1. בפניי תובענה בסדר דין מהיר, שהגישה התובעת נגד הנתבע, לתשלום יתרת חוב בגין סחורה שסופקה לו, ותמורתה לא שולמה במלואה.

כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

1. התובעת היא אגודה שיתופית העוסקת, בין היתר, ביבוא מצברים לרכב. הנתבע הוא עוסק מורשה העוסק, בין היתר, בשיווק מצברים ללקוחות פרטיים.

אין חולק, כי הנתבע רכש מהתובעת כמות של מצברים מסוג FVP, ותמורת הרכישה מסר לתובעת את הסכום שסוכם בין הצדדים, בארבעה שיקים דחויים. לבקשת הנתבע, הוחלפו השיקים בשלב מאוחר יותר, כאשר תחת ארבעת השיקים שנמסרו לנתבע, הוחזרו לתובעת רק שלושה מן השיקים, ושיק רביעי, על סך 52,975 ₪, לא הוחזר לתובעת ולא שולמה תמורתו.

במסגרת תביעתה, דרשה התובעת את תשלום יתרת התמורה, אשר לאחר זיכויים שונים שזוכה הנתבע ביחסים העסקיים בין הצדדים, עמדה ביום הגשת התביעה, לטענת התובעת, על סך של 44,345 ₪.

בכתב התביעה טענה התובעת, שרק בעקבות דרישת תשלום ששלחה לנתבע, "נזכר" הנתבע לפתע להעלות טענות בדבר תקלות שהתגלו במצברים, ודרש לשלם את יתרת התמורה לאחר תום תקופת האחריות על המצברים – דרישה שאינה מקובלת בענף.

התובעת הדגישה, כי הנתבע טען באזניה כי 26 מן המצברים שסופקו על ידיה נמצאו פגומים, אולם לאחר שבעל מקצוע מטעמה בדק את המצברים, הסתבר כי 23 מהם תקינים לחלוטין, ורק 3 מתוכם פגומים, כאשר באחד מן המצברים הפגומים מקור התקלה בטעינת יתר. לפיכך, טענה התובעת כי אין כל בסיס לטענת הנתבע כי יש לפטור אותו מחובת התשלום או לקזז סכום כלשהו מחובו לתובעת.

1. בכתב ההגנה טען הנתבע כי ברבים מן המצברים שרכש מן הנתבעת התגלו תקלות. הנתבע ציין, כי ברשותו 26 מצברים אשר סופקו ללקוחותיו ונמצאו כפגומים ולפיכך, ומאחר והמצברים היו עדיין בתקופת האחריות, נאלץ להחליף ללקוחותיו את המצברים על חשבונו ולספקר להם מצברים חדשים. הנתבע צירף לכתב ההגנה תוצאות בדיקה המעידה לכאורה על כך ש – 23 מתוך 26 המצברים שנבדקו נמצאו פגומים, ובגינם טען הנתבע כי על התובעת לזכותו בסך של 11,500 ₪.

הנתבע טען, כי לאור ההיקף הגדול של התקלות שהתגלו במצברים, הציע לתובעת הסדר לפיו יתרת החוב תיפרס, לאחר קיזוז עלויותיו, עד תום תקופת האחריות. הנתבע טען, כי אין זה צודק לחייבו לשלם עבור מוצרים פגומים ללא ביטחון לשיפוי מצד התובעת וכל עוד הוא חשוף לשיפוי לקוחותיו בגין מחדלי התובעת כיבואנית המצברים הפגומים.

1. כתב התביעה נתמך בתצהירו של מר מנחם (מני) חזן, סמנכ"ל שיווק אצל התובעת; וכתב ההגנה נתמך בתצהירו של הנתבע.

לכתבי הטענות צירפו הצדדים מסמכים שונים, ובהם מסמכי בדיקה של המצברים אשר לטענת כל צד תומכים את טענתו בדבר תקינותם או אי תקינותם של המצברים.

יחד עם זאת, בשלב הגשת הראיות ותצהירי העדים שאינם בעלי דין, הוגש רק תצהירו של מר שמואל גרשון מטעם התובעת, לתמיכת טענותיה כי המצברים נבדקו ע"י העד ונמצאו תקינים ברובם (כאמור למעט שלושה).

ביום 18.12.16 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק, ובמסגרתה, משלא עלה בידי ביהמ"ש להביא את הצדדים להסכמות בתיק, נקבעו הוראות לדיון ההוכחות, ובכלל זאת נקבע כי מטעם התובעת יעידו מר חזן ומר שמואל אשר הגישו תצהירים מטעמה; ומטעם הנתבע יעיד הנתבע עצמו וכן נציג המוסך אשר לטענת הנתבע ערך את בדיקת המצברים שתוצאותיה צורפו לכתב ההגנה, ואשר לטענת הנתבע מעידות כי 23 מבין 26 המצברים נמצאו פגומים.

לדיון ההוכחות שהתקיים 5.6.17 התייצב הנתבע אולם כל עד מטעם המוסך לא התייצב לדיון, והנתבע ויתר על העדתו.

דיון והכרעה

1. דין התביעה להתקבל במלואה.

כפי שהובהר לעיל, אין למעשה כל מחלוקת בין הצדדים כי לא שולמה לתובעת מלוא התמורה עליה הוסכם, וכי נותרה יתרת חוב בסכום התביעה (ראו גם סעיף 38 לכתב ההגנה).

הנתבע אף אישר בחקירתו הנגדית כי נטל לידיו את ארבעת השיקים שהפקיד בידי התובעת תמורת המצברים, והחזיר לידיה רק שלושה מהם, כאשר שיק על סך כ – 52,000 ₪ לא הוחזר (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 8-11).

הנתבע תלה את טענתו כי אינו חייב לשלם את יתרת התמורה בתקלות שהתגלו במצברים, וטען כי לאור היקף התקלות אין הצדקה לחייבו בתשלום יתרת התקופה אלא בחלוף תקופת האחריות על המצברים. יחד עם זאת, הודה הנתבע כי לא זו היתה הסכמת הצדדים, וכי בהתאם להסכמת הצדדים היה על הנתבע לשלם לתובעת את התמורה במועד שהוסכם ללא קשר לתקופת האחריות (העומדת על שנתיים) (שם, בשורות 12-13).

ודוק. 23 המצברים אשר נטען בכתב ההגנה כי היו פגומים, שווים – כך עפ"י הנטען בכתב ההגנה – עומד על 11,500 ₪ (ראו סעיף 38 לכתב ההגנה).

על אף האמור, הנתבע לא שילם לתובעת את יתרת התמורה אשר במועד הגשת כתב ההגנה לא היתה שנויה במחלוקת.

1. יוער, כי בפתח דיון ההוכחות, טען ב"כ הנתבע כי מאז הוגש כתב ההגנה התגלו תקלות במצברים נוספים, מעבר לאותם 23 שנזכרו בכתב ההגנה. ב"כ הנתבע אף הוסיף וציין כי נערך ע"י הנתבע תחשיב, לפיו לאור היקף התקלות שנתגלו במצברים בתקופת האחריות ואשר בגינם הוא זכאי, לטענתו, לזיכוי – הרי שחובו לתובעת עומד על סך של 3,810 ₪, והוא מסר לידי ב"כ התובעת שיק על סכום זה במעמד הדיון.

יחד עם זאת, אין חולק כי מאז הוגש כתב ההגנה לא התבקש תיקונו, והנתבע אף לא ביקש בשום שלב להגיש תצהיר משלים בסוגייה זו.

גם במעמד דיון ההוכחות לא הוגשה לביהמ"ש כל ראיה שיהיה בה כדי ללמד על כך שמאז הגשת כתב ההגנה התגלו תקלות במצברים נוספים, והנתבע אף לא העיד על כך. הנתבע אף אישר במהלך חקירתו הנגדית כי לאחר הגשת כתב ההגנה לא פנה אל התובעת בכל טענה כי מצברים נוספים כלשהם התגלו כפגומים לא כל שכן שלא התאפשר לה לבדוק זאת (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 28-30).

רק במהלך הסיכומים, ניסה ב"כ הנתבע לצרף את התחשיב הנ"ל, אולם ניסיון זה נדחה ע"י ביהמ"ש משלא הוגש המסמך במעמד חקירת העד, וב"כ הנתבע חזר בו ממנו.

בנסיבות אלו, כאשר מאז הגשת כתב ההגנה ועד לסיכומים לא נעשה ניסיון של ממש לטעון או לבסס ראייתית טענה כי התגלו מצברים פגומים נוספים, הרי שיש לקבוע כי גרסת הנתבע הרלוונטית לתיק זה היא זו המפורטת בכתב ההגנה והיא בלבד.

1. טענות הנתבע במסגרת כתב ההגנה הינן טענות קיזוז, כאשר חלקן עניינן קיזוז סכום קצוב (זיכוי בסך 11,500 ₪ בגין 23 המצברים שנטען כי היו פגומים) ובחלקן האחר, טענות לקיזוז בלתי קצוב בגין נזקים כלליים שנגרמו לנתבע בשל מכירת המצברים הפגומים.

כך או כך, מדובר בטענות קיזוז אשר הנטל להוכיחן חל על הנתבע.

הנתבע לא עמד בנטל זה, ולו בדוחק, ולמעשה לא הביא כל ראיה לכך שהמצברים שסופקו ע"י התובעת היו פגומים.

1. מטעם התובעת הוגש, כאמור תצהיר מר חזן, וכן תצהירו של מר שמואל גרשון.

מר חזן העיד כי המצברים שנמכרו לנתבע היו תקינים, וכי הם נמכרו גם ללקוחות אחרים ולא התגלו בהן תקלות או בעיות כנטען ע"י הנתבע.

מר שמואל העיד כי בדק את 26 המצברים שבמחלוקת בחצרי הנתבע, בנוכחות שניים מעובדי הנתבע, ומצא כי 23 מהם היו תקינים.

מר שמואל אף ציין, כי במהלך הבדיקה הונחו עובדי הנתבע להפסיק לשתף עימו פעולה. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי הורה להפסיק את הבדיקה, לטענתו בשל כך שלא בוצעה כראוי (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 26-27).

יחד עם זאת, הנתבע לא הגיש תצהיר מטעם אף אחד מעובדיו שנכחו במקום בזמן הבדיקה (שני עובדים ומזכירה - ראו עמ' 14 לפרוטוקול ש' 25). יוער, כי במעמד דיון ההוכחות נטען כי אחד העובדים שנכחו בבדיקה התייצב לדיון, אך הנתבע לא ביקש להעידו.

1. יתר על כן. הנתבע לא הגיש כל ראייה מטעמו לבדיקה שנערכה למצברים מטעמו ואשר לטענתו העלתה כי המצברים פגומים.

כזכור, לכתב ההגנה צורפו ממצאי בדיקה כאמור, אשר נערכו, עפ"י הטענה, ביום 28.7.16, דהיינו חודשים אחדים לאחר שנבדקו ע"י מר שמואל. ואולם, הבדיקה בוצעה במוסך "קיה", ולפיכך נקבע בהחלטה מיום 18.12.16 כי נציגו יעיד מטעם הנתבע, וזאת על מנת להגיש באמצעותו את תוצאות הבדיקה. בהתאם לאותה החלטה, אמור היה הנתבע לדאוג לזימונו של מי מטעם המוסך, אולם במהלך דיון ההוכחות הודיע ב"כ הנתבע כי הנתבע ויתר על עדות זו.

בהעדר עדות מטעם מי שערך את הבדיקה, לא מצאתי ליתן משקל כלשהו לממצאיה.

זאת, בפרט בהתחשב בעדותו של מר שמואל, אשר הצהיר כי אין כל משמעות לבדיקה שנערכה אחרי זמן כה רב, שכן לאחר מספר חודשים שהמצברים הוצאו מכלי הרכב בהם היו מותקנים ועמדו ללא שימוש, סביר כי גם מצברים שהיו תקינים קודם לכן ייפגמו.

1. יתירה מכך, ועוד קודם לבדיקות אלו או אחרות שבוצעו למצברים – הנתבע לא הביא ולו בדל של ראיה לכך שאכן החליף מצברים ללקוחות כלשהם. הנתבע טען, כי אין כל תעוד לפעולות כאלו, המבוצעות ע"י הנתבע כשירות ללקוחותיו ללא תשלום, שכן מדובר בתקופת האחריות. טענה זו אין בידי לקבל שכן גם אם אין הדברים מתועדים במסמכי הנהלת החשבונות של הנתבע, מצופה היה כי יהיה תיעוד כלשהו לקריאות השרות, קבלת המצברים חזרה ו/או אספקת מצברים חדשים, וכיוצ"ב. לחילופין, ניתן היה להגיש תצהיר של מי מלקוחות הנתבע, יומני עבודה, או כל מסמך אחר אשר יהיה בו כדי לבסס את טענות הנתבע כי אכן הוחלפו מצברים כלשהם.

בנסיבות אלו, סבורני, כי הנתבע לא עמד, ולו בדוחק, בנטל המוטל עליו להוכיח את טענות הקיזוז.

1. להשלמת התמונה יש להתייחס לשתי טענות נוספות של הנתבע.

הנתבע טען, כי אין כל היגיון מסחרי או כלכלי בכך שיבחר להחליף ללקוחותיו מצברים תקינים, "בהתנדבות", וזאת בפרט לאחר שנוכח כי התובעת ממאנת לספק לו מצברים חדשים תחתם. מכך ביקש הנתבע להסיק כי המצברים הוחלפו אך ורק בשל היותם פגומים.

עדי התובעת העלו תיאוריות שונות באשר לתום ליבו של הנתבע ולסיבה שבגינה בחר להחליף מצברים אשר היו תקינים, ולחילופין טענו כי ייתכן בחוסר מקצועיות מצד הנתבע, אשר החליף את המצברים שלא לצורך.

לא מצאתי צורך לקבוע ממצאים כטענות עדי התובעת בעניין זה, שכן, כפי שקבעתי לעיל, משעה שאין חולק כי הנתבע לא שילם לתובעת את מלוא התמורה עליה הוסכם בגין המצברים, הנטל על הנתבע להוכיח כי המצברים היו פגומים, והיו בידיו מגוון דרכים ואמצעים לעשות כן אך הוא לא נקט באף אחד מהם. בנסיבות אלו, סברתי כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את טענות הקיזוז, ולפיכך אין בטענה זו כדי לסייע לו.

1. עוד טען הנתבע, כי התובעת הפסיקה לאחר זמן קצר לייבא את מצברי FVP ומכך ביקש להסיק כי מדובר במצברים בעייתים, שכן לא בכדי הפסיקה התובעת לשווקם. עוד נטען כי יש בכך כדי להעמיד בסכנה את השירות שיקבלו הצרכנים בתקופת האחריות.

אף בטענה זו אין כדי לסייע לנתבע, וזאת הן מן הטעם שצויין לעיל משאין בה כדי להוות תחליף נאות להוכחת טענות הקיזוז בראיות קבילות, והן מן הטעם שעד התובעת מר חזן – אשר בעדותו מצאתי ליתן אמון – נתן מענה לטענות אלו. כך, הבהיר מר חזן והדגיש כי מצברים מסוג זה נמכרו ע"י התובעת גם ללקוחות רבים ואצל אף אחד מהם לא היה שיעור החזרות שהתקרב לשיעורי ההחזרה אצל הנתבע (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 23-25). מר חזן אף העיד כי התובעת הפסיקה לשווק את המוצר הזה משעברה לייבא מצברים של מותג אחר, והדגיש כי התובעת מספקת אחריות לכל הלקוחות שרכשו ממנה את המצבר הגם שאינה מייבאת אותו עוד (עמ' 4 ש' 25-27).

1. סוף דבר, משאין מחלוקת, כאמור, כי הנתבע לא שילם לתובעת את התמורה המוסכמת, ומשהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי מסיבה כלשהי היה רשאי שלא לשלם את יתרת התמורה או חלקה, הרי שדין התביעה להתקבל במלואה, בכפוף לניכוי הסכום אשר שולם לתובעת במעמד הדיון.

לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,535 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

לא נעלם מעיניי כי מדובר בשיעור בלתי מבוטל של הוצאות משפט ביחס לסכום התביעה, אולם, סבורני, כי משבמשך תקופה ממושכת ביותר נמנע הנתבע מלשלם לתובעת את התמורה החוזית המגיעה לה, או למצער את חלקה אשר לא היה שנוי במחלוקת, וגרר אותה לניהול הליך משפטי מלא, עליו לשאת בהוצאות הריאליות שנגרמו לתובעת בשל הצורך לנהלו.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ז, 06 יוני 2017, בהעדר הצדדים.