1. לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקים שאירעו לרכבי הצדדים, כתוצאה מתאונת דרכים.
2. לטענת התובע (בכתב התביעה), בעת שאשתו נהגה ברכב, ונסעה בנתיב ימני, רכב הנתבעים שנסע משמאלו, "חתך" את רכבו על מנת לפנות ימינה, ותוך כדי פניה, פגע ברכבו בצדו השמאלי.
3. מנגד טענו הנתבעים (בכתבי טענותיהם - הגנה ותביעה שכנגד), כי רכב התובע היה בעצירה סמוך לצומת, בחניה כפולה וכי דלתו הימנית אחורית ימנית היתה פתוחה. לפיכך, ועל מנת לפנות ימינה, עקף הנתבע את רכב התובע. דא עקא, לקראת סיום העקיפה, החל רכב התובע בנסיעה ופגע בדופן ימנית אחורית של רכב הנתבע.
4. בנסיבות אלה תבעו הצדדים הדדית, את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.
5. בדיון שהתקיים העידו התובע ואשתו ומנגד הנתבע ואשתו. בין היתר, הציגו הנתבעים תמליל של שיחה אשר התקיימה בין הנתבע ובין אשת התובע, הנהגת, טרם הוגשה התביעה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הנהגים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד; להלן טעמי.

1. העדים כולם הציגו גרסאות שונות האחת מרעותה.
2. כך בין היתר, אשת התובע, אשר נהגה ברכב כאמור, טענה בחקירתה כי היתה בעצירה וכי התאונה ארעה כשרק התחילה להתדרדר, וכהגדרתה: "אני לא נותנת גז, אני עוזבת את הברקס והאוטו נוסע" (עמוד 5, שורה 29).
3. זאת בניגוד לנטען בכתב התביעה עליו חתמה, ובו טענה כי התאונה ארעה בעת שהיתה בנסיעה בנתיב ימני ורכב הנתבע חתך אותה. התובעת לא טענה דבר לעניין היותה בעצירה ולקרות האירוע עת רק החלה בנסיעה איטית.
4. בנוסף, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, טען הנתבע בחקירתו, כי כלל לא ראה את רכב התובע בתנועה (עמוד 6, שורה 7). אף אשתו של הנתבע אשרה זאת והעידה: "אני ראיתי רק את הדלת פתוחה לא ראיתי שום דבר מעבר לזה" (עמוד 7, שורה 16).
5. מכל מקום, גרסת הנתבעים כי רכב התובע היה בתנועה בעת התאונה, כשבאותה נשימה הם מעידים כי עובר לעקיפה ראו את דלת רכב התובע פתוחה (הדלת האחורית ימנית לשיטת הנתבע ואחורית שמאלית לשיטת אשתו), וכדברי אשתו של הנתבע "...אמרתי לו (לנתבע שנהג ברכב – נ.ע.) היא נכנסת בך", מתקבלים פחות על הדעת ואינם סבירים.
6. לכך יש להוסיף את הסתירה כאמור בין עדויות הנתבע ובין עדות אשתו לגבי דלת רכב התובע, אשר היתה פתוחה לטענתם (התובע- דלת ימין; אשתו - דלת שמאל).
7. בנסיבות אלה, ולנוכח ריבוי הגרסאות, נראית לי כסבירה ביותר, דווקא גרסת אשת התובע אשר נהגה ברכב בעת קרות התאונה - כפי שפורטה על ידיה בשיחה אשר התקיימה בתאריך 29.5.2016, טרם הגשת התביעה (בקשה 4). בשיחה זו אמרה אשת התובע, בשני מקומות, כי התאונה ארעה בעת שהיתה בעצירה מוחלטת וכדבריה: "אני לא נסעתי מה יש לי להכנס בך" ו – "אני בכלל לא נסעתי, על מה אתה מדבר".
8. במסקנתי זו תומכת אף גרסת הנתבעים כאמור, כי דלתו האחורית של רכב התובע היתה פתוחה בעת ביצוע העקיפה, ולפיכך סביר יותר כי רכב התובע היה בעצירה (וממילא לא נסע עם דלת פתוחה); לכך יש להוסיף כי כאמור הנתבע ואשתו העידו כי כלל לא ראו את רכב התובע בתנועה.
9. בנסיבות אלה, כאשר קבעתי כי התאונה ארעה עת רכב התובע בעצירה, סבורני כי האחריות לתאונה חלה על רכב הנתבעים אשר פגע ברכב התובע עת זה עמד במקומו, ובלי משים, בעת העקיפה, פגע בצדו השמאלי.
10. יחד עם זאת, סבורני כי בשים לב לכך כי רכב התובע עמד במקום אסור, תוך חסימת נתיב וללא כל איתות אזהרה, בכל אלה יש כדי ליחס לו אשם תורם, אותו אני מעמיד על 30%.
11. לעניין סכום הנזק הנתבע בתביעת התובע, הרי שזה נתמך בחוות דעת שמאי, ולא נסתר, באשר הנתבעים בחרו שלא לזמן את שמאי התובעים ולחקור אותו על חוות דעתו.
12. לאור האמור, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים כאמור, באגרה כפי ששולמה ובהוצאות התובע בסך 400 ₪. התביעה שכנגד נדחית.

זכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.