בפני בקשה להארכת תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים נוספים מיום 17/7/16, בהתאם לסעיף 19ה(א)(1).

המשיב הינו "עציר" בטחוני, עצור עד תום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה ביטחונית – קשר לסיוע לאויב במלחמה, אותה ביצע, לכאורה, במהלך תקופה בה ריצה עונש מאסר לאחר שהורשע בשלושה אישומים של עבירות בנשק. בינתיים סיים המשיב לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו והוא בסטטוס של "עצור" בלבד.

המשיב מוחזק בתנאים של "הפרדת יחיד" מאז 17/1/16. מבוקש להאריך את התקופה מנימוקים של בטחון המדינה ושל השמירה על הסדר והמשמעת בבית הסוהר.

בטופס "עמדת האסיר להארכת ההפרדה" נרשם כי המשיב מסכים להמשך הפרדה, איננו מבקש להיות בהפרדה זוגית, מבקש להיות נוכח בדיון שיתקיים בבית משפט בעניינו, איננו מעוניין בייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית והודיע כי הוא מיוצג על ידי עו"ד פרטי – עו"ד בסול. המשיב ביקש להיות מוחזק בכלא באיזור הדרום.

בתצהיר שהגיש רכז וועדת ההפרדות מצוין כי חברי הוועדה הציגו, כל אחד בתחומו המקצועי, את עמדתו, כמפורט בפרוטוקול הוועדה.

כמו כן, הוצגו המסמכים : עמדת הרופא לפיה אין מניעה רפואית להמשך הפרדתו של האסיר, עמדת ראש תחום טו"ש לפיה אין מניעה סוציאלית/טיפולית להחזקתו בהפרדה, עמדה מפורטת של מודיעין שב"ס הממליצים על המשך שהיית האסיר בהפרדה.

נספח נוסף לעתירה הינו פרפרזה בדבר המידע המודיעיני.

עמדת האסיר

ב"כ המשיב לא התייצב לדיון שהתקיים. המשיב הודיע כי הוא ייצג את עצמו ויטען נגד הבקשה. המשיב סירב לקבל ייצוג מהסניגוריה הציבורית.

המשיב טען כי לא חתם על הסכמה להמשך הפרדה. לדבריו, כל שביקש היה לעבור לכלא אחר. המשיב ביקש שתופסק החזקתו בהפרדה בשל מצבו הבריאותי.

דיון

לעניין הטענה בדבר מצב בריאותי, המשיב נבדק על ידי רופא שקבע כי אין מניעה להמשך החזקתו בהפרדה, למרות היותו מטופל תרופתית באינסולין (זריקות 3 פעמים ביום).

ההחלטה להמליץ על המשך הפרדה התקבלה לאחר שהסוהר המוסמך התייעץ עם הגורמים המקצועיים המנויים בתקנות בתי הסוהר (קביעת גורמים מייעצים להחזקת אסיר בהפרדה) התשס"א – 2001.

המטרות שלשמן ניתן להחזיק אסיר בהפרדה, ככל שלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת, מפורטות בסעיף 19ב לפקודה.

במקרה כאן נטען כי ההפרדה נדרשת לפי ס"ק (1) – בטחון המדינה וס"ק (4) - מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר.

על פי כתב האישום, היה המשיב (בתקופה בה ריצה עונש מאסר) שותף לקשר לעשות מעשה שיש בו כדי לסייע לאויב במלחמתו בישראל – לפעול להוציא לפועל פעולת נקם במדינת ישראל בדרך של עידוד לבצע פיגועים, או גיוס אדם אחר שיבצע ירי, הכל בכדי לגרום למותם של אזרחי וחיילי מדינת ישראל. המשיב, בנוסף, קשר קשר עם אחר לעשות מעשה שיש בו כדי לסייע לאויב במלחמתו בישראל – הוצאה אל הפועל של פיגוע – חטיפת חייל לצורך מיקוח לשחרור אסירים וכן לרכוש ולהחזיק בנשק לשם הוצאת פיגוע החטיפה והתכנית אל הפועל, הכל כחלק ממאמץ לפגוע בביטחון המדינה ואזרחיה. על בסיס עובדות אלה מיוחסת למשיב עבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה (רצח, חטיפה ועבירות נשק) עבירה לפי סעיפים 99,92 לחוק העונשין.

ביום 3/4/16 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

העבירה בוצעה, לכאורה, בעת שריצה המשיב עונש מאסר על שורה של עבירות נשק, לאחר שהורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. ערעור שהגיש המשיב על חומרת העונש נדחה בבית המשפט העליון.

בדוח הסודי של שב"כ מפורטות הנסיבות שבגינן הועמד המשיב לדין וחלקו של המשיב לעומת חלקם של אחרים.

לנסיבות אלה השלכה ישירה לצורך בהפרדה ובמגבלות נוספות.

החומר הסודי מכיל רצף של מידעים וידיעות בדבר הסכנה לביטחון המדינה.

כמו כן, כולל החומר מידעים של מודיעין שב"ס בדבר הפרת הסדר בבית הכלא כמפורט בפסקה האחרונה של הדוח הסודי שכותרתו "לעיונו של השופט" – דו"ח מיום 31/5/16.

מכל האמור עולה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב גוברת על השיקול של הפגיעה הטמונה בהפרדת יחיד. נראה שאין דרך אחרת להשגת תכלית ההפרדה, אלא על ידי המשך החזקת המשיב בהפרדה.

המשיב הודיע שאין הוא מעוניין בהפרדה זוגית.

מעיון בחומר המודיעיני עולה שבקשתו של המשיב לעבור לבית כלא בדרום נשקלה באהדה.

לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על המשך החזקתו של המשיב הפרדת יחיד למשך 6 חודשים נוספים החל מיום 17/7/16.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.