רקע

1. משנת 1991 החזיק העותר ברישיון לנשיאת אקדח, ומשנת 1993 – רובה ציד. נוסף על אלה החזיק העותר ברישיון לנשיאת כלי ירי ארגוני, אלא שתוקפו של זה פקע בשנת 2014, והעותר לא עשה לחידושו.

2. ביום 7.10.15 הודיע פקיד הרישוי לעותר על ביטול הרישיונות להחזקת האקדח ורובה הציד. ההחלטה באה בעקבות קטטה שארעה בישוב בו מתגורר העותר, שעל פי החשד היו מעורבים בה ילדיו, כשהם עושים שימוש בכלי הנשק בהם החזיק העותר. משום כך באה המלצת המשטרה לבטל את הרישיון, ועל יסוד המלצה זו בוטלו הרישיונות. ערר שהגיש העותר לממונה – נדחה.

3. על החלטה זו הגיש העותר את עתירתו שלפניי, ובה הוא מבקש לבטל את ההחלטה המבטלת את רישיונותיו. בעתירתו הוא כופר במעורבות כלשהי בקטטה, ובכך שכלי נשק שלו היה מעורב בה באמצעות מי מילדיו. מכאן הכחשתו את החשד שהופנה אליו, כאילו הזניח את כלי הנשק שברשותו. בתוך כך הוא מפנה לעובדה, כי החקירה נגדו נסתיימה בלא כלום, התיק נסגר בשל חוסר ראיות, וממילא לא הוגש כתב אישום נגדו.

4. בתשובה לעתירה טוענים המשיבים, כי חומר החקירה, ולו מיתוסף חומר מודיעיני מסווג, מלמדים על מסוכנותו של העותר. העובדה כי לא הוגש כתב אישום אינה מעלה או מורידה, כך המשיבים, שכן המלצת המשטרה עשויה היתה להסתמך על חומר החקירה, כבכל החלטה מינהלית, גם אם לא הוגש כתב אישום. לבסוף טוענים המשיבים, כי ההחלטה נתקבלה בהסתמך על עמדתם של אנשי המקצוע, משמע קציני משטרה, האמונים על הערכת מסוכנותו של אדם, ולבית המשפט אין להתערב בהחלטה שנסמכה על המלצתם של אנשי המקצוע, בהיותה סבירה.

דיון והכרעה

5. בהחלטה המבקשת לבטל רישיון קיים, להבדיל מהחלטה המסרבת להעניק רישיון חדש, על פקיד הרישוי להשתכנע במידת שכנוע רבה יותר. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בבג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, פ"ד לו(1) (1981) בעמ' 328:-

"חשד בלבד אינו שיקול מספיק כדי לבטל רישיון קיים. אמת הדבר, אין צורך לעניין זה בפסק דין סופי, הקובע את אמיתות החשד, אך דרושה לשם כך 'הוכחה משכנעת, שאינה מותירה מקום לספקות סבירים'... על כן, אין לסרב לחידושו של רישיון לבית עסק- ומכאן קל וחומר שאין לבטל רישיון קיים לניהול בית עסק- על יסוד עדותו של מודיע שלא נחקרה ונבדקה... הרישיון יוכל להתבטל רק אם נערכה חקירה ודרישה, ונמצא כי קיימות ראיות משכנעות.

...

משניתן הרישיון, רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע, בלא להותיר ספיקות סבירים. אם תנאים אלה אינם מתקיימים, אין הביטול תופס, ובית משפט זה יבטל את הביטול..."

6. על יסוד עיקרון זה בחנתי את ההחלטות מושא העתירה, ומסקנתי הינה כי אין הן סבירות. בטרם אדרש לגופן של טענות אציין, כי מקובל עליי שבידי המשטרה לסמוך את המלצתה על ידיעות גולמיות, גם אם לא הגיעו כדי הגשת כתב אישום. אולם ידיעה גולמית שאינה עשויה להשלים את התמונה לכדי מסכת עובדתית הקושרת את העותר למיוחס לו, אין בה די, בהקשר בו עסקינן, וזה הוא המצב לפי הבנתי. ראשית, החומר הגולמי שבבסיס המידע החסוי שהונח לפניי מקורו בימים הסמוכים שלאחר אירוע הקטטה. המידע כולל נתונים, המעידים דווקא על שוך הסכסוך, ועל מגמה ליישב את ההדורים בין הניצים. שנית, בחומר החקירה גופו אין כל ראיה לנוכחותו של העותר באירוע הקקטה, והראיות אודות מעורבות של כלי נשק של העותר אינן חדות, ואין בהן כדי לבסס חשד להזנחת כלי הנשק על ידי העותר. אחדים מן העדים לא תיארו כלל החזקה או שימוש בכלי נשק במהלך האירוע, ואחרים השמיעו גרסאות סותרות אודות צבעו של כלי הנשק שנצפה על ידם (לבן, שחור או ניקל).

לכל אלה אוסיף, כי העותר הינו אדם מן הישוב, בלא כל הרשעה בפלילים, מחזיק ברישיונות כלי נשק מזה שנים, ועובד בחברת הבטחה ולשם כך הוא מחזיק בכלי נשק. בכל הנוגע למעורבותו בסכסוך שהביא לקטטה אוסיף, כי העותר היווה גורם ממתן, שפעל ליישוב הסכסוך בין בניו לבין האחרים, כך עולה מחומר החקירה.

7. על יסוד כל הדברים הללו, וכאשר עניין לנו בביטול רישיון להבדיל מסירוב להעניקו מלכתחילה, ומשמצאתי כי לא נתבססה תשתית בדרגה מספקת לחשדות שהופנו בשעתם כלפי העותר, סברתי כי ההחלטה לבטל את הרישיונות הפרטיים אינה סבירה, ולכן יש לבטלה. במאמר מוסגר אציין, כי גם אם מוצדק היה כי המשיבים יתלו את הרישיונות עד לבירור החשד שהופנה כלפי העותר, הרי שלאחר שנסתבר כי אין תשתית מספקת לביסוסו של החשד ביחס למעורבות של העותר או כלי נשקו בקטטה, לא היה מקום לבטל את הרישיון.

8. הואיל וכך הנני מקבל את העתירה ומורה על ביטול ההחלטה המבטלת את רישיונותיו של העותר להחזיק באקדח וברובה ציד.

במאמר מוסגר אציין, כי פסיקתי זו אינה נוגעת לרישיון להחזיק את הרישיון להחזקת כלי נשק אירגוני, רישיון שלא בוטל בהחלטת פקיד הרישוי, כי אם פקע תוקפו בשל כך שלא חודש.

9. בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ז, 12 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.