לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 11,612 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 25.4.15 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 05:00 לפנות בוקר או במועד סמוך לכך, בצומת הרחובות החשמונאים וקריית ספר בתל אביב (להלן גם: "הצומת") והיו מעורבים בה, רכב התובעת מסוג מיצובישי האנטר, שנת ייצור 2009 (להלן: "רכב התובעת") בו נהג מר ברדה יוסף (להלן גם: "נהג רכב התובעת") ומונית הנתבעת, נהוגה בידי מר מאזן קואסמי (להלן גם: "נהג מונית הנתבעת"). אין מחלוקת כי התאונה התרחשה אך יש מחלוקת לעניין נסיבות התרחשותה. לאחר ששמעתי בקשב רב את עדות נהג רכב התובעת, מר ברדה יוסף, וכן את עדות נהג מונית הנתבעת, מר מאזן קואסמי, במסגרת דיון הוכחות שהתקיים לפני ביום 10.6.18, בחנתי את חומר הראיות שהובא לפני, ובכלל זה את טפסי ההודעה מטעם הנהגים המעורבים, תמונות הנזק לרכב התובעת ת/2 ותמונות מזירת התאונה ת/3 ו- נ/1, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל במלואה. ראיתי לקבוע, על יסוד מארג הראיות, כי האחריות הבלעדית לגרם התאונה רובצת לפתחו של נהג מונית הנתבעת, ללא זקיפת אשם תורם כלשהו לחובת נהג רכב התובעת. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

גדר המחלוקת

נהג רכב התובעת טוען, כי רכבו הוסע כדין בנתיב השמאלי ברחוב החשמונאים, שהינו רחוב חד סטרי. או אז, כאשר רכב התובעת כבר הוסע בצומת, החלה מונית הנתבעת להשתלב שמאלה אל הנתיב בו הוסע רכב התובעת. על פי הנטען, נהג מונית הנתבעת התפרץ לצומת (שהינו צומת T) תוך שהוא מתעלם מתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו. מנגד, לטענת נהג מונית הנתבעת, בעת קרות התאונה המונית עמדה בקו הצומת עקב תמרור עצור המוצב בכיוון הנסיעה. או אז, הגיח רכב התובעת מרחוב החשמונאים, מבלי ששם ליבו למונית הנתבעת, סטה לעבר המונית פגע בה וגרם להדיפתה שמאלה לתוך רחוב החשמונאים, בשל עוצמת המכה.

דיון והכרעה

לאחר ניתוח מכלול מארג הראיות, ראיתי לקבל כנכונה את עדות נהג רכב התובעת, מר ברדה יוסף, אשר לאופן התרחשות התאונה ולהעדיף אותה על פני עדותו של נהג מונית הנתבעת. מצאתי את עדותו של מר ברדה כעקבית, קוהרנטית ואמינה וראיתי לייסד על בסיסה ממצא של עובדה לפיו, בזמן שרכב התובעת הוסע כדין בנתיב השמאלי ברחוב החשמונאים בתל אביב, התפרצה אל הצומת מונית הנתבעים, שהגיעה מרחוב קריית ספר, שהינו רחוב צדדי, ופגעה ברכב התובעת בגלגל הקדמי שמאלי ובכנף השמאלית. תיאור התאונה על ידי נהג רכב התובעת מתיישב יותר עם תוואי הדרך, תמונות הרכבים מזירת התאונה ת/3 וכן מוקדי הנזק ברכבים, ואפרט. תוואי הדרך: עיון בתמונות ת/3 ו-נ/1 מעלה כי המדרכה בצידה הימני של צומת ה-T בולטת לכיוון הכביש, באופן אשר יש בו בכדי למנוע את סטיית רכב התובעת בדרך המתוארת על ידי נהג הנתבעת. מיקומי הרכבים, בתום התאונה: מיקום הרכבים דר בכפיפה אחת עם גרסת נהג רכב התובעת לפיה, נהג מונית הנתבעת ביקש לפנות שמאלה והחל בפנייה, מבלי לוודא תחילה כי הדרך פנויה ומאפשרת זאת. לו התאונה הייתה מתרחשת כגרסת נהג מונית הנתבעת, אזי שניסיון החיים והשכל הישר היו מחייבים כי המונית תיהדף לאחור, חזרה לרחוב קריית ספר, ממנה ביקשה לצאת, ולא כי תשלים את הפנייה אל עבר רחוב החשמונאים. מוקדי הנזק: ממוקדי הנזק ניתן ללמוד כי אם התאונה הייתה מתרחשת כפי שתיאר נהג מונית הנתבעת, היינו מצפים לראות נזק בחזית רכב התובעת, ולא היא. רכב התובעת נפגע בכנף שמאל מעל גלגל שמאל. מוקדי נזק אלה מתיישבים טוב יותר עם פגיעה חזיתית של מונית הנתבעת ברכב התובעת עת נסע הוא ישר בנתיבו.

לאור כל האמור, אני קובעת, כי התאונה אירעה באחריות מלאה של נהג מונית הנתבעת, עת נהג המונית החל בכניסה לנתיב הנסיעה השמאלי ברחוב החשמונאים, מבלי לציית לתמרור עצור הנמצא בכיוון נסיעתו. אציין, כי התאונה התרחשה בת"א כאשר נהג מונית הנתבעת מתגורר בירושלים והיה בדרכו חזרה לביתו, לאחר משמרת לילה בה עבד (ע' 4, ש' 7 לפרוטוקול). אעיר גם, כי נהג מונית הנתבעת טען כי המונית הושבתה מבלי אפשרות לתקנה (ע' 4, ש' 15 לפרוטוקול). אכן בתמונות נ/1 רואים בבירור נזק עוצמתי וגדול, שאינו תואם לנזק שנגרם לרכב המצוי בעצירה.

טוענת הנתבעת כי יש להחיל בענייננו את תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, אשר זו לשונה:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."

אכן תקנה 65 הנ"ל מטילה אחריות על כל מי שנכנס לצומת, אולם לא בכל מקרה תוטל על הנהג הנוסף אחריות או רשלנות תורמת, שכן יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו הוא.

בענייננו, מצאתי כי לא הייתה בידי נהג רכב התובעת אפשרות למנוע את קרות התאונה וזאת על אף שניסה לעשות כן, על ידי בלימתו לאחר שזיהה את מונית הנתבעת (ע' 1 לפרוטוקול, ש' 11 עד 12). אני מקבלת בנדון זה את גרסת נהג רכב התובעת כי הופתע מכניסתה של מונית הנתבעת לנתיב נסיעתו וכן כי שדה הראיה שלו היה מוגבל כך שמראש הסיכוי למניעת התאונה על ידו קלוש.

לאור חוות דעתו של שמאי התובעת, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 11,612 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת, בתשלום אגרת בית המשפט בסך ששולם (מחצית ראשונה ושנייה), שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.55%, מסכום הנזק, כפי שנפסק. הסכום הכולל ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.