1. בקשה להפחתת צו התשלומים החודשי העומד כיום על סך 500 ₪ ולהעמידו על סך 100 ₪ החל מחודש 4/2017.

2. החייב, בן 41, נשוי ואב לארבעה קטינים, עובד בחברת "כתר פלסטיק בע"מ" מזה כ-3 שנים במשרה מלאה. צו הכינוס ניתן נגדו ביום 21.09.2016 בגין חובות מוצהרים בסך 126,790 ₪ ל-15 נושים. במסגרת צו הכינוס הוטל עליו צו תשלומים בסך 500 ₪ החל מיום 01.11.2016.

3. ביום 23.7.2017 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה לביטול ההליך לנוכח מחדליו של החייב לרבות צבירת שבעה פיגורים בתשלומים החודשיים. בהחלטה מיום 26.7.2017 הוריתי כי על החייב להסיר מחדליו עד ליום 23.8.2017 שאם לא כן אורה על ביטול ההליך. תחת זאת, ביום 23.08.2017 הגיש החייב בקשה להארכת המועד להסרת מחדליו ולהפחתת צו התשלומים החודשי וזאת בשל היעדר יכולתו לעמוד בצו שנקבע. במסגרת הבקשה נטען כי החייב ידוע למוסדות הרפואיים כחולה כרדיאלי שעבר צנטור לבבי בשנת 2016 ומאובחן כחולה אפלפסיה עם התקפים שהחלו משנת 1996. לאור מצבו הבריאותי, הכלכלי, והתקופה הקשה שעברה עליו לאחרונה נוצרו לחובתו פיגורים אשר הצליח לשלם חלקן. נטען כי אשתו של החייב אינה עובדת ודואגת לגידול הילדים. לאור זאת ולאור רצונו של החייב לשמור עם בני משפחתו על אורח חיים נורמטיבי ולשמור על רמת חיים מינימאלית ומכובדת, יש להורות על הפחתת צו התשלומים החודשי כמבוקש.

4. המנהלת המיוחדת התנגדה לבקשה. במסגרת התגובה, נטען בין היתר, כי לחייב נצברו עד כה 7 פיגורים בסך 3,500 ₪; עוד נטען כי עיון בתדפיסי חשבון הבנק מלמד כי מתבצעות לחשבון החייב ו/או בת זוגו הפקדות במזומן, ועל החייב ליתן הבהרה בנדון. כמו כן, על-פי הדוחות החודשיים והתצהיר שהגיש החייב בעת בקשתו העיקרית, אשתו אינה עובדת והיא מטפלת בילדים, אז לא ברור מדוע בחודש יולי דיווח החייב על הוצאה בסך 1,000 ₪ בגין קייטנות. יתרה מזאת, נטען כי החייב מבצע תשלום עבור החזר הלוואות בסך של 500 ₪ חודשית מחשבון הבנק של אשתו, עת לא יעלה על הדעת שמחד אשתו לא תעבוד ומאידך תשיב הלוואות לנושיה וזאת כאשר החייב מבקש להפחית את צו התשלומים.

5. בתשובתו לתגובת המנהלת המיוחד טען החייב כי בעקבות מצבו הבריאותי, אשתו נאלצת להישאר לצידו וכן להישאר בבית על מנת לטפל בקטינים, דבר שמונע ממנה לצאת ולהשתלב בשוק העבודה. באשר להבהרה שנתבקש החייב למסור למנהלת המיוחדת ביחס להפקדות שבוצעו לחשבון הבנק של אשתו, נטען כי ההפקדות בוצעו על-ידי החייב על מנת לא להכניס את חשבון אשתו לחריגה ולשם כיבוד הוראות קבע. עוד נטען באשר להפקדה על-סך 1,400 ₪ מדובר בסכום שנמשך על-ידו מחשבונו, אך כמה ימים לאחר מכן הפקיד אותו חזרה כאשר נאלץ להתאשפז. באשר להוצאה בגין קייטנות נטען כי אמנם אשתו מטפלת בקטינים, אך הדבר לא צריך לפגוע ברווחת הילדים ולמנוע מהם ליהנות מהפעילויות הבלתי פורמאליות בחופשת הקיץ. עוד נטען כי החייב ניסה לפנות למכרים על מנת לקבל עזרה ו/או תמיכה כדי להמשיך לשלם את התשלומים החודשיים אך בקשתו נענו בשלילה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ולהלן הנמקתי;

7. החייב טוען בבקשתו כי משכורתו עומדת על סך 5,500 ₪ בממוצע וכך הוא מדווח בדוחותיו הדו-חודשיים (ראו דוחות חודשים 3,4/2017 ו- 6,7/2017 שצורפו לתשובה). לא צורפו לבקשת החייב כל תלושי המשכורת, כך שחסרים התלושים המתייחסים לחודשים 5/2017 ו-8/2017. אלא שעיון מדוקדק בתלושי השכר שהוגשו מעלה שתי מסקנות, הראשונה ששכרו של החייב אינו 5,500 ₪ בממוצע והאחרת כי דוחותיו של החייב אינם אמינים. בחודשים 3 ו- 4 הצהיר החייב על הכנסה של 12,108 ₪ אלא שמתלוש חודש 3/2017 עולה כי שכרו נטו הוא 8,691 ₪ כאשר מנוכים מתלוש השכר מפרעות (2,200 ₪) וסכום 500 ₪ בגין "הלוואה", וקניות עובדים 918 ₪. ואילו עיון בתלוש השכר של החייב לחודש 4/2017 מעלה כי שכרו נטו 7,772 ₪ ועל כן שכרו הכולל של החייב בחודשיים הנ"ל הוא 14,711.3 ₪ (סכום הנטו, בהיעדר ניכויי רשות). הדבר נכון לגבי ההכנסה המדווחת בחודשים 7-8/2017 אשר מעיון רק בתלוש המתייחס לחודש יולי 2017 עולה כי סכום הנטו היה 10,058.6 ₪ וההכנסה שעליה דיווח החייב בחודשיים היתה 9,682 ₪. מהאמור עולה כי הדוחות שהוגשו על-ידי החייב אינם אמינים מאחר והחייב אינו מדווח על קניות ועל מפרעות שהוא מקבל מן המעביד, יש מקום לדחות את הבקשה רק בגין עילה זו.

8. ועוד, מעיון בדוחות הדו-חודשיים שהובאו לעיוני עולה כי לחייב ישנה הוצאה קבועה בסך 500 ₪ בגין החזר הלוואה שנטלה אשתו. לא יעלה על הדעת, שחוב של אשתו של החייב, שאינה עובדת ואינה נושאת בנטל הכלכלי, יבוא על חשבון נושיו של החייב. החייב הוא שפנה להגנת הליכי פש"ר ועל כן החלטתו לפרוע תחילה חוב של אשתו על חשבון חובו לנושיו, אינה מתיישבת עם הליכי פש"ר. ירצה החייב, יוכל הוא להסדיר חובותיו מחוץ להליך. אולם אין מקום להפחתת צו התשלומים החודשי רק משום שהחליט להסדיר חוב לאשתו על חשבון נושיו.

9. יתרה מזאת, אציין בהערת אגב, כי נראה שיש מקום להפחית מהוצאות הכלכלה המדווחות, וזאת בשים לב לכך, שבנוסף להוצאות הכלכלה החודשיות המדווחת שמסתכמות בסך 3,800 ₪ בממוצע, לחייב ישנה הוצאה קבועה מדי חודש בגין "קניות עובדים" בסך של 500 ₪ בממוצע, כפי שעולה מתלושי המשכורת. על החייב להפנים כי הנו מצוי בהליכי פש"ר ועליו לנהוג בצמצום.

10. סבורני כי בשקלול ההכנסות וההוצאות של התא המשפחתי, החייב יכול בוודאי לעמוד בצו התשלומים שהושת עליו, ועל כן אין מקום להפחיתו.

11. לאחר ששקלתי את האמור בדוחות ובבקשת החייב ונוכח האמור לעיל מצאתי לחייבו בהוצאות. בהחלטה אחרת (פש"ר 35894-12-15) הזדמן לי להביע עמדתי באשר לבקשות סרק המגישים חייבים להפחתת צו התשלומים החודשי בה קבעתי את הדברים שלהלן: " בקשות מן הסוג הנדון, שטוב אילו לא היו מוגשות, הפכו להיות מחזה נפוץ בתיקים רבים. תחושת בית המשפט אינה נוחה מן התופעה שפשטה במחוזותינו. חייבים שמושת עליהם צו תשלומים (לרוב לאחר שהכנ"ר בדק את בקשתם והמליץ על צו תשלומים), מגישים בקשה ולעיתים (תכופות) הדבר נעשה "כבלון ניסוי" - בבחינת "שיטת מצליח". חייבים מנצלים את הנוהג שאין בצידן של בקשות אלה כל הפסד ודחייתן לא כרוכה בחיוב בהוצאות. אך לא עוד. לטעמי, הגיעה העת לשלוח מסר לפיו להחלטות בבקשות מן הסוג הנדון, שאין להן כל בסיס, תתווסף שורת "הוצאות". בקשות אלה מזקיקות את המנהלים המיוחדים להגיב, וכן דורשות השקעת זמן שיפוטי, ולא מצאתי כי קיימת הצדקה, כי חייבים המגישים בקשות להפחתת צו התשלומים, שלא היה מקום להגישן, לא יחוייבו בהוצאות, למרות מצבם הכלכלי".

12. על כן הבקשה נדחית. החייב ישלם הוצאות משפט בסך 500 ₪ אשר ישולמו לקופת הפש"ר בחמישה תשלומים ע"ס 100 ₪ שיתווספו לתשלום החודשי החל מחודש 12/2017.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.