מבוא

1. המבקשת הגישה תובענה מנהלית ובגדרה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור").

עניינה של התובענה ובקשת האישור בטענה, כי המשיבה 1 רשמה עיקול בלתי חוקי על רכבה של המבקשת במשרדי משרד הרישוי וכתוצאה מכך גבתה באופן בלתי חוקי קנסות ופגעה במבקשת ובקבוצת התובעים. כלפי משיבה 2 נטען כי בהתנהלותה הרשלנית והבלתי חוקי רשמה שלא כדין את עיקולי הרכב ששלחה לה העיריה ומעבר לכך חייבה שלא כדין בעלי רכבים בתשלום אגרות ותשלומים שונים בגין רישום והסרת העיקולים הלא חוקיים.

המבקשת עותרת לחייב את המשיבות להסיר את כל עיקולי הרכב שהטילה העירייה ורשם משרד הרישוי, להימנע מלרשום עיקולים בניגוד להוראות החוק, להשיב לקבוצה את הסכומים שנגבו מהם שלא כדין ולשפותם במלא נזקיהם.

1. המשיבות 2 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף וארכה להגשת תגובה לבקשת האישור. המבקשת 1 בקשה גם, היא במסגרת תגובתה לבקשת האישור, לסלק את התביעה על הסף.

בקשת האישור

1. עילת התביעה האישית של המבקשת מפורטת בסעיף 141 לבקשת האישור כדלקמן:

"רכבה של המבקשת עוקל ביום 17/4/2012 על ידי עיריית חיפה, בהודעה שלא אושרה כדין, בגין חוב בסכום שלא פורט בעיקול ואשר המבקשת הגישה בגינו הליכים משפטיים. עיקול זה לא הוסר על ידי העירייה עד פברואר 2016 מועד הגשת התובענה, למצער. משכך התובעת נפגעה מהתנהלות הנתבעים בדומה לכל שאר חברי הקבוצה...התייחסות מקיפה לנזקיה של התובעת קיימת גם בכתב התביעה אליו צורפה בקשה זו."

לטענת המבקשת, רכבה עוקל בגין חוב שהצטבר בשל אי תשלום של כ-50 דו"חות חניה. לטענתה, בשנת 2014 הטילה המשיבה 1 עיקול על ח-ן הבנק שלה בגין קנסות דו"חות חניה, העיקול על ח-ן הבנק מומש ולמרות האמור העיקול על הרכב לא הוסר. במקביל מתנהלת תביעה אזרחית בין המבקשת למשיבות שעניינה מחלוקת באשר לתוקף דו"חות חניה נוספים.

1. נזקיה של המבקשת כמפורט בתביעתה האישית הינן כדלקמן:

א. לא ניתן למכור את הרכב המעוקל. במגבלת הסחירות טמון נזק בשיעור של 10% מערכו וזה מוערך בסך של 6000 ₪.

ב. אחזקת רכב שלא מרצון גוררת הוצאות בגין אחזקת רכב כגון ביטוח, רישיון, דמי חניה. הוצאות אלו מוערכות בסך של 5000 ₪.

ג. נזק בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב בגין הטלת העיקול מוערך בסך של 5000 ₪.

ד. נזק בלתי ממוני בשל אבדן האוטונומיה על הרכב, חוסר יכולת למימוש הרכב, אובדן שעות עבודה בכל הנוגע להסרת העיקולים, כעס עלבון וחרדה בסכום שלא יפחת מ 5000 ₪ לשנה.

בסך הכל הועמדו נזקי המבקשת כמפורט לעיל על סך של 21,000 ₪ לשנה.

1. הקבוצה הוגדרה על ידי המבקשת:

"כל בעל רכב שעיריית חיפה רשמה עיקול על רכבו, ועיקול זה היה רשום במחשבי משרד הרישוי בתקופה של שנתיים אשר קדמו למועד הגשת תובענה זו"

1. בנוסף טוענת המבקשת, כי המשיבה 1 עושה שימוש בעיקולים כאמצעי פסול לגביית חיובים, שאינם מוגדרים ואינם גלויים לחייבים, ואשר לא שימשו כחיוב העומד בבסיס רישום העיקול. לטענת המבקשת רישום העיקולים מפר את הוראת הדין והנחיית היועמ"ש מס' 7.1002 ומשכך ובשל עילות תביעה נוספות כגון רשלנות ועשיית עושר, המשיבה 1 חבה בהשבה של כל סכום שנגבה רק בשל רישום העיקולים על רכבי קבוצת התובעים, אשר לכאורה אינו חוקי. כן טוענת המבקשת לנזקים קניינים ונזקים בשל פרסום לשון הרע.

סכום התובענה עבור כל הקבוצה הועמד על השבה בסך של 20,000,000 + 210,000,000 בגין נזקים.

עמדות הצדדים, סילוק על הסף ועיכוב הליכים

1. המשיבה 2 הגישה בקשה לסילוק התובענה נגדה על הסף בטענה כי בקשת האישור אינה מעלה כל עילה או יריבות נגדה. לטענתה, עיריית חיפה היא זו שרשמה את העיקול במאגריה, למדינה אין כל קשר לרישום העיקול והיא צורפה כנתבעת אך כדי לרכוש סמכות מקומית בתל אביב על אף שתביעה אזרחית זהה הוגשה על ידיה בבית משפט שלום בקריות.
2. בנוסף נטען על ידי שתי המשיבות כי אין מדובר בעילות תביעה אשר לפי חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"), ניתן להגישן נגד רשות, במסגרת תובענה ייצוגית, זאת מהטעם כי אין מדובר בתביעה נגד רשות להשבת סכומים שהרשות גבתה שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.
3. לחילופין המשיבה 1 מבקשת לדחות את התובענה המנהלית לגופה בין היתר מכיוון שהמשיבה הינה עבריינית תנועה אשר קיבלה כ 100 דו"חות חניה; טענות המבקשת נדונו ונדחו (ת"א (שלום קריות) 31089-03-12); הקנסות הוטלו כדין והפכו חלוטים משעה שהמבקשת לא פעלה לביטולם או הגישה בקשה להישפט בגינם.
4. המבקשת סבורה כי בשל העובדה שהמשיבה 2 מנהלת את מערכת רישום הרכבים והעיקולים עליהם, והיא זו שאמורה לאשר את הרישום ולמנוע רישום עיקולים בניגוד לדין, קמה לה ולחברי הקבוצה עילת תביעה נגדה.

המסגרת הנורמטיבית

1. ככלל, אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשת האישור, זאת מהטעם כי הדיון בבקשת האישור מהווה כשלעצמו הליך מקדמי ואין זה ראוי לפצלו לתת הליכים באופן העלול לגרום לסרבול ההליך. נקבע לפיכך, כי בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להבדיל מסילוק התובענה גופה), תתקבל במקרים חריגים וקיצוניים, עת ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום (ר': רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5), 276, 290 (2001), רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.07); רע"א 7096/11 קומם נ' רוזובסקי (פורסם בנבו, 28.8.12)). כך למשל נקבע, כי בקשה לאישור תסולק על הסף, כאשר קריאה פשוטה של הדברים, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד משמעית המשמיטה את הקרקע תחת הבקשה לאישור כולה, כגון, טענת התיישנות (ר': עניין הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ לעיל; רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי ( פורסם בנבו, 2.4.09)), או עת מוגשת בקשת האישור על ידי גורם המנוע מהגשתו, או כאשר על פניו ברור שאין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים, וכן מקרים בהם התובענה אינה מסוג העניינים המנויים בתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות או בהוראות חוק מפורשות אחרות.
2. בכדי להבטיח את קיום תכלית חוק התובענות הייצוגיות, כאשר בית המשפט נדרש לשאלה האם לאשר בקשת אישור לתובענה כתובענה ייצוגית, תחילה עליו לבחון האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית בעילות התביעה וכן האם התובע המייצג עומד בתנאים המפורטים בחוק התובענות הייצוגיות. לאחר הכרעה בשאלות אלו בית המשפט דן האם לפי סעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות מתקיימים התנאים לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית (ר': ע"א 3506/09 שלמה צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון (פורסם בנבו, 04.04.2011)).

סעיף 3 לחוק התובענות הייצוגיות קובע את המסגרת להגשת תובענה ייצוגית:

"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי"

(ההדגשות אינן במקור-צ.צ)

בסעיף 11 לתוספת השנייה בחוק התובענות הייצוגיות נקבע כי ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד רשות:

"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר"

ובסעיף 4(א)(1) לחוק התובענות הייצוגיות נקבע כי רק אדם שיש לו עילת תביעה רשאי להגיש תביעה ייצוגית:

"אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א) המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה."

לגופו של עניין:

1. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסלק את התובענה ובקשת האישור על הסף, בראש ובראשונה מהטעם כי התובענה אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 11 לתוספת הראשונה בכל הנוגע לתובענה ייצוגית נגד רשות. שנית, המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית.
2. מובהר, כי עניינה של בקשת האישור ברכב הונדה המוחזק על ידי המבקשת מאז 2012 שהוטל עליו עיקול בגין חוב של מספר רב מאוד של דו"חות חניה שלא נפרעו על ידה. לא נטען כי נעשה ניסיון כלשהו למכור את הרכב המעוקל, לא נטען, כי העיקול על הרכב מומש, לא נטען כי המבקשת שילמה בגין העיקול על הרכב תשלום או אגרה כלשהיא לידי מי מהמשיבות.

כל שנטען הוא, כי בשנת 2014 הוטל עיקול על ח-ן הבנק של המבקשת, עיקול זה מומש ולמרות זאת העיקול מעל הרכב לא הוסר.

הפועל היוצא מן האמור לעיל ולאור הוראות החוק - משלא גבתה הרשות מאומה באמצעות העיקול על הרכב, גם לא ניתן לתבוע אותה להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כמס אגרה או כל תשלום חובה אחר (סעיף 11 לתוספת השנייה).

ואכן, נזקה הנטען של המבקשת המפורט בתביעתה, מלמד כי אין בו דבר הנוגע להשבת סכומים שגבתה הרשות, אלא נזקים בגין ירידת ערך רכב מעוקל, הוצאות אחזקתו, פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה האוטונומיה (ראו סעיף 4 לעיל).

1. כרקע לדברים מתארת המבקשת (סע 11 ואילך לבקשת האישור) את תלאותיה עת בקשה בשנת 2011 למכור רכב קודם מסוג דיהטסו שגם הוא היה מעוקל על ידי משיבה 1 בגין חוב של 50 קנסות חניה, ואזי נאלצה לשלם חלק מהחוב מחשבון הבנק שלה על מנת שתוכל להעביר את הבעלות ברכב. לטענתה, העיקול שהיה בלתי חוקי, יצר עליה לחץ לשלם את דוחות החניה מחשבונה. ודוק! לא נטען כי החוב שולם באמצעות מימוש אותו עיקול בלתי חוקי.
2. כאמור, המבקשת, אינה תובעת השבת סכומים שנגבו ממנה באמצעות מימוש עיקול שהוטל לטענתה שלא כדין. לדבריה "לא בוצע מימוש עיקול ולא יכול להתבצע מימוש עיקול על פי החוק כאשר ערך הרכוש הממומש הוא פי 30 מגובה החוק. וזה ממש לא הטענה בתובענה זו. הטענה בתובענה זו שהעיקול מוטל כדי ללחוץ על החייבים וכתוצאה מהעיקול שגורם להם נזקים הם נאלצים לשלם חובות חוקיים ובלתי חוקיים ואגרות חוקיות ובלתי חוקיות כדי להסיר את העיקול. אין הלימה ישירה בין מימוש העיקול לבין התשלום" (עמ' 2 לפרוטוקול 28/9/17) "החוב קיים. מה שגבו מהתובעת זה היכולת שלה להשתמש או למכור את הרכב.... העיקול הוא שלא כדין ואת הכספים שגבו ממרשתי לפי נספח ב' גבו בעצם מחשבון הבנק. מעקלים כדי ליצור לחץ." (עמ' 1 לפורטוקול 28/9/17).
3. במילים אחרות, אין חולק כי העיקול על הרכב - אשר לטענת המבקשת הוטל שלא כדין – לא מומש ולא נגבה באמצעותו דבר. המבקשת גם אינה חולקת על הסכום שנגבה מח-ן הבנק שלה כחוב שנגבה כדין. לטענת המבקשת, הטלת עיקול על רכבי חייבים מהווה פגיעה חמורה בקניינם המונעת מהחייבים למכור ולמשכן את רכבם, מצב היוצר עליהם לחץ לשלם את חוב הקנס בכדי להסיר את העיקול מעל הרכב, על מנת לאפשר את מכירתו (סעיף 76 לבקשת האישור) – אין בין טענה זו לבין סעיף 11 לתוספת השניה דבר.
4. יצויין, כי המבקשת הגישה נגד שתי המשיבות דכאן תביעה אזרחית 31089-03-12 לבית משפט שלום בקריות, בתביעה זו העלתה המבקשת את אותן טענות שנטענו בבקשת האישור, בדבר רישום עיקול על רכב ששוויו עשרות מונים מגובה העיקול על מנת שזה ישמש לה אמצעי להפעלת סחטנות נגד המבקשת לתשלומים שנכללים או אינם נכללים בעיקול (ראו כתב תביעה נספח ג' לתשובת משיבה 1 לבקשת האישור). תביעתה נדחתה בפסק דין מיום 25/9/16. ואולם, עוד טרם מתן פסק הדין בתובענה האזרחית, מיהרה המבקשת להגיש את התובענה הייצוגית דנא ולצורך הוכחת בקשתה ציטטה ארוכות מן העדויות שנשמעו בגדרה של התביעה האזרחית הנ"ל. ודוק! המבקשת עצמה אף טרחה והודיעה לבית משפט שלום כי הגישה את התובענה הייצוגית דנא המתייחסת למספר נושאים ועילות אשר נידונות בבית משפט שלום (עמ' 8 לפסק הדין של בית משפט שלום).
5. פשט הוא לפיכך, כי המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית בקשר לעיקול על מכונית הדיהטסו ומקל וחומר היא נעדרת עילת תביעה אישית בקשר לעיקול שהוטל לטענתה שלא כדין על מכונית ההונדה, הוא נשוא הדיון, וראו הסעד המבוקש על ידה בתובענה האישית.
6. כאמור התוספת השנייה מגבילה הגשת תובענות ייצוגיות נגד רשות אך ורק "להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה". לא נטען כי המשיבה 1 גבתה סכום שלא כדין. המבקשת מאשרת כי הסכום שנגבה מח-ן הבנק שלה עובר למכירת מכונית הדיהטסו נגבה כדין. המבקשת גם אינה טוענת כי נגבה סכום שלא כדין באמצעות מימוש העיקול. הפועל היוצא הוא כי תביעת המבקשת אינה נופלת לעילות פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.
7. האמור לעיל נכון מקל וחומר בהתייחס לעילת התובענה כנגד משיבה 2 עת כל שנטען נגדה מסתכם בהעדר פיקוח על רישומי העיקול שהטילה משיבה 1 בספריה והטלת אגרות בגין רישום או ביטול עיקול. המשיבה 2 אינה מטילה עיקול ואינה גובה מהחייבים דבר, לא אגרות ולא כל תשלום אחר. המשיבה 2 נותנת שירות למשיבה 1 בכך שמאפשרת קישור מיחשובי על ידי החברה לאוטומציה לרישום העיקול בספריה והיא גובה ממשיבה 1 עמלה בגין פעולות שהיא עושה במאגריה בהתאם למחירון והסכם בניהם. המבקשת מעולם לא חוייבה בדבר על ידי משיבה 2 וזו מעולם לא גבתה ממנה תשלום כלשהו. המבקשת תובעת את המשיבה 2 בשל היעדר פיקוח הסדרה או אכיפה שלה ביחס לפעולת המשיבה 1. לעניין זה, לא רק שהתובענה אינה נופלת לגדרו של פרט 11 לתוספת השנייה, אלא יש להוסיף על כך את הוראות סעיף 3 (א) לחוק תובענות ייצוגיות שאנו מאפשר הגשת תובענה מעיין זו.

סוף דבר

1. לאור המפורט לעיל, בקשת האישור מסולקת על הסף.

המבקשת תישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה 1 אשר הגישה תגובה לבקשת האישור בסך של 12,500 ₪ ובהוצאות ושכ"ט ב"כ משיבה 2 בסך של 7500 ₪.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה