1. לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות) מיום 18.5.2016 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

2. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין שניתן ביום 9.3.2016 בב"ל 19237-11-15, ובו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (ניידות) בהרכב חדש, על מנת שזו תדון בתביעתו להחמרה (להלן: "פסק הדין").

3. להלן עיקר טענות המערער – המערער טוען כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים מטעם ד"ר סוירי הנוגעים להחמרה במצבו, כאשר בפסקי דין קודמים הוועדה נתבקשה להתייחס לאותם מסמכים, וכאשר גם בפסק הדין אשר מכוחו היא התכנסה ניתנה הנחיה ולפיה על הוועדה לדון בתביעת המערער להחמרה.

4. בנוסף, הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר רואשדה מיום 12.3.2015 בקשר לבדיקה של המערער, שבה נבדקה הצליעה, ההליכה והצניחה של רגלו, והתייחסותה למסמך זה היתה חלקית ולקויה. הוועדה אף התעלמה מקיומם של המסמכים מאת ד"ר סוירי וד"ר רואשדה ומהממצאים אשר נקבעו בהם, ולא טרחה לנמק מדוע היא סבורה שהסעיפים אשר נקבעו למערער על ידי שני הרופאים הנ"ל אינם מתאימים למצבו.

5. להלן עיקר טענות המשיב – המשיב טוען כי בפסק הדין לא נקבעו הנחיות לוועדה, כמקובל בהרכב חדש. זאת ועוד, המסמכים מטעם ד"ר סוירי אכן עמדו בפני הוועדה, אולם הם אינם מהווים חוות דעת, ומכאן שלא היתה מוטלת על הוועדה חובה להתייחס אליהם בצורה מפורטת וספציפית, וחזקה גם שהיא עיינה בהם. הוועדה גם התייחסה למסמך מטעם ד"ר רואשדה, ונימקה מדוע היא אינה מסכימה לאמור בו.

6. זאת ועוד, הוועדה היתה ערה לטענה בדבר קיומו של שיתוק ברגל ימין אצל המערער, כעולה מהמסמכים של ד"ר סוירי וד"ר רואשדה. הוועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית וציינה את ממצאיה, והסבירה מדוע היא אינה מקבלת את הטענה ולפיה למערער יש שיתוק ברגל ימין. מכאן, שטענות המערער הינן רפואיות, ועל כן יש לדחות אותן.

7. התשתית הנורמטיבית – לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, החלטת הוועדה לעררים בעניין ניידות ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה. בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

8. החלטת הוועדה מושא הערעור – המערער הופיע בפני הוועדה ביחד עם בא-כוחו, והוועדה ציינה כי הוא "נכנס לחדר כשנתמך בקב קנדי אותו אוחז ביד ימין ובעזרת מכשיר AFO לרגל ימין. הליכה בצליעה על רגל ימין עם מרכיב רנטלגי". בפרק "תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה" רשמה הוועדה כדלקמן:

"... הוועדה התבקשה להתייחס למסמכים הרפואיים שצורפו לתביעת ההחמרה. עו"ד גיריס רואשדה (46965): "נבדק בוועדה מדרג ראשון. מצבו החמיר. הגשנו את ההחמרה. סובל מ- 100% נכות רפואית. ביצע ניתוח קשה. שיתוק מלא ברגל ימין. קיימת פגיעה בראש. נבקש לממש סעיף א2 80%. מצבו רק מחמיר. מספיק שיתוק מלא בגפה אחת ושיתוק חלקי בגפה השנייה."

9. הוועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית וסיכמה את ממצאיה כדלקמן:

"ללא דלדול שרירים. אין הבדל בהיקפי הירכיים והשוקיים בין צד ימין לשמאל. טונוס שרירים תקין פרט לירידה בטונוס סביב קרסול ימין. בבדיקת כוח השרירים ניתן להפעיל כוח תקין משמאל אולם ברגל ימין אינו מפעיל אף שריר לבקשת הבודק. כביכול שיתוק מלא של כל שרירי רגל ימין אולם בזמן שמהלך ניתן לראות הפעלה גם של איליופסואס וגם של קוודריספס כנגד גרוויטציה. החזרי פיקה הופקו דו צדדי סימטריים. החזרי קרסול חסרים דו צדדי. תגובות פלנטריות פלקסוריות דו צדדי."

10. הוועדה סיכמה את החלטתה וקבעה כדלקמן:

"אין לוועדה ספק כי קיימת יכולת הפעלת כל שרירי הירך ברגל ימין והמצג של העדר הפעלת שרירי רגל זו כלל אינו משקף את מצבו האמיתי וזאת לפי:

א. צפייה בהפעלת השרירים בזמן הליכתו

ב. העדר דלדול שרירים ברגל ימין שהיה צפוי לו אכן היה שיתוק מלא אמיתי

ג. החזרי פיקה סימטריים

ד. תגובה פלנטרית פלקסורית מימין למרות היעדר פלנטרפלקסיה לבקשת הבודק.

הוועדה מודעת למחלותיו של המערער ולניתוחים שעבר. ניתוחי למינקטומיה חוזרים בין L3 ל- S1 ואיחוי חוליות בעמוד שדרה מותני L3-L5 בשנת 2013. אולם הממצאים האובייקטיביים בבדיקה לא ניתנים ליישום. הוועדה עיינה במסמך רפואי מאת ד"ר רואשדה נוירולוג מתאריך 12.03.15: גם במסמך זה מוזכרת חולשה קלה בהרבה ברגל ימין לעומת מה שהוצג בפני הוועדה. אין במסמך זה כדי לשנות את ממצאי הבדיקה בוועדה המפורטים לעיל."

11. הכרעת בית הדין - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר נמצא בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

12. טענתו המרכזית של המערער הינה כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים מטעם ד"ר סוירי, לרבות המסמך מיום 23.2.2015, וכן למסמך הרפואי מטעם ד"ר רואשדה מיום 12.3.2015, ואשר מהם עולה כי הוא סובל משיתוק ברגל ימין, דבר אשר מחייב את הפעלת סעיף המוגבלות בניידות הנוגע לשיתוקים.

13. באשר למסמכים הרפואיים מטעם ד"ר סוירי – מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי מסמכים אלה (אשר הוגשו על ידי המערער בדיון ביום 6.10.2016), הונחו בפני הוועדה ונרשמו בסעיף 3 לפרוטוקול. ביחס למסמכים אלה, הוועדה הפנתה אליהם כמסמכים מטעם קופת חולים מאוחדת, ויצוין כי מסמכים אלה הינם מהשנים 2013 עד 2015, ואין המדובר בחוות דעת רפואיות, אלא בסיכומי ביקור אצל ד"ר סוירי בקופת חולים מאוחדת כאמור לעיל.

14. מכאן, שלא היתה מוטלת חובה על הוועדה להתייחס למסמכים אלה באופן ספציפי, וחזקה כי היא עיינה בהם, וכי האמור בהם עמד לנגד עיניה עת שהיא החליטה בנוגע לשיתוק של המערער. יש גם לציין, כי רק בביקור מיום 23.2.2015 רשם ד"ר סוירי כי המערער "סובל משיתוק ברגל ימין...", ואילו בכל שאר הביקורים לפני כן לא נרשמה אבחנה בדבר שיתוק.

15. מכל מקום, גם לוּ היה המדובר בחוות דעת – ואיני סבור שכך הוא הדבר, הרי שהלכה פסוקה היא כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה וועדה הינם שונים מאלה ששימשו כתשתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות. מכאן, שקביעה בדבר שוני בממצאים, די בה כדי לצאת בידי חובת הנמקה עניינית ומנומקת (ראו בר"ע 43909-03-11 אסולין – המל"ל, ניתן ביום 6.11.2011). כפי שכבר צוטט מתוך פרוטוקול הוועדה ואף יפורט בהמשך, כך אכן נעשה במקרה שלפנינו על ידי הוועדה.

16. באשר למסמך הרפואי מטעם ד"ר רואשדה – כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה, המסמך מטעם ד"ר רואשדה הונח בפני הוועדה, והוועדה התייחסה אליו וקבעה שאין בו כדי לשנות את ממצאי הבדיקה הקלינית של המערער, וכפי שאלה נמצאו על ידה.

17. יש גם לציין, כי ד"ר רואשדה בדק את המערער ביום 12.3.2015, והוא קבע – בדומה לד"ר סוירי ביום 23.2.2015, כי המערער סובל משיתוק ברגל ימין. מפרוטוקול הוועדה עולה, כי קביעותיהם הנ"ל של שני הרופאים מטעם המערער, עמדו לנגד עיניה של הוועדה, כאשר הוועדה נתנה התייחסות מלאה ומקיפה לכך, וכאשר היא ציינה באופן מפורש כי המערער לא הפעיל אף שריר ברגל ימין במהלך בדיקתה, וטען לשיתוק מלא ברגל זו. יחד עם זאת, הוועדה לא קיבלה את ההנחה שהמערער סובל משיתוק, והיא הסבירה ונימקה את קביעתה בעניין זה.

18. כאמור לעיל, הוועדה קבעה כי המערער לא ביצע את בדיקת השרירים לבקשתה, וכי בבדיקתה עלה כי המערער אינו סובל מדלדול בשרירים (דבר שהיה צפוי במידה שהוא אכן סבל משיתוק). הוועדה מצאה כי בזמן הליכה, המערער הפעיל שרירים מסוימים שהוועדה הפנתה אליהם, החזרי פיקה אצלו היו סימטריים ותגובה פלנטרית פלקסורית מימין, כאשר כל הממצאים הללו מצביעים על היעדר שיתוק ברגל ימין.

19. החלטת הוועדה בעניין דחיית האבחנה של שיתוק ברגל ימין הינה החלטה מנומקת וברורה, אשר מבוססת על ממצאי בדיקתה הקלינית, וכאשר הוועדה נימקה באופן ברור ומובן מה הביא אותה לקביעה לפיה למערער אין שיתוק ברגל ימין, כפי שעולה בבירור בסעיף ו' להחלטתה.

20. לסיכום – לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן שדין הערעור להידחות.

21. לגבי הוצאות – הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שאיני פוסק צו להוצאות.

22. ערעור – ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ז (18 אוקטובר 2016), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.