הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את גב' סלעית אלוס נהגת רכב התובעת וכן את גב' נאוה מלכה, נהגת רכב הנתבעת, במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 5.3.18, והתרשמתי מעדותן, עיינתי בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה, בתמונות הנזק לרכב התובעת, וביתר הראיות, אני מוצאת לקבוע כי דין התביעה להידחות. גרסאותיהן של נהגת רכב התובעת ונהגת רכב הנתבעת היו קוטביות. עסקינן בגרסה מול גרסה, ולאחר שמיעת העדויות והתרשמות בלתי אמצעית מהן, לא ראיתי לקבל את אחת הגרסאות ולהעדיף אותה על פני הגרסה האחרת. כידוע, קביעת מהימנותם של עדים מסורה בידי בית המשפט, כפי שמורנו סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971. התרשמתי מאופן מסירת העדויות על ידי שתי הנהגות, ובחנתי את ההיגיון הפנימי של כל עדות והשתלבותה במכלול הראיות. בסופו של יום, לא ראיתי לקבוע כי יש לגרסת נהגת רכב התובעת עדיפות ראייתית על פני גרסת נהגת רכב הנתבעת. בהינתן אלה, אני דוחה את התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו, ובכלל זה בשכר העד מטעמו. אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.