לפניי תביעה קטנה במסגרתה מבקשים התובעים לחייב הנתבעים לפצותם ולהשיב להם סכומים ששולמו על ידם בקשר עם הסכם שכירות.

טענות התובעים

1. לטענת התובעים בכתב התביעה המתוקן, הם עולים חדשים מאיטליה אשר ביום 21/8/15 חתמו מול הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") על הסכם שכירות , לפיו שכרו הם מהנתבע דירה ברח' החי"ש 11 בירושלים (להלן: "הדירה") לתקופה של שנה (להלן: "הסכם השכירות"/"ההסכם"). הדירה הוצגה לתובעים ביום 19/8/15 על ידי הנתבעת 2 שהינה מתווכת במקרקעין עמה נקשרו בעסקת תיווך, וקודם החתימה על הסכם השכירות הובטח להם כי מספר ליקויים שנתגלו בדירה יתוקנו בתוך ימים ספורים.
2. במעמד החתימה על הסכם השכירות הוציאה הנתבעת 2 מתיקה עותק של ההסכם, והתובעים אשר סמכו על הנתבעת 2 וראו בה גורם ניטרלי, הסכימו לחתום על ההסכם שהביאה עמה אשר לפיו עמדו דמי השכירות החודשיים ע"ס 6,800 ₪. במעמד החתימה על הסכם השכירות מסרו התובעים לנתבע סכום השווה לדמי שכירות לשלושה חודשי השכירות הראשונים - סך של 13,600 ₪ במזומן וכן שיק בסך 6,800 ₪. כן נמסרו על ידם לנתבע תשעה שיקים מעותדים בגין דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות ושיק פיקדון לביטחון בסך 10,000 ₪ (להלן: "שיק הבטחון"). כן שילמו התובעים לנתבעת 2 שיק ע"ס 8,024 ₪, אשר הוסב בהמשך לשמה של הנתבעת 3, בגין דמי תיווך.
3. לטענת התובעים, חרף הבטחות שניתנו להם, לא הייתה הדירה ראויה למגורים ואף לא הייתה פנויה במועד תחילת השכירות מכיוון שהיו מאוחסנים בה חפצים רבים. בכתב התביעה פירטו התובעים ליקויים רבים בדירה; לכלוך, ריח רע, רהיטים שבורים ותקלות במערכות החשמל והגז. לנוכח מצב הדירה, הודיע התובע 1 (להלן: "התובע") לנתבע כי בכוונת התובעים לעזוב את המושכר עד ליום 13/9/15 ובהתאם פינו התובעים הדירה עד לאותו מועד ומסרו את מפתחות הדירה לנתבע ביום 20/9/15.
4. למרות שהתובעים פינו את הדירה והשיבו לנתבע את המפתחות, סרב הנתבע להשיב להם את השיקים המעותדים שניתנו לו והתנה את השבתם בחתימה על הסדר פשרה שבמסגרתו כל צד יוותר על טענותיו בקשר להסכם השכירות, שאחרת ימסור השיקים לאחרים להם הוא חב כספים. לנוכח עצה משפטית שקיבלו התובעים , נחתם ביום 15/10/15 הסדר פשרה, בינם לבין הנתבע (להלן: "הסדר הפשרה"), כאשר במעמד החתימה על הסדר הפשרה יוצגו התובעים על ידי עורך דין באמצעות ייפוי כח.
5. בהתאם להסדר הפשרה, השיב הנתבע לתובעים את השיקים המעותדים שניתנו לו בגין דמי השכירות למעט שיק הביטחון שאותו לא מצא. משנודע לתובעים כי שיק הביטחון לא נמצא חרף חיפושי הנתבע, הם הודיעו על ביטול הסדר הפשרה משזה נחתם על ידם מתוך כפייה ואיומים. לטענת התובעים, השיק בגובה דמי שכירות לחודש אחד שהעביר להם הנתבע (באמצעות בא כוחם) בהתאם להסדר הפשרה, לא נפרע ובוטל על ידי הנתבע.
6. התובעים הגישו התביעה, במסגרתה הם עותרים לחייב הנתבע לשלם להם סך של 24,600 ₪, בגין דמי השכירות ששילמו לנתבע בניכוי דמי שכירות ראויים לתקופת שהותם בדירה בשים לב למצבה וכן לחייב הנתבעות 2 ו- 3 בהשבת דמי התיווך ע"ס 8,024 ₪, ששילמו בקשר עם הדירה לאחר שהנתבעת 2 פעלה בניגוד לחובת הנאמנות המוטלת עליה כמתווכת. כן עותרים התובעים לחייב הנתבעים בתשלום הסך של 7,000 ₪ בגין ההוצאות שלטענתם נגרמו להם והצורך לשכור שירותי עורך דין לנוכח התנהלות הנתבעים וכן בעבור תשלום הוצאות ניקיון הדירה ובתשלום סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אובדן זמן עבודה וטרדה שנגרמו להם. התובעים העמידו סכום התביעה על הסכום המקסימלי האפשרי בבית המשפט לתביעות קטנות.

טענות הנתבעים

1. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, התובעים חתמו על הסכם השכירות לאחר שהגיעו לדירה מספר פעמים ובחנו את התאמתה לצרכיהם, וכן לאחר שקיבלו הנחה בדמי השכירות וזאת מתוך התחשבות בהם. בנוסף, אף הורי התובע תמכו בהחלטת התובעים כי הדירה מתאימה לצרכיהם.
2. לטענת הנתבע, ככל וחששו התובעים כי הדירה לא תתאים לצרכיהם, יכלו שלא לחתום על הסכם השכירות או לציין בו את הסתייגויותיהם בכתב ואף לבקש מהנתבע לעשות כן. הדירה שהושכרה לתובעים הייתה ראויה למגורים ולא ניתנה התחייבות הנתבע לשפצה או לנקותה ואף סוכם עם התובעים כי יוותרו בדירה מספר חפצים. הנתבע מתנגד לביטול הסדר הפשרה שנחתם בינו לבין התובעים במסגרתו הסכים לוותר על טענותיו כנגד התובעים בקשר עם שימושם בדירה ותשלום החשבונות, בייחוד משלטענתו הוא נענה לבקשת התובעים והגיע למשרדו של עוה"ד ספרן, אשר ייצג את התובעים בלבד ואשר ניסח את הסדר הפשרה, וחתם מולו על ההסדר תוך שמסר לתובעים את כל השיקים שבידו למעט שיק הביטחון שאבד תוך שהתחייב כי לא יעשה בו שימוש אם ימצא. לטענת הנתבע , אין בכך ששיק הביטחון לא נמצא כדי להוות עילה לביטול הסדר הפשרה אשר התובעים הם שיזמו את החתימה עליו בעת שהיו מיוצגים.
3. הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה, כי הדירה תאמה את צרכי התובעים והם קיבלו הנחה בדמי השכירות לבקשתם. אם התובעים אכן נרתעו מהליקויים שלטענתם מצאו בדירה, הם לא היו חותמים על הסכם השכירות לאחר הפגישות שהתקיימו בדירה מה גם, שסוכם בין הצדדים בעל פה, כי הליקויים יטופלו. לטענת הנתבעת 2 ממועד החתימה על הסכם השכירות, היא מנועה מלהתערב במערכת היחסים שבין התובעים לנתבע.
4. באשר להסכם השכירות, טענה הנתבעת 2 כי ההסכם שהביאה עמה הוא העתק מדויק של הסכמי השכירות של יתר הדירות בבניין. לאחר שהנתבע ביקש מהנתבעת 2 לצלם את ההסכם למרות שציינה בפניו כי היא מנועה מבחינה חוקית להגיש הסכם מטעמה, היא נאותה לבקשתו בגלל חוסר הזמן והלחץ שהפעיל עליה. לטענת הנתבעת 2 לא היה כל צורך להקריא את הסכם השכירות לצדדים. התובעים העבירו לנתבעת 2 שיק בגין דמי תיווך, אותו הסבה עוד באותו היום לפקודת הנתבעת 3, מולה פעלה בתקופה הרלוונטית.
5. לטענת הנתבעת 3 בכתב ההגנה, התובע פנה באמצעותה אל הנתבעת 2 ביום 19/8/15, בבקשה למצוא בעבורו דירה להשכרה, כאשר באותה עת הייתה הנתבעת 2 סוכנת מכירות ותיווך בתחום היד השנייה והעניקה לנתבעת 3 שירותים כקבלן עצמאי בהתאם להסכם מתן שירותים כקבלן עצמאי שנחתם בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 (להלן: "הסכם שירותים"), לפיו, הקבלן אינו מוסמך לחייב את הנתבעת 3 בכל מקרה שבו יפעל ברשלנות. בהתאם להסכם השירותים, אין הנתבעת 3 יכולה להתייחס לטענות כנגד התנהלות הנתבעת 2 בעת ניהול המו"מ עם התובעים והנתבע, שכן הדבר נעשה על ידי הנתבעת 2 באופן עצמאי וללא שניתן כל דיווח בנדון לנתבעת 3. כן נטען, כי אף אם יתברר כי התנהלותה של הנתבעת 2 הייתה לקויה, אין לראות בנתבעת 3 אחראית באופן כלשהו למעשיה, ולחילופין, ככל שהנתבעת 3 תחויב בתשלום, יש להורות לנתבעת 2 לשפותה בהתאם לתנאי הסכם השירותים.

דיון והכרעה

1. העידו בפני, התובע, עוה"ד ספרן - עד מטעם התובעים (להלן: עוה"ד ספרן), הנתבע, הנתבעת 2 וגב' סיגל קפליוטו - נציגת הנתבעת 3 (להלן: "גב' קפליוטו").
2. התובע העיד, כי סך הכל הועבר לנתבע תשלום בגין ארבעה חודשי שכירות (שני תשלומים ראשונים הועברו במזומן) ובהתאם להסדר הפשרה הושבו לתובעים השיקים שנמסרו לנתבע על ידי התובעים ואשר לא נפרעו, למעט שיק הביטחון שלא אותר. לדבריו, התקלות במערכת הגז הן שהפריעו בעיקר, לתובעים. התובע אישר, כי קודם לחתימה על הסכם השכירות ביקרו התובעים פעמיים בדירה וחתמו על ההסכם לאחר שהובטח להם שהליקויים יתוקנו בתוך כמה ימים והבהיר , כי הואיל והנתבעת 2 הביאה עמה את עותק הסכם השכירות הרגישו התובעים בנוח (כלשונו) לחתום עליו מה גם שהיא כתבה בכתב ידה את הליקויים שנמצאו בדירה והבטיחה לדאוג לתקנם. התובע אישר עוד, כי עוה"ד ספרן, אשר התובעים ייפו את כוחו לייצגם, הוא שניסח את הסדר הפשרה לאחר שהודיע להם כי הנתבע איים שיפזר את השיקים. בהקשר זה הציג התובע תמלול שיחות טלפון שנערכו בין עוה"ד ספרן לבין הנתבע והנתבעת 2.
3. עוה"ד ספרן העיד, כי התובעים פנו אליו וטענו כי חתמו על הסכם שכירות והם מרגישים פגועים ממנו ולפיכך הוא פנה לנתבע וניסה להגיע עמו להבנות בשמם של התובעים, אשר ייפו את כוחו לנהל עם הנתבע מו"מ על מנת להקטין הנזקים. לדבריו, לאחר ששמע מהנתבע כי בכוונתו לפזר את השיקים, בחר לקבל את התכתיב שהוצג על ידו, ניסח את הסדר הפשרה וחתם עליו בשם התובעים כדי לצמצם את הנזק שעלול היה להיגרם לתובעים ולאחר החתימה על הסכם השכירות העביר לו הנתבע את כל השיקים המעותדים למעט שיק הביטחון שלא אותר. עוה"ד ספרן הבהיר בעדותו, כי אם היה מתברר בסמוך לאחר החתימה על הסדר הפשרה כי שיק הביטחון לא נמצא, הוא היה שולח הודעה על ביטול ההסדר עוד באותו מועד, כפי שעשה לבסוף בחלוף זמן משהתברר כי שיק הביטחון לא אותר.
4. הנתבע העיד, כי התובעים ביקרו בדירה כמה פעמים קודם שחתמו על הסכם השכירות, לרבות בליווי הנתבעת 2 - המתווכת ואף בליווי הורי התובע. לדבריו, הנתבעת 2 היא שהביאה את הסכם השכירות עמה והתובעים הבינו היטב את האמור בו. באשר לליקויים בדירה טען הנתבע, כי בעיית הגז תוקנה לאחר שחברת הגז הגיעה לדירה, וכי הדירה הייתה נקייה וללא כל בעיה בחשמל. הנתבע הכחיש בעדותו כי הוא איים שיפזר השיקים וטען כי אינו יודע היכן שיק הביטחון אך ממילא התחייב שלא להשתמש. הנתבע הבהיר, כי בהתאם להסדר הפשרה היה על התובעים לשלם לו דמי שכירות בגין שלושה חודשים – בגין הזמן בו שהו בדירה ובגין חודשיים נוספים בשים לב למועד הודעתם על הפסקת הסכם השכירות.
5. הנתבעת 2 העידה, כי הנתבע העביר לה את הסכם השכירות וביקש לצלמו ואף שהבהירה לו כי חל עליה איסור לעסוק בהסכמים היא הסכימה לצלם ממנו עותקים לנוכח קוצר הזמן והביאה עמה עותק צילומי של הסכם השכירות, לפגישת החתימה. לדבריה, היא לא ניסחה דבר ולא שינתה דבר בהסכם ורישומיה בפתק שצורף להסכם השכירות נעשו לבקשת התובעים כי תעביר רשימת הליקויים לנתבע לשם תיקונם.
6. גב' קפליוטו העידה, כי הנתבעת 3 מקפידה להבהיר למתווכים אשר עמם היא עובדת, כי אסור להם לעסוק בענייני חוזים והסכמים, והבהירה כי לשיטתה אסור גם לצלם עותקי הסכמים וזאת על מנת למנוע כל מעורבות בקשר עם הסכמי השכירות. לאחר שעיינה בהסכם השכירות טענה, כי מאחר ושמות השוכרים והמשכיר כתובים בכתב יד וכתובת הדירה מופיעה מודפסת וכך גם כתובת הנתבע, הרי שלא מדובר בהסכם שכירות שהוצא ממחשבי הנתבעת 3.
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם , שמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.
8. טענות התובעים עוסקות בשני מישורים; האחד - טענותיהם כלפי הנתבע כי הפר הסכם השכירות לנוכח ליקויים רבים שנמצאו בדירה אשר לא תוקנו וכי כפה עליהם חתימת הסדר הפשרה אשר במסגרתו הסכימו התובעים לוותר על טענותיהם בקשר עם הליקויים בדירה ; השני - טענותיהם כנגד הנתבעת 2 - בגין הפרתה את חובת הנאמנות המוטלת עליה כמתווכת וכנגד נתבעת 3 לה הועברו דמי התיווך.
9. באשר לטענות הצדדים כלפי הנתבע, יובהר, כי משנחתם בין הצדדים הסכם שכירות הרי שהוא המסמך המחייב את הצדדים. בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, פרשנות חוזה תהא על פי אומד דעתם של הצדדים אשר נלמד ראשית ועיקר מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו.
10. מהעדויות שנשמעו עלה, כי הסכם השכירות נחתם לאחר שהתובעים ביקרו בדירה כמה פעמים, לרבות בליווי הנתבעת 2 והורי התובע. כעולה מסעיף 5 להסכם השכירות התובעים הצהירו כי בדקו את הדירה ומצאו אותה במצב תקין ותואם למטרותיהם וכי הם נאותים לקבלה כפי שהיא. הגם שניכר כי בהסכם השכירות נעשו מספר רישומים בכתב יד, לא נזכרו בו הליקויים להם טענו התובעים או התחייבות הנתבע לתקנם. כמו כן, עיון בצילומים שהוצגו מעלה, כי עיקר הליקויים שנזכרו בתביעה הם ליקויים בולטים בדירה, כאלה שניתן להבחין בהם בנקל. למרות זאת ואף שהתובעים ביקרו בדירה כמה פעמים קודם החתימה על הסכם השכירות, לא הוצגה ראיה לכך שהתובעים ציינו כי אינם שבעי רצון ממצב הדירה. במצב דברים שבו אישר הנתבע כי נמצאה בדירה בעיה במערכת הגז, אותה הזכירו גם התובעים, וכי היא תוקנה על חשבונו לאחר שחברת הגז טיפלה בנושא בתוך כמה ימים, ובשים לב לעדות התובע כי התובעים הסכימו לשכור הדירה חרף הליקויים, איני רואה לקבל טענת התובעים להפרה יסודית של הסכם השכירות מחמת ליקויים שנתגלו בדירה לכאורה.
11. יובהר, כי גם אם הייתי מקבלת טענת התובעים כי הליקויים בדירה עלו כדי הפרה יסודית, הרי שלא היה בכך כדי לגרוע מתוקפו של הסדר הפשרה שנחתם בין התובעים לנתבע ביום 15/10/15 ואשר במסגרתו וויתרו התובעים על טענותיהם כנגד הנתבע בקשר עם הסכם השכירות, ואני סבורה כי לא קמה לתובעים הזכות לבטל הסדר הפשרה באופן חד צדדי, כפי שיפורט.
12. מבירור התביעה עלה, כי הוכח במידה המספקת, כי בא כוחם של התובעים - עוה"ד ספרן, חתם בשמם על הסדר הפשרה לאחר שהתובעים ייפו את כוחו לנהל מו"מ עם הנתבע על מנת להגיע להבנות ולהקטין הנזקים (ראו עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 4-5). כן התברר כי עוה"ד ספרן, הוא אשר ערך את הסדר הפשרה וניסח את תנאיו ולאחר מכן אף חתם עליו בשם התובעים כמיופה כוחם. בפסיקה נקבע, כי מסמך בכתב מקים חזקה כי הוא כולל את כל שהוסכם בין הצדדים וההנחה היא כי סיכום המתועד בכתובים נותן ביטוי נאמן למוסכם (ראו: ע"א 7825/05 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו]).
13. עיון בתנאי הסדר פשרה מגלה כי הוא מאוזן ביחס להתחייבויות שכל צד בחר לקבל על עצמו ולא משתקף ממנו כי נוסח מתוך כפייה או במגמה לעשוק את התובעים מה גם, שהוא נוסח על ידי ב"כ התובעים כאשר הנתבע לא היה כלל מיוצג, ובנסיבות אלה, הנטייה היא לפרש את ההסכם לרעת מנסחו (ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 48951-12-16 ברקן נ' רוזנבלט [פורסם בנבו]). מסקנתי לפיה לא קמה הזכות לבטל הסדר הפשרה באופן חד צדדי וכי יש להותירו על כנו, נסמכת גם על אומד דעת הצדדים על סמך הראיות שהוצגו לפניי בהליך. כך, התובעים יוצגו על ידי עורך דין במשך ההידברות עם הנתבע אשר בסופה נחתם הסדר הפשרה ואין חולק כי להסכמתם לפשרה קדם מו"מ שהתנהל בין עוה"ד ספרן לבין הנתבע (כעולה מהתמלילים אשר סומנו ת/3). הדעת נותנת כי הסכמת עוה"ד ספרן לתנאי הפשרה בשמם של התובעים, ניתנה לאחר שבחן את מצב הדברים – העובדתי והמשפטי – לאשורו ולאחר שבחר ביודעין, בצוותא עם הנתבע, להימנע מנקיטת הליך משפטי בערכאות. בהקשר זה, אין בידי לקבל את טענת התובעים, כי המתינו עם הודעתם על ביטול הסדר הפשרה עד שנוכחו לדעת כי שיק הביטחון לא נמצא וזאת הואיל והסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים מתייחס מפורשות לשיק הביטחון ונתונה בו התחייבות הנתבע להשיבו לתובעים כשימצא ולפצותם (וליתר דיוק לפצות את אביו של התובע אשר השיק ניתן על ידו) אם יגרם נזק כתוצאה משימוש בשיק על ידי צד ג'. למעשה, הסדר הפשרה נחתם שעה שהתובעים היו מודעים היטב לכך ששיק הביטחון לא אותר ולהתחייבויות הנתבע בקשר עמו ולא ניתן לטעון כי סוגית שיק הביטחון אשר לא אותר לא הייתה ידועה במועד החתימה על הסדר הפשרה וכי יש בכך כדי להקים זכות לבטל הסדר הפשרה לאחר שנחתם ולפיכך, דינו של הסדר הפשרה לעמוד בתוקפו בכפוף להותרת התחייבותו של הנתבע בקשר עם שיק הביטחון, בעינה.
14. באשר לטענת התובעים, כי אולצו לחתום על הסדר הפשרה לנוכח איומי הנתבע הרי שלא מצאתי לקבל הטענה. כך, לא מצאתי בתוכן תמלול השיחות שנערכו בין עוה"ד ספרן לבין הנתבע קודם לחתימה על הסדר הפשרה, אינדיקציה לשימוש של הנתבע בלשון איומים. אף אם עוה"ד ספרן אכן פירש דבריו של הנתבע כאיום, תמוה בעיניי כי לא העלה זאת בפניו עוד במהלך השיחה, וכי לא ראה לנכון לציין זאת בהסדר הפשרה אשר נוסח על ידו ונחתם על יסוד רצונם החופשי של התובעים לסיים המחלוקת. בידוע, כי דינו של הסכם פשרה כדינו של כל הסכם, הן בנוגע לכללים שמסדירים את אופן כריתתו והן בנוגע לעילות תקיפתו בדיעבד עקב פגם בכריתתו, אך עם זאת, אין להתעלם מתכונותיו המיוחדות של הסדר פשרה, כהסכם שנועד לסיים את הסכסוך שבין הצדדים ואשר יש בו משום "קניית סיכון" של הצדדים לו ובשים לב שתכונה מרכזית של פשרה היא חתירה לסיום המחלוקת, כשציפייתם הסבירה של הצדדים היא כי הפשרה תימנע תביעות בעתיד (ראו: ע"א 7663/11 דדון נ' חדד [פורסם בנבו] ; ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פד"י נא(1) 577).
15. לנוכח מאפייניו של הסכם פשרה, לא בנקל תתקבל טענתו של צד לו כי נפל פגם בכריתתו, ונטל ההוכחה לעניין זה מוטל, מטבע הדברים, על כתפי הצד התובע את ביטול ההסכם כאשר נקודת המוצא היא כי הצדדים שקלו היטב שיקוליהם בטרם כריתתו, ולכן יש לבחון בזהירות יתרה את טענת הפגם בכריתה. בבחינת השאלה האם נפל פגם בכריתת הסכם פשרה בין צדדים, קיימת חשיבות מכרעת לבחינת נסיבות כריתת ההסכם. בין היתר, יבחן בית המשפט האם מדובר בהסכם שנכרת בחטף ובלחץ זמן, תוך איום בלתי לגיטימי או ניצול מצוקה או חוסר ניסיון של אחד הצדדים ומבלי שהייתה לו אפשרות סבירה לבחור אחרת, או שמא מדובר בהסכם הגון שנכרת לאחר מו"מ, ללא לחץ, ותוך התייעצות עם עורכי דין או בעלי מקצוע רלוונטיים אחרים ( ראו: ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פד"י לט(4) 149; ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פד"י נח(5) 193).
16. בעניינה של תביעה זו, לא עלה בידי התובעים לבסס עילה לביטול הסדר הפשרה מטעמים של כפיה או להוכיח כי הסדר הפשרה הוא תוצאת כפיה או לחץ אשר הופעלו כלפי התובעים או בא כוחם באופן ששלל חופש ההתקשרות. בנסיבות חתימת הסדר הפשרה כפי שהתבררו, אני מוצאת, כי הסדר הפשרה נחתם על ידי התובעים לאחר שנוהל מו"מ ותוך התייעצות עם עורך דין אשר ניסח בעצמו את הסדר הפשרה. יוער, כי לוויתורם של הצדדים על האפשרות להעלות טענות שונות האחד כלפי רעהו אשר מצא ביטויו בהסכמתם לסילוק סופי ומוחלט של הטענות ההדדיות, משמעויות נכבדות, אף מבחינתו של הנתבע בשים לב לטענותיו בדבר ויתור על תשלומי ארנונה וחשמל, ויש בוויתורים הדדיים אלה כדי להצביע על היותו של הסדר הפשרה מאוזן.
17. לנוכח האמור ומשקבעתי כי הסדר הפשרה עומד בתוקפו לרבות החיובים הנובעים ממנו, ובהינתן הוראות הסדר הפשרה לפיהן היה על התובעים להעביר לנתבע דמי שכירות לשלושה חודשים והתובעים שילמו לנתבע סכום השווה לערך דמי שכירות בעבור ארבעה חודשים (דמי שכירות לחודשיים אשר שולמו במזומן ודמי שכירות לחודשיים ששולמו בשיקים שהנתבע השתמש בהם) - הרי שעל הנתבע לשלם לתובעים דמי שכירות בגין חודש אחד (הנתבע אף הבהיר בעדותו, כי הוא מוכן להשיב השיק הרביעי). הנתבע טען אמנם כי העביר שיק בגובה דמי שכירות חודשיים לעוה"ד ספרן והעתק שיק כאמור צורף לכתב התביעה, אלא שטענת התובעים בכתב התביעה (סעיף 44), כי השיק שהעביר להם הנתבע בוטל על ידו ולא נפרע - לא נסתרה והנתבע לא הציג כל ראיה באשר לפירעון השיק שנתן. לפיכך ובהתאם להוראות הסדר הפשרה על הנתבע להשיב לתובעים סך של 6,800 ₪ - גובה דמי שכירות לחודש אחד.
18. אשר למישור היחסים שבין התובעים לנתבעות 2 ו-3. אין חולק כי הצדדים נקשרו בהסכם לאספקת שירותי תיווך במסגרתו התחייבה הנתבעת 2 לנקוט שורה של פעולות במטרה לאתר בעבור התובעים דירה להשכרה וכי עלה בידי הנתבעת 2 לאתר לתובעים את הדירה בהתאם לבקשתם והיא הייתה הגורם היעיל לשם כך.
19. בעניינה של תביעה זו , טענו התובעים כי הנתבעת 2 הפרה את החובות המוטלות עליה בעת שסייעה בעריכת הסכם השכירות שנחתם בינם לבין הנתבע , והביאה עמה לפגישת החתימה עותק הסכם השכירות, ובשל כך אין היא זכאית לדמי תיווך.
20. סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 ( להלן: "חוק המתווכים") אוסר על מתווך במקרקעין לערוך או לסייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין וקובע כי מתווך המפר הוראות סעיף זה לא יהא זכאי לדמי תיווך. תכלית הוראת סעיף 12 לחוק המתווכים היא למנוע מצב בו מתווך מקרקעין החסר השכלה משפטית – אשר מעצם תפקידו הוא בעל אינטרס אישי בשכלולה של ההתקשרות – ישפיע על עצם כריתתו של ההסכם ואגב כך ימנע מהצדדים לו את האפשרות להיוועץ בעורכי דין (ראו: דברי הכנסת, כרך 127, עמ' 1121 – מיום 9/1/96).
21. אין בידי לקבל טענת הנתבעת 2 כי עותק ההסכם שהביאה עמה לפגישה שבה נחתם הסכם השכירות הוא העתק מדויק של חוזי השכירות של יתר הדירות המושכרות באותו בניין, וזאת מן הטעם שבהסכם השכירות נערכו שינויים בכתב יד , אשר כפי שהתברר מהעדויות נעשו תוך מעורבות הנתבעת 2. מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים שצורפו עולה, כי הנתבעת 2 לא הסתפקה אך בצילום עותק הסכם השכירות והבאתו עמה לפגישה (ראו עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 33), אלא שמשה גורם פעיל בקידום המו"מ בין הצדדים אשר הבשיל לבסוף לכדי חתימתם על הסכם השכירות. כך, הנתבעת 2 אישרה בעדותה כי ערכה רישומים בפתק שצורף להסכם השכירות, לבקשת התובעים, אשר ביקשו ליידע את הנתבע בדבר הליקויים שנמצאו בדירה (ראו עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 7-9) וכעולה מכתב ההגנה, היא גם שוחחה עם הנתבע לגבי הפחתת דמי השכירות. בעניין זה אני מוצאת לקבל את גרסת נציגת הנתבעת 3, לפיה, הואיל ומעיון בהסכם השכירות עולה כי שמות הצדדים לו כתובים בכתב יד וכתובתו של הנתבע מודפסת, אין המדובר בהסכם שהוצא ממחשבי הנתבעת 3 (ראו עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 31-32).
22. פעולותיה של הנתבעת 2 כפי שפורטו לעיל, עולות כדי מעורבותה בשכלול העסקה, העומדת בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק המתווכים. איני רואה לקבל טענתה כי פעלה כאמור לנוכח הלחץ שהופעל עליה להזדרז בחתימה על הסכם השכירות, וזאת בשים לב לתכלית סעיף 12 לחוק המתווכים , בדבר הגנה על זכויות הצדדים לעסקה ומניעת סיכון כי אלה יתקשרו בעסקת בזק מחייבת, רק בשל מעורבותו של המתווך. בפסיקה נקבע, כי אף מסירת טופס ריק של זיכרון דברים על ידי מתווך מהווה סיוע בעריכת מסמך בעל אופי משפטי אשר בא בגדר הפרת סעיף 12 לחוק המתווכים ( ראו: ע"א (מח' ירושלים) 17100-05-11 כרמל נ' אסייג [פורסם בנבו]).
23. משהתברר כי הנתבעת 2 ערכה, או לכל הפחות סייעה לערוך מסמך בעל אופי משפטי הנוגע לעסקה במקרקעין אותו הגישה לידי הצדדים לעסקה, הרי שבכך היא הפרה חובתה לפי סעיף 12 לחוק המתווכים, ולפיכך נשללת זכאותה לדמי תיווך בגין אותה עסקה. לנוכח האמור, על הנתבעת 2 להשיב לידי התובעים את דמי התיווך ששולמו לה על ידם. מאחר ודמי התיווך שולמו באמצעות שיק שנמסר לידי הנתבעת 2 והועבר לנתבעת 3 והואיל וכעולה מצילום השיק שהוצג, הנתבעת 3 הטביעה את חותמתה על גבי השיק כנפרעת, הרי שעל הנתבעות 2 ו- 3, ביחד ולחוד, להשיב לתובעים את דמי התיווך ששולמו על ידם בסך 8,024 ש"ח. יוער, כי כעולה מהסכם השירותים שבין הנתבעת 2 לנתבעת 3 אשר העתקו צורף לכתב ההגנה של הנתבעת 3 ,לא שררו ביניהן במועדים הרלוונטיים יחסי עבודה והנתבעת 2 פעלה כמתווכת עצמאית ומשכך בידי הנתבעת 3 להיפרע מהנתבעת 2, בהתאם לתנאי ההתקשרות שביניהן.
24. באשר לרכיבי התביעה הנוגעים להוצאות ולפיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן זמן - יובהר, כי התובעים לא הוכיחו ההוצאות שלטענתם נגרמו להם וממילא לא הוכיחו גובה ההוצאות ולא הוכח ההכרח בסיוע של עורך דין בהינתן כי התביעה הוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, והתובעים לא פירטו טענותיהם בעניין זה כדבעי ולא הציגו ראיות ואסמכתאות התומכות בטענותיהם. באשר לדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש וטרדה, הרי שבנסיבות התביעה, איני רואה לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני ודי בפסיקת הוצאות.
25. לנוכח האמור משמצאתי לקבל התביעה בחלקה, אני מורה כדלקמן:

• הנתבע ישלם לתובעים סך של 6,800 ₪ (דמי שכירות של חודש אחד, באופן שבהתאם להסדר הפשרה סה"כ שילמו התובעים דמי שכירות בגין שלושה חודשים בלבד), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות בסך 500 ש"ח (יובהר, כי ככל שבתוך המועד לתשלום על פי פסק הדין, יוכח באסמכתאות כי השיק בגין דמי שכירות לחודש רביעי שהעביר הנתבע לתובעים, נפרע בסופו של דבר על ידם, לא יהא חב הנתבע תשלום לתובעים);
• הנתבעות 2 ו-3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 8,024 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות בסך 500 ₪ (כאמור, בידי הנתבעת 3 להיפרע מהנתבעת 2 בהתאם לתנאי ההתקשרות החוזית שביניהן).

הסכומים כאמור ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.