זה פסק דין שאישר תביעה ייצוגית בענין תוספת הוותק. לענין חישוב גובה תוספת הותק מפנים העובדים לפסק הדין של בית הדין האזורי בעניין דרור אייל^[8] בו נקבע על סמך מסמך רשמי של ההסתדרות כי שווי תוספת הותק מחודש מאי 2001 עומד על 49.75 ₪ לחודש. צדק בית הדין בכך שקיבל את תחשיבי העובדים אשר לא נסתרו. בענין זה נטען כי החברה לא הציגה כל חישוב נגדי. טענת החברה לפיה תוספת הותק כלולה בשכר של העובדים לא הוכחה וכן מנוגדת להלכה כי תשלום שכר בשעור גבוה יותר מתעריף השכר על פי הוראות ההסכם הקיבוצי אינו שולל מהעובד את זכויותיו האחרות על פי הוראות ההסכם הקיבוצי.
3. אשר להכרעתנו – דין ערעור החברה להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים:
4. כפי שכבר נפסק על ידי בית הדין זה, אין בסיס לתביעת תוספת וותק המבוססת על חוזר חשכ"ל, מקום שלא הוכח כי חוזר החשכ"ל חל על המכרז במסגרתו מועסק העובד, וזאת משחוזר החשכ"ל אינו מקור נורמטיבי עצמאי מחייב בענף השמירה^[9]. יתירה על כן, עיון בכתבי הטענות של העובדים מעלים כי תביעתם כלל לא מבוססת על חוזר חשכ"ל אלא על "מקור" אחר.
5. אשר למקור הנורמטיבי עליו מבוססת תביעת העובדים - קטע מתוך מסמך מטעם ההסתדרות שהומצא לבית הדין האזורי במסגרת סיכומים בענין דרור אייל: ברי כי אין במסמך זה שחלקו מצוטט בפסק הדין בעניין דרור אייל כדי להוות ראיה בדבר שווי תוספת הוותק. מעבר לספק בכוחה של "ראייה" זו לשמש בסיס להוכחת שווי התוספת, הרי שמסמך זה כלל לא מהווה ראייה בהליך זה משלא הוגש לתיק.
6. לאור האמור, ומשהגענו למסקנה כי העובדים לא הוכיחו את תביעתם בעניין זה ערעור החברה בענין תוספת הוותק מתקבל, גם מבלי להיזקק ליתר טענותיה. חיוב החברה לשלם לעובדים את תוספת הוותק מבוטל.

סוף דבר

1. ערעור העובדים נדחה.
2. ערעור החברה נדחה לעניין חיובה לשלם פיצויי פיטורים ומתקבל לעניין חיובה לשלם תוספת ותק, וזאת כאמור בסעיף 26 לעיל. לפיכך, סכומים ששולמו לעובדים על ידי החברה ברכיב זה יושבו לה, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום כאמור ועד למועד ההשבה.
3. בהתחשב בכך שעיקר ערעור החברה נדחה, אין צו להוצאות בערעורים.

ניתן היום, ד' אב תשע"ז (27 יולי 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו – חברת השמירה בע"מ (18.12.11) (להלן - ענין קרבצ'נקו). ↑

2. בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ , פ"ד נח (6) 481 (2.6.04). ↑

3. ענין קרבצ'נקו; ע"ע (ארצי) 32805-11-11 אופק-מ.ב חברה לניהול ואחזקה בע"מ - אולג בליוזר (8.7.13). ↑

4. ע"ע (ארצי) 47268-07-13 אלכסנדר איליאסייב - כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (19.2.17). ↑

5. השוו: עניין איליאסייב בס' 45 לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 56816-05-16 HAMED EZZEIN - חדד טאס עבודות עפר ופיתוח בע"מ (5.7.17) בס' 8 – 9 לפסק הדין; ע"ע (ארצי) 395/03 יון צ'יריק נ' עו"ד יהונתן דוידוביץ (28.12.06); ע"ע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ – ולנטינה פרצנב (1.6.15). ↑

6. ע"ע (ארצי) 43772-08-11 שפלב דמיטרי - ב.ש. אבידר ב.ש.אבידר שמירה וניקיון (24.12.12) ↑

7. ע"ע (ארצי) 53083-10-10‏ אילן בוסקילה - סער בטחון בע"מ (3.9.12) ↑

8. עב (י-ם) 1487/04 דרור אייל נ' שיאון - חברת אבטחה שמירה ושירותים בע"מ (28.9.06) ↑

9. ע"ע (ארצי) 22606-10-13 סטניסלב (סלבה) שולמן - נוף ים בטחון בע"מ (22.1.17). ע"ע (ארצי) 36077-09-16 ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ – מיכאל בינימינוביץ (29.6.17). ↑