24 פברואר 2017

1. זהו פס"ד בערעורו של המערער כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17/2/16.
2. הרקע לערעור:

א. המערער, יליד 1970 נפגע מבקבוק תבערה והוכר על ידי הנתבע כנפגע פעולות איבה.

ב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לו 10% נכות בגין צלקות באוזן ובצוואר לפי פריט 75(ב)(2) לרשימת הליקויים (זאת בנוסף ל- 20% בגין PTSD – שאינן מושא ערעור זה).

ג. שני הצדדים הגישו ערר לוועדה הרפואית לעררים. המערער טען בין היתר כי נפגע ביותר מאברון אחד בפנים ולכן יש להעלות את אחוזי הנכות בגין הצלקות; ואילו המשיב טען כי על הוועדה לבחון בשנית את הסעיף שניתן עבור צלקת באפרכסת כיוון שלדעת המשיב הסעיף שניתן אינו מתאים.

ד. הוועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו וקבעה כדלקמן:
"נבדקו הצלקות הבאות: צלקת נקודתית בקוטר של 1 מ"מ במצח מימין. צלקת נקודתית שלא נצפתה כלל במצח שמאל. צלקת זעיה בפל פנימי של האפרכסת הימנית בגודל של 0.3X0.5 ס"מ ללא שינוי בצורת האפרכסת וללא כל פגיעה במראה האפרכסת בהשוואה לאפרכסת השמאלית.
בחלק הליטראלי של הצוואר מימין יש איזור בגודל של 4 ס"מ X 4 ס"מ שנימוש נוקשה יותר במידה מזערית מהעור שסביבו ללא שינוי פיגמנט וללא הצטלקות הנראית לעין. כל הצלקות הנ"ל אינן מכאיבות ואינן מכערות. אינן דבוקות לרקמות תחתן, אינן מפריעות לתנועות ואינן ממפריעות למימיקה. כמו כן בלחי ימין צלקת בקוטר של 1 מ"מ המזדהה עם כפלי המימיקה ואיננה מכוערת".
לאור האמור הורידה הוועדה את אחוזי הנכות בגין הצלקות ל-1% .

ה. המערער הגיש ערעור זה לבית הדין, בין היתר לאור טענה כי הוועדה לא התייחסה לגודל הצלקות; כי וועדה מדרג ראשון קבעה שיש לתת לו אחוזי נכות בגין צלקות באוזן ובצוואר – דבר שהוועדה לא התייחסה אליו; כי על הוועדה היה להעניק למערער אחוזי נכות נוספים בגין פגיעה בכמה אברונים בפנים, וכי הוועדה לא התייחסה לחוות דעת מומחה, וכי המערער כלל לא ידע כי יש גם ערעור נגדי של המשיב. ב"כ המערער הוסיף וביקש כי עניינו של המערער יועבר לוועדה בהרכב אחר, לאור טעויותיה בעניינו.

1. דיון:

א. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים (כולל בסיכומיהם), בפרוטוקול הדיון בבית הדין
ובפרוטוקול הוועדה, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה כפי שיפורט להלן.

ב. כידוע, במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת ) ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד-המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 ).

ג. כפי שעולה מההנמקה שצוטטה לעיל – הוועדה בדקה את המערער בדיקה יסודית, התייחסה לגודל הצלקות וכמותן, וקבעה כי כל הצלקות אינן מכאיבות ואינן מכערות, ללא שינוי פיגמנט, אינן דבוקות לרקמות שמתחתן וכד'. לאחר עיון בנימוקי הערעור (כולל בסיכומים) לא מצאתי כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים. מדובר בקביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה כפי שאלה עלו מתוך המסמכים שעמדו בפניה ולאור התרשמותה מהמערער.

ד. לעניין הטענה כי הוועדה מדרג ראשון קבעה ממצאים עובדתיים שונים - לא ניתן לקבל טענה זו. הוועדה לעררים עומדת בפני עצמה, עליה לבחון את מלוא הנתונים שבפניה ללא קשר לקביעת הוועדה מדרג ראשון, וקביעותיה המקצועיות אינן תלויות בקביעת הדרג הראשון . בוודאי שהוועדה אינה מחוייבת לקבוע ממצאים כפי שנקבעו בדרג הראשון. מכל מקום, הוועדה לא אמורה – כטענת ב"כ המשיב – לנמק סטייה מהדרג הראשון עליו הוגש הערר. לא מדובר כאן בהחלטה חלוטה המצדיקה הנמקה של הסטייה, אלא כאמור, בהחלטה מהדרג הראשון. משהוגש ערר (על ידי מי מהצדדים) על הוועדה לערוך בדיקות משלה, ועל פי ממצאים אלו לקבוע את דרגת הנכות, ככל שתימצא כי המערער זכאי לכך, ולנמק החלטתה.

ה. לעניין הטענה כי היה על הוועדה לקבוע אחוזי נכות בגין אברוני פנים נוספים – משקבעה הוועדה כי מבחינה רפואית מדובר בצלקות שטחיות שאינן מכערות ואינן מכאיבות – ממילא לא ניתן להעניק עבורן אחוזי נכות (גם אם מדובר באברונים נוספים).

ו. בשולי הדברים, יצויין כי חלק מהטענות הועלו לראשונה רק בסיכומים, מבלי שניתן לכך היתר מבית הדין. מכל מקום, גם לאחר בדיקתן לגופן – הטענות נדחו, כפי שפורט לעיל. טענה נוספת שהועלתה לראשונה בסיכומי ב"כ המערער הייתה כי למערער נודע על הגשת ערר המוסד רק במועד התכנסות הוועדה. טענה זו, ככל שהיא נכונה – הייתה אמורה להתברר לכל המאוחר בדיון שנקבע לכך, ולא במסגרת הסיכומים, כאשר אין לבית הדין כלים לבחון אותה. מכל מקום, מתגובת המשיב בסיכומיו עולה כי העניין נבדק וכי הערר נשלח לא רק למערער אלא גם לבא כוחו בהתאם לכתובות המופיעות בתחתית העמוד. מכל מקום, אין בטענה זו כדי לשנות את מסקנת פסה"ד דלעיל. לאור זאת לא ניתן לקבל את הטענה גם בעניין זה.
משלא מצאתי כל עטות משפטית בהחלטת הוועדה – אין מקום להתייחס לבקשה להעברת עניינו לוועדה בהרכב אחר.

ז. ולעניין ההוצאות: ב"כ המשיב מבקש כי יושתו על המערער הוצאות, לאחר שגם כב' הרשם חיווה דעתו כי החלטת הוועדה מנומקת וכי לא מצא טעות משפטית בהחלטתה.
אעפ"כ, בנסיבות העניין, ובהתחשב בין השאר בכך שמדובר במערער שנפגע בפעולות איבה – אינני עושה צו להוצאות.

סוף דבר:
הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ז, (24 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.