לפני תביעה על סך כ-23 אלף ₪.

לטענת התובע היה על הנתבעים להסדיר עבורו היתר מעיריית פתח תקוה ומשלא קיבל היתר זה – דין ההסכם בין הצדדים להתבטל ועל הנתבעים להשיב לו התמורה ששילם. הנתבעים טוענים כי מילאו כל ההתחייבויות כלפי התובע וכי ממילא דין התביעה נגד הנתבע 2 להדחות בהיעדר יריבות.

מכתב התביעה עולה כי התובע הוא בעל זכויות בנכס בעיר פתח תקוה וכי לשם קבלת רשיון עסק בנכס נדרש התובע לקבל היתר לגלריה המצויה בנכס. התובע קיבל המלצות על הנתבע 2 (להלן: הנתבע) כמי שהוא בעל מהלכים בעירייה ויוכל להסדיר את האישור הנדרש. בפגישת התובע והנתבע הבטיח הנתבע כי העניין יוסדר.

התובע שילם את שכר הטרחה המבוקש מראש וקיבל חשבונית של הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) – אף שההתקשרות בין הצדדים היתה בין התובע לנתבע, שלא הציג עצמו כעובד או כנציג הנתבעת.

עד כה, ובחלוף מספר שנים, טרם התקבל האישור מן העירייה – כאשר לטענת הנתבעים מתנה העירייה את האישור בהסדרת המקלט במבנה. לטענת התובע, אין הוא יכול לשאת בהוצאות הכספיות הכרוכות בהסדרת מצבו של המקלט, המשרת נכסים נוספים. הנתבע טען בפני התובע כי יפעל להוצאות דו"חות מן העירייה לשכנים הנוספים במקום על מנת לאלצם להסדיר את מצב המקלט.

התובע מוסיף כי אילו ידע שאין ביכולת הנתבע להסדיר את ההיתר כמובטח לא היה משלם את מלוא השכר מראש אלא, לכל היותר, כ-10 אחוזים מהסכום.

מכתב ההגנה עולה כי התובע התקשר בהסכם עם הנתבעת וכי אי קבלת ההיתר נובעת אך ורק מסירובו של התובע עצמו לפעול על פי הוראות ודרישות פיקוד העורף ביחס למקלט שבנכס. התובע ידע על דרישה זו המופיעה בהסכם ההתקשרות בין הצדדים ומשלא נפל פגם בפעילות הנתבעת דין התביעה להדחות. הנתבעים אף טוענים, כאמור, להיעדר יריבות בין הנתבע לתובע.

לכתב ההגנה צורף הסכם ההתקשרות בין הצדדים – הצעת מחיר של הנתבעת, מיום 13.7.11, עליה חתם התובע. בהסכם מצוין כי הוזמן טיפול בהוצאת היתר בניה לגלריה בנכס התובע וכי התמורה שולמה.

עוד צורפה לכתב ההגנה החלטת הועדה המקומית (מיום 11.6.12) ולפיה אושרה הבקשה בכפוף למילוי תנאי מהנדס העירייה הכוללים, בין היתר, אישור הג"א.

בנוסף, צירפו הנתבעים מכתב בחתימת התובע מיום 30.1.13 בו הוא מאשר כי הוא מודע להקפאת הטיפול בהסדרת ההיתר לגלריה "עקב אי תיקון המקלט" בהתאם לדרישות.

דין התביעה להדחות.

מן המתואר לעיל עולה, ראשית, כי התקשרותו החוזית של התובע היתה עם הנתבעת ואין בינו ובין הנתבע יריבות – שכן הנתבע פעל מטעם הנתבעת ולא באופן אישי. שנית, וחשוב יותר – התובע מאשר כי היה והינו מודע לדרישה להסדרת מצבו של המקלט כתנאי לקבלת ההיתר, וכי הסיבה שהמקלט לא הוסדר היא חסרון כיס או חוסר כדאיות כלכלית מטעמו. משכך, ברי כי במחדלו מנע התובע בעצמו מן הנתבעת להשלים את הטיפול בהסדרת ההיתר שהוזמן ואין לו להלין אלא על עצמו. שוכנעתי כי הנתבעת מילאה אחר חלקה בהסכם בין הצדדים וכי העובדה שלא עלה בידיה לספק לתובע את ההיתר המובטח נעוצה, בראש ובראשונה, בהתנהלותו של התובע שסיכל את ביצוע ההסכם.

התביעה, לפיכך, נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.