זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין

1. לפניי תביעת נזיקין בגדרה התובע, בעלים של רכב פרטי (להלן- "הרכב" או "הרכב הפרטי"), תובע מאת הנתבעות מס' 1-2, הבעלים והמבטחת של אופנוע (להלן- "האופנוע"), בהתאמה, פיצוי בגין נזקי הרכוש שהוסבו לרכב בעקבות תאונת דרכים מ- 24/3/15 (להלן- "התאונה").
2. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לנסיבות אירוע התאונה ודרך התרחשותה. בכתב התביעה נטען כי במועד התאונה, הרכב ביקש להיכנס לחניה בצד ימין של רחוב רוטשילד בעיר בת ים, או אז האופנוע הגיח במהירות מאחורי רכב התביעה, בניסיון לבצע עקיפה מצד ימין, וכתוצאה מכך התאונה נגרמה. מנגד, הנתבעות חולקות על האמור, ולדידן התאונה אירעה באשמת הרכב הפרטי. כן נטען כי האופנוע נסע אומנם מאחורי הרכב הפרטי, אולם, לפתע, הרכב הפרטי סטה ימינה ללא שאותת קודם לכך, באופן שחסם את נתיב נסיעת האופנוע. למען שלמות התמונה יובהר שבפתח הדיון שהתקיים ב- 15/2/17 לפניי, הנתבעות ביקשו לתקן את כתב ההגנה (סעיף 3 ב') באופן שתחת תיבת המלים "נסע אחרי" יירשם "נסע מול".
3. עוד מן הראוי להוסיף ולציין כי עפ''י הסכמת הצדדים כפי שזו נרשמה בפרוטוקול הדיון מ-15/2/17, הרי פסק הדין יכריע אך בשאלת האחריות בתיק, וכי בהתאם להכרעה, הצדדים יבואו בדברים על מנת להגיע לכלל הבנה ביחס לשאלת גובה הנזק. ככל שלא יצליחו להגיע לכלל הבנה או הסכמה ביחס לשאלת גובה הנזק, כי אז התובע הודיע כבר על הסכמתו לחזור בו מהתביעה, ללא קשר עם תוצאת פסק הדין בשאלת האחריות.

דיון והכרעה

1. אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת אציין שעל יסוד מכלול החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית והישירה מהעדים מטעם הצדדים, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה, מוקדי הנזק כפי שאלה עולים מהתמונות השונות שהוצגו לפניי ובכלל זה התמונות מגוגל מפות, וכן לאחר שעיינתי ביסודיות בהודעות נהגי הצדדים לגבי נסיבות אירוע התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק בין הנהגים המעורבים את האחריות לקרות התאונה באופן שהתובע יישא באחריות בשיעור 30% לקרות התאונה, ואילו נהג האופנוע יישא באחריות בשיעור 70%. אבאר בקצרה את הכרעתי זו, וזאת בשים לב לרוח העולה מהוראת תקנה 214 טז' (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד- 1984 לפיה פסק דין בתביעה המתנהלת במסלול של סדר דין מהיר ינומק אך באורח תמציתי בלבד.
2. בדיון שהתקיים לפניי, התובע העיד כי במועד התאונה :

"אני בא להיכנס לחנייה, לא מספיק, ואופנוע נכנס בי בצד ימין של הרכב. ---הואפנוע פגע בי בצד הימני של הרכב. הבן אדם ניסה לעקוף אותי מימין ולא ראיתי אותו בכלל במראה או בצד, כלום, הוא בא די מהר, פניתי את הימינה שלי עם האיתותים עם הכל ואיך שפניתי את הימינה הוא נכנס בי לאורך כל הרכב" (עמ' 3 שורות 9 -14).

התובע גם אישר את מיקום התאונה על גבי תמונה שהוגשה לעיוני מ"גוגל מפות". אני נותן אימון מלא בעדותו של התובע אשר העיד בצורה סדורה, קוהרנטית, עקבית ומשכנעת ביותר ביחס לתאונה ונסיבות התרחשותה, וזאת בהשוואה לעדותו של עד ההגנה שלא הותירה עליי רושם דומה. זאת ועוד, עדותו של התובע אף צלחה את מבחן החקירה הנגדית שכן גם במהלך חקירתו הנגדית הוא דבק בדעתו ביחס לנסיבות התאונה.

לאמור יש להוסיף כי עדותו בבית המשפט עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה שערך בסמוך לאחר אירוע התאונה, כאשר חזקה ידועה לכל כי מסמך שנערך בזמן אמת משקף נכוחה את מצב הדברים. כאמור, העדות שנמסרה בטופס ההודעה עולה בקנה אחד עם העדות של התובע בבית המשפט. ככל שלא די באמור, הרי גם התמונות של מוקדי הנזק תומכות ומאששות את עדותו של התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה.

1. מנגד, עדותו של עד ההגנה, מר עומרי רם, לא הותירה עליי רושם דומה, כאמור. ניכר שרוכב האופנוע ניסה לנער את חוצנו מהאחריות לקרות אירוע התאונה אף במסירת עדות לא מהימנה, לא הגיונית ובלתי סבירה ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם הגרסה שנמסרה בטופס ההודעה מטעמו. בעדותו בבית המשפט, עד ההגנה העיד כי במועד התאונה הוא רכב על האופנוע בנתיב הנגדי, ולא מאחורי הרכב הפרטי, כפי שנטען תחילה בכתב ההגנה, וכי הרכב הפרטי ביקש לפנות שמאלה דווקא, או אז התאונה התרחשה.
2. בחינת טופס ההודעה של רוכב הקטנוע מלמדת שבגדרו הועלתה גרסה אחרת ביחס לנסיבות אירוע התאונה, גרסה הקרובה יותר לעדותו התובע ביחס לנסיבות. מפאת חשיבות הדברים, נביא את הדברים כהאי לישנא : "רכבתי על קטנוע----רכב מסוג קייה פנה לחנייה בצדו הימני של הכביש ללא איתות ופגעתי בצידו הימני של רכב הקיה---". משעד ההגנה נדרש להסביר את פשר הסתירה בין עדותו בבית המשפט לבין העדות שנמסרה בשעתו במסגרת טופס ההודעה, הוא נתן תשובה מתחכמת לפיה : "אני מסתכל מנקודת המבט שלי, אני מגיע מויצמן, ממזרח, זה הצד הימני שלי" (עמ' 6 שורה 23). ובהמשך: "לגבי כללי כתיבה, סגנון וסמנטיקה, אני לא מומחה" (עמ' 6 שורה 27). הסברו זו של העד לא היה אמין בעיניי.

בניגוד לניסיון של עד ההגנה לשוות לסתירה זו אך עניין של סימנטיקה או סגנון כתיבה, הרי מדובר בעניין מהותי היורד לשורש וליבת המחלוקת בין הצדדים.

לאמור יש להוסיף כי עד ההגנה אישר ואף סימן על גבי התמונה מ"גוגל מפות" את מיקום אירוע התאונה, אלא מאי! עיון מעמיק בתמונה שהוצגה מלמד שמדובר בכביש חד סטרי בלבד, וניכר, שהאופנוע נסע שלא כחוק וכנגד כיוון התנועה.

1. מנדרשה התיחסות עד ההגנה לאפשרות כי נסע בניגוד לכיוון הנסיעה ובכביש שהוא חד סטרי, כאמור, הוא השיב תשובה תמוהה לפיה אינו יודע באם נסע בכביש חד סטרי או דו סטרי. וכלשונו: "אני לא יודע איזו עבירה הוא עשה שהוא הגיע מולי, אני לא יודע אם הכביש הוא דו או חד סטרי, אני לא יודע מה הוא זה לפני זה, אני אומר מה ראיתי-----" (עמ' 7 שורות 11 -13). יתרה מכך, עד ההגנה האשים את התובע בנסיעה כנגד כיוון הנסיעה "אם זה חד סטרי אז כן הוא מגיע נגד הכיוון" (עמ' 7 שורה 13), אף שעל פי תמונות "גוגל מפות" עד ההגנה הוא זה שנסע כנגד כיוון הנסיעה, כאמור.
2. אף שאיני מקבל את עדותו של עד ההגנה ביחס לנסיבות אירוע התאונה, שכן עדותו של התובע מהימנה בעיניי, ומסתברת יותר, ואף עולה בקנה אחד עם התמונות ממקום אירוע התאונה וכן עם מוקדי הנזק לרבות טופסי ההודעה, הרי חרף האמור, ראיתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 30% לקרות התאונה שכן העובדה כי לא הבחין בשום שלב שקדם לאירוע התאונה באופנוע, אף שלדבריו הביט במראות, אמורה להיזקף לחובתו.

סיכומם של דברים

1. עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולפיכך, תביעתו מתקבלת באופן שהנתבעות תישאנה ב- 70% מהאחריות לקרות אירוע התאונה, ואילו התובע ישא באשם תורם בשיעור 30%, כאמור.
2. בשים לב להסכמה בין הצדדים כפי שהדברים פורטו לעיל, איני נדרש להכריע בשאלת גובה הנזק. אני קובע את התיק לתזכורת פנימית לעוד שבועיים.

1. המזכירות תמציא בדואר רשום לבאי כוח הצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ז, 23 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.