1) בתאריך 11/12/15 רכש התובע רכב פולקסווגן גולף, שנת ייצור 2001, מס' רישוי 48-436-10 (להלן: "הגולף"), שהיה בבעלותו של נתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ושילם בתמורה סך של 15,800 ₪. בקשר לכך נחתם בין הצדדים באותו יום זכרון דברים.

ראוי לציין כי בזכרון הדברים, שהינו מאוד לקוני, לא צויין סכום העיסקה, אולם אין מחלוקת בין הצדדים באשר לסכום ששולם.

2) לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה על נספחיו, לאחר העברת הבעלות בגולף על שמו, נבדק הגולף במכון טכנוליין בעכו, ומהבדיקה עלה "... כי קיימים ברכב פגמים רציניים ומהותיים והחשוב ביותר כי תיבת ההילוכים פגומה, החלקה בהחלפת הילוכים, נקיש בשילוב הילוכים"... וכי מבדיקה שבוצעה באמצעות המחשב עלה "...כי הגיר נכנס למקרה חירום, דהיינו, מדובר בתקלה ממושכת מזה זמן רב, וככל הנראה הנתבע ידע אודותיה. בגלל זה לא חשף את הפרטים ובשל כך התעקש כי הבדיקה תיעשה רק לאחר העברת הבעלות...".

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי פנה למוסך מורג וקיבל הצעת מחיר על סך 10,785 ₪ לתיקון הגיר (להלן: "הצעת המחיר").

עוד נטען על ידי התובע, בכתב התביעה, כי הוא "... הסתמך על דברי הנתבע, שהרכב תקין וכי הנתבע התחייב לשאת בכל העלויות באם ישנן פגים ותקלות ברכב", אולם משפנה אל הנתבעים, טלפונית, הם סיננו אותו וניתקו את הקו.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסך של 30,035 ₪. סכום זה כולל את החזר הסך של 15,800 ₪ אותו שילם עבור רכישת הגולף, סך של 10,785 ₪ עלות תיקון הגיר כמפורט בהצעת המחיר, סך של 450 ₪ החזר הסכום ששילם התובע למכון טכנוליין עבור הבדיקה והיתרה, 3,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו.

ראוי לציין כי כאשר נשאל התובע מדוע הוא תבע גם את נתבע 2, שלא היה הבעלים של הגולף, השיב כי תבע גם אותו משום שכאשר בא לראות את הגולף, ב- 19/12/15, הוא פגש את נתבע 2 ואיתו סיכם על מחיר העסקה ולו שילם מקדמה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 16 – 19) ובהמשך עדותו גם אמר כי שילם את הכסף במזומן לשני הנתבעים והם התחלקו ביניהם (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 8).

3) לטענת הנתבעים, כעולה מכתב ההגנה, עובר לרכישת הגולף ביקש התובע מהנתבע כי יגיע עם הגולף לעכו, למוסך של חבר של התובע, על מנת שיוכל לבדוק את תקינות הגולף ומשהנתבע סירב להגיע לעכו והציע לתובע שיבדוק אותו בחיפה, בכל מכון שימצא לנכון, על פי בחירתו, בחר התובע לוותר על בדיקת הגולף במכון מורשה, הגיע לחיפה "... בדק את הרכב בעצמו, ביצע נסיעת מבחן, התרשם מהרכב לטובה ..." והחליט לרכוש את הגולף.

עוד נטען על ידי הנתבעים, בכתב ההגנה, כי נתבע 2 הינו חברו של הנתבע ובסה"כ התלווה אל הנתבע בזמן מכירת הגולף לתובע "... ואינו קשור לעסקה נשוא התביעה".

הנתבעים גם חלקו על גובה הסכום אותו תובע התובע, סכום שהוא בערך כפול מהסכום אותו שילם עבור רכישת הגולף.

4) מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולות העובדות כדלקמן, החשובות לענייננו:

עובר לרכישת הגולף ביצע התובע נסיעת מבחן בגולף ובעקבות נסיעה זו הוא החליט לרכוש את הגולף, תך שוויתר על האפשרות לבדוק את הגולף במוסך ו/או במכון שעוסק בבדיקת רכבים לפני קניה. הוא אף חתם על זכרון דברים בו נכתב במפורש כי "הקונה בדק את הרכב ומצא כי הוא משביע את רצונו".

בר במהלך הנסיעה הראשונה לאחר רכישת הגולף, הרגיש התובע שיש בעיה בגיר. לכן הכניס את הגולף לבדיקה במכון טכנוליין.

עוד לפני הבדיקה במכון טכנוליין, זמן קצר לאחר העברת הבעלות בגולף ע"ש התובע, לאחר שהתובע הרגיש כי קיימת בעיה בגיר, הוא התקשר אל הנתבע, כפי שעולה מתמליל השיחה (התמליל הומצא לתיק על ידי התובע ביום 25/9/16), אמר הנתבע לתובע שיקח את הגולף למכון בדיקה מורשה. לשאלת התובע "אם יש משהו לרכב אתה תשלם הבדיקה ונחזיר אוטו", השיב לו הנתבע "בטח" ובהמשך, לשאלת התובע "אתה בטוח", השיב הנתבע "במליון אחוז", אם כי בהמשך השיחה הוא חזר בו ואמר "...כרגע לא מתחייב לך בכלום, אוקיי?". בהמשך, כאשר התובע אמר לו "אבל אם יש משהו בגיר?" אמר לו הנתבע "אנחנו נדבר, אני אומר לך תבדוק אותו ואם יש משהו תבוא נדבר".

במהלך הבדיקה התגלה כי "תיבת הילוכים פגומה, החלקה בהחלפת הילוכים, נקישה בשילוב הילוכים" ולכן יש צורך בשיפוץ הגיר. הגיר שופץ ב- 20/3/16 או בסמוך לכך. תמורת השיפוץ שילם התובע סך של 4,500 ₪, כעולה ממוצג ת/1. בתאריך 15/7/16 או בסמוך לכך מכר התובע את הגולף במחיר של 12,000 ₪.

5) לכאורה היה מקום לדחות את התביעה, שכן התובע בחר, מרצונו החופשי, לוותר על בדיקת הגולף במכון בדיקה, למרות שמדובר ברכב שנמצא על הכביש משנת 2001 ואך טבעי הוא שעלולים להתגלות בו ליקויים כאלה ואחרים, ולכן אין לתובע להלין אלא על עצמו, אולם מחילופי הדברים בין הצדדים, כעולה מהשיחה המתומללת, ניתן להסיק כי הנתבע היה מוכן לקחת אחריות למקרה שתתגלה בעיה רצינית בגיר, הגם שלא התחייב להסכים לביטול העיסקה במקרה כזה. לכן אני סבור שיש מקום, בנסיבות המקרה, לחייב את הנתבע לשלם לתובע את עלות שיפוץ הגיר.

לא נעלם ממני כי התובע מכר את הגולף, כ- 7 חודשים לאחר רכישתו, במחיר הנמוך ב- 3,800 ₪ מהמחיר בו רכש אותו מהנתבע, אולם לא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר בין הבעיה בגיר לבין המחיר בו הוא מכר את הגולף, מה גם שהגיר תוקן בטרם שהנתבע מכר אותו.

6) סיכומו של דבר, אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובע סך של 4,500 ₪ (עלות שיפוץ הגיר), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/3/16 (תאריך החשבונית ת/1) ועד התשלום המלא בפועל.

את התביעה נגד נתבע 2 אני דוחה, בשל העדר יריבות והעדר עילה.

בנסיבות המקרה ולאור התוצאה, - קבלת התביעה נגד נתבע 1 באופן חלקי ודחיית התביעה נגד נתבע 2 - אינני מחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' טבת תשע"ז, 30 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.