עניינה של החלטה זו בבקשה שהוגשה ע"י הנתבעת וכותרתה "בקשה למתן צו המורה למבטחות הקודמות של דירת המשיב להמציא פרטים בדבר פריצות קודמות" (להלן: "הבקשה"). בבקשה נטען כי מתן צו שיורה למבטחות כלל ומגדל להמציא מסמכים בנוגע לפריצות בשנים 2009 ו-2011 בהתאמה נדרש לשם חשיפת האמת והצדק ועל מנת לחדד את השאלות שבמחלוקת.

הנתבע הגיש תשובה לבקשה ביום 13.9.18, ובה התנגד נחרצות לבקשה. בתשובתו טען, בין השאר, כי מדובר במסע דיג וכבר נפסק שאין לתת צו לגילוי ועיון במסמכים כאשר מדובר ב"מסע דיג" וזהו בדיוק מצב הדברים כאן. עוד טען כן כי המסמכים המבוקשים אינם רלבנטיים.

לא הוגשה תגובה לתשובה, והמועד שנקצב להגשתה חלף.

אחר ששבתי ועיינתי בתיק ובחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה, במתכונת בה הוגשה, להידחות. עם זאת, הנתבעת תהא רשאית להגיש בקשה חוזרת, במתכונת שונה.

כפי שהוסבר ברע"א 3024/18 טי.אמ.אף מדיה פורס שותץפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.2018), פסקאות 19-23, ישנם שני מקורות דין המקנים לבית המשפט סמכות, בנסיבות מסוימות, להורות על חשיפת מסמכים של צד שלישי להליך. האחד, צו לגילוי מסמכים המצויים בידי צד שלישי, צו אשר יינתן רק בנסיבות חריגות, כמפורט שם. נסיבות מעין אלה לא הוכחו בענייננו. המקור השני מקנה לבית המשפט סמכות לזמן עדים למתן עדות או להצגת מסמכים. זוהי הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי, "דרך המלך". דרך זו הינה רחבה במידה ניכרת מזו שבמסלול הראשון, שכן היא נגזרת מזכותו הקנויה של בעל דין להביא ראיות ועדויות לביסוס טענותיו, ולכן כמקובל לעניין הבאת ראיות וזימון עדים "די בכך שבית המשפט סבור כי לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות (או כבענייננו – המסמכים) כדי להורות על זימון העד" [שם, בפסקה 22. וראה גם: רע"א 2124/13 רבינוביץ נ' הפטריארך היווני האורתודוכסי (21.7.2013), פסקה 9].

לאור האמור, הבקשה למתן צו לגילוי המסמכים נדחית.

עם זאת, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהנתבעת אפשרות להגיש בקשה אחרת, בזיקה לאמור לעיל.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.