בפניי תביעה שעניינה נזקי רכב מספר רישוי 80-533-25 (להלן: "מונית התובע") בתאונה מיום 5.1.2016 בה מעורב אוטובוס מספר רישוי 90-968-01 (להלן: "אוטובוס הנתבעת"). בגדרה של התביעה נתבעים נזקי מונית התובע בהתאם לחוות דעת שמאי וחשבונית התיקון שצורפו לכתב התביעה, בתוספת שכר טרחת השמאי וימי עמידה.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה. גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהג מונית התובע, בעת שהמונית הייתה בעצירה, בעומס תנועה, בנתיב הנסיעה הימני ברחוב אבא הלל ברמת גן (סומן על ידי נהג המונית בתמונת זירת התאונה נ/2 כנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים), אוטובוס הנתבעת אגב כניסתו לתחנת האוטובוסים בנתיב הימני פגע במונית בצד ימין אחורי עם חזית האוטובוס.

לגרסת נהג אוטובוס הנתבעת מנגד, בעת שאוטובוס התובעת היה בעצירה, הוריד וקלט נוסעים בתחנת האוטובוס, מונית התובע שנסעה בנתיב משמאל לאוטובוס, ניסתה להיכנס לנתיב האוטובוס, לפני האוטובוס בשל עומס התנועה בנתיבי הנסיעה, ואגב כך התחככה עם הדופן האחורי ימני של המונית בפינה השמאלית קדמית של האוטובוס.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ובחנתי את הראיות. נתתי דעתי לטענות הצדדים ובסיכומים ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה להעדיף את גרסת נהג אוטובוס הנתבעת על פני גרסת נהג מונית התובע, ולדחות את התביעה.

התאונה מתרחשת, אליבא העדויות ותמונת זירת התאונה (נ/2), בכביש בעל שלושה נתיבי נסיעה, כאשר בנתיב הימני תחנת אוטובוס (ללא מפרץ חניה). זירת התאונה ומוקד הנזק בכלי הרכב המעורבים מסתברים עם גרסת נהג אוטובוס הנתבעת, יותר מאשר עם גרסת נהג מונית התובע, ומטים את הכף להטלת האחריות לתאונה על נהג מונית התובע.

רכב התובעת, על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה ניזוק בצד אחורי ימני, ובתמונות שהוצגו נראים סימני פגיעת חיכוך נמשכת בצבע האוטובוס (תכלת) בכנף ימנית אחורית ובדלת אחורית ימנית של המונית. לא נראים סימני פגיעה בפגוש האחורי של המונית ונהג המונית הכחיש בעדותו קיומה של פגיעה במוקד זה. לא הוצגו תמונות הנזק באוטובוס, שאין מחלוקת כי ניזוק בחלקו הקדמי, כשלגרסת נהג מונית התובע בעדותו האוטובוס נפגע בחזית ולגרסת נהג אוטובוס הנתבעת, האוטובוס נפגע בפינה הקדמית שמאלית. אילו המונית הייתה בעצירה בנתיב האמצעי ואוטובוס הנתבעת פגע במונית אגב כניסתו לנתיב הימני לעבר תחנת האוטובוס כגרסת נהג מונית התובע, מהלך זה סביר שהיה מתאפיין בפגיעה בפגוש האחורי מצד ימין של המונית (לא נראה) יותר מפגיעה בדופן צד ימין אחורי של המונית בכנף ובדלת וסימני פגיעה נמשכת בדופן האוטובוס מצד שמאל שלא נטען לקיומם על ידי מי מהנהגים. מיקום הנזק במונית התובע (צד ימני אחורי) מסתבר יותר עם המסקנה, כי המונית אגב מעבר מהנתיב האמצעי לנתיב הימני בו היה האוטובוס, פגעה באוטובוס שהיה בעצירה ומכאן סימני החיכוך הנמשכים בצד ימני אחורי של המונית מהדלת לכנף. לכך יש להוסיף, כי נהג המונית אישר בעדותו שלא ראה את האוטובוס לפני התאונה.

שני הצדדים לא הביאו לעדות את נוסעי כלי הרכב בעת התאונה, מדובר במחדל ראייתי הנזקף לחובתם אולם פועל כנגד התובע עליו נטל ההוכחה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

פוטרת את התובע מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.