ע"י ב"כ עוה"ד ר. זאבי

לפני תביעה נזיקית לתשלום סך 4,101 ₪.

לגרסת הנהג ברכב התובעת, מר בן שמעון, הוא הגיע לחצרי הנתבעת על מנת לאסוף את רכב התובעת שנחכר ע"י הנתבעת עבור אחת מעובדותיה וזאת ע"מ לקחתו למבחן רישוי שנתי.

לטענת מר בן שמעון, העובדת פתחה לו את המחסום המוצב ביציאה מרחבת החניה, הוא יצא עם רכבו לרחוב ונעצר כשכמעט כל הרכב בחוץ וכך המתין עד שהתנועה ברחוב תאפשר לו להשתלב, לפתע חש מכה מאחור ולטענתו ראה שהמחסום ירד על הרכב ושפשף את הפגוש האחורי בצדו השמאלי.

על התאונה דיווח לעובדת הנתבעת ואחר כך לתובעת אך זאת רק אחרי שהחזיר את הרכב בתום מבחן הרישוי. לטענתו צילם את המקום בעת התאונה, הציג את התמונות-גם לתובעת ברם תמונות אלה לא נמצאות היום לא בידיו ולא בידי התובעת.

מר בן שמעון לא יכול היה לאשר או לשלול תמונות של המחסום שהוצגו לפניו בדיון ומה שבלבל אותו לטענתו היה בניין שמוקם בינתיים ממול.

מר חומרי מטעם הנתבעת אישר שביום התאונה מסרה לו העובדת על כך שמר בן שמעון טוען שהמחסום שפשף את הרכב, הסיפור בשעתו לא נראה לו הגיוני ומאחר והתובעת עמה הוא מצוי בקשר (הנתבעת מחכירה מהתובעת רכבים רבים) לא דיווחה לו על התאונה, העניין נשכח ולא בוצע בירור נוסף.

מר חומרי ציין כי המחסום הוחלף או שופר עם כניסת ראש העיר הנוכחי לתפקידו זאת עקב דרישות אבטחה וכי המחסום מטופל באופן סדיר מדי שנה. מר חומרי לא יכול היה לציין תאריכים מדויקים ולהציג קבלות שטען שנמצאות בידיו בנוגע לאחזקת המחסום ואשר לא הובאו לדיון אם כי מבחינתו היה מוכן להגישן לאחריו.

מר חומרי ציין שמדובר במחסום תקין עם עיניות המשמשות כגלאי נפח ואם הייתה תקלה כלשהי, היה יודע עליה שכן לחנייה נכנסים רכבים רבים של עובדי הנתבעת וכן של מבקרים רמי דרג אלא שתקלה לא הייתה ולא דווחה.

ב"כ הצדדים סיכמו, ב"כ התובעת הפנתה לכך שאין בנמצא ראיות על מועד התקנת המחסום הנוכחי וכי המחסום הוא "דבר מסוכן" המעביר את הנטל ואילו ב"כ הנתבעת הפנה לכך שהגרסה הראשונית בדבר פגיעת המחסום ברכב לא רק שלא הוכחה, היא גם לא הגיונית בגלל פערי גובה וכי התובעת היא זו שנמנעה מלהביא תמונות של המחסום וזירת התאונה שהיו ברשותה או ברשות העובד מטעמה מר בן שמעון אך לא נשמרו ולא הובאו לדיון.

בשים לב לטענות הצדדים ולראיות בתיק מצאתי כי יש לדחות התביעה ומן הטעמים שפורטו ע"י ב"כ הנתבעת.

מר בן שמעון לא יכול היה לשלול כי המחסום שבתמונה הוא המחסום שפגע בו, לא היו לו השגות לגבי מראה המחסום עצמו אלא ביחס לבניין שנראה מולו, הוא לא היה בטוח אם המחסום ירד-פגע-ועלה או רק ירד ופגע, עצם העובדה כי בזמן אמת, במקום בו ארעה התאונה לא זומן איש מטעם הנתבעת, לא ניתנה הודעה לא לה ולא לתובעת פוגעת במשקל העדות ובהסתברות כי התאונה אכן ארעה במחסום ובגללו ולא במקום אחר, אחת הראיות החשובות ביותר-תמונות שצולמו לכאורה בזמן אמת ובמקום התאונה לא נשמרו ולא הובאו לדיון, התמונות גם לא הועברו בזמן רלבנטי כלשהו לנתבעת ועניין זה מחליש עוד יתר את גרסת התובעת.

ואם בכל האמור אין די, הרי לא צריך להיות מומחה כדי להיווכח כי מקום הפגיעה בפגוש רכב התובעת מצד שמאל הוא כה נמוך עד שאין שום אפשרות שהמחסום פגע שם וגרם לנזק. ירידת המחסום מוגבלת ע"י עמוד עם תושבת הקולטת אותו בירידתו והוא נעצר הרבה מעבר לגובה הפגוש.

כאמור, אין ראיה לפיה במקום היה מחסום אחר, אין בכתבי הטענות טענה כי המחסום שונה וגם העד מטעם התובעת לא יכול היה לקבוע כך, העד נשאל מספר פעמים בעניין זה והתרשמותי מסך תשובותיו כי הוא לא יכול לשלול שהמחסום בתמונה הוא המחסום שפגע ברכב לטענתו.

יאמר כי גם אם לא היה זה המחסום שניצב במקום בעת התאונה, הרי אותו מחסום לא תקין לכאורה היה צריך לרדת כה נמוך ולגובה שאין שום מחסום תקין היכול להגיע אליו, ואם כך ואם המחסום לא היה תקין קרי ניתן היה לראות שזרועו מעוקמת באופן משמעותי מטה או שהוא נמוך בצורה מוזרה ולקויה או שהוא ללא עמוד תומך בקצהו השני ויורד נמוך בצורה בולטת, אזי פרטים אלו מן הסתם היו מגיעים לגרסת מר בן שמעון בטופס ההודעה על מקרה תאונה שמסר לתובעת ולחילופין לעדותו הראשית או אפילו הנגדית בבית המשפט, הפרטים הללו לא מופיעים.

ולסיום, המחסום אכן בשליטת הנתבעת ברם מעדות מר חומרי עולה כי מדובר במחסום סטנדרטי, תקין שאין עוד אמצעי טכנולוגי שיש להוסיף עליו כדי להפוך אותו לבטוח. קנה המידה הוא סבירות ומדובר לכאורה במחסום "סביר" וסטנדרטי ובכך די.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 1200 ₪+מע"מ זאת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.