בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14/12/16 בהעדר הגנה.

הנתבעים לא חולקים על כך שהומצא להם כתב התביעה. לטענתם, מפאת גילם, מצבם הבריאותי ואי הכרת הדין, לא ידעו מה עליהם לעשות עם כתב התביעה. בנסיבות אלה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק. בצד האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי משלא מדובר בזלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח (1) 830).

לאור האמור, יש לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה בהגנה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005)).

הנתבעים מעלים טענה ולפיה התיישן עיקר החוב. טענה זו ראויה להתברר ולמעשה מצדיקה במידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, להורות על ביטול פסק הדין.

תוצאה:

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 14/12/16 בהעדר הגנה וסגירת כל תיק הוצל"פ שנפתח בגינו.

הנתבעים יגישו בקשת רשות להתגונן תוך 30 ימים מהיום.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת סך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.