לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

- דן יחיד -

פסק דין

תביעה זו עניינה להכיר בפגיעה בצווארו ובגבו של התובע כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1950, עובד כמסגר במשך כ-40 שנה. התובע הוא בעל חברה עצמאית לעבודות אלומיניום אשר עיסוקה בעיקר בבנייה ובהרכבה של דלתות וחלונות אלומיניום בבניינים שבהקמה.

2. תביעת התובע להכיר בפגיעת תסמונת התעלה הקרפאלית כ"פגיעה בעבודה" נתקבלה. התובע הגיש תביעות נוספות להכיר בפגיעות בגב ובצוואר כפגיעות בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה.

3. ביום 22.3.15 פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר בפגיעה בכתפיו ואילו ביום 15.4.15 פנה התובע בתביעה להכיר בפגיעה בגבו התחתון כ"פגיעות בעבודה". ביום 1.4.15 דחה הנתבע את תביעת התובע לפגיעה ולכאבים בכתפיים וביום 5.8.15 נדחתה תביעתו לפגיעה בגב בנימוק:

"על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לבעיות בכתפיך/בגבך. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

כנגד החלטות אלה עותר התובע בתביעות שבפני.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, הגם שהוא בעלים ובעל שליטה בחברה, עבד בכל השנים עבודה פיזית כאחד העובדים. לטענתו, בכל השנים עבד באותה השיטה, במשך 10-12 שעות בימים א' עד ה' ו-6 שעות ביום ו'. לדבריו, ניתן לאמוד את מחצית העבודה בחודש בסדנה ואת מחציתו השנייה של החודש בהרכבה באתרי העבודה.

התובע טוען, כי בעבודתו בסדנה ביצע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף עשרות פעמים במהלך היום לצורך הרמת חלקי פרופילים, ניסורם, ריתוכם וחוזר חלילה וכן הנחתם על מדפים עליונים. בעבודתו בהרכבה באתרי העבודה נדרש לעבודת סבלות, פריקה והרמת זרועות מעל גובה השכם לזמן ממושך. לטענת התובע, עבודתו דרשה פעולות חוזרות וזהות של כיפוף גב ושל הרמת זרועות מעל גובה השכם כל היום ללא הפסקה וזאת במשך שנים. עוד ציין התובע כי לצורך ביצוע העבודה עשה שימוש בכלים רוטטים (פטישון, משורים, פטישים, מברגות, מקדחות, משחזות ודיסק). התובע טוען כי הרמה והנפה של חלקי פרופילים היו במשקל שנעו עד 40 ק"ג. התובע טוען כי עבודת הניהול הנטענת על ידו משמעותה עבודת הדרכה של הפועלים בתחנות העבודה בסדנה ולא עבודה משרדית.

6. לטענת הנתבע, לא הרים התובע את הנטל להוכיח ביצוע תנועות חוזרות ונשנות ויש בעבודתו משום תנועות מגוונות שאינן חוזרות ונשנות. הנתבע טוען, כי בהיות התובע בעלים של החברה ביצע עבודה משרדית הכוללת ניהול, הזמנות, פגישות עם לקוחות וכן פיקוח על פועלים רבים שאותם מעסיק התובע. הנתבע טוען, כי גם שנעשית עבודה פיזית על ידי התובע, לא ניתן לראות בה כפעולות חוזרות ונשנות היות ומדובר במשקלים שונים, תדירות משתנה ולא בעבודה מונוטונית. הנתבע מציין כי התובע עובד הן ליד שולחן עבודה והן בהרכבות בבניינים, לעיתים משתמש בסולם ולעיתים בכלים רוטטים, לעיתים מרים את ידו מעל גובה השכם ולעיתים לא. הנתבע טוען, כי יש להניח שהעובדים הם שעושים בעיקר את העבודה הפיזית והתובע לא הביא מטעמו כל עד אשר יכול לתמוך בגרסתו לעניין העבודה הפיזית המבוצעת על ידו, עובדה העומדת כנגדו.

הנתבע מוסיף וטוען, כי התובע משנה את גרסאותיו בהתאם לפגיעות השונות להם הוא טוען, עדותו מגמתית וכי אין התאמה בין הגרסאות הניתנות בגין הפגיעות השונות.

המצע המשפטי

7. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

8. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

9. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:

(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;

(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד - כמיליה חורי פד"ע כ"ה 25).

כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג(2), 529. זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה בעמ' 99 (1994)).

10. דרך המלך להוכחת הפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא פד"ע י"ט, 379).

בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

11. לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463; דב"ע תשן/0-232 המוסד - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31). השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה, היא שאלה שבעובדה.

הכרעה

12. תביעות התובע נסמכות על שתי פעולות עיקריות אשר לטענתו מהוות פעולות חוזרות ונשנות שבוצעו על ידו והמקימות תשתית ראייתית על פי תורת המיקרוטראומה. האחת, תנועות כיפוף הגב והרמה (הפגיעה בגב) והשנייה, הרמת הזרועות מעבר לגובה הכתף (הפגיעה בכתפיים).

לאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי בתצהיריו ובהודעות השונות שמסר לחוקר, לא מצאתי כי הרים את הנטל להוכיח את גרסתו.

13. בהודעתו לחוקר מיום 13.7.15 (נ/2 בתביעת הגב) מציין התובע כי הוא עוסק בעבודה פיזית כ-70% מהיום כאשר ב-30% הנותרים הוא עוסק בניהול. התובע ציין כי הוא בעל עסק לעבודות אלומיניום מזה כ-40 שנה ומעסיק כ-40-45 עובדים. בהודעתו זו מציין התובע כי הוא עובד בעבודה פיזית כ-7 שעות ביום ועיקרה הרמת משקלים כבדים. בהודעתו לחוקר מיום 8.7.14 (נ/3; אשר ניתנה במסגרת תביעתו להכיר בתסמונת התעלה הקרפאלית כפגיעה בעבודה) מציין התובע כי כ-80% מהזמן בעבודתו בהרכבות וכן בעבודת החיתוך של הפרופילים הוא משתמש בכלים רוטטים כגון אבן השחזה, דיסק, פטישון מסור שורף, מסור סרט וקונגו. התובע ציין בפני החוקר כי כאשר הוא נמצא במפעל הוא עובד בעיקר עם מסור שורף ומסור סרט. יצוין כי כפועל יוצא מטענותיו באשר לשימוש הרב בכלים רוטטים, הוכרה תביעתו לתסמונת התעלה הקרפאלית בכפות ידיו.

בהודעתו זו ציין התובע כי מחצית מזמן העבודה הוא נמצא מחוץ למפעל בהרכבות ומחצית מהזמן בעבודות הכנה של המוצרים ובעבודה משרדית. יוזכר, כי בהודעתו (נ/2) ציין התובע כי כ-30% מזמן העבודה הוא עוסק בעבודה ניהולית. מכאן, עולה כי עבודת התובע במפעל בהכנת הפרופילים עומדת לכל היותר על כ-20% מיום העבודה, היינו כשעתיים ביום בממוצע כאשר לדבריו בזמן הזה הוא מרים את הפרופילים למשטח העבודה ועוסק בחיתוכם.

14. בעדותו, נשאל התובע באשר לגרסאותיו השונות בנוגע לטענה שלפיה הוא מבצע פעמים רבות פעולה חוזרת ונשנית של כיפוף והרמה, בנוגע לטענה כי 80% מיום העבודה הוא עוסק בכלים רוטטים ובנוגע לטענה כי הרמת הידיים מעל גובה הכתפיים נעשית שעות רבות לאורך היום. התובע השיב כי: "העבודה היא כל הזמן חוזרת על עצמה. מה שתיארתי בהרכבה במפעל ובמיון זה אותה עבודה שחוזרת על עצמה ביום יום [...] זה מתחלק בסוף שווה בשווה" (עמ' 11 שורות 14-16 לפרוטוקול).

גרסת התובע כי נדרש לפעולת כיפוף ולהרמת משקלים כבדים, לא נסתרה. ואולם, לא ניתן לחלץ מתוך יום העבודה את היקף הפעולות שהתובע מבצע והנוגעות לכיפוף והרמה וכן להנפת הזרועות מעבר לגובה הכתפיים.

לטענת התובע עצמו, הרים את הפרופילים לשולחן העבודה, ונדרש לסמן, לחתוך ולמיין כאשר פעולות הסימון, החיתוך והמיון נעשות על גבי שולחן העבודה. מכאן, כי טענת התובע שלפיה הוא מתכופף מאות פעמים שוב ושוב ביום, אינה סבירה ואינה תואמת את טענותיו שלו שלפיהן השתמש בכלים רוטטים כ-80% מיום העבודה (שזו כאמור הגרסה שמסר בתביעתו להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה; סעיף 12 לתצהיר התובע). בהצטרף האמור לגרסתו כי כ-30% מהיום עסק בניהול, גם אם מדובר בהדרכת העובדים ולא בעבודה משרדית, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומן של פעולות כיפוף חוזרות ונשנות ברמה המקימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה.

15. כך גם בנוגע לטענת התובע באשר לפעולת הרמת הזרועות לגובה - אם נכונה גרסת התובע כי מרבית יום העבודה עסק בכיפוף והרמת הפרופילים לשולחן העבודה או להתקנה, וכי ביצע פעולות רבות בכלים רוטטים כשבחלקם עמד על סולם, לא ניתן לחלץ מתוך המסכת העובדתית שהוצגה בפני את פעולת הרמת הזרועות מעל לגובה הכתפיים והטענה בעניין זה נדחית.

16. עוד יצוין כי התובע נמנע מלהביא מטעמו ולו עובד אחד העובד עמו ואשר יכול להעיד על אופי עבודתו של התובע. הימנעות זו, פועלת כנגדו.

17. על יסוד כל האמור, מהראיות שהוצגו בפני, אין די להוכחת פעולה חוזרת ונשנית הנדרשת כתשתית ראייתית להכרה בפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה הן בנוגע לפעולות הכיפוף וההרמה, הן בנוגע להרמת הזרועות מעל גובה הכתפיים.

אשר על כן, דין תביעת התובע - להידחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ח, (27 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.