1. בקשת החייב להפטר מחוב המזונות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").
2. החייב עתר להפטר מחוב המזונות נוכח מכלול נסיבותיו - מצבו הרפואי והנפשי, העובדה שהוכר כמי שסובל מאובדן כושר עבודה בשיעור של 100% (ונכות רפואית יציבה בשיעור 74%), התקיימותו מקצבת נכות ומפנסיית נכות בלבד, הוצאות שוטפות הגוזלות חלק ארי מסכום הקצבאות והיות ומדובר בחוב וותיק מאד אשר נצבר בשנים 1998-2009 בגין מזונות ילדיו הבגירים כיום.
3. הנאמן והכנ"ר הצטרפו לבקשה, נוכח תמונת הנסיבות הכוללת בעניינו של החייב.
4. המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשה וטען כי הפטר מחוב מזונות ניתן במשורה ורק במקרים חריגים ביותר. הנסיבות במקרה דנן אינן מצדיקות לטעמו של המל"ל מתן הפטר, וזאת במיוחד נוכח התנהלות החייב לאורך השנים, בהקימו משפחה חדשה תוך שחדל לשלם מזונות עבור שני ילדיו הקטינים מנישואיו הראשונים. לטעמו של המל"ל, יש לראות בהתנהלות זו משום חוסר תום לב מצידו של החייב המצדיק את דחיית בקשתו.
5. כמבואר להלן, לאחר עיון בבקשה ובסבב בתגובות ולאחר עיון חוזר במכלול השתלשלות העניינים והנתונים בתיק הפש"ר, אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה, למרות מצבו הרפואי והאישי של החייב כיום. טעמי בעניין זה יבוארו להלן.
6. ראשית אציין ואזכיר, כי לפני כשנה, ביום 2.10.19, החייב הוכרז פושט רגל וניתן לו הפטר מותנה כפוף לעמידתו בתכנית פירעון בעניינו, במסגרתה התחייב לשלם לקופת הכינוס סכום נוסף של 53,472, לצורך העמדת הקופה על סך כולל של כ- 68,000 ₪, לשם תשלום דיבידנד מלא נטו לנושים. תכנית הפירעון נקבעה, לבקשת החייב ובהתחשב במגבלותיו ומגבלות התא המשפחתי, בפריסת תשלומים ארוכה יחסית (1114 ₪ לחודש במשך 48 חודשים). כן יצוין, כי במועד אישור התכנית החייב היה נשוי, ולרעייתו דאז, אשר תיקה התנהל במאוחד עם תיק החייב, ניתן באותו מועד הפטר לאלתר, בהתאם להמלצת המנהל המיוחד והכנ"ר. כיום, בחלוף כשנה, בני הזוג הינם גרושים והחייב נושא בתשלום דמי מזונות עבור ילדו הקטין ממערכת נישואים זו, בסך של 1,350 ₪ לחודש (הוצג אישור על העברת תשלום לגרושה- נספח א' לבקשה, ר' הסכם גירושין נספח ז' 1 לבקשה).
7. לעניין הבקשה הנוכחית יוזכר, כנקודת מוצא, כי בהתאם להוראת הדין הרלבנטית הקבועה בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1984, צו הפטר בהליך פשיטת רגל של חייב יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה למעט מספר סוגי חובות, אשר אחד מהם הינו חוב מזונות עבר. כאשר בנוגע לחריג של סוג חוב זה נקבעה אף סמכות בית המשפט להורות אחרת. היינו בית המשפט של פש"ר מוסמך, להכליל את חוב המזונות בגדרו של צו ההפטר.
8. על פי רוב, למקורו של חוב מזונות נלווה "כשל מוסרי" של חייב, אשר הפר חובתו האישית כלפי הסמוכים על שולחנו, ומאפייניו חברתיים-סוציאליים (ר' בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.2.20)) והכלל אשר נקבע בפסיקה הינו כי רק במקרים חריגים ביותר תעשה סטייה מההסדר החקיקתי ויינתן לחייב הפטר מלא או חלקי מחוב מזונות עבר [ר' ע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.1.10); רע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי (29.1.14) (להלן: "עניין קצקה"); ע"א 6456/13 ישעיהו נ' גמזו (3.5.15) (להלן: "עניין גמזו"); רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (8.8.19) (להלן: "עניין אבן חיים"); ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, (26.9.2016) (להלן: "עניין סלימאן")].
9. אין חולק כי במקרה דנן, מצבו של החייב קשה ומורכב. החייב יליד 1967 (בגיל 53), סובל מבעיות נפשיות ורפואיות, הוא אינו עובד מאז שנת 2013 בשל מצבו הנפשי והמוגבלות הכרוכה בו, וכאמור, הוכר כמי שסובל מאבדן כושר עבודה בשיעור 100%. בהיבט מקורות ההכנסה, החייב מתקיים מקצבת נכות חודשית המשולמת לו ע"י המל"ל בסך 3,217 ₪ (נספחים ג'- ד' לבקשה) וכן מפנסיית נכות חודשית בסך 4,609 ₪ (נספחים ה' 1- ה' 3 לבקשה). כאמור, לחייב הוצאות עבור דמי מזונות (1,350 ₪) ולטענתו הוא אף נושא בהוצאות רפואיות בעלות חודשית של 900 ₪ (ר' נספח ט' לבקשה - אישור על תשלומים לקופת החולים בחודש מרץ 2020 ,בסך של כ- 773 ש"ח) ובדמי שכירות בסך 2,500 ₪ (ר' הסכם שכירות - נספח ח' לבקשה).
10. עם זאת, ולמרות שאין להקל ראש במצבו המורכב של החייב, אני סבורה כי יש להבחין בין המקרה דנן לבין אותם מקרים אשר נדונו בפסיקה והוכרו כחריגים מיוחדים המצדיקים את מתן ההפטר המבוקש אף מחוב המזונות. כמבואר להלן, אני סבורה, כי אותם מקרים שונים מענייננו במישור העובדתי, בפרמטרים המצדיקים תוצאה שונה בנוגע לבקשה שלפני.
11. בעניין גמזו ובעניין קצקה אשר נזכרו לעיל, ניתן לחייבים שם הפטר מחוב מזונות, כאשר מדובר היה בחייבים בגילאים מתקדמים (בעניין קצקה החייב היה בשנות השישים לחייו ובעניין גמזו החייב היה בשנות השבעים לחייו). בעניין קצקה החייב התקיים מקצבת נכות בלבד (2,600 ₪) ובעניין גמזו התקיים החייב מקצבת זקנה (2,444 ₪) ומתמלוגים (בסך 1,500 ₪ לחודש) (ר' פש"ר (ת"א) 1253/06 גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי (2.9.13)).

בעניין אבן חיים, בו נדון עניינו של חייב בשנות החמישים לחייו, נקבע כי המל"ל יהא זכאי לבצע קיזוז של חוב המזונות מקצבת הנכות לה זכאי החייב, לתקופה מוגבלת, עד הגיעו לגיל 62. באותו מקרה, מדובר היה בחייב שהתקיים מקצבת נכות בלבד (3,169 ₪), התגורר בדיור ציבורי ואשר ניתן לו הפטר לאלתר מחובותיו. אוסיף כי לא נטען שהחייב פעל בחוסר תום לב באיזה שלב משלבי ההליך (החייב סבל מנכות נפשית, היה מכור לסמים ואלכוהול והיה דר רחוב למשך תקופה ארוכה), וכלל המשיבים בהליך (המל"ל, הכונס הרשמי, והנאמן) אף נתנו נתנו הסכמתם להגבלת משך הסדר הקיזוז.

גם בעניין סלימאן אליו הפנה החייב שונה היה מצב הדברים בפרמטרים רלבנטיים. שם, ניתן לחייב הפטר מחוב (עבר) מזונות אישה, כאשר מדובר היה בחייב בגיל 63 אשר הכנסת משק ביתו הייתה נמוכה מהסך של -7,876 ש"ח ("קו העוני" להרכב המשפחתי של החייב) וזאת לצורך פרנסתם של ארבע נפשות כאשר בכללן שתי קטינות. מצב דברים זה שונה במידה משמעותית מענייננו, בהיבט מצבו המשפחתי של החייב אשר נסקר לעיל, מספר התלויים בו ופרק הזמן בו מדובר בהקשר זה.

1. לעומת זאת, במקרה שלפני מדובר בחייב בראשית שנות החמישים לחייו, המתקיים מקצבת נכות אך גם זכאי בנוסף לגמלה נוספת מקרן הפנסיה בסכום בלתי מבוטל כאמור לעיל. בנוסף לכך, לחייב נקבעה כאמור לפני כשנה תכנית פירעון לתקופה של 48 חודשים (תשלום חודשי של 1,114 ₪). היינו, בסיומה של תכנית הפירעון, תיוותר לחייב הכנסה פנויה נוספת בגובה הסכום החודשי אותו הוא משלם כיום לקופת הכינוס. אוסיף עוד, כי כעולה מהסכם הגירושין אשר צורף לבקשה (נספח ז' 1 לבקשה), החייב נושא כיום בדמי מזונות עבור קטין אחד בלבד שהינו יליד 13.10.04, היינו מדובר בחיוב אשר צפוי להסתיים עם הגיעו של הקטין לגיל 18 או במועד קרוב לכך. מכאן, שבשונה מהנפסק בעניין קצקה, גמזו, אבן חיים וסלימאן, במקרה שלפני יש צפי להגדלת ההכנסה הפנויה של החייב בטווח הזמנים הנראה לעין ולמשך שנים רבות.
2. מובהר, כי נתתי דעתי לכך שחוב המזונות עומד על סך 233,326 ש"ח אשר נצבר בשנים 1998-2009 (שני הקטינים אשר היו זכאים בזמנו לתשלום מזונות בגרו והינם בגילאי 27 ו-29) וכי לאורך השנים נגבה מהחייב סך של 110,790 ₪ בהליכי גבייה וקיזוז. עם זאת, גובה החוב כמו גם חלוף הזמן, כשלעצמם, אינם מצדיקים סטייה מהוראת הדין ומתן הפטר לגבי חוב מסוג זה. ניתן אף לומר, כי טיב החוב, סכומו המשמעותי וחלוף השנים, מצדיקים שלא להיעתר לבקשת החייב להכללת חוב המזונות בגדרו של הפטר בתום הליך הפש"ר. במקרה דנן, החייב נמנע במשך שנים ארוכות, עוד בטרם הדרדר מצבו הבריאותי, מלשאת במזונות ילדיו הקטינים. עקב כך, תשלומי המזונות הושתו בלית ברירה על הקופה הציבורית והמוסד לביטוח לאומי נשא במקום החייב במזונות ילדיו הקטינים לאורך שנים רבות. מצב דברים זה יש בו, לטעמי, כדי להצדיק את קיום ההוראה החוקית המחריגה את חוב המזונות מתחולתו של ההפטר לחייב.
3. ודוק: לו סברתי, כי גבייתו של חוב המזונות, כולו או חלקו, אינה אפשרית כלל נוכח מצבו הכלכלי והבריאותי של החייב ולא תאפשר את תנאי מחייתו הבסיסיים בכבוד, הרי שלמרות האמור לעיל בדבר מחדליו הנמשכים של החייב לאורך השנים, היה מקום לשקול את קבלת הבקשה. ואולם, כמפורט לעיל, זה איננו מצב הדברים. היקף הכנסותיו של החייב בצירוף הכספים הנוספים אשר אמורים להתפנות ולעמוד לרשותו בסיום הליך הפש"ר ועם סיום תקופת תשלום המזונות המשולמים על ידו כיום בגין בנו הנוסף, מאפשר לחייב לסלק לפחות חלק מחובו למל"ל. זאת, במועדים ובתשלומים המתאימים, אשר יוכלו להתברר בפני ראש ההוצאה לפועל, במסגרת חקירת יכולת בתיק הגבייה.
4. מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, לא מצאתי כי זהו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים לפטור את החייב אף מחוב המזונות. משכך, הבקשה נדחית.
5. לצד דחיית הבקשה בהתחשב במצבו של החייב, אמליץ לחייב ולמל"ל להידבר ביניהם ביחס לצמצום סכום החוב והקיזוז שיבוצע מקצבת הנכות, עם חידוש הליכי הגבייה.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.