כללי

1. הנאשם, יליד 1986, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות תקיפת עובד ציבור ואיומים, לפי סעיפים 382א(א) ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה ביום 20.03.18 ואתייחס אליהן בקצרה בלבד.

ביום 07.06.15 ליוו הנאשם ובת זוגתו (גרושתו דהיום) חברה משותפת לקבלת טיפול רפואי במיון בבית החולים וולפסון. על פי נוהל בית החולים הותר רק למלווה אחד לשהות עם המטופל בחדר המיון. הנאשם סירב לצאת מחדר מיון ועל רקע זה התפתח ויכוח בינו לבין מאבטחי בית החולים עד כי בשלב מסוים דחף הנאשם את אחד המאבטחים ולאחר מכן הכה בו במכת אגרוף לפניו. בעקבות התקיפה, רותק הנאשם לרצפה על ידי המאבטחים כשאחד מהם רוכן מעליו בתנועת חניקה והשני אוחז ברגליו. בת זוגו של הנאשם וחברתה שאף הן היו נאשמות בתיק זה תקפו את המאבטחים בניסיונן לשחרר את הנאשם מן האחיזה. גם הנאשם עצמו השתולל וניסה להשתחרר מן הריתוק. בהמשך איים הנאשם על אחד המאבטחים בכך שאמר לו שיגיע לביתו ויהרוג את ילדיו. בעקבות התקיפה נשברו משקפיו של המאבטח ונגרמו לו המטומה בלסת העליונה מימין ורגישות בגשר האף (תיעוד רפואי ת/13).

1. טרם טיעונים לעונש הגיש התובע את גיליון הרשעות הקודמות של הנאשם (תע/1), ממנו עולה כי לחובתו 10 הרשעות קודמות שעיקרן בעבירות רכוש ואלימות. עוד עולה שעומדים לחובת הנאשם שני מאסרים מותנים ברי הפעלה (תע/2, תע/3):

ת"פ 51454-02-14 – לתקופה של 5 חודשים מיום 14.07.14 המתייחס לעבירת איומים.

ת"פ 28880-02-14 – לתקופה של 4 חודשים שניתן ביום 1.6.15, שישה ימים בלבד לפני ביצוע העבירות מושא ההרשעה הנוכחית, ואשר מתייחס לעבירות איומים ותקיפה חבלנית שבוצעו בשנת 2013.

1. טרם טיעונים לעונש ולאור טענת הנאשם לפיה הוא מצוי בהליך טיפולי בשירות המבחן הופנה הנאשם לשרות המבחן לעריכת תסקיר בעניינו.

התסקיר

1. שירות המבחן ערך תסקיר יסודי ומפורט בו סקר נסיבותיו האישיות של הנאשם וההיכרות הקודמת איתו. מדובר באדם בן 32, אב לילד בן שנה וחצי אשר חי ומתגורר עם גרושתו (נאשמת 2 בתיק זה) ועובד כשנתיים וחצי עם אביו בהתקנת ריהוט.
2. החל מגיל צעיר חבר הנאשם לחברה שולית, החל להמר, לצרוך אלכוהול ולהסתבך בפלילים ובשל כך לא גויס לצה"ל. בתסקיר התייחס שירות המבחן להיכרותו רבת השנים (כ- 12 שנים) עם הנאשם במסגרת אבחונים שערך לגביו בהליכים קודמים. כן התייחס בהרחבה להליכים הטיפוליים בהם נטל הנאשם חלק במרוצת השנים.
3. לאחר ניסיונות כושלים בהליכים טיפוליים קודמים, הצליח הנאשם בספטמבר 2016 לסיים טיפול במסגרת היחידה העירונית להתמכרויות במהלכו שיתף פעולה ונעזר בגורמים הטיפוליים וניכר כי חלה הפחתה בסיכון במצבו. לדבריו כיום נמנע מהימורים ובשנתיים האחרונות מקפיד על עבודה רציפה לצד אביו. עוד מדווח שירות המבחן כי במסגרת צו מבחן שהושת עליו שולב הנאשם בטיפול קבוצתי מאז ספטמבר 2017 והוא משתף פעולה באופן מלא, מגיע למפגשים באופן עקבי ונעזר בקבוצה לתמיכה ולבחינת דרכי התמודדות במצבי דחק. שירות המבחן התרשם שהנאשם הפיק תועלת מההליך הטיפולי לשם בחינת דפוסים בעיתיים ולחיזוק הימנעות מפתרונות שוליים למצוקה ואף רכש כלים ומיומנויות שיסייעו בהתנהלות כלכלית בעתיד.
4. בהתייחסותו לעבירה הודה הנאשם בפני קצינת המבחן כי התבטא באופן תוקפני ואלים מילולי כלפי המאבטחים לאחר שהחליטו להוציאו מחדר המיון. הנאשם שלל אלימות פיזית אך הביע הבנה לפסול בהתנהלותו ואחריות לחלקו בהסלמת האירוע. שירות המבחן התרשם שכיום הנאשם מסוגל לבחון דרכי התמודדות נוספות בהן יכול היה לפעול במהלך האירוע.
5. שירות המבחן בחן את רמת הסיכון הצפויה מהנאשם והעריך כי רמת סיכון למעורבות בהתנהלות אלימה בינונית וכי מידת החומרה הצפויה ממנה בינונית אף היא. מנגד בחן שירות המבחן את סיכויי השיקום של הנאשם תוך שלקח בחשבון בעיקר את התקדמותו בהליך הטיפולי והיציבות התעסוקתית. לדעת שירות המבחן בשים לב לגורמי התמיכה המשפחתיים והטיפוליים המשמעותיים שקיימים עבורו היום, חלה הפחתה בסיכון להישנות עבירות. להערכת שירות המבחן השתת עונש בדמות מאסר בפועל עלולה להביא לנסיגה במצבו של הנאשם לאחר שלוש שנות קשר רציף עם שירות המבחן ועלול לפגוע בהליך השיקומי. שירות המבחן המליץ על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנאשם ולהסתפק בחיובו בביצוע 300 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שתגובש.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה התייחס לערכים המוגנים שבבסיס העבירות הנדונות ולכך שתופעת אלימות כלפי צוות עובדים בבתי חולים הפכה נפוצה מידי. התובע עתר לקביעת מתחם ענישה שנע בין 6 ועד 18 חודשי מאסר בפועל. לטענת התובע גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד כי פעם אחר פעם זכה להתחשבות מצד בית המשפט כשנגזרו עליו עונשים מקלים. הנאשם לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו וביצע את העבירות שעה ששני מאסרים מותנים מרחפים מעל ראשו ומשכך הגיעה העת למצות עמו את הדין. התובע ביקש להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר, לגזור את עונשו של הנאשם בחלק העליון של מתחם הענישה ולהשית עליו בנוסף קנס ופיצוי משמעותי למתלונן.
2. הסנגורית ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן. בטיעוניה התייחסה לנסיבות ביצוע העבירה על ידי הנאשם והדגישה את האלימות שהפעילו כלפיו המאבטחים במהלך האירוע. כן התייחסה הסנגורית להרשעותיו הקודמות של הנאשם, שחלקן ישנות, והדגישה כי הנאשם זכה להקלה בענישה בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות. לטענת הסנגורית כל העבירות והמאסרים המותנים שהושתו על הנאשם היו כולם לפני שילובו החיובי בהליך טיפולי. הסנגורית פרטה את מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם והקשיים בחייו כמפורט בתסקיר והדגישה את השינוי החיובי שערך בחייו בשלוש השנים האחרונות מאז שהתגייס להליך הטיפולי. כן הדגישה התמדתו במישור התעסקותי כעולה ממסמכים שהגישה לעיוני (ס/1 ו-ס/2). בשים לב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולתסקיר החיובי שהתקבל בעניינו שיש בו להוכיח הליך שיקומי מוצלח, ביקשה הסנגורית לחרוג לקולה ממתחם הענישה, להאריך את המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגד הנאשם ולהסתפק בצו של"צ, כהמלצת שירות המבחן.
3. הנאשם עצמו פנה לבית המשפט וקיבל על עצמו אחריות לפסול בהתנהלותו במהלך האירוע שעה שלא נענה לדרישות המאבטחים. הנאשם הביע רצון להמשיך ולהתמיד בהליך הטיפולי, ביקש מבית המשפט לא להשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח והביע נכונות לבצע שעות של"צ ולשלם פיצוי למתלונן.

מתחם העונש ההולם

1. הערכים המוגנים – המבצע עבירות אלימות (פיזית ומילולית) פוגע בשלמות גופו, ביטחונו ובשלוות נפשו של קורבן העבירה. עבירות אלימות חמורות אף יותר שעה שהן מבוצעות כלפי עובדי ציבור ובמקרה זה כלפי מאבטח בבית חולים. מדובר באנשים המבצעים עבודתם ועושים לפרנסתם תוך דאגה לציבור הרחב ואף על פי כן נותרים חשופים לעיתים קרובות מידי לגילויי אלימות המופנים כלפיהם. הגנת בתי המשפט נדרשת לשם שמירה על כבודם ועל חופש העיסוק שלהם. הצורך להגן על עובדי הציבור ובפרט על עובדי חירום ומאבטחים קיבל ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105) (תקיפת מטפל ומאבטח), תשס"ט – 2008 (הצ"ח הכנסת 265 עמ' 56 מיום 3.11.08). בסופו של דבר לא נכללו המאבטחים במסגרת התיקון, אך הצורך בהגנה עליהם משקף מציאות אלימה המוכרת מן השטח. ברע"פ 5579/10, קריה נ' מדינת ישראל (02.08.10) פסק בית המשפט העליון כי יש לגלות אפס סובלנות כלפי עבירות אלימות כלפי עובדי ציבור במטרה לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. מכאן שעל בית המשפט להשית ענישה שיהיה בה להבטיח שלומם וביטחונם של עובדים אלה ולוודא כי יוכלו לבצע תפקידם ללא מורא.
2. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערכים המוגנים –פעם אחר פעם סירב הנאשם להיענות לדרישות המאבטחים לצאת מחדר המיון. כך כשהגיע המאבטח הראשון שביקש ממנו לצאת, כך כשהגיע המאבטח השני ולבסוף נהג באלימות כלפי המאבטח השלישי אותו דחף ותקף במכת אגרוף לפניו באופן שגרם לחבלות. תגובתו האלימה של הנאשם הביאה את המאבטחים לעשות שימוש בכוח כלפיו. אין חולק שהנאשם רותק לרצפה בתנועת חניקה למשך מספר דקות ואין חולק שבמהלך ההשתלטות עליו נחבל בעצמו כמתועד בתמונות נ/1. עוד יש לזכור כי התנהגות הנאשם, אשר לוותה בקללות ובצעקות ולאחר מכן הפכה אלימה פיזית, הובילה להמשך האירוע שבו גם בת זוגו וחברתם נהגו באלימות ואף הן תקפו את המאבטחים בניסיונן לשחרר את הנאשם. לכך יש להוסיף שהנאשם לא נרגע גם כאשר כבר עוכב ונכבל ואיים על המאבטח בפגיעה בילדיו. בנסיבות אלה מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית.
3. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בעבירות אלימות כלפי עובדי ציבור מושתים עונשים החל ממאסר על תנאי ועד למאסרים בפועל לתקופות שונות. הענישה משתנה בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה ובעיקר בהתאם לעוצמת האלימות ותוצאותיה.
4. בע"פ 7639/13 אמארה נ' מדינת ישראל (02.04.14), נדון עניינו של נאשם 2 שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות אלימות שביצע יחד עם אחרים כלפי מאבטח בבית חולים ציבורי. המאבטח העיר לאחד מהם כי הוא עובר במקום שאסור למעבר, ואז החלה קטטה שבה הותקף המתלונן, תוך כדי כך שהוא נדחף, מוכה, מופל ארצה ואף מהווה יעד לקללות. נאשם 2, חרף תסקיר חיובי שהתקבל בעניינו נידון ל- 8 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.
5. ברע"פ 1648/14 יפרח נ' מדינת ישראל (8.4.14), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור ואיומים. המבקש תקף שני חוקרי מע"מ שהגיעו לביתו לצורך עריכת חיפוש. החוקרים הציגו למבקש צו חיפוש, אך הוא קימט את הצו וניסה לדחוף אותו בכוח לפיו של אחד החוקרים. לאחר זאת, שרף המבקש את הצו. בנוסף, איים המבקש על חייהם של החוקרים. נוכח עברו הפלילי מחד ומצבו הרפואי מאידך, נידון ל- 4 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.
6. ברע"פ 7398/15 רחמימוב נ' מדינת ישראל (6.11.15), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד. הנאשם תקף עובדת בלשכת התעסוקה בחיפה בכך שהשליך על ראשה עציץ מפלסטיק והעציץ נשבר. בית המשפט גזר עליו 4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועונשים נלווים.
7. ת"פ (שלום - רמלה) 31679-09-16, מדינת ישראל נ' שהראבני (מיום 23.04.17) – הורשע הנאשם על פי הודאתו באיומים, הפרת הוראה חוקית, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובתקיפת עובד ציבור. הנאשם הגיע לבית החולים תוך הפרת תנאי שחרור ושם התפתח עימות בינו לבין המאבטחים לאחר שלא נשמע להוראותיהם, חזר נכנס לשטח המיון לאחר שנאסר עליו לעשות כן בשל איסור נוכחות של מלווה שני. כשהובל על ידי המאבטחים אל מחוץ שטח המיון נגח בפניו של המאבטח ופגע בחוזקה באפו. תוך כדי ניסיונו לברוח הכה הנאשם פרמדיק באמצעות ידיו ורגליו. בהמשך בזמן ההמתנה להגעת השוטרים איים הנאשם על מתנדב בפגיעה בו ובמשפחתו. תסקיר שהתקבל בעניינו היה שלילי ונעדר המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. בשים לב לגילו הצעיר של הנאשם, הודאתו ועברו הפלילי שאיננו מכביד שכלל הרשעה אחת קודמת, נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות בנוסף לעונשים נלווים.
8. ת"פ (שלום רחובות) 1781-09 מדינת ישראל נ' מחפוד (03.01.11) – הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בתקיפת עובד ציבור. הנאשם ביקש להיכנס לתחום בית החולים עם רכבו ולאחר שהמאבטח סירב לכך והפנה אותו להחנות את הרכב בחניה מסודרת, פרץ ויכוח בין השניים. הנאשם חסם את שער הכניסה וכשמאבטח החל לרשום את מספר רכבו פתח הנאשם בנסיעה לעברו ופגע ברגלו השמאלית. הנאשם לא נטל אחריות על ביצוע העבירה עם זאת בשים לב לעברו הנקי ולנזק הפיזי הקל שנגרם למאבטח הסתפק בית המשפט בענישה הרתעתית של 5 חודשי מאסר על תנאי בנוסף לקנס ופיצוי.
9. שקלתי העובדה שלא מדובר במעשה מתוכנן ומנגד הנזק שנגרם למאבטח ופוטנציאל הנזק שאירוע אלימות יכול לגרום לפעילות אנשי הצוות בבית החולים ולציבור הרחב יותר. אני קובעת שמתחם העונש ההולם בגין האירוע נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים לנאשם

1. לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען (עליהן עמדתי בסעיפים 12 ו-13 לעיל), מתווספת העובדה שהנאשם ביצע אותן כששני מאסרים מותנים ברי הפעלה תלויים ועומדים נגדו כמפורט בסעיף 2 לעיל. מיום גזר הדין האחרון ועד ביצוע העבירות חלפו שישה ימים בלבד. נתון זה מלמד על חוסר המורא המשווע מאימת הדין, על הדיפת הניסיון ללכת לקראת הנאשם ועל העדר כל תובנה למשמעות המעשית של מעשי אלימות. צודק התובע בטענתו שהנאשם לא ניצל את ההזדמנויות שנתן לו בית המשפט בהליכים קודמים והמשיך להסתבך ולבצע עבירות אלימות. העונשים שנגזרו על הנאשם בעבר היו כולם מתונים ומקלים ועד היום למרות הסתבכויות חוזרות ונשנות לא ריצה עונש מאסר בפועל. עמדה זו לא הועילה לנאשם ולא לציבור. על כן הבקשה להימנע מהפעלת המאסרים המותנים ולהסתפק בהארכתם מרחיקת לכת. הכלל הקבוע בסעיף 55(א) לחוק העונשין הוא כי "מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי". כלל זה יש לקיים וודאי לאור שפע ההזדמנויות שניתנו בעבר. יצויין כי שירות המבחן אשר המליץ על הארכת התנאי, לא היה מודע לקיומם של שני מאסרים מותנים ולא אחד בלבד. המעשה עצמו חמור והטיפול אליו התגייס הנאשם אינו תחליף למענה עונשי בגין מה שעשה בזרועותיו שלו.
2. לצד ההרשעות הקודמות והנזק שנגרם למאבטח, שקלתי הנזק שיגרם לנאשם מן הענישה. כמובן שלא ניתן להתעלם מהשינוי החיובי שערך הנאשם בשלוש השנים שחלפו מאז ביצוע העבירות כמפורט בתסקיר שירות המבחן. שינוי זה יבוא לידי ביטוי בגזירת העונש אולם אינו מצדיק הארכת שני מאסרים מותנים. לא מצאתי כי ריצוי עונש בדרך של עבודות שירות תסכן שיקומו של הנאשם ואף לא את העסקתו.
3. השנים האחרונות מצביעות על נקודת מפנה בחיי הנאשם. בנקודת הזמן הנוכחית, נראה כי הנאשם הצליח לקחת את גורלו בידיו, השתלב בטיפול, מתמיד בו, מפיק ממנו ידע להתמודדות עם מצבי סיכון ועם גורמי לחץ שעוד יפגוש בעתיד ועלה בידיו ללכת בדרך של שיקום ולהיתרם משיתוף הפעולה עם הגורמים הטיפוליים. במקביל להתגייסות הטיפולית מתמיד הנאשם והצליח לשמור על רצף תעסוקתי וכן לנהל אורח חיי משפחה יציב למדי. ראיה להפחתה בסיכון מצויה בעובדה שמאז ביצוע העבירות מושא ההרשעה ועד היום לא נפתחו נגד הנאשם תיקים חדשים המתייחסים לעבירות אלימות או איומים. אף שהעונש המתאים לנאשם בגין מעשיו באירוע זה, יחד עם עברו המכביד היה מצדיק עונש בדרך של מאסר בפועל, שוכנעתי כי דווקא בעיתוי הנוכחי, עלול עונש המאסר לפגוע בהישגים שהשיג ובדרך שעשה ובכך בעקיפין דווקא ייפגע הציבור ולא יוציאו נשכר. בדומה לשירות המבחן גם אני התרשמתי שהנאשם הפנים את הפסול בהתנהגותו במהלך האירוע, התרשמות שקיבלה חיזוק מעצם נכונותו לפצות את המתלונן. בשים לב לתפנית החיובית בחייו והעובדה ששינוי זה שומר על יציבות ממושכת למדי ועל מנת לחזק את הנאשם ולעודד אותו להתמיד בדרך זו, שוכנעתי כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות שבסעיף 58 סיפא לחוק העונשין, לחפוף את עונשי המאסר המותנים ואליהם להוסיף תקופת מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות. לצד זאת מצאתי לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ממושך ומרתיע תוך ידיעה שגם עבירת אלימות, ולו קלה, תביא להפעלתו. ידע הנאשם באופן הברור ביותר שאם יחזור ויסתבך שוב לא יוכל לזכות באמון ובהקלה ויהיה עליו להישמר לבל ישוב ויסתבך בעתיד.

סוף דבר -אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני מפעילה שני המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגד הנאשם: הראשון בן חמשת החודשים שהושת עליו בתיק 51454-02-14 (שלום ת"א) והשני בן ארבעת החודשים שהושת עליו בת"פ (שלום ת"א) 28880-02-14.
2. אני גוזרת על הנאשם בתיק זה 6 חודשי מאסר בפועל.
3. העונשים המותנים ועונש המאסר בתיק זה ירוצו בחופף כך שסך הכל ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, אותם ירצה בדרך של עבודות שירות. הנאשם יבצע את עבודות השירות במועצת פועלים בראשל"צ ברחוב רוטשילד 61 בראשל"צ וזאת במשך חמישה ימים בשבוע 7 שעות עבודה ביום. תחילתן של ביצוע העבודות ביום 8.1.19 והן תהיינה בפיקוח מפקח אחראי רס"ב אליעזר יעקב טלפון 0504062202.

על הנאשם להתייצב לפני מפקח על עבודות השירות לצורך קליטה והצבה בתאריך תחילת העבודה, בשעה 08:00, במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות שירות, ת"ד 81, רמלה .

אני מודיעה לנאשם כי עליו להודיע לממונה על כל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו, וכן עליו לעמוד בתנאי הפיקוח, שכן אי מילוי עבודות השירות על פי הנחיות המפקח, עלול להביא להפסקתן ולכליאה במתקן כליאה. שילוב הנאשם בעבודות שירות נעשה למרות שבעבר התעוררו בעיות בביצוע עבודות שירות בהליכים קודמים. הנאשם הביע הבנה מלאה לצורך לעמוד בנהלי עבודות השירות ולכך שמדובר בהזדמנות שניתנה לו ועליו למלא את חלקו ולהקפיד על ביצוע העבודות כפי שנדרש.

הנאשם מוזהר כי במהלך ריצוי ע"ש יהיה נתון למעקב של בדיקות שתן, סירוב לבדיקה או בדיקה עם ממצאים חיוביים, או ניסיון לזיוף דגימת שתן, יהוו עילה להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר בפועל.

הנאשם מוזהר כי אין לשתות אלכוהול במהלך העבודה ואין להגיע בגילופין, התנהגות מסוג זה תהווה עילה להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר בפועל. בית משפט מזהיר את הנאשם, כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל.

1. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
2. 8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון או עבירת איומים.
3. קנס בסך 1,000 ₪. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.2.19.
4. פיצוי למאבטח קרול בסך 2,000 ₪ אשר יופקד בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.1.19. ב"כ המאשימה יעביר למזכירות בית המשפט פרטי המתלונן בתיק בתוך 7 ימים מהיום.

המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם על פי החלטת קצין משטרה.

ככל שהופקד פיקדון בתיק על ידי הנאשם, ובהיעדר מניעה על פי דין, יש להחזירו לידיו או לידי גורם אחר לפי בקשת הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, במעמד הצדדים.