04 נובמבר 2016

לפני:

כב' הרשם אלעד שביון

החלטה

1. בפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובכתבי הטענות ובהיעדר תגובה מטעם התובע, מצאתי לדחות את הבקשה.

3. בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 117א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4. בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה לתביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים טעמים מיוחדים. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

5. בנסיבות אלו אבחן האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

6. לטעמי, התובע המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו". מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע עולה, כי צורפו אליו אישורי עבודה של התובע לשנים הרלוונטיות לכתב התביעה ובהם מצוין, כי הנתבע שימש כמעסיקו של התובע. במסגרת הבקשה והתצהיר שצורף לה, לא הייתה כל התייחסות למסמכים כאמור והנתבע בתצהירו אף לא טען, כי לא העסיק את התובע.

7. מאחר שמצאתי, כי התובע המציא ראשית ראיה לתביעתו, איני מוצא מקום לדון בשאלת יכולתו להיפרע את הוצאותיו אם וככל שתידחה תביעתו.

8. בנסיבות אלו הבקשה נדחית. משלא הוגשה תגובה איני עושה צו להוצאות.

9. הנתבע יגיש כתב הגנה מטעמו בתוך 30 ימים.

10. התיק נקבע לקדם משפט ליום 5.4.17 בשעה 11:30 בנוכחות הצדדים וב"כ.

ניתנה היום, ג' חשוון תשע"ז, (04 נובמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.