לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 17.11.16.

המבקשת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה ומבקשת לחקור את השליח מטעם המשיבה, בטענה כי החתימה שעל גבי אישור המסירה אינה חתימתו של מר וסים קבלאן, על אף הרשום. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הגנתה טובים – כי שילמה למשיבה את כל החיובים המגיעים לה בגין רכיבים שהוזמנו ושסופקו כראוי, כי קיבלה מהמשיבה רכיבים פגומים רבים, וכי אין היא חייבת דבר למשיבה. המבקשת טוענת כי על הצדדים לערוך התחשבנות נכונה.

המשיבה טענה, בתגובה, כי יש לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין על כנו. לטענת המשיבה לא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי המבקשת – ראשית לידי מר קבלאן, ממנהליה של המבקשת, ופעם נוספת לידי בא-כוחה. עוד נטען כי הבקשה הוגשה באיחור (פסק הדין נחתם ביום 17.11 והבקשה הוגשה ביום 18.12). באשר לבקשה לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט – סבורה המשיבה כי המבקשת לא ביססה טענותיה, שנטענו ללא אסמכתאות ובניגוד לנטען בכתב התביעה.

בתשובה טענה המבקשת כי לא חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד בו הוגשה, וחזרה על עיקרי הטענות שבבקשה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

באשר למועד הגשת הבקשה – משלא הוצגה בפני ראיה באשר למועד המצאת פסק הדין לידי המבקשת הרי שממילא לא ניתן לקבוע שחלף המועד להגשת הבקשה (וסביר להניח כי פסק הדין לא הומצא לידי המבקשת ממש ביום בו נחתם).

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

על מנת לקבוע האם זכאית המבקשת לביטול פסק הדין מחובת הצדק נדרשת קיומו של דיון בו ייחקר השליח על תצהירו. נוכח המסקנה אליה הגעתי, כמפורט להלן, איני נדרש להכרעה זו.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).

הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).

איני בוחן, בשלב דיוני זה, כיצד יוכיחו הצדדים טענותיהם. לו תוכיח המבקשת טענותיה בדבר התשלומים שבוצעו למשיבה ובדבר הפגמים שנפלו בסחורה שרכשה – לא ניתן לקבוע כבר עתה שאין מדובר בהגנה טובה, ובוודאי לא ניתן לקבוע כי הגנה זו נטולת סיכויים היא.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשת באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

משלא הוכרעה עובדתית שאלת ההמצאה למבקשת, לא מצאתי לפסוק כבר עתה הוצאות ושאלה זו תיבחן בסיום ההליך, על פי הצורך, גם בקשר לבקשה שלפני.

משבוטל פסק הדין תגיש המבקש בקשת רשות להתגונן עד ליום 1.3.17, והתיק יועבר להמשך טיפול היחידה המשפטית.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.