בהחלטה מיום 13.7.16, נקבע בין היתר כי התובע רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן.

ביום 8.8.16, הגיש התובע "תביעה מתוקנת לפינוי מושכר מקרקעין" בסדר דין מקוצר, תקנה 215ז – 215 יג.

מעיון בתיק עולה כי כתב התביעה לנתבע 4 (נטול מספר מזהה על פי כתב התביעה), נמסר על ידי שליח בית המשפט לפלוני העובד אצלו, ובד בבד, אותו פלוני מוגדר על ידי השליח כבן משפחה שגר עמו.

לא ברור היכן בוצעה המסירה התמוהה הזו הנ"ל.

לנתבעת 1, כעולה מאישור המסירה, בוצעה מסירה כדין ביום 18.7.16, אולם מועד זה אינו יכול להתייחס לכתב התביעה המתוקן.

בדומה, מסירות שנעשו לשאר הנתבעים, על פי רישומי תיק זה, אינן מתייחסות לכתב התביעה המתוקן, שכן המדובר בכתבי בית דין מחודש יולי 2016, שעה שכתב התביעה המתוקן הוגש רק ביום 8.8.16.

ביום 7.11.16 הגיש המבקש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

מכאן, שדין הבקשה למתן פסק דין בהעדר, להידחות, ולו מפאת האמור לעיל.

לבד מן האמור לעיל, בחנתי את כתב התביעה, ואין התובענה הולמת תביעה לפינוי מושכר:

כותרת הבקשה אינה בהכרח מהותית, אולם מעיון בכתב התביעה המתוקן, על 37 עמודיו, נראה כי כוונת התובע הייתה להגיש כתב תביעה לפינוי מושכר, בהתאם להוראות פרק ט"ז 4 בתקסד"א.

כך או אחרת, לכתב התביעה לא צורף תצהיר עדות ראשית, במילים פשוטות התובענה אינה הולמת הגשת תביעה לפינוי מושכר.

בנסיבות אלו, לא נותר לי אלא להורות על מחיקת התובענה.

התובע, אם זה רצונו, יוכל להגיש בפעם נוספת כתב תביעה אחר מאלו שהגיש עד כה.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ז, 17 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.