בעניין: בקשת רשות להתגונן

1. ביום 16/6/16 הגיש התובע נגד המבקשת ונגד נדז'דה פבלוב (להלן: "הערבה הנוספת") תביעה בסדר דין מקוצר על סך 512,154 ₪ נכון ליום 30/6/11 בגין יתרת חובן של הנתבעות כערבות להלוואה שנטלו המנוחה ולריה סורוקין (להלן: "המנוחה") ואלכסנדר סורוקין (להלן: "אלכסנדר") לשם רכישת דירה. על פי כתב התביעה הלווים לא עמדו בהחזרי ההלוואה ונפתח תיק מימוש למכירת דירתם בשנת 2006. הדירה נמכרה תמורת 184,000 ₪, אשר לא כיסתה את יתרת חוב ההלוואה בסך של 394 אלף ₪. כיוון שהמנוחה נפטרה, הוגשה תביעת יתרה כנגד אלכסנדר בחודש דצמבר 2009 וניתן פסק דין בהעדר. פסק הדין בתביעת היתרה הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בשנת 2011. חברת הביטוח לא כיסתה את ההלוואה כיוון שהמנוחה סבלה מבעיות בריאותיות ולא הצהירה עליהן. אלכסנדר הגיש בקשה לפשיטת רגל וניתן בעניינו צו כינוס.

2. לכתב התביעה צורפו הסכם הלוואה מיום 19/7/00 הנחזה להיות חתום על ידי המבקשת בפני פקידת הבנק נטלי מלכין, הודעה לחותם ערבות, כתב ערבות, מצב חשבון ונתונים לסילוק מלא של ההלוואה.

3. הערבה הנוספת לא הגישה בקשת רשות להתגונן וביום 10/10/16 ניתן נגדה פסק דין בהעדר המחייבה לשלם מחצית מסכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחה.

4. ביום 14/11/16 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן. המבקשת עלתה לישראל ביום 15/3/00 מקירגיסטן ביחד עם בעלה , שנפטר ביום 7/3/08. המבקשת מתקיימת מפנסיית שאירים וקצבת שאירים בסך כולל של 2,966 ₪. המבקשת לא ידעה עברית כאשר היא הגיעה לארץ וגם היום ידיעתה בשפה העברית שואפת לאפס. סמוך להגעתם לארץ, רכשו המבקשת ובעלה דירה בקרית ים באמצעות משרד תיווך בשם פיריפקט. לצורך כך, הוחתמה המבקשת על כל מיני מסמכים לרבות מסמכי התביעה. המבקשת טוענת כי בא כוחה הסביר לה בשפה הרוסית שהיא חתמה גם על ערבות לצדדי ג', הם הלווים, אותם היא לא מכירה כלל. המבקשת טוענת כי לא הבינה על מה היא חותמת ולא קיבלה כל הסבר , למעט הסבר לפיו החתימות הן חלק בלתי נפרד מקבלת הלוואה לצורך רכישת דירה עבור המבקשת ובעלה. המבקשת טוענת כי משרד התיווך ביחד עם פקידי הבנק ביצעו הטעייה, בלבול והונאה על מנת להוציא את ההסכמים לפועל כרצונם. המבקשת מדגישה כי לפי מסמכי התביעה היא והערבה הנוספת חתמו על מסמכי ההלוואה והערבות במועדים שונים. המבקשת שואלת מדוע היא הוחתמה כערבה ולא בעלה המנוח שהיה המפרנס העיקרי. אין במצורפי התביעה כל מסמך המעיד על כך שהמבקשת קיבלה הסבר בשפה הרוסית לגבי משמעות המסמכים עליהם חתמה. נטען כי כתב התביעה אינו כולל נתונים ומסמכים מהותיים החשובים לה כדי להתגונן כראוי כגון מועד הגשת התביעה נגד הלווים וסכומה, פסק הדין שניתן כנגד הלווים, מסמכים אודות דחיית התביעה על ידי חברת הביטוח, מועד מכירת הנכס, צו הכינוס כנגד אלכסנדר, הסבר מדוע לא הוגשה תביעה נגד עזבונה של הלווה והסבר מדוע התביעה כנגד המבקשת לא הוגשה בזמן אמת. נטען כי השיהוי בהגשת התביעה שלל מהמבקשת את הזכות לאתר מסמכים, להגיש תלונה נגד משרד התיווך ולהוכיח את הגנתה כראוי. המשיב לא מציין האם הגיש תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר. נטען כי התביעה התיישנה , שכן הערבות נחתמה בחודש יולי 2000 ולכל הפחות לוקה התביעה בשיהוי קיצוני. נטען כי המשיב לא הגיש בקשה למיצוי הליכים מבעוד מועד והמתין שנים רבות עד שהלווה הגיש בקשת פש"ר.

5. ביום 13/12/16 הוגשה תגובת המשיב לבקשת הרשות להתגונן. נטען כי תיק המימוש נפתח ביום 26/10/06. ביום 18/1/07 התמנתה ב"כ המשיב ככונסת נכסים וביום 6/8/07 תפסה חזקה בנכס. ביום 10/9/07 העריך שמאי את שווי הדירה למימוש מהיר בסך 188,000 ₪. ביום 27/2/08 נחתם הסכם למכירת הנכס תמורת 184 אלף ₪. ביום 18/2/08 נשלח למבקשת מכתב המודיע לה על זכות הפידיון. מכתב זה הודבק על דלת הבית בביקור השלישי ביום 9/3/08. ביום 9/3/08 ניתן צו פורמלי למכירת הנכס. ביום 29/12/09 הוגשה תביעת יתרה ונשלחה הודעה על כך לערבות. לאור הקושי באיתורו של אלכסנדר נמסרה התביעה בדרך של תחליף המצאה , כאשר גם שמן של הערבות הופיע במודעת הפרסום בעיתון. במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין בתביעת היתרה, נמסרה האזהרה לאלכסנדר לאחר שאותר ברח' לכיש 42/5 בקרית ים. על בסיס מסירה זו ננקטו הליכי הוצאה לפועל, לרבות צו הבאה , שלא בוצע כיוון שהחייב לא אותר. בשנים 2013 ו – 2014 הוגשו בקשות למיצוי הליכים שנדחו בשל אי ביצוע צו ההבאה. המבקשת יצרה קשר עם משרד ב"כ המשיב ביום 10/3/08 והודיעה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה, היא אינה יכולה לפדות את הנכס. ביום 2/3/11 פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיב וביקש לשלוח לו את תביעת היתרה על מצורפיה ונענה בו ביום.

6. במענה לטענת המבקשת לפיה לא ידעה כי חתמה על מסמכי הערבות , נטען כי מדובר בטענה שקרית שאינה מתיישבת עם העובדה שהמבקשת נטלה בעצמה משכנתא מבנק הפועלים כבר בחודש מאי 2000 , כפי שעולה מנסח הטאבו של הדירה שבבעלותה. המבקשת חתמה על מסמכי הערבות לפני הפקידה נטלי הדוברת את השפה הרוסית כשפת אם ואף המציאה תלוש משכורת בחודש יוני 2000 , שהעתקו מצורף לתגובה. טענת המבקשת לפיה לא ידעה על מה היא חותמת הועלתה לראשונה לאחר הגשת התביעה. טענה בדבר אי הבנת תוכן המסמך אינה יכולה לעמוד למבקשת , אשר לא ביקשה הסבר זמין בשפה מובנת לה בטרם תחתום על המסמכים. חתימה על מסמכי הערבות בוצעה בסניפי בנק מזרחי ולא בבנק הפועלים בו נטלה המבקשת משכנתא. אין מקום לטענות כלפי משרד התיווך במסגרת בקשה זו. אין כל חובה להחתים את כל הערבים באותו מעמד. לא ניתן היה להגיש את התביעה במועד מוקדם יותר כיוון שהבקשות למיצוי ההליכים כנגד אלכסנדר נדחו לאחר שהסתתר מנושיו ולא היה ניתן להביאו בצו הבאה. התביעה לא התיישנה לאור פסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 8688/07 לפיו מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד מיצוי ההליכים כנגד הלווה. לפיכך מבוקש לדחות את בקשת הרשות להתגונן כהגנת בדים.

7. ביום 15/11/17 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב. נטען כי המשיב מתחמק ממתן מענה לכל הטענות שהועלו בבקשה. אין הסבר האם הוגשה תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר של אלכסנדר. אין הסבר מדוע לא הוגשה תביעה נגד עזבון המנוחה. תלוש השכר של המבקשת אינו ברור, כאשר מהמעט שאפשר להבין ממנו עולה כי המשכורת של המבקשת היתה 2,700 ₪ , כך שהמבקשת לא היתה המפרנסת העיקרית והיא עבדה בניקיון בשכר נמוך. ההסבר היחיד לכך שהמשיב אישר את המבקשת כערבה, חרף היותה עולה חדשה שנטלה הלוואת משכנתא בסך של 321 אלף ₪ והרוויחה שכר זעום, הוא מילוי דרישות פורמליות למראית עין. נטען כי בתקופה הרלבנטית היו במדינת ישראל עולים רבים, הביקוש לדירות היה גבוה והעולים נוצלו על ידי מתווכים , כאשר הבנק משמש זירה שותקת לפעולות חריגות ופקידיו מעלימים עין. הטענה לפיה המבקשת יצרה קשר עם משרד ב"כ המשיב ביום 10/3/08, אינה הגיונית שכן המבקשת לא יודעת את השפה והיא התאלמנה שלושה ימים קודם לכן. המבקשת פנתה לבא כוחה אשר דובר את השפה הרוסית ופנה בשמה בכתב לב"כ המשיב ביום 2/3/11. נטען כי מאז פנייה זו המשיב לא עשה דבר במשך למעלה מחמש שנים עד הגשת התביעה. נטען כי מרוץ ההתיישנות אמור להתחיל לכל המאוחר ממועד מכירת הנכס. משרד התיווך פירפקט היה ממוקם בשכונת הדר, עבד עם המשיב ונסגר בשנת 2006 או בסמוך לכך. המשיב אינו מציין את שם המשפחה של פקידת הבנק נטלי ולא מצרף תצהיר של אותה פקידת בנק לתמיכה בטענות לפיהן היא דוברת את השפה הרוסית והסבירה למבקשת על מה היא חותמת. טופס ההודעה לחותם ערבות אינו מציין כי הוסבר למבקשת על מה היא חותמת בשפה מובנת לה.

8. לאור האמור בהחלטתי מיום 13/12/16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן מהטעמים שיפורטו להלן.

10. ראשית, צודק ב"כ המבקשת בטענתו לפיה המשיב לא צירף לכתב התביעה מסמכים רלבנטיים, לרבות את צו הכינוס שהמשיב התיימר לצרף לכתב התביעה כנספח ב'. יתרה מזאת, גם לאחר שב"כ המבקשת טען במפורש כי צו הכינוס לא צורף, בחרה ב"כ המשיב שלא להשלים את החסר במסגרת התגובה המפורטת. במצב דברים שכזה מצאתי לנכון להשלים את החסר בעצמי על ידי עיון בתיק הפש"ר של אלכסנדר שמספרו 61469-11-15. העיון העלה כי צו כינוס אכן ניתן ביום 8/12/15, במסגרתו חוייב אלכסנדר לשלם 100 ₪ לחודש לטובת נושיו, כאשר הנושה העיקרי הוא המשיב. במסגרת בקשתו של אלכסנדר להכריז עליו כפושט רגל, מצאתי גם את תעודת הפטירה של המנוחה , ממנה עולה כי המנוחה נפטרה כבר ביום 17/3/01. בנוסף , לאחר שב"כ המשיב בחרה שלא לצרף לכתב התביעה או לתגובה את פסק הדין בתביעת היתרה, איתרתי את פסק הדין בעצמי וגיליתי כי תביעת היתרה הוגשה למעשה גם נגד עזבון המנוחה. עם זאת, פסק הדין מיום 3/2/11 ניתן רק כנגד אלכסנדר. לא מצאתי בתגובה כל הסבר מדוע ב"כ המשיב נמנעה מלצרף מסמכים האמורים להיות ברשות המשיב בדבר דחיית התביעה של אלכסנדר להפעיל את פוליסת ביטוח החיים של המנוחה כדי לסלק את יתרת חוב המשכנתא. הימנעות של תובע מלצרף מסמכים רלבנטיים לתביעה בסדר דין מקוצר, מהווה שיקול מרכזי בהחלטה המורה על מתן רשות להתגונן.

11. שנית, בשלב זה של דיון בבקשת הרשות להתגונן בית המשפט לא בודק את המהימנות של המבקשת ונדרש להכריע רק בשאלה האם טענות המבקשת עומדות בחובת הפירוט והאם האמור בהן מהווה הגנת בדים. במקרה שלפניי המבקשת יכולה היתה לפרט טוב יותר את טענתה לפיה לא היתה המפרנסת העיקרית על ידי תיאור מקום עבודתה באותה עת כאשר חתמה על מסמכי ההלוואה והערבות. ניתן לקבל נתונים בעניין זה מהמוסד לביטוח לאומי. עם זאת, גם לאחר שב"כ המשיב צירפה לתגובה את תלוש השכר של המבקשת, לא נסתרה טענת המבקשת לפיה היא לא היתה המפרנסת העיקרית בבית ולכן תמוה מדוע דווקא היא ולא בעלה נמצאה מתאימה לשמש כערבה. העובדה כי המשיב מחזיק ברשותו תלוש שכר של המבקשת אינה מביאה לקריסה של גרסתה של המבקשת לפיה חתמה על מסמכי ההלוואה והערבות ביחד עם המסמכים עליהם נדרשה לחתום כדי לקבל בעצמה הלוואה המובטחת במשכנתא מבנק הפועלים , בשל סמיכות הזמנים בין מועד חתימת המבקשת על ההלוואה עבור דירתה שלה בחודש מאי 2000 לבין מועד החתימה על הערבות מחודש יולי 2000.

12. שלישית, החזקה לפיה אדם הבין את המסמך עליו הוא חתם לא מנעה מבתי המשפט לדחות במקרים המתאימים תביעות נגד ערבים. כך בפרט כאשר מדובר היה, כמו במקרה שלפניי , בערבה שהיא עולה חדשה ואינה מבינה את השפה העברית בה כתובים מסמכי הערבות עליהם חתמה. בה"פ (שלום תל-אביב) 200844/08 נג'יה נ' קמחזי נקבע כי כאשר צד למסמך יודע שהצד האחר לא מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך הובא לידיעתו של האחרון מוטלת על כתפיו של הראשון. בתא"ק 31600/07 בנק אדנים למשכנתאות נ' תמרי ואח' נדחתה תביעה של בנק למשכנתאות כנגד ערבה לאחר שהתברר כי פקידה שאינה דוברת רוסית החתימה ערבה שהבינה רק את השפה הרוסית. במקרה שלפניי בחרה ב"כ המשיב בשלב זה שלא לציין את שמה המלא של הפקידה נטלי, למרות ששם המשפחה של נטלי מופיע בכתב לא קריא על גבי מסמכי ההלוואה והערבות. במצב דברים שכזה לא ברור על מה מבוססת הטענה לפיה נטלי דוברת את השפה הרוסית כשפת אם ואף הסבירה למבקשת את תוכן המסמכים עליהם חתמה טרם חתימתה. הטענה של המשיב לפיה כך נוהג המשיב לעשות, מחייבת בירור בהליך משפטי מלא , שכן הניסיון מלמד כי לא בכל המקרים מקיימים כל פקידי הבנק את כל נוהלי הבנק. טענות המבקשת מקבלות משנה תוקף לאור טענתה שלא נסתרה לפיה לא היתה לה כל היכרות עם הלווים ועם הערבה הנוספת. חתימה על ערבות להלוואה מובטחת במשכנתא היא התחייבות רצינית שהמבקשת לא היתה אמורה לקחת על עצמה עבור אנשים שהיא לא מכירה. מסקנה לכאורית זו מתיישבת עם טענת המבקשת בדבר המעורבות האקטיבית של משרד התיווך פירפקט הנזכר בבקשה, אשר לפי הנטען סגר את שעריו לפני כ – 10 שנים. החתמה סיטונית וצולבת של ערבים בתקופת העליה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר זכתה להתייחסות לא מעטה בפסיקה תחת הכותרת "אערוב לך ותערוב לי". על תופעה זו כתב כב' הרשם (כתוארו אז) נדים מורני בתא"ק 37380-04-10 בנק מזרחי טפחות נ' דיאצ'קובסקי, החלטה מיום 24/1/11 , כי הפתרון של "אערוב לך ותערוב לי" הוא פתרון גרוע ביותר , שכן הוא מטיל על העולה החדש מעמסה של תשלום שתי משכנתאות וכך במקום לקלוט את העולים "קוטלים" אותם.

13. רביעית, טענת ההתיישנות נראית קלושה לאור פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 8688/07 לפיה מירוץ ההתיישנות מתחיל רק לאחר שמוצו ההליכים כנגד הלווים. חרף האמור לעיל מצאתי לנכון שלא לדחות את בקשת הרשות להתגונן בטענה זו או להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה, כשכן טענה זו שלובה בטענת השיהוי, הנראית מבוססת יותר. לא ברור מתי נודע למשיב שהמנוחה נפטרה בשנת 2001, כשמונה חודשים לאחר נטילת ההלוואה. ב"כ המשיב נמנעה מלציין בכתב התביעה ובתגובה נתון חשוב שאמור להיות בידיעתה והוא מתי חדלו הלווים לשלם את החזרי המשכנתא. בסעיף 2 של התגובה השתמשה ב"כ המשיב במונח המעורפל "בשלב מסוים". בשלב זה בהחלט ייתכן כי אם המבקשת היתה יודעת בזמן אמת על כך שהלווים אינם משלמים את החזרי הלוואת המשכנתא, שהמבקשת ערבה להחזרתה, המבקשת יכולה היתה לעשות מס' פעולות המשפרות את מצבה. כך למשל, המבקשת יכולה היתה להיעזר בבעלה טרם פטירתו בשנת 2008. כמו-כן המבקשת יכולה היתה לפנות למשרד התיווך טרם סגירתו, להעלות בפניו את טענותיה בדבר הטעייתה ואף להגיש תביעה נגד משרד התיווך.

14. אשר על כן, אני נותן למבקשת רשות להתגונן.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.