בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונה ביום 24.12.2015 בין רכבי התובע מס' 2 והתובע שכנגד מס' 1, שנהגו בהם, בהתאמה, התובע מס' 1 והנתבע מס' 2.

התאונה קרתה בין רכבים שנסעו כקבוצה למועדון כאשר התובע מס' 1 הוא המוביל והנתבע מס' 2 נוסע אחריו. הנתבע מס' 2 לא הכיר את העיר באר שבע. הוא שרטט כי מקום התאונה היה בשדרות רגר אך התברר ששם הצדדים עצרו אחרי התאונה. לאחר בירור ביוזמת בית המשפט התברר כי התאונה קרתה בצומת שבין כביש 406, שדרות רגר, דרך אביטל אביגדור והצדיק מירושלים.

הנתבע מס' 2 שרטט מחדש את הצומת (מוצג נ/3). הנהגים אינם חולקים כי הגיעו לצומת מכיוון רמות, מדרך אביטל אביגדור.

חבות

אין מחלוקת כי התאונה קרתה בתוך הצומת.

לגרסת התובע 1 הוא נכנס לצומת כשהנתבע מס' 2 הוא אחריו ובשלב מסוים כנראה מהיסח דעת הנתבע מס' 2 פגע ברכבו.

גרסת הנתבע מס' 2 הייתה שלפני הכניסה לצומת הרכבים עמדו בצומת במופע רמזור אדום. הוגש צילום הצומת מכיוון מזרח. הצדדים סימנו במספור את הנתיבים מימין לשמאל לכיוון מערב. הנתבע מס' 2 העיד שהתובע מס' 1 עמד בנתיב 2 והוא עמד בנתיב מס' 3. שניהם נתיבים לחציית הצומת ממזרח למערב, לרחוב הצדיק מירושלים (מוצג נ/2).

התובע מס' 1 העיד שהוא עמד בנתיב מס' 4, הנתיב הימני מבין שני הנתיבים לפניה שמאלה כשהנתבע מס' 2 מאחוריו אך לא צמוד אליו (מוצג ת/2).

הגרסה של התובע מס' 1 הייתה שעם חילופי המופע ברמזור לירוק הוא פנה שמאלה. הגרסה של הנתבע מס' 2 הייתה שעם חלופי הרמזור התובע מס' 1 נסע ישר ופתאום סטה שמאלה, נכנס לנתיבו והוא לא הצליח לבלום ופגע ברכב התובע מס' 2.

הפגיעה ברכב התובע מס' 2 היא בצד שמאל אחורי בפגוש ובפינה האחורית שמאלית, כולל פינת תא המטען (מוצג ת/1). הפגיעה ברכב הנתבע מס' 1, התובע שכנגד, היא בפינה קדמית שמאלית כולל חלק ממכסה המנוע.

ברכבי שני הנהגים היו עדים אך הם לא הגיעו להעיד. לאחר שמיעת הנהגים ועיון בפגיעות ברכבים, הגעתי למסקנה כי החבות בגין התאונה נופלת על כתפי שני הנהגים. אני מאמינה לנתבע מס' 2 כי הוא והתובע מס' 1 היו בנתיבים לנסיעה ישר וכי בתוך הצומת סטה התובע מס' 1 שמאלה לכיוון שדרות רגר. אך התאונה קרתה מהיסח הדעת ואי שמירת מרחק של הנתבע מס' 2 מרכב התובע מס' 1 שאחריו הוא נסע כדי לדעת להיכן לנסוע.

אני מחלקת את החבות בין הנהגים כדלקמן:

לתובע מס' 1: 40% על סטייה מנתיב לנסיעה ישר לפניה שמאלה מבלי לוודא שהנתיב פנוי.

לנתבע מס' 2: 60% על אי שמירת מרחק מהרכב שלפניו.

הנזק

בתביעה בתיק העיקרי נתבע הסך של 12,482 ₪, בגין עלות תיקון הרכב בסך של 8,581.73 ₪, שווי ירידת ערך לפי חוות דעת שמאי בסך של 2,900.35 ₪ ושכר טרחת השמאי בסך של 1,000 ₪.

התביעה שכנגד הועמדה על סך של 30,000 ₪, לפי 21,395 ₪ עבור תיקון הרכב. סכום זה תואם את חוות הדעת של השמאי. סך של 1,550 ₪ שכר טרחת השמאי. סך של 1,369.74 ₪ פיצוי בגין ירידת ערך. סך הכול: 24,314.74 ₪. בהעדר פירוט ראשי הנזק בכתב התביעה שכנגד חישבתי את הסכומים לפי הצרופות שהן חוות דעת שמאית, חשבונית המוסך וחשבונית המס של השמאי.

התוצאה היא שבתביעה בתיק העיקרי אני מקבלת את התביעה על סך של 7,489.20 ₪. אני מקבלת את התביעה שכנגד על סך של 9,725.89 ₪.

סוף דבר

הנתבעים ישלמו לתובע מס' 2 בתיק העיקרי, הבעלים של רכב מס' רישוי 99-979-31, סך של 7,489.20 ₪.

הנתבעים שכנגד ישלמו לתובע שכנגד, מאיר יפרח, הבעלים של רכב מס' רישוי 86-473-70, סך של 9,725.89 ₪.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל צד יישא באגרת בית המשפט שהוא שילם.

בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ז, 15 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.