1. לפניי תביעה שהגיש התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע" או "מרקוביץ") נגד הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים" או "חסין") ע"ס 30,572 ₪ ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעים נגד התובע ע"ס 33,500 ₪

העובדות והטענות:

1. מרקוביץ הינו מתווך נדל"ן. חסין מנהלים את הנכס בשטח 350 מ"ר ברחוב לבנדה 17 תל אביב (להלן: "הנכס") עבור בעלי הזכויות בו.
2. ביום 15.12.15 פנו חסין למרקוביץ באמצעות דואר אלקטרוני, בהודעה על רצונם להשכיר את הנכס במחיר של 80 ₪ למ"ר. חסין ציינו בהודעה כי הם ישלמו למרקוביץ דמי תיווך בגובה חודש שכירות.
3. באותו יום השיב מרקוביץ לחסין בדואר אלקטרוני, בשאלה אם ניתן להשכיר חלק מהנכס. בהמשך, הודיע מרקוביץ לחסין כי ישנו לקוח בשם "פתחון לב" אשר מעונין לשכור 100 מ"ר מהנכס. נערכה פגישה בנכס בנוכחות מרקוביץ, חסין ומנכ"ל פתחון לב. לאחר מכן שלח מרקוביץ לחסין טופס הזמנת שירותי תיווך, אשר לא נחתם ע"י חסין. חסין השיבו למרקוביץ טופס עם שינויים בו ציון שטח הנכס 350 מ"ר במקום 100 מ"ר וכן נמחק סעיף 8 בטופס.
4. במהלך הימים שלאחר מכן החליפו הצדדים טיוטות הסכם שכירות ולבסוף נחתם הסכם שכירות. חסין שלחו למרקוביץ הודעת מסרון על כך ביום 30.12.15.
5. מרקוביץ ביקש לדעת מתי חסין ישלמו לו את דמי התיווך וחסין השיבו כי דמי התיווך ישולמו מתוך דמי השכירות הראשונים שיתקבלו מהשוכרת - פתחון לב.
6. בחלוף מועד תשלום דמי השכירות הראשונים פנה מרקוביץ לחסין ביום 9.3.16 וביקש לקבל את דמי התיווך אולם החסין התחמקו מלשלם את דמי התיווך.
7. מכאן תביעתו של מרקוביץ לתשלום דמי תיווך בשיעור חודש דמי שכירות בסך 9,036 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ – 10,572 ₪. עוד תובע מרקוביץ מחסין 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, טרחה, הוצאות והתייעצות עם עורכי דין ואובדן שעות עבודה. סך כל תביעת מרקוביץ עומדת על 30,572 ₪.
8. בכתב ההגנה דוחים חסין את תביעתו של מרקוביץ וטוענים כי מרקוביץ אינו זכאי לדמי תיווך משום שהיה לו ענין אישי בעסקה שכן אמו עובדת בעמותת פתחון לב אשר שכרה את הנכס, ומרקוביץ לא גילה לחסין עובדה זו. על כן, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") לא זכאי מרקוביץ לדמי תיווך.
9. בכתב התביעה שכנגד ממשיכים חסין וטוענים כי מרקוביץ עבר על הוראות סעיפים 9, 10, 11 ו-12 לחוק המתווכים. לטענת חסין, הם ביקשו שמרקוביץ ימצא עבורם שוכר לטווח ארוך ולכל שטח הנכס - 350 מ"ר, ולא לחלקו. בסופו של דבר הציע מרקוביץ לחסין את עמותת פתחון לב כשוכרים עבור 100 מ"ר בלבד לתקופה קצרה של 3 שנים. לטענת חסין, לא זו בלבד שמרקוביץ לא גילה להם שאמו עובדת בפתחון לב אלא שמרקוביץ אף השפיע שלא כדין על המו"מ בין חסין לבין פתחון לב בכך שבשיחה, שלא היתה אמורה להיות לציטוט, הודיעו חסין למרקוביץ כי ניתן להפחית עד 1,000 ₪ מדמי השכירות החודשיים שהם דרשו בסך 10,000 ₪. לטענת חסין, מרקוביץ העביר מידע זה לפתחון לב שלא כדין וכתוצאה מכך לא היו פתחון לב מוכנים להציע יותר מ-9,000 ₪ דמי שכירות. כמו כן לטענת חסין התערב מרקוביץ וייצג את פתחון לב במו"מ ולענין זה הפנו חסין לנספח 4 לכתב התביעה שכנגד.
10. חסין טוענים עוד כי טופס הזמנת שירותי תיווך איננו תואם את הנכס שהושכר בפועל שכן בטופס ההזמנה צוין 350 מ"ר ואילו בפועל הושכרו 100 מ"ר בלבד.
11. בנוסף טוענים חסין בכתב התביעה שכנגד כי מרקוביץ שוחח עם מנכ"ל פתחון לב מר ניסים ציוני וטען כי חסין מתחמקים מלשלם לו את דמי התיווך ואינם מכבדים הסכמים בכתב. לטענת חסין, פניה זו למר ציוני פוגעת במוניטין שלהם ותקשה על קיום מערכת יחסים סדירה עם פתחון לב ומהווה עבירה על חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
12. חסין תובעים ממרקוביץ בתביעתם שכנגד סך של 964 ₪ עבור כל חודש שכירות, המהווים הפרש בין 10,000 ₪ דמי שכירות שדרשו לבין 9,036 ₪ שסוכמו בפועל. הפרש זה במכפלת 36 חודשי ההסכם מגיע לסך 34,704 ₪. עוד תובעים חסין סך של 20,000 ₪ בגין פגיעה של מרקוביץ בשמם הטוב. בנוסף תובעים חסין 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טרחה, הוצאות והתייעצות עם עורכי דין ואובדן שעות עבודה. בשל תקרת סכום התביעה בבית משפט לתביעות קטנות, מעמידים חסין את תביעתם ע"ס 33,500 ₪.

דיון והכרעה:

1. כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
2. בדיון שהתקיים ביום 29.12.16 העידו הצדדים וחזרו על טענותיהם. מרקוביץ עשה רושם מהימן בעיניי ואילו גרסתם של חסין נמצאה פחות מהימנה.
3. אינני סבור כי יש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 10 לחוק המתווכים. חסין לא הוכיחו כי למרקוביץ היה ענין אישי במקרקעין או בעסקה – לבד מעניין שיש לכל מתווך בכל עסקה – שזו תצא אל הפועל וישולמו לו דמי תיווך. אמו של מרקוביץ אמנם עובדת בעמותת פתחון לב אולם אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להוות הוכחה כי לאם היה כביכול ענין אישי בעסקה. בכתב ההגנה שכנגד מציין מרקוביץ כי עמותת פתחון לב היא עמותה ארצית גדולה שיש לה מספר סניפים ברחבי הארץ. אמו היא מתנדבת אחת מתוך מתנדבים רבים של העמותה. אמו איננה נכללת עם מקבלי ההחלטות בעמותה והיא לא היתה מעורבת במו"מ לשכירת הנכס או בתפקיד שיכול היה להשפיע על המו"מ לשכירת הנכס. מרקוביץ מכחיש אפוא את כל טענות חסין בענין זה. חסין לא זימנו את אמו של מרקוביץ למתן עדות, לעמת את העדה, ולאמת את טענתם בדבר עניינה האישי, כביכול, של האם בעסקה.

גם אם תמצי לומר כי היה למרקוביץ ענין – כהגדרתו בסעיף 10 לחוק המתווכים - בעסקה (וכאמור אינני סבור שהדבר הוכח כלל), הרי שסעיף 10 לחוק קובע כי מגבלת "הענין אישי" לא חלה, אם המתווך גילה ללקוח את עניינו האישי. במקרה דנא, טוען מרקוביץ כי איננה נכונה טענת חסין כי נודע להם, רק במקרה כביכול, שאמו עובדת בפתחון לב, אלא הוא בעצמו סיפר להם זאת בגאווה בעת שהציג בפניהם את העמותה. לטענת מרקוביץ, חסין ידעו מראש את הדבר ולא הביעו כל הסתייגות בענין. גרסתו של מרקוביץ מהימנה עליי. דומה כי חסין עושים כל מאמץ אפשרי להימנע מלשלם למרקוביץ את דמי התיווך המגיעים לו. חסין העלו כל פעם תירוץ אחר תוך ניסיון להתלות "בקוצו של יוד" כדי להתחמק מתשלום דמי תיווך. תחילה הבטיחו חסין למרקוביץ כי הם ישלמו לו דמי תיווך עם קבלת דמי השכירות הראשונים, אולם בבוא יום פקודה הם הציעו לשלם דמי תיווך חלקיים ולבסוף התחמקו כאמור כליל מתשלום דמי תיווך, באמתלות מן הגורן ומן היקב.

1. אינני מקבל את טענת חסין כי מרקוביץ עבר כביכול על הוראות סעיף 11 לחוק המתווכים וגילה לשוכרת מידע שמסרו לו חסין. טענות חסין בענין זה הינן בגדר ספקולציה שלא הוכחה. חסין לא הביאו לעדות את מר ניסים ציוני מנכ"ל פתחון לב, כדי לעמת אותו עם טענתם כי מרקוביץ גילה לו, כביכול, מידע כלשהו.
2. אינני סבור כי יש להחיל בענייננו את סעיף 12 לחוק המתווכים. הגם שחסין לא הוכיחו שמרקוביץ ייצג את השוכרת בצורה כלשהי, הרי שלכל הדעות מרקוביץ לא ייצג את מי מהצדדים במשא ומתן משפטי כלשון סעיף 12. הערותיו של מרקוביץ היו במישור המסחרי של העסקה ולא במישור המשפטי.
3. יש לדחות את ניסיונותיהם של חסין להימנע מתשלום דמי תיווך, בשל אי ההתאמה כביכול בטופס ההזמנה של שירותי התיווך בו נרשם 350 מ"ר ולא 100 מ"ר. בטופס הזמנת שירותי התיווך מצוינים באופן ברור פרטי וכתובת הנכס - ברחוב לבנדה 17 תל אביב, דמי השכירות המבוקשים ועמלת התיווך שיש לשלם. די בכך כדי לענות על דרישות סעיף 9(א) לחוק המתווכים, ותקנות המתווכים בענין זה. רישום 350 מ"ר ולא 100 מ"ר איננו מאיין את זכותו של מרקוביץ לקבלת דמי תיווך שכן אין מחלוקת שמלוא הנכס (350 מ"ר) אכן נמסר לטיפולו של מרקוביץ, גם אם בפועל הושכרו, בהסכמת חסין, 100 מ"ר מתוך כלל הנכס.
4. חסין העלו כאמור טענות מן הגורן ומן היקב כדי להמנע מלשלם דמי תיווך למרקוביץ ובין היתר גם טענו כי מרקוביץ לא היה הגורם היעיל בעסקה, אולם בדיון הודיעו חסין כי הם מוותרים על טענה זו.
5. לאור האמור אני קובע כי מרקוביץ זכאי לתשלום דמי תיווך בסך השווה לחודש דמי שכירות של 9,036 ₪ בתוספת מע"מ (10,572 ₪). עם זאת, אינני מקבל את רכיב התביעה הנוסף של מרקוביץ, לתשלום 20,000 ₪. עסקינן בסכסוך אזרחי ואין מקום לפסוק במסגרתו פיצוי בגין עוגמת נפש. אין מקום לפסוק תשלום בגין התייעצות עם עורכי דין שכן עסקינן בתביעה בבית משפט לתביעות קטנות. תשלום בגין טרחה והוצאות ייקבע במסגרת הוצאות משפט ואין לקבוע סעד תביעה נפרד ונוסף בענין זה.
6. אשר לתביעה שכנגד – סבור אני כי יש לדחותה שכן חסין לא הביאו ראיות כלשהן להוכחתה.
7. טוענים חסין כי מרקוביץ גרם להם הפסד של 964 ₪ לחודש בשל השכרת הנכס בדמי שכירות בסך 9,036 ₪ במקום 10,000 ₪, ובמכפלת תקופת השכירות של 36 חודשים מגיע הפסד זה ל-34,704 ₪. כאמור מדובר בטענה בעלמא מבלי שחסין הביאו ראיה כלשהי לכך שאכן ניתן היה להשכיר של הנכס תמורת 10,000 ₪ כטענתם, מה גם שחסין בעצמם דרשו 80 ₪ בלבד למ"ר ולא 100 ₪ למ"ר. עצם העובדה שחסין רצו להשכיר את הנכס תמורת 100 ₪ למ"ר אין בה כדי להוות הוכחה שאכן ניתן היה להשכיר את הנכס תמורת 100 ₪ למ"ר. חסין לא הציגו חוות דעת שמאית המאשרת את טענתם. אף הטענה כי חנות סמוכה הושכרה ב-100 ₪ למ"ר לא נתמכה בכל ראיה.
8. טענתם של חסין כי שמם הטוב נפגע – דינה גם היא להידחות בהעדר ראיות. שומה היה על חסין להביא לעדות את מנכ"ל פתחון לב – מר ניסים ציוני – כדי לתמוך בטענתם כי נוצר, כביכול, קושי בקשרי המחסר בין העמותה לבין חסין בעקבות התנהלותו של מרקוביץ.
9. סוף דבר, התביעה שהגיש מרקוביץ (התובע) נגד חסין (הנתבעים) מתקבלת בחלקה. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 10,572 ₪.
10. התביעה שכנגד – נדחית.
11. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בגין שני ההליכים, בסך 1,200 ₪.
12. הסכומים שתשלומם נקבע בפסק הדין ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
14. המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.