טוען...

הוראה למערער 1 - נאשם להגיש הפקדת ערבות

נאוה בכור24/11/2016

לפני כבוד השופטת נאוה בכור

המערער

כפיר שריג ת.ז. 066247610

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

<#1#>

נוכחים:

המערער ובאי-כוחו עו"ד אלעד שאול אלבז ועו"ד אסף דוק

ב"כ המשיבה עו"ד דודי ענבר

פרוטוקול

ב"כ המערער:

אני טוען שהתסקיר שעמד בפני בימ"ש קמא הוא תסקיר שסותר את עצמו ואני חושב שצריך להסתמך על תסקיר משלים. התסקיר קובע שמצד אחד שהמערער מנסה לנהל אורח חיים נורמטיבי ומצליח בכך, שומר על רצף תעסוקתי מאוד מכובד, אפילו התחיל ללמוד משפטים במכללת רמת-גן, ובאותו נשימה הוא מדגיש את המחיר הכבד שההליך המשפטי והליך המעצר גבה ממנו, אני רוצה לכוון זרקור על העניין הזה – המערער שהה קרוב ל-16.5 חודשים באיזוק אלקטרוני, תקופה ארוכה מאוד, שחצי ממנה זה במעצר בית מלא ומוחלט. שירות המבחן קבע שהחוויה הזו הייתה טלטלה עבור המערער והציבה לו גבולות, מצד שני יש המלצה לענישה ממשית.

לעניין הטיפול – שירות המבחן סותר את עצמו. אומר מצד אחד שהמערער עבר הליך טיפולי גם בשירות המבחן בעבר, ומכיוון שהוא ביצע עבירה פעם נוספת, אז הטיפול לא עבד ולא יעבוד. בנוסף, בתסקיר פרטי, שהוגש לבימ"ש קמא, שמתבסס על 40 מפגשים במשך מעל לשנה עם מטפלת שבתסקיר גם לא חסכה מהמערער ביקורת כשצריך, אבל בד בבד גם התסקיר הזה קובע כל מיני נקודות אור שאני רוצה להיתלות בהן – התסקיר הזה קובע שלראשונה בחייו המערער הקים עסק שהוא מצליח ומשגשג, בפעם הראשונה בחייו הוא מבין שיש לו המון להפסיד ושיש לו חיים נורמטיביים שהוא רוצה לשמור עליהם. התסקיר גם העלה שלראשונה בחייו המערער משתף פעולה באופן מלא, הוא מביע חרטה על המעשים, הוא מבין את המשמעות של מה שהוא עשה, את ההשפעה האקוטית על החיים שלו, ומכאן התסקיר אומר שהוא יכול להיתרם מהליך טיפולי.

אני לא מקל ראש במעשים, גם המערער לא מקל ראש, ובפעם הראשונה הוא מבין שיש לו הרבה מה להפסיד. מכיוון שהבין מאוחר מדיי, אבל הבין, יש לו המון מה להפסיד, מגזר הדין ומיום מעצרו עבר זמן, ולא בוצעו עבירות נוספות, אני לא מצדיק את מה שהוא עשה, ולא מנסה להקל ראש במעשיו, הוא הגיע למצב שהוא בעל עסק, סוכן ביטוח בעל עסק עצמאי, נמצא במערכת יחסים חדשה, לומד לימודים גבוהיים זו השנה השניה, הוא באמת עולה על דרך המלך, ויש סיכוי להרוויח אזרח נורמטיבי. יש לנו את האפשרות להטיל עליו עונשים אחרים חינוכיים – להאריך את התנאי.

ב"כ המשיבה:

אני מציג לביהמ"ש את גיליון הרישום הפלילי של המערער.

ב"כ המערער:

לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, אורך המאסר יכול להוות שיקול מהותי בהקלה. אני טוען שהמעצר היה ארוך משמעותי והשפיע עליו, אפשר לתת עונש מוחשי, ממשי, בעבודות שירות. להיכנס לבית סוהר, זה יהרוס את עסקו, ולאחר שיכיר אוכלוסיה שולי, יחזיר אותו אחורה.

ב"כ המשיבה:

אבקש לדחות את הערער, אציין שהעונש מקל עם המערער, הנסיבות שחברי העלה נלקחו כבר בחשבון ואני מניח שבזכותן העונש היה כפי שהוא. אני מגיש גיליון תעבורתי.

אני מדגיש כי התסקיר אכן היה שלילי, אך היו בו עוד אמירות – שקיים סיכון להתנהלות פורצת גבולות, כי יכולתו להפיק תועלת מטיפול היא נמוכה, כך שגם אם הוא עובר טיפול, אז התועלת שהוא מפיק ממנה היא נמוכה בסופו של דבר.

נכון, הוגש תסקיר פרטי, אפשר להבין מדוע ביהמ"ש מאמץ את תסקיר שירות המבחן דווקא. התסקיר הפרטי לא מתייחס לעבירה, לא מזכיר את רישומו התעבורתי, המערער עבר את העבירות תוך שהוא נמצא בצו מבחן מאת שירות המבחן, לא ניתן לכך ביטוי בתסקיר הפרטי.

אפשר להבין מדוע בימ"ש קמא אימץ את תסקיר שירות המבחן.

אגיש את גזר הדין האחרון של הנאשם, רק כדי שביהמ"ש יתרשם מה אומר עליו שירות המבחן ומה הנאשם אומר על עצמו. אפשר לראות שהטענות חוזרות על עצמן, גם שם הוא אומר שזו הפעם האחרונה, שהוא בטיפול, שזה לא יחזור יותר.

לסיכום, העונש הוא מינימאלי, שקללו את כלל הנתונים, העונש הוא מקל, אבקש לדחות את הערעור.

ב"כ המערער:

אני כן חושב שאנחנו צריכים לקבל תסקיר משלים, רגע לפני שמורים על שליחתו של אדם לבית הסוהר בפעם הראשונה, לבחון האם המסוכנות שלו ירדה, האם הטיפול שעבר כן הקנה לו גבולות, ההם יכול להיות שזו הפעם הראשונה שהוא מבין שנגמרו המשחקים ועליו לדבוק בדרך המלך.

ב"כ המשיבה:

אני מתנגד. הבקשה לא הועלתה בטיעונים לעונש. הערעור הוא לא מקצה שיפורים.

<#2#>

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת רות רז), בגדרו הוטלו על המערער במסגרת גזר הדין שהושת עליו העונשים הבאים:

8 חודשי מאסר בפועל.

הפעלה בחופף של 7 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על המערער בתיק תעבורה 3072-01-12 מיום 31.12.2012.

הפעלה בחופף של מאסר על תנאי בן חודש שהוטל על המערער בתיק תעבורה 410/08 ביום 11.4.2013.

8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה עם רישיון נהיגה לא תקף, שפקע תוקפו מעל שנה.

12 חודשי פסילה בפועל במצטבר לכל פסילה אחרת ובכפוף להפקדה.

6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

קנס בסך 2,000 ₪.

2. בגזר דינו פירט בית משפט קמא כי המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2006, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא ביטוח תקף, כל זאת ביום 21.12.2014, עת נהג בשעה 23:26 על כביש 40.

3. בהודעת הערעור ונימוקיו מפרט בא כוח המערער את נסיבות חייו, את העובדה כי שהה בפיקוח אלקטרוני למשך 16.5 חודשים, חווה משברים רבים, עבר תהליך טיפולי חיובי בן 40 מפגשים ממנו הפיק תועלת רבה, וביקש להעדיף את ממצאי הטיפול הפרטי על פני תסקיר שירות המבחן שלא המליץ בעניינו על הליך טיפולי, עוד פירט כי המערער נוטל אחריות על מעשיו, ובאיזון האינטרסים – אין מקום לשלחו למאסר בפועל וניתן להעדיף את שיקולי השיקום בעניינו על פני מיצוי הדין עמו, בדרך של הארכת מאסרים מותנים, ולכל הפחות לקזז מעונש המאסר שהוטל עליו את משך הזמן הממושך בו היה מצוי בפיקוח אלקטרוני.

4. מאידך הפנה בא-כוח המשיבה לתסקיר בעניינו של המערער, לגיליון הרשעותיו התעבורתיות ואף ציין כי אך ביום 1.7.2014 עת נדון המערער בבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע ב-1.10.2006, הובאו בפני בית המשפט אותן נסיבות אישיות המצדיקות הקלה בדין – כי הודה, לקח אחריות, גילה מודעות לבעייתיות בהתנהגותו, כי הוא נורמטיבי, בעל יכולות וכישורים המגלה יציבות במישורי חייו – ונוכח האמור, הלך בית-המשפט לקראתו בבחינת "הזדמנות נוספת ואחרונה לחזור למוטב" – והטיל עליו פיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים, של"צ בהיקף 300 שעות, הארכת המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים מעל צווארו (שהופעלו בגזר הדין נשוא ערעור זה), קנס בסך 2,500 ₪, פסילה למשך 24 חודשים ופסילה על תנאי.

למרות כל זאת, שב המערער לסורו ועל כן, אין מקום עוד להקל עמו.

5. ההלכה היא כי בית המשפט של הערעור לא יתערב בחומרת העונש זולת במקרים יוצאים דופן, כאשר מדובר בסטיה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות (ר' רע"פ 4807/16 רועי שעבלי נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט שהם).

6. עיון בגזר דינו של בית משפט קמא מגלה כי לא נפלה כל שגגה בשקלול שיקוליו לעונש, ואינני סבורה כי העונש שהוטל על המערער מבטא סטיה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

בית-המשפט קמא נתן דעתו בגזר דינו למתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה – ממאסר על תנאי ועד מאסר בפועל למשך שנה, ובעניינו של המערער כי זה אוחז ברישיון נהיגה משנת 2000 ולחובתו 34 הרשעות קודמות, ביניהן אך מיום 31.12.2012 אז הורשע בנהיגה בזמן פסילה והושת עליו מאסר על תנאי.

ב-11.4.2013 הורשע בעבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה והושת מאסר על תנאי בן חודש.

ב-1.7.2014 הורשע בתיק תעבורה 5687-06-13 (שאוזכר קודם בסעיף 4 לפסק הדין) בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף – ואז הוארכו המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו.

נלמד כי מדובר בנהיגה בפעם השלישית בזמן פסילה, ואשר תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים בני הפעלה – שלא הרתיעוהו מלשוב ולבצע עבירה דומה של נהיגה בזמן פסילה.

גם התסקיר בעניינו של המערער מגלה כי המערער מתקשה להציב גבולות לעצמו ולזהות דפוסי חשיבה והתנהגות בגינם הוא חוזר ומסתבך בתחום התעבורתי ונוכח החזרתיות בהתנהגותו על אף קיומם של שני עונשי מאסר על תנאי שהוארכו, כמו גם הליך טיפולי שלא צלח – קיים סיכון להישנות התנהלות פורצת גבולות.

סופו של דבר, התרשם השירות כי אין יעילות בשילובו של המערער בתהליך טיפולי והוא נדרש לענישה מוחשית וקונקרטית שתהווה גורם מציב גבול ומארגן עבורו וזאת בהיעדר גבול פנימי שימנע התנהגות שולית חוזרת בתחום התעבורה.

בעניין זה התייחס בית משפט קמא בגזר דינו גם לעובדת הטיפול הפרטי שעבר המערער ומכתב המאמנת האישית שלו, כאשר בנימוקי הערעור מפורט בעניין זה כי המטפלת שלו התרשמה כי הוא מתמיד בטיפול, משתף פעולה, מודה, לוקח אחריות, מכה על חטא, ומבין לראשונה את הנזק שנגרם לו, וישיבה במאסר עלולה לקטוע את תהליך השינוי ואת הישגיו.

בית משפט קמא העדיף את ממצאי התסקיר, בהיותו גורם מקצועי – על פני ממצאי המטפלת האישית, ואני סבורה כי לא הייתה בכך כל שגגה, אלא הסתמכות על גורם מקצועי שנתן דעתו לרכיבי אישיותו של המערער כנ"ל. בית משפט קמא אף התייחס לעובדה כי המערער נמצא במעצר בית ממושך ובמכלול נסיבותיו אין לנכות את משך מעצרו באיזוק אלקטרוני – כפסיקת בית המשפט העליון.

נכון הוא כי בית המשפט העליון הותיר בפסיקתו את שיקול הדעת אם לקזז את תקופת המעצר באיזוק אלקטרוני מתקופת המאסר – לבית המשפט הגוזר את הדין כנגזרת מכלל הנסיבות והשיקולים המובאים בפניו בטרם הכרעה.

7. סופו של דבר, אני סבורה כי בית משפט קמא הלך כברת דרך לעבר המערער ואף הקל עמו באופן משמעותי בהפעלת המאסרים המותנים בחופף למאסר בפועל שגזר עליו למשך שמונה חודשים – ואין מקום להקלה נוספת.

אינני סבורה כי יש להידרש גם להתייחסות נוספת של שירות המבחן – כעתירת באי-כוח המערער.

8. סופו של דבר, הערעור נדחה על כל רכיביו.

על מנת להבטיח את התייצבותו של המערער לריצוי עונשו, תחתם ערבות עצמית על סך 10,000 ₪ וכן ערבות צד ג' על סך דומה – וניתנת ארכה לצורך כך, עד היום בשעה 16:00.

כן תעוכב יציאתו של המערער מהארץ.

המערער יתייצב לריצוי המאסר בפועל שהושת עליו, בכלא "הדרים", ביום 27.11.2016 שעה 10:00 כשהוא מצויד בתעודת זהות או דרכון.

עותק ישלח למנהל כלא "הדרים".

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ג חשוון תשע"ז, 24/11/2016 במעמד הנוכחים.

נאוה בכור , שופטת

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
24/11/2016 הוראה למערער 1 - נאשם להגיש הפקדת ערבות נאוה בכור צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מערער 1 - נאשם כפיר שריג אלעד שאול
משיב 1 - מאשימה מדינת ישראל רון לוינגר, רונית עמיאל