1. לפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה למתן צו מניעה קבוע למניעת הטרדה מאיימת.
2. על-פי בקשות המבקשת בתיק עולה, כי כתב התביעה הומצא למשיב, אך המשיב לא התגונן נגד התביעה. בשל כך, הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר.
3. הלכה פסוקה היא, כי "... האמת זקוקה לקרקע יציבה שתוכל לעמוד עליה. הכללים הפרוצדוראליים, ובהם כללים בדבר מועדי הגשת כתבי בי דין, חיוניים לקיומו של הליך תקין ולביאור האמת והצדק: 'באין כללים - אין משפט ובאין משפט – אין צדק' (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 22 (1999))" ( ראה ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (06.04.2008).
4. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ומכיוון שמדובר בתביעה לצו מניעה קבוע למניעת הטרדה מאיימת ובטרם קבלת הבקשה למתן פסק דין בהעדר, יש לבחון האם לרשם בכיר הסמכות העניינית לדון ולהחליט בתובענות מסוג זה לרבות מתן צו מניעה קבוע בהעדר הגנה, בשים לב להוראות החקיקה השונות כמפורט בהמשך.
5. המחוקק קבע והגדיר בפרק ג' בסימן ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") את הסמכויות שיש לרשם בכיר. כך, בסעיף 85 לחוק בתי המשפט נקבע, כי "על אף האמור בכל דין בדבר סדרי דין ונוהג בבתי משפט אזרחיים ופליליים, יהיו לרשם הסמכויות המיוחדות האמורות בסעיפים 85א עד 90". באותו פרק הוחרגו סוגי תובענות מסוימות מסמכויות הרשם הבכיר, כגון תביעות לפיצוי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
6. סעיפים 85א עד 90 לחוק בתי המשפט אינם מאזכרים דבר לעניין הסמכות העניינית של רשם בכיר למתן צו מניעה קבוע. כידוע, ניתן לבסס הסמכות למתן צו מניעה קבוע על הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט, שאינה חלה על רשמים בכירים.
7. מצד שני, סעיף 86 לחוק בתי המשפט מסמיך את הרשם הבכיר לתת פסק דין בהעדר הגנה מאחר והוא משמש משפטית ומהותית כ"בית משפט". סעיף זה אינו מחריג סוגי תובענות מסמכותו של רשם בכיר בעת מתן פסק דין בהעדר. יחד עם זאת, סבורני כי יש לבחון האם משמעה של הוראת סעיף 86 לחוק בתי המשפט שרשם בכיר מוסמך ליתן פסק דין בהעדר הגנה בכל סוגי התובענות. כך למשל, בהחלטה אחרת שניתנה על ידי בת.א. 50717-03-16 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (17.09.2016) קבעתי כי רשם בכיר אינו מוסמך ליתן פסק דין בהעדר הגנה בתובענה לפיצוי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
8. בחזרה לעניינו, ולאחר עיון בכתב התביעה ובהוראות החקיקה השונות, לא ראיתי צורך להכריע בשאלה האם לרשם בכיר סמכות לתת פסק דין בהעדר הגנה בתובענה למתן צו קבוע.

לפי סעיף 86 (1) לחוק בתי המשפט, רשם בכיר מוסמך לבקש ראיה בכתב לפני מתן פסק דין בהעדר. כמו כן, בהתאם לסיפא של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הרשם מוסמך להעביר את התביעה לבית המשפט אם הוא סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות.

מעיון בהוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 הרלוונטיות לתביעה דנן, עולה כי מתן צו כאמור מוגבל לתקופה של חצי שנה כאשר במידת הצורך רשאי בית המשפט להאריך מדי פעם את תוקפו של הצו לתקופה שלא תעלה על תקופה של שנתיים (ראה סעיף 6 לחוק). החוק מתאר בסעיף 2 מהי הטרדה מאיימת וקובע בסעיף 5 מהם המעשים שניתן לקבוע בצו שאסור יהיה לפוגע לבצע כלפי הנפגע. לפי סעיף 7 לחוק חובה לקיים דיון לשמיעת הצדדים (ראה גם עמ"ש (חי') 26459-05-10 ל' ל' פ' נ' פ' י' פ' (03.06.2010).

עיון בתיק מראה, כי לא נתבקש ולא ניתן צו מניעה זמני ולא התקיים דיון כלשהו בתיק. נכון הוא שכתב התביעה מפנה לתיק אחר - ה"ט 16796-05-16 שם ניתן לבקשת המבקשת צו מניעה זמני למשך 90 יום לאחר שנקבע דיון במעמד המבקשת. יחד עם זאת, בכתב התביעה נשוא תיק זה נטענו טענות לעניין אירועים שהתרחשו לאחר מתן צו המניעה הזמני בתיק השני. על כן, ונוכח העובדה כי המבקשת לא נשמעה בתיק זה בפני בית המשפט, ולכל הפחות, לא נשמעה בקשר לאירועים שהתרחשו לאחר מתן צו המניעה הזמני בתיק השני, ומאחר והחוק מגביל את התקופה של הצו לשנתיים לכל היותר ולא מדובר בצו קבוע, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

1. לאור האמור והמקובץ לעיל ובשים לב להוראת סעיף 86(1) לחוק בתי המשפט ונוכח הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, שפורטו לעיל, סבורני כי מתקיים התנאי הקבוע בסיפא של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומן הראוי להעביר את התובענה בפני שופט, המוסמך לדון בתיק, במידה ובאופן אשר יסבור בית המשפט כי הינה המתאימה לנסיבותיה של תביעה זאת.
2. המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ המבקשת ותנתב את התיק לשופט המוסמך לדון בתיק.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ז, 17 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.