בפני בקשת הנתבע לחייב את התובעת בהוצאות.

התובעת הגישה תביעתה נגד הנתבע בהיותו הבעלים הרשום של הרכב והיות שפרטיו צויינו בהודעת המבוטח.

הנתבע טען כי הוא מכר את הרכב לצד ג' אך לא העביר בעלות וכי צד ג' נהג ברכב.

הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף והתובעת הסכימה למחוק אותו.

עתה מונחת בפני בקשה לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי שנפל כל דופי בהתנהלות התובעת ואין מקום לחייבה בהוצאות.

התובעת הגישה את תביעתה נגד הנתבע כאשר פרטי הנתבע נמסרו בהודעת המבוטח וכאשר הנתבע הנו הבעלים הרשום של הרכב.

הנתבע לא דאג להעביר את הבעלות ברכב כדין ואין לו להלין אלא על עצמו; אילו היה הנתבע דואג להעברת הבעלות ברכב כדין לא היה מוצא את עצמו כנתבע בתיק.

התובעת הגישה תביעתה כדין ולא יכלה לדעת שהנתבע אינו הבעלים של הרכב והיה על הנתבע לשכנע את התובעת בעובדות להן טען.

הנתבע ביקש לחייב את התובעת בהוצאות בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר שולמו לבא כוחו.

במקרה דנן, הנתבע פעל באופן שהגדיל את נזקיו והתנהלות זו אינה מצדיקה פסיקת הוצאות.

ב"כ הנתבע יכל לפנות לב"כ התובע ולשטוח בפניו את טענותיו לעניין מכירת הרכב.- אך, ב"כ הנתבע לא עשה כן.

ב"כ הנתבע בחר להגיש בקשה לסילוק על הסף אך במקום לבקש אורכה להגשת כתב הגנה, בחר להגיש באותו יום כתב הגנה ובקשה לאישור הגשת הודעת צד ג' ובהמשך הגיש הודעת צד ג'.

סבורני כי הנתבע בהתנהלותו הגדיל את נזקיו ואין מקום לגלגל הוצאות אלה לפתחה של התובעת אשר הגישה את תביעתה כדין.

אי לכך, הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ז, 16 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.