תמצית התובענה

לפני תובענה, אשר עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 29.07.15 בשעה 19:30 לערך בכביש 471 (בר אילן).

התובעת 1 ביטחה רכב מסוג מאזדה נושא מ. ר. 47-887-71 השייך לתובעת 2 (להלן: רכב התובעות). התובעת 1 פיצתה את התובעת 2, הבעלים של רכב התובעות, על הנזק שנגרם לה בעקבות התאונה. תובענה זו היא בעילת תחלוף כלפי הנתבעת בכל הקשור לתובעת 1, וכן השתתפות עצמית בה נאלצה לשאת התובעת 2 לשם הפעלת הביטוח.

הנתבעת נהגה בעת האירוע ברכב נושא מ. ר. 20-601-35 (להלן: רכב הנתבעת).

המדובר על תאונת שרשרת: נטען, כי רכב הנתבעת היה הרכב האחרון בשרשת של ארבעה רכבים. רכב התובעות נסע לפני רכב הנתבעת. לפני רכב התובעת נסע רכב מספר 54-503-12 מסוג סיאט (להלן – רכב הסיאט), אשר נפגע מרכב התובעות אשר נהדף עליו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת בו. לבסוף, נטען, כי רכב הסיאט פגע ברכב הראשון בשרשת ברכב מסוג סוברו (להלן – רכב הסוברו).

טענות הצדדים

בכתב התביעה טענו התובעות, כי ביום 29.07.15 בשעה 19:30 לערך, עת נסע רכב התובעות בכביש 471 והאט את נסיעתו עקב עומס בכביש 471 (בר אילן), רכב הנתבעת, נהוג בידי הנתבעת, לא שמר על מרחק מספיק ובהעדר תשומת לב לכביש, פגע ברכב התובעות בחלקו האחורי והסב לו נזקים קשים. כתוצאה מהפגיעה נהדף רכב התובעות לעבר הרכב שהיה לפניו ופגע גם בו, ואף גרם להדיפתו של הרכב האחרון ברכב נוסף (רכב הסוברו).

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען, כי הנתבעת נסעה בהתאם לתנאיי הכביש, שהוא כביש מהיר, אלא שלפתע נעצרה התנועה וכתוצאה מכך אירע האירוע (סעיף 4 לכתב ההגנה). למעשה, אין הכחשה של אופן תיאור האירוע בכתב התביעה, למעט הוספת הטיעון כי הנתבעת נהגה בהתאם לתנאי הדרך, ובכביש, שהוא כאמור, מהיר.

בדיון אשר התקיים לפני העידו מטעם התובעת העדים הבאים: הגברת נטלי לוי (נהגת הסיאט), מר מיכאל שיינפלד (נהג הסוברו, הרכב הראשון בשרשרת), וכן מר עמית גבאי אשר נהג ברכב התובעות.

הנתבעת לא התייצבה להעיד כתוצאה מתקלה. תחילה נקבע מועד דיון נוסף לשמיעת עדותה. אלא שלאחר מכן, הודיעה בא כוחה, כי ההגנה מוותרת על העדתה של הנתבעת, ומבקשת כי פסק הדין יינתן על בסיס העדויות אשר נשמעו בבית המשפט.

דיון

כל העדים אשר העידו מטעם התביעה, שלושה במספר, מסרו אותה גרסה. לעניין ההתרחשות העידו העדים, כי היה גודש קשה בתנועה עד אשר הרכבים נעצרו עצירה מוחלטת. הנתבעת התקרבה לפקק שנוצר ופגעה ברכב התובעת, אשר זה בתורו נהדף על רכבים נוספים: רכב הסיאט וכן הסוברו. לעניין ההתרחשות שלאחר מכן, כל העדים העידו כי הנתבעת נלחצה מהסיטואציה, ואף ביקשה שלא לערב את המשטרה. העדים פירטו באופן מדויק את ההתרחשות שלאחר מכן, ואף מסרו גרסה לעניין מעשיה של הנתבעת שלפי האירוע, כאשר הנתבעת "הורידה" את הילדים ברחובות.

העד מר מיכאל שיינפלד, נהג הסוברו, העיד כי שמה "בום" אחד (עמ' 3 שורה 15).

לאחר בחינת העדויות, ובהינתן הקוהרנטיות המלאה שלהן, בין היתר נוכח מסירת הפרטים הרבים אודות האירוע – שאינם קשורים לפגיעה עצמה, בהיתחשב באופן הפגיעה המתואר על ידי העדים וכן מוקדי הפגיעה וחוות דעת השמאי, הרי אני מקבלת את עמדת התביעה לגבי אופן התרחשות התאונה: כל הרכבים בשרשרת, למעט רכב הנתבעת, עמדו בכביש. הנתבעת הגיעה למקום, לא שמרה מרחק מספיק ולא שמה ליבה לתנאי הכביש, ופגעה ברכב התובעות. זה בתורו נהדף על רכב הסיאט, וגרם להדיפתו של רכב הסיאט על רכב הסוברו ולפגיעתו של האחרון גם כן.

הנזק

התובעת 1 צירפה חוות דעת שמאי, אשר בדק את רכב התובעת סמוך לאחר התאונה, וחוות הדעת לא נסתרה. לרכב נגרם נזק של אובדן גמור.כמו כן, צורף אישור לעניין הפסדיה של התובעת 2 בהפעלת הפוליסה.

סיכום ומסקנות

נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 את מלוא חלקה בתביעה בסך 72,410 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובעת 2 את מלוא חלקה בתביעה בסך 1,619 ₪. סכומים אלא יישאו הצמדה מיום הגשת התובענה (13.06.16).

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת 1 את שכר עדי התובעות כפי שנפסק בדיון, את אגרת בית המשפט כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪ (כולל מע"מ). שכ"ט עו"ד התובעות נקבע נוכח נסיבות העניין, ובהתחשב במכלול השיקולים אשר עלו מהתובענה.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.