מבוא

1. לפניי בקשה להחזרת כספים שנתפסו בביתם של החשודים. המשיבה התנגדה לבקשה בהסתמכה על סעיפים 32 ו–35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, ועל סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000 (להלן: "החוק").

טיעוני הצדדים

1. המבקשים עותרים להשיב לידיהם את התפוסים אשר נתפסו בביתם עם מעצרם ביום 2.5.16 ואשר שייכים להם.

למבקש 1 שייכים סכום של 18,700 ₪, המהווים ברובם חלק ממענק לידה שקיבלה אשתו, איה קדח, ועוד 200 יורו. צורפה אסמכתה מביטוח לאומי על קבלת מענק הלידה, תדפיס חשבון בנק המעיד על כניסת מענק הלידה לחשבון ותלושי משכורת של גב' קדח. במצב דברים זה קם הסבר למקור הכספים ולא ניתן להמשיך להחזיקם.

למבקש 2 שייך סכום של 19,500 ₪, המהווה חלק מהלוואה בת 50,000 ₪, שקיבל מהבנק. עוד בקש להשיב לידיו טלפון נייד מסוג סמסונג גלקסי. במהלך הדיון שהתקיים ביום 3.7.16 הודיעה ב"כ המבקשים כי הטלפון הוחזור לידיו.

המשיבים שוחררו ממעצרם ביום 9.5.16 עפ"י החלטת בית המשפט בתיק 4234-05-16 ובתיק 4251-05-16.

מכל האמור המשיבה ממשיכה להחזיק בתפוסים ללא סיבה או הצדקה חוקית, "גם אם יש חשד, לטענתנו החשד אינו מבוסס כלל ועיקר", ועל כן, יש להשיבם למבקשים.

1. המשיבה טענה כי מיוחסות למבקשים עבירות זיוף ומרמה, עבירות על חוק המע"מ, על פקודת מס ההכנה ועל חוק איסור הלבנת הון. לאחר שהתעורר חשד להפצת חשבוניות פיקטיביות בערך של כ-200 מליון ₪, נערכה חקירה סמויה שבססה את החשד. לפיכך, ביום 2.5.16 החלה חקירה גלויה, אשר מצויה בעיצומה, ובמהלכה נעצרו המבקשים וחשודים רבים נוספים, אשר שוחררו בהסכמת הצדדים לאחר 7 ימי מעצר. כמו כן, נתפס רכוש של החשודים על מנת לעתור בעתיד לחילוטו, נוכח היקף עבירות המקור. עפ"י החשד בין השנים 2012 – 2015 הנפיקו המבקשים חשבוניות פיקטיביות, המבקש 1 בסך של למעלה מ-22,200,000 ₪, והמבקש 2 בסך של כ-7,800,000 ₪. זאת ועוד, בדיון לפניי ציינה המשיבה כי בנוסף לסכומים המבוקשים, גם נתפסו ברישום שני כלי רכב הרשומים על שם המבקש 1. בשל חומרת העבירות, חוזק הראיות וסכומי הכסף התפוסים, שהינם נמוכים יחסית לסכומי עבירות המקור, בקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

1. המבקשים חשודים בביצוע עבירות מרמה וזיוף בהיקף נרחב יחד עם אחרים ובמסגרת הליכי החקירה בתיק נתפסו סכומי הכסף המבוקשים בבתיהם.
2. המשיבה פירטה בתגובתה בכתב את החשדות ואת הבסיס הראייתי לעיגונם. ב"כ המבקשים אמנם טענה כי לשיטתם החשדות אינם מבוססים, אך לא פירטה את טענותיה אלה.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי מתקיימת תשתית ראייתית שדי בה לשלב מקדמי זה.

1. מבקש 1, הניח תשתית עובדתית לכך שאשתו זכתה במענק לידה כשנה קודם לתפיסת סכום הכסף בביתו. נוכח פער הזמנים ובהעדר כל ראייה נוספת, לא אוכל לקבוע כי די בתשתית זו כדי לקשור בין מענק הלידה לסכום הכסף שנתפס. לגבי המט"ח לא ניתן כל הסבר.
2. באשר למבקש 2, הונחה תשתית עובדתית לכך שניתנה הלוואה לכל מטרה בסכום של 50,000 ₪, כחודשיים עובר למועד התפיסה. לא הוכח קשר כלשהו בין סכום ההלואה לסכום שנתפס בביתו של המבקש 2.
3. סעיף 21 לחוק מאפשר חילוט רכושו של מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 4 לחוק, המיוחס, לכל הפחות בשלב זה, למבקשים שלפניי. ודוק; המחוקק אפשר חילוטו של "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו" של מי שהורשע בעבירה זו, עד לשווי הרכוש שנעברה בו העבירה או שהושג כתוצאה מביצועה.
4. משכך, גם לו קבעתי כי הוכח לפניי, שהסכומים המבוקשים מהווים רכוש "תמים", לא היה בכך כדי להביא, מיניה וביה, להשבת הכספים.
5. שקלתי את כלל טענות הצדדים ולקחתי בחשבון, בין היתר, כי מאז תחילת החקירה הגלויה, הוא מועד תפיסת הסכומים המבוקשים, חלפו פחות מ-90 ימים (מועד סיום 180 הימים יחול ביום 1.11.16), וכי מטרת תפיסת הכספים היא דרישה עתידית לחילוטם. בנוסף התחשבתי בגובהם המזערי של הסכומים שנתפסו ביחס להיקף עבירות המקור.
6. על יסוד אלה, אני סבורה שלא ניתן להשיג את מטרות התפיסה בדרך שפגיעתה בקניינם של המבקשים פחותה, וכי האינטרס הציבורי, שבמלחמה בהלבנת הון הפוגעת בציבור כולו, גובר על זכות הקניין של המבקשים, שהפגיעה בה היא מידתית בנסיבות העניין.
7. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ו, 28 יולי 2016, בהעדר הצדדים.