1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע), מיום 26/05/16 בת"א 3669/04, במסגרתה, קיבל בית משפט קמא בקשת המשיבה – מועצה מקומית ג'וליס (להלן: "המשיבה" או "המועצה") להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וכן את הבקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי כב' הרשמת (בדימוס) בהעדר המשיבה ביום 29/06/05, ובו חויבה המשיבה לשלם למבקש סך של 221,842 ₪ בצירוף ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין אגרה והוצאות שכר טרחת עורך דין.

הרקע לבקשת רשות הערעור

2. ביום 03/02/04 הגיש המבקש אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לבקשת רשות הערעור כראש המועצה, כנגד המשיבה תביעה כספית על סך של 221,842 ₪. עניינה של התובענה בתביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין בגין ייצוג משפטי שניתן למבקש במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו.

3. המבקש טען בתביעתו בבית משפט קמא, כי ביום 11/11/98 הוגש כנגדו ובעודו משמש כראש המועצה, בבית משפט השלום בחיפה, כתב אישום שסומן ת"פ 5815/98 (להלן: "ההליך הפלילי". במסגרת כתב האישום יוחסו למבקש עבירות של זיוף בידי עובד ציבור שבעקבותיו נתקבל דבר במרמה לפי סעיפים 421 סיפא ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 279 ו-29 לחוק העונשין; דרישות כוזבות של עובד ציבור לפי סעיפים 279 ו-29 לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין; רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיפים 423 ו-29 לחוק העונשין.

במאמר מוסגר יצוין, כי בעקבות הגשת כתב האישום כנגד המבקש, הסיר המבקש את מועמדותו לראשות המועצה על מנת לטפל בהליך הפלילי שהתנהלו כנגדו.

4. במסגרת ההליך הפלילי ניהל המבקש באמצעות בא כוחו משא ומתן אינטנסיבי עם המאשימה לצורך הגעה להסדר טיעון מקובל על שני הצדדים. בסופו של יום הורשע המבקש לאחר הגעתו להסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו. יחד עם זאת, נקבע בהכרעת הדין, כי אין לצד העבירות האמורות קלון. ביום 20/10/03 נגזר דינו של המבקש לשלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.

5. על פי הנטען בתביעת המבקש בבית משפט קמא, מאחר ובזמן ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, כיהן המבקש כראש המועצה, ומאחר והעבירות נשוא כתב האישום קשורות בביצוע תפקידו כראש רשות מקומית, חובתה של המשיבה הייתה לשאת בהוצאות הגנת המבקש וזאת בהתאם להוראות הדין. המבקש טען, כי המשיבה אף הייתה מודעת לחובתה זו ואף הודיעה למבקש באמצעות היועץ המשפטי שלה, במכתב מיום 11/10/98, כי אין מניעה שהמועצה תישא בהוצאות המשפטיות של הגנת המבקש, אשר עמדו על סכום של 50,000 $ בצירוף מע"מ.

6. המבקש טען, כי הנתבעת שילמה סך של 40,000 ₪ על חשבון שכר טרחת עורך דינו של המבקש בהליך הפלילי ומיאנה לשלם את היתרה. לפיכך, הגיש המבקש את תביעתו נשוא בקשת רשות הערעור.

7. בעקבות הגשת התביעה ומשלא הגישה המשיבה כתב הגנה מטעמה, עתר המבקש לקבלת פסק דין בהעדר המשיבה. ביום 29/06/05 נעתר בית משפט קמא לבקשת המבקש ונתן פסק דין במסגרתו קיבל את תביעת המבקש במלואה תוך חיוב המשיבה בתשלום מלוא סכום התביעה וכן בתשלום החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד כמפורט לעיל.

8. המשיבה לא ביצעה את פסק דינו של בית משפט קמא וכעבור שנים, ביום 19/10/15 הגישה המשיבה בקשה דחופה ביותר להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ולהגשת כתב הגנה, וכן בקשה לעיכוב כל הליכי ההוצל"פ בתיק מס' 02-47046-13-9 שנפתח על ידי המבקש בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא.

במסגרת הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, טענה המבקשת, כי כתב התביעה לא נמסר לה כדין ובשל כך לא הגישה היא כתב הגנה לתביעה, שכן מאישור המסירה שהוגש עולה, כי כתב התביעה נמסר לאדם בשם רפיק עמאר שאינו מורשה חתימה מטעם המועצה. בהקשר זה נטען עוד, כי היה על המבקש למסור את תביעתו לחשב המלווה של המועצה או לרשות המקומית, כמתחייב על פי הוראות הדין.

עוד טענה המשיבה בבקשתה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, כי על אף שהמבקש היה רשאי להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה 30 ימים לאחר הגשת התביעה, המתין הוא עם הגשת הבקשה למתן פסק הדין למעלה משנה.

פגמים אלה לטענת המשיבה מצדיקים את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ואת ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לחילופין ציינה המשיבה, כי נוכח טענות ההגנה שברשותה, יש מקום לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת שנתון לבית המשפט. נטען, כי אי הגשת כתב ההגנה על ידי המשיבה לא נבע מהתעלמות מוחלטת מהחלטות שיפוטיות אלה בשל הפגם שנפל בהליך ההמצאה. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי לאחר בדיקה מעמיקה של טענות המבקש בתביעתו עולה, כי המדובר בתביעה קנטרנית, טורדנית שנועדה כל כולה על מנת להתעשר על חשבון המועצה שממילא נמצאת במצב כלכלי רעוע בעטיים נעשים ניסיונות להבראתה. עוד נטען, כי סיכויי הצלחתה של המשיבה בהגנתה הינם מצוינים שכן חוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 93/26 שדן בעניין "מימון הוצאות משפט של נבחרים ברשויות מקומיות" קובע, כי רשות מקומית אינה חייבת לשאת בהוצאות המשפטיות ושכר טרחת עורך דין הכרוכות בניהול תיקים פליליים, אלא בסכום ההשתתפות המקסימלי לפי החוזר. סכום זה לטענת המשיבה שולם על ידה כאשר העבירה היא סך של 40,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דינו של המבקש.

9. המבקש הגיש תגובה לבקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, בה התנגד המבקש לבקשת המשיבה, וטען, כי המשיבה לא הביאה בבקשתה טעמים מיוחדים שמצדיקים הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן שנים עובר להגשת בקשת המשיבה.

עוד טען המבקש, כי גם אם נצא מנקודת הנחה, כי כתבי הטענות לא הומצאו למשיבה כדין, הרי שהמשיבה הייתה מודעת לקיומו של פסק הדין עוד בשנת 2005 עת הגיש המבקש ערעור בגין החלטת בית משפט קמא הראשונה שניתנה בעקבות הגשת הבקשה למתן פסק דין בהעדר המשיבה, בה הוחלט כי על המבקש להמציא את כתב התביעה מחדש נוכח חלוף הזמן עד להגשת הבקשה למתן פסק דין. בערעור קבעה ערכאת הערעור, כי אין על המבקש לעשות כן ובעקבות כך ניתן פסק הדין. בנסיבות אלה, טען המבקש, כי משהמשיבה הייתה מודעת להליכי הערעור, הרי שלא ניתן לקבוע, כי פסק הדין ניתן בהעדר המשיבה.

עוד טען המבקש, כי במרוצת השנים, נשלחו על ידי בא כוחו אינספור מכתבים והתראות בטרם נקיטת המבקש בהליכי הוצל"פ בגין חיובה של המשיבה בפסק הדין והמשיבה התעלמה מהתראות אלה.

החלטת בית משפט קמא

10. בית משפט קמא דן בטענות הצדדים וביום 26/05/16 נתן החלטתו בבקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובבקשה לביטול פסק דין.

בית משפט קמא לא חלק בהחלטתו על העובדה, כי המשיבה איחרה באופן משמעותי בהגשת בקשתה להארכת מועד ולביטול פסק הדין וכי היא הייתה מודעת להליכים כפי שעולה מההתראות שנשלחו לה בדבר פתיחת הליכי הוצל"פ כנגדה. עם זאת, ציין בית משפט קמא, כי בנסיבות העניין, יש מקום להורות על הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וזאת בשל התנהלות המבקש שאינה חפה מתרומה למצב שנוצר. לפיכך, החליט בית משפט קמא לקבל את הבקשה להארכת מועד, ולבחון אותה כאילו הוגשה במועד ולדון בבקשה לביטול פסק הדין.

לגופה של הבקשה לביטול פסק הדין, קיבל בית משפט קמא טענת המבקש לפיהן אין בטענות המשיבה בדבר הפגמים שנפלו במסירת התביעה כדי להצדיק ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לאור האמור, פנה בית משפט קמא לבדוק אם יש מקום לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתו. בית משפט קמא ציין, כי נוכח נימוקי ההגנה שהעלתה המשיבה בבקשתה ומשאלה לא נסתרו על ידי המבקש, יש מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר המשיבה, ולאפשר למשיבה להביא את טיעוני ההגנה בפני בית משפט קמא, בפרט משעולה, כי הנזק שייגרם למשיבה ולצדדים שלישיים, תושבים וספקים, עולה על הנזק שיגרם למבקש, שטרם הוכיח את תביעתו.

טענות המבקש

11. המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרת בקשת רשות הערעור טען המבקש, כי שגה בית משפט קמא עת החליט להיעתר לבקשת המשיבה ולבטל את פסק הדין שעה שהגיע למסקנה, כי לא עלה בידי המשיבה לנמק את האיחור בהגשת הבקשה, ומשהוכח על ידי המבקש, כי במרוצת השנים נשלחו על ידו למשיבה מספר מכתבי התראה בטרם נקיטה בהליכי הוצל"פ ונעשתה גבייה על חשבון החוב.

עוד טען המבקש בבקשתו, כי, מדובר בפסק דין שניתן למעלה מעשור עובר להגשת הבקשה לביטולו על ידי המשיבה, כך שביטולו של פסק הדין היום פוגע קשות בעקרון סופיות הדיון, בייחוד משלא הובאו על ידי המשיבה טעמים מיוחדים שיירשמו, כמצוות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות בדר הדין האזרחי"). עוד נטען, כי גם אם המבקש לא פעל לגביית פסק הדין בתיק ההוצל"פ מיד עם מתן פסק הדין, אין בכך כדי להכשיר ארכות למשך למעלה מ-10 שנים ללא כל טעם שמצדיק זאת.

לבסוף טען המבקש בבקשת רשות הערעור, כי ער הוא לכך, כי החלטת בית משפט קמא נכללת בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, (להלן: "צו בתי המשפט"), אולם לטענתו בשנים האחרונות ניתנו על ידי בית המשפט העליון מספר החלטות שסטו מהצו, בקובעם, כי הזכות להגשת בקשת רשות ערעור במקרים מעין אלה נשמרת, כאשר סגירת שערי הערעור תביא לפגיעה ממשית באחד מבעלי הדין או כאשר מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. המבקש סבור, כי החלטת בית משפט קמא להיעתר לבקשת המשיבה ולבטל את פסק הדין, הינה שגויה, ומצדיקה בנסיבות העניין סטייה מצו בית המשפט.

דיון והכרעה

12. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, אני מוצאת, כי דין הבקשה להידחות אף בעדר קבלת תשובה.

13. בטיעוניו בבקשת רשות הערעור טען המבקש, כי הוא ער לצו בתי המשפט ולכך, כי החלטת בית משפט קמא נופלת בגדרי הצו, המונע הגשת בקשות רשות ערעור במקרים מסומים.

14. כידוע, צו בתי המשפט, פירט רשימת סוגי החלטות בעניינים בעלי אופי דיוני שעליהן לא תינתן רשות ערעור והוא נועד לפטור את בעיית העומס שנוצר בבתי המשפט עקב ריבוי הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות בעלות אופי דיוני. לעניין תכליתו של צו בתי המשפט אפנה לדבריו של כבוד השופט נ' הנדל ב-רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולידאנו, (פרסום נבו), 21/03/12, בקבעו כדלקמן:

"תכליתו של צו בתי המשפט היא לשמור על הרצף הדיוני של ניהול ההליכים בפני ערכאה מסוימת (בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.11.2010)). זאת מתוך הבנה כי בית המשפט שבפניו מתנהל ההליך העיקרי – הוא הפורום הנאות לקבלת החלטות פרוצדוראליות, טכניות, באשר לאופן ניהול ההליך. כן נועד הצו למנוע סרבול מיותר וסחבת, שהן תוצאה בלתי-נמנעת מהגשת עודף בקשות רשות ערעור על כל צעד ושעל".

15. בענייננו, החלטת בית משפט קמא להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וההחלטה לבטל את פסק הדין שניתן על ידו בהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המשיבה, נופלות בגדרם של סעיף 1(2) וסעיף 1(7) לצו בתי המשפט, הקובעים כדלקמן:

"לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

...

(2) החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך;

(7) החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה;"

16. בענייננו, המבקש אינו חולק על כך, כי החלטת בית משפט קמא נופלת בגדרי צו בתי המשפט, אלא טוען הוא, כי בנסיבות העניין ולאור הפגיעה שצפויה להיגרם לו עקב ביטול פסק הדין, יש מקום לסטות מהצו. בעניין זה מפנה המבקש לפסיקה של בית המשפט העליון הקובעת, כי ניתן במקרים מסוימים לסטות מצו בתי המשפט.

עיון בפסיקה אליה הפנה המבקש לרבות, ברע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"נ נ' עידן פרוב (23/04/13) וברע"א 4846/11 בר עידן ייצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'יל (10/08/11), מעלה, כי בית המשפט ייטה לסטות מהוראות הצו שעה שמדובר בהחלטות שלא נומקו או כאשר מדובר בסדר הבאת הראיות, ובכפוף לכך שהדבר ייעשה באופן מתון.

17. בענייננו, החלטת בית משפט קמא ניתנה לאחר שבית משפט קמא דן במכלול טענות הצדדים. מדובר בהחלטה מנומקת, המבוססת בעיקרה על סיכויי הגנתה של המשיבה. בנוסף, באיזון בין זכויותיו של המבקש לזכויותיה של המשיבה, שהינה רשות מקומית שאמונה על הקופה הציבורית, בייחוד בנסיבות בהן לא בוצע בירור עובדתי של טענות הצדדים, סבורני, כי החלטת בית משפט קמא אינה מסוג ההחלטות שמצדיקות סטייה מהצו. לפיכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות ולו מן הטעם, כי היא כלולה בצו בתי המשפט.

18. למעלה מן הצורך, אוסיף, כי על-פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלטה לביטול פסק דין או החלטה אחרת של הערכאה הדיונית שניתנו בהעדר הגנה, הן מסוג ההחלטות בהן ניתן לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביותר. ראה: ע"א 463/83 יפת לוי נ' אברהם דקו, פ"ד מ(4) 589. לפיכך, הרי שאף בלעדי הוראת הצו, על ערכאת הערעור להזהיר עצמה בטרם תתערב בהחלטה מעין זו. רע"א 4837/14 יואב אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ (21/10/14).

19. בנסיבות העניין, משדובר במחלוקת כספית שנתגלעה בין המבקש למשיבה שהינה רשות מקומית המצויה במצב כלכלי רעוע, משטרם נשמעו ראיות לבירור המחלוקת בין הצדדים, ומשעולה כי בפי המשיבה טענות הגנה לגוף המחלוקת הראויות לבירור, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לאפשר למשיבה להביא בפניו את הגנתה.

יוער, כי ככל שבסופו של ההליך לא תוכיח המשיבה את טענות ההגנה שבפיה, ישתקף הדבר בחיובה בהוצאות לפי שיקול דעת בית משפט קמא.

20. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

21. מאחר שלא נתבקשה תשובה, לא ניתן צו להוצאות.

22. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי המבקש באמצעות בא כוחו.

23. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ו, 09 יוני 2016, בהעדר הצדדים.