1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 30.7.2014 בכרמיאל. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 12,250 ₪, בגין שווי קטנוע (שהושבת), שכר שמאי ועגמת נפש.

2. יוער, כי מתחילה היתה המחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות לקרות התאונה, אולם בפסק-הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בעכו ביום 8.4.2016 (ת"ק 47862-07-15, כב' הש' (עמית) מ' אלטר), נפסק כי נהג הרכב הוא האחראי להתרחשות התאונה.

3. חרף פסק-הדין, התקיים דיון, ובמהלכו התברר, כי ישנו ספק באשר למועד התאונה, לאור אישור עבר ביטוחי שהנפיקה מבטחת התובע, ואשר לפיה היתה תאונה נוספת לאותו קטנוע ביום 7.8.2014. אלא, שלאחר הדיון הגיש התובע מסמכים המבהירים את מקור הטעות, באופן הדיווח על התאונה, ורישום שגוי במקום המיועד לתאריך הארוע.

4. הנתבעת לא הודיעה כי יש לה השגות על מסמכים אלה, ולא בקשה להמשך בבירור העניין. מנגד, גם לא הודיעה כי היא מקבלת עליה את הדין, לאור פסק-הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, והיוצר השתק פלוגתא בין הצדדים.

5. יש אפוא לקבל את התביעה, עקרונית.

6. נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לעגמת נפש, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

7. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבתע לשלם לתובע סך של 12,250 ₪, וכן את אגרת התביעה, בסך 375 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

8. שקלתי אם אין מקום לחרוג מהמקובל בעניין פסיקת שכר-הטרחה, נוכח הדיון המיותר והצורך לכתוב פסק-דין זה, תחת הגשת הודעה מוסכמת, כמתבקש בנסיבות, אולם מאחר שמקור המחדל מתחילה הוא בצדו של התובע, נמנעתי מלעשות כן.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ח, 06 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.