מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים שאירעה ביום 6/1/2016 ברח' ז'בונטיסקי בתל - אביב (להלן : "התאונה").

בין הצדדים שוררת מחלוקת רבתי , החל באשר לעצם התרחשות התאונה המוכחשת ע"י הנתבעים וכלה במישור הנזק.

העידו בפניי שני הנהגים המעורבים. התובע שהינו המעסיק של האדם שנהג ברכב בעת קרותה תאונה, העיד וכן העיד מר שלום ולדימרסקי שנהג ברכב (להלן : "נהג התובע") ומטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1.

לטענת התובע, התאונה ארעה בעת שרכבו מסוג מונית, עמד ברמזור בחסות מופע אור אדום ואילו רכב הנתבעים שנסע מאחוריו, לא שמר מרחק מתאים, והתנגש ברכב התובע מאחור והסב לו את הנזקים המפורטים בכתב התביעה.

לטענת הנתבעים, הנתבע 1, נסע ברכב הנתבע 2 ועמד בעצירה מוחלטת באור אדום, במשך למעלה מדקה והחל בנסיעה לאחר, שרכב התובע נסע וחצה את הצומת. לאחר עשרות מטרים מהצומת הניף נהג התובע יד אל מחוץ לרכב, וסימן לנתבע 1 לעצור. כאשר האחרון עצר, הוא שמע האשמת שווא לפיה פגע ברכב התובע. לטענתו הוא שלל זאת בו במקום, וכן צויין בכתב ההגנה כי ברכב הנתבעים נכח עד אשר יכול לתמוך בגרסתו (ראה סעיף 8 לכתב ההגנה).

בסיכומו של דבר, שללו הנתבעים כי לרכב התובע ארעה פגיעה ואף טענו כי צילמו את רכב התובע במקום התאונה ומהתמונות נראה כי אין כל פגיעה בפגוש רכב התובע.

מטעם התובע, העיד הנהג שסיפר שכאשר עמד ברחוב ז'בוטינסקי, הוא חש חבטה פתאומית בחלקו האחורי של רכבו, ולאחר התאונה, הנהגים המעורבים החליפו פרטים, כאשר ברכב הנתבעים היו 2 אנשים.

לדבריו הוא סבר שלא ארע נזק לרכב בו נסע, שכן הרכב היה קצת מלוכלך, אך לאחר שטיפת הרכב, ניכר היה סדק בחלקו האחורי, בדיוק במקום בו פגע בו רכב הנתבעים. נהג התובע הבהיר כי הינו שכיר של התובע ונוהג במונית שנמצאת בבעלותו של התובע.

לאחר שעומת עם כך שרישיון הרכב אינו על שמו של התובע, הוא הסביר כי ודאי מדובר ברישיון שהינו על שם הבעלים, אך בפועל, התובע הינו בעל הזכות הציבורית ומתוקף עסקי המוניות הוא זה שמחזיק ברכב.

בחקירתו הנגדית הוא שב והבהיר באשר להתחרשות התאונה, שהיא ארעה כאשר רכבו היה במצב סטטי והמתין לרמזור האדום שיתחלף. מיד לאחר שרכב הנתבעים פגע ברכבו הוא יצא מרכבו, ביקש מנהג הנתבעים להחליף פרטים ולצורך כך הם עצרו בצד הדרך.

את כל פרטי התאונה, הוא דיווח לדבריו לתובע וטען שנהג הנתבעים היה מבולבל ואמר לו שלא נגרם כל נזק לרכב, אך הוא לא הכחיש שפגע ברכב התובע ואף התנצל (עמ' 3 לפרוט' ש' 30-27).

הוא העיד שלפני התרחשות התאונה, לא היה כל סדק בחלקו האחורי של הרכב "אפילו לא שריטה".

הנתבע מס' 1 העיד שהוא היה במקום התאונה הנטען, אך לא פגע בשום רכב. הוא נהג ברכב הנתבעים באותה עת וסיפר שהגיע לרמזור אדום, עצר את רכבו, לא שם לב אפילו שרכב התובע לפניו, ולאחר שהחלו בנסיעה, הוא תיאר שנהג התובע "הוציא את היד מהחלון וסימן לי לעצור בצד. עצרנו הוא טען שפגעתי בו ברכב, אמרתי לו לא פגעתי בך והוא ביקש ממני את הפרטים... אני סירבתי לתת לו פרטים" (עמ' 5 לפרוט' שו' 4 – 6).

בהמשך ההשתלשלות הוא הסביר שהוא צילם את הרכבים, ואמר לנהג התובע שאין כל פגיעה, מסר לו את פרטיו ועזב את המקום.

לדבריו אדם שנסע עימו ברכב לא התייצב להעיד בשל נסיבות אישיות.

הוא ציין כי מיד לאחר שהועלתה ההטענה בדבר העובדה שהוא פגע ברכב התובע, הוא בדק והתבונן ברכב התובע, והם אף פתחו את תא המטען כדי לוודא שהכל תקין.הוא עמד על כך שהוא לא פגע ברכב התובע, ואמר שהצילומים שצורפו לחוות דעת השמאי, כלל לא שייכים לרכב המדובר שטוענים שפגע בו.

הוא הסביר שבעת קרות התאונה, לא היה לרכבו ביטוח רכוש ומעדותו עלה, שהוא אף שוחח עם שמאי התובע בד בבד עם בדיקת הרכב.

התובע העיד שהוא מעסיק נהגי מוניות והנהג התובע היה אדם שנהג ברכבו במועד התאונה.הוא פירט ביחס לפרוצדורה לפיה במוניות נרשמת הזכות הציבורית, בעוד הבעלות ברכב נותרת על שם אדם אחר שעימו הוא מחדש את החוזה לשימוש ברכב ,מדי שנה.

באשר לרכב שמעורב בתאונה, הוא סיפר כי מדובר ברכב חדש יחסית וזו התאונה הראשונה שעבר. לדבריו לאחר התאונה, פנה אליו הנתבע 1, והציע לו פיצוי בגין הנזק "בסכום מצחיק של 1,000 ₪" והוא סירב להצעה.

לאחר ששקלתי את העדויות ועל בסיס התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, אני מוצאת לקבוע, כי אני מבכרת את גרסת נהג התובע על פני גרסת הנתבע 1. נהג התובע העיד באופן קוהרנטי ומשכנע באשר להתרחשות התאונה, ואני סבורה שמגרסתו עלתה הכנות שבדבריו, בין היתר, לאור העובדה שהוא לא מיהר לאתר נזק ברכבו כדי להטיל אחריות על נהג הנתבעים. הנזק ניכר רק מספר ימים לאחר מכן, לאחר ששטף את הרכב. אני סבורה שהתנהלות זו יש בה כדי להעיד על האמת שבגרסתו ועל העובדה שהיא נעדרת כל מגמתיות.

לצד זאת, נשמעה עדות הנתבע מס' 1, שהתרשמתי שהינה משקפת גרסה לא החלטית עם נטייה למגמתיות מיותרת. גרסה זו למעשה לא שללה באופן מוחלט את ההתרחשות ואת העובדה שהוא נסע מאחורי רכב התובע אך באותה נשימה דובר במסגרת גרסה זו גם הכחשה גורפת של קרות התאונה.

מדבריו עלה, כי במקום התאונה היה בין הנהגים שיג ושיח לגבי נזק, שבמסגרתו הנתבע 1, דאג לצלם את רכב התובע (נ/1) ואת רכבו. אני סבורה שאלמלא היתה מתרחשת התאונה, הרי שלא היה כל צורך מצד הנתבע 1 לעמול ולצלם את שני כלי הרכב. ברי, כי הוא עשה כן מאחר ואירעה פגיעה מסויימת ברכב התובע, אך הוא רצה לתעד את נושא הנזק המוכחש על ידו, גם כן.

עוד אוסיף כי הנתבע 1, התיימר בעדותו לחוות דעה מקצועית באשר לנזקים שנגרמו לרכב התובע, כל זאת ללא הכשרה מקצועית, ועל בסיס התרשמותו מתמונות שצורפו לחוות דעת שמאי התובע.

נתון נוסף המטה את הכף לחובת הנתבעים, הינה העובדה שהנוסע ברכב הנתבעים, מר גנון שתצהירו הוגש לתיק בית המשפט, לא התייצב להעיד, תוך הנמקה שנותרה בגדר " מן השפה ואל החוץ" שכן לא נתמכה בכל אסמכתא לאי העדתו, ולכן משלא נמצאת בפניי גרסתו של אדם נוסף שנכח בזירת התאונה, הרי שאי הבאתו לעדות משמשת לחובתם של הנתבעים ופועלת בנסיבות זה "חזקת ההמנעות".

אם לא די בכך, קיימת גם עדותו של התובע שאמר שהנתבעים הציעו לו לתקן את הרכב תמורת סכום פעוט ושעה שקבעתי כי מדובר בעדות שמהימנה עליי, הרי שהצעה זו יש בה כדי לגלם הכרה באחריות לקרות התאונה.

הנתבעים בחרו לנהל הגנתם באופן שבו השלימו, למעשה, עם חוות דעת השמאי מטעם התובע ועם נתוניה, וזאת משבחרו שלא לבקש לחקור את השמאי (עפ"י הוראות תקנה 130א. לתקסד"א), שלא להגיש חוות דעת נגדית, והכל כאשר בכתב ההגנה הצהירו הנתבעים על כוונתם לפעול בכיוון כללי זה, אך לא מימשו בפועל הצהרתם, הצהרה שנותרה בתום הדיון ריקה מתוכןובנסיבות אלה אין אלא לקבוע כי הנתבעים השלימו עם מסמכי ונתוני הנזקים אותם הציג התובע. אני סבורה שעם כל הכבוד, לא ניתן לבסס טענה בדבר העדר נזק על בסיס טענות של עד שנעדר כל הכשרה שמאית. דרך המלך לסתור חוות דעת שמאי, הינה באמצעות זימונו לחקירה נגדית.

דבר זה כאמור לא נעשה ע"י הנתבעים ואני סבורה שבנסיבות העניין, חוות דעת שמאי התובע לא נסתרה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ועל בסיסי חוו"ד שמאי התובע המעידה על שומת הנזק, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה שבענייננו.

נוכח האמור לעיל אני מחייבת את הנבתעים לשלם לתובע סך של 5,836 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.

לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין ימי השבתת המונית וזאת בהעדר אסמכתאות.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ז, 14 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.