בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לטענת התובעת מהכשת נחש במקום עבודתה, כמפורט להלן.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים בתמצית

1. התובעת, ילידת שנת 1955, עבדה בזמנים הרלוונטיים אצל הנתבעת 1, אשר עיסוקה בחקלאות. הנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בגידול, מסחר, שיווק והפצה של מוצרים חקלאיים, ואשר על פי הנטען היתה המפעילה והאחראית על הנתבעת 1 ועל אתר העבודה בו ארעה התאונה בזמנים הרלוונטיים לתביעה. הנתבעת 3 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1.

טענות התובעת

1. ביום 7/4/14 תוך כדי עבודת התובעת אצל הנתבעת 1 בעבודות קטיף בשטח הנקרא "חממות לגידול בננה" השייך לנתבעת 2, הוכשה התובעת על ידי נחש ארסי באצבע 2 ביד ימין וכתוצאה מכך נפגעה קשות בידה (להלן: "התאונה").
2. התובעת הובהלה לבית חולים נהריה, קיבלה טיפול ראשוני במיון שכלל סירוס אנטי צפע ואושפזה עד יום 10.4.14. התובעת שוחררה מבית החולים עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל, המשך טיפול תרופתי ומנוחה.
3. ביום 15/4/14 בשל התגברות כאביה והופעת תופעות של חום גבוה, חולשה כללית, כאבים ונפיחות בכף יד ימין, כאבי צוואר נזלת וכאבי גרון המלווים בהקאות, פנתה התובעת שוב לבית החולים שם אובחנה הגדלה של בלוטות הלימפה בצווארה, סימני נמק באצבע הפגועה והוחלט על אשפוזה במחלקה הפנימית של בית החולים עד ליום 20/4/14, או אז שוחררה עם המלצות שונות לטיפול ומעקב.
4. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ושולמו לתובעת דמי פגיעה. התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי אף בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ונקבעה לה דרגת נכות צמיתה בשיעור של 7% החל מיום 8/7/14.
5. על פי הנטען, בעקבות התאונה נותרה התובעת עם מגבלות קשות בתפקוד יד ימין שהינה היד הדומיננטית, מוגבלות בעבודה פיזית מאומצת ביד ימין הכוללת הרמת משאות כבדים ביד והפעלת יתר של היד.
6. נטען עוד כי עובר לתאונה היתה התובעת אישה בריאה וחזקה בגופה ובנפשה, עבדה והשתכרה היטב, אך בעקבות התאונה נאלצה להיעדר מעבודתה, להיות מרותקת לביתה ולמיטתה, נזקקה לעזרת בני משפחתה בביצוע פעולות יום יומיות ונדרשה להוצאות בגין נסיעות וטיפולים רפואיים.
7. התובעת טוענת לרשלנות הנתבעות 1 ו- 2 המתבטאת בין היתר בכך שהתובעת נדרשה לעבוד בסביבת עבודה מסוכנת מבלי שקיבלה מהן ציוד ו/או עזרה ו/או הדרכה ו/או סביבה בטוחה לעבודתה. עוד טוענת התובעת לחלות - הכלל "הדבר מדבר בעדו" בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). עוד טוענת התובעת כי העסקתה בסביבת עבודה מסוכנת יצרה מקום עבודה שגילם סכנה מוחשית בעטיה הוא הפך ל"דבר מסוכן", כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת נזיקין.

טענות הנתבעות

1. הנתבעות 1 ו- 3 הגישו כתב הגנה משותף מטעמן בגדרו כפרו בשלל טענות התובעת, לרבות לעניין רשלנותן הנטענת, חבותן הנטענת לתאונה, נסיבות התאונה הנטענות והנזקים הנטענים. כך, אף הנתבעת 2 הכחישה התאונה, נסיבותיה, רשלנותה הנטענת ונזקי התובעת הנטענים. לחלופין נטען כי התובעת גרמה ברשלנותה הבלעדית ו/או המכרעת לתאונה; כי לא עשתה כמיטב יכולתה לשם הקטנת נזקיה; וכי סבלה מן הליקויים הגופניים הנטענים עובר לתאונה בהיעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לתאונה הנטענת.

ההליך

1. לאור חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים לעניין נכותה הנטענת של התובעת מהתאונה, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, דר. דורון נורמן אשר קבע בחוות דעתו מיום 26/3/17 כי לתובעת נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 7% לפי סעיף מותאם 45(1).
2. ביום 26/12/17 התקיים בפני דיון הוכחות, בגדרו העידו מטעם התביעה התובעת, ומטעם הנתבעות, הגב' סיהאם עסאף, עובדת הנתבעת 1 ומר כמאל ח'ורי. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפני, שקלתי טענות הצדדים והתרשמתי מעדיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה– להידחות, כפי שיפורט להלן.
2. אקדים ואומר כי טענות התובעת לחלות הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" או להעברת נטל הראיה משמדובר לכאורה בדבר מסוכן - אינן מקובלת עלי. גרסת התובעת כפי שפורטה בתביעתה מעידה כי היתה לה ידיעה ברורה באשר לנסיבות שגרמו לתאונה, כעולה מסעיף 5 לכתב התביעה, לפיו התאונה ארעה "... עת עבדה התובעת אצל הנתבעת מס' 1 בעבודות קטיף בשטח עבודה "חממות גידול בננה" השייך לנתבעת מס' 2, ואז תוך כדי עבודתה הוכשה על ידי נחש ארסי באצבע שניה ביד ימין..." (ראו גם סעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית). משכך, התנאים לחלותו של הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שעניינו העברת חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו - אינם מתקיימים.
3. בנוסף, משעסקינן בחממות לגידול בננות, ובהיעדר ראיה לעניין סביבת העבודה או מסוכנותה הנטענת, איני סבורה כי מדובר בסביבת עבודה מסוכנת אשר הפכה כטענת התובעת בתביעתה ל"דבר מסוכן", כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין באופן המצדיק העברת הנטל לכתפי הנתבעות. הדברים אמורים בשים לב ובדגש לתצהירה של עובדת הנתבעת 1, הגב' עסאף, אשר הצהירה כי עבדה במשתלות הנתבעת 3 משך 4 שנים ואף פעם לא נתקלה בנחשים (ס' 3 לתצהירה).
4. לנוכח האמור תיבחנה להלן טענותיה הנוספות של התובעת בתביעתה.

נסיבות התאונה

1. טרם דיון בשאלת רשלנותן הנטענת של הנתבעות או מי מהן, אקדים ואבחן האם נסיבות התאונה הנטענות על ידי התובעת הוכחו על ידה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.
2. התובעת הצהירה בתצהירה כי נפגעה בתאונת עבודה עת עבדה בעבודות ניקוי עשבים בשתילי בננות בחממות לגידול בננות, וכי תוך כדי עבודתה הוכשה על ידי נחש ארסי (ס' 4 לתצהירה).
3. לעומת המוצהר בתצהירה, העידה התובעת בפני לעניין נסיבות התאונה כדלקמן:

"ת. תוך כדי ניקוש (כך במקור) העשבים למיטב זכרוני זה בננות בשקיות שחורות. בשקיות יש עשבים. אני הושטתי את היד ואז הכיש אותי נחש. אני כמובן לא ראיתי אותו. הייתי עם כפפות כמו שאני מציגה כעת (העדה מציגה כפפה).

ש. איפה היה הנחש בתוך השקית?

ת. כן.

ש. זו הייתה ממש בפעם הראשונה שהושטת את היד או שהספקת להוציא משהו מהשקית?

ת. זו הייתה פעם ראשונה. ראיתי משהו שזז אחרי שהוצאתי את היד. ראיתי את הנחש. דרכתי על הנחש." (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 27-32, עמ' 6, שורות 1-2).

1. גרסתה זו של התובעת לפיה נחש נמצא לכאורה בתוך שקית וכי לכשראתה אותו דרכה עליו, לא מצאה כל ביטוי בכתב התביעה או בתצהירה, ומצאתי כי יש בכך כדי לכרסם באופן מהותי במהימנות גרסתה כולה.
2. הדברים אמורים במיוחד לנוכח גרסתה של הגב' עסאף אשר הצהירה כי ביום האירוע עבדה עם התובעת ועסקה אף היא בניכוש עשבים; כי שהתה במרחק של כ- 10 מ' מהתובעת ולפתע שמעה צעקה; כי ראתה "...שהתובעת דורכת על הנחש ומשרצתה להרים אותו, (אז הכיש אותה), הבאתי מוט ברזל ותפסתי אותו בקצה של המוט ואז אמרתי לה לשחרר את הרגל, הגיע נהג שהיה מקום ושם אותו בצנצנת" (ס' 4 לתצהירה).
3. עוד הצהירה כי ידוע לה כי התובעת נוהגת לאסוף נחשים וכי היא רצתה לתפוס את הנחש ואגב כך הכיש אותה; וכי מקור האירוע בתובעת אשר רצתה לתפוס את הנחש ולכן דרכה עליו (סעיף 5 לתצהירה).
4. בעדותה חזרה הגב' עסאף על המוצהר בתצהירה כדלקמן:

"עבדנו במשלוח בננות. ממלאים בתוך ארגז ושולחים. לפתע שמעתי צרחה. שאלתי אותה מה קרה לך ואמרה לי הכיש אותי נחש. רצתי לעברה ואמרתי לה איך הכיש אותך הנחש. אמרה לי דרכתי עליו ובאתי לתפוס אותו והכיש אותי" (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 6-8).

1. לשאלת בית המשפט לגבי מיקום השתיל, השיבה העדה: "אנחנו מסדרים לפי גודל. הזיזה את הארגז וככה היא סיפרה – ראיתי את הנחש דרכה על הנחש כדי לתפוס אותו"... וכן כי הנחש היה בכלל בין שני העציצים (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 23-32).
2. לכשנשאלה אם יכול להיות שהרגל היתה על העציץ השיבה "לא. הרגל שלה הייתה על הנחש שהיה על הרצפה." (עמ' 30, שורה 1).
3. לכשנשאלה:

"ש. התובעת סיפרה סיפור שהשתילים היו מכוסים בשקית שחורה ולכן בעצם היא לא יכלה לראות את הנחש כי הנחש היה מכוסה בשקית שחורה."

השיבה: "לא." (עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 28-30).

1. ובהמשך עדותה נשאלה:

"ש. התובעת סיפרה לנו שדרכה על הנחש בתוך שקית?

ת. לא.

ש. הנחש לא היה מכוסה עם שקית?

ת. לא.

ש. יש שקיות או שזה בעצם עציצים?

ת. זה עציצים ולא שקיות. מכסים את האדמה בכאילו סוג בד שנועד למנוע צמיחת העשבים שלא יפריעו לשתילים. העציצים לא בתוך שקיות." (עמ' 36, שורות 5-12).

1. הנה כי כן, גרסתה של התובעת הופרכה בעדותה של הגב' עסאף, שהיתה עדיפה עלי.
2. ראו לעניין זה גם הערת ב"כ הנתבעות 1-2 במהלך עדותה של התובעת לפרוטוקול: "מבקש לציין כי בעלה של התובעת נוכח באולם ואמר לאחר לעדה – לאחר שהכיש אותך" (עמ' 6, שורות 4-5).
3. ראו לעניין זה גם עדותו של מר חורי, ממנה עלה כי כלל לא היה מדובר בשתילים בתוך שקית אלא בעציץ (עמ' 20 – 21 לפרוטוקול); ובנוסף ראו עוד עדותה של הגב' עסאף בהמשך בעמ' 36, שורות 22-32 אף לפיה לא היו שקיות, היו עציצים, במובחן ממקומות אחרים בלימן שם יש שתלי אבוקדו ואגוזים בשקיות.
4. ועוד לעניין נסיבות התאונה, ראו עדות מר חורי בעמ' 23 לפרוטוקול, שורות 20-21.
5. בראי כל האמור לעיל, יש לקבוע כי גרסתה היסודית של התובעת באשר לנסיבות התאונה - הופרכה.
6. לא נעלמו מעיני טענות התובעת לעניין אי אמינותה הנטענת של הגב' עסאף או לעניין היותה לכאורה עדה בעלת עניין (לטובת המעסיק). אף על פי כן התרשמתי כי הגב' עסאף היא עדה הזרה לסכסוך הנעדרת אינטרס בתוצאותיו, זאת על יסוד התרשמותי מעדותה בפני, העובדה כי בעת מתן התצהיר והעדות כבר סיימה עבודתה אצל הנתבעת, עדותה בעמ' 33 לפרוטוקול, בין היתר בשורות 11 – 22; ועדותו של מר חורי לעניין היעדר יחסי קרבה משפחתית ביניהם (עמ' 22, שורה 6).
7. ראו גם טופס תביעה –לחברת הביטוח (נ/5) בו תוארה התאונה כדלקמן: "במהלך עבודתה בחקלאות הבחינה בנחש בקרבת מקום ונסתה לתפוס את הנחש, כי היא ידועה שמגדלת נחשים בבית." לא נעלם מעיניי כי התאריך הנקוב על גבי הטופס מאוחר למועד הגשת התביעה ולכן לטופס האמור ניתן משקל מסויג.
8. כאן המקום לציין, כי משקל מהותי הוענק לעובדה כי הגרסה אשר הופיעה בעדותה של התובעת לראשונה, הן לעניין השקית השחורה והן לעניין העובדה כי דרכה על הנחש, לא הופיעה ולו ברמז בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית, על אף שמדובר בפרטים עובדתיים מהותיים לבחינת חבותן הנטענת של הנתבעות. סבורני כי הימנעותה של התובעת מפרישת תשתית עובדתית מלאה בפני בית המשפט, הן בכתבי הטענות והן בתצהירה– ראוי שתיזקף לחובתה.
9. בנוסף, בקיעים נוספים שהתגלו בעדות התובעת כרסמו אף הם במהימנות גרסתה. להמחשה, התובעת העידה כי ראתה את הנחש אחרי שהוציאה ידה מן השקית, עוד כשהיה בתוך השקית ודרכה עליו (עמ' 6 לפרוטוקול). כמו כן העידה כי ראתה את הנחש מסתובב בתוך השקית ושמה את הרגל עליו (עמ' 11, שורה 29). אלא שבהמשך עדותה העידה כי ראתה לראשונה את הנחש כשהביאו אותו בצנצנת. כאשר נשאלה אם לפני כן לא ראתה אותו השיבה: "לא" (עמ' 10 לפרוטוקול).
10. לנוכח כל האמור לעיל, איני רואה לתת אמון בעדותה של התובעת ובגרסתה.
11. אשר על כן אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת נסיבות התאונה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.

רשלנות

1. בנוסף לכל אלה, ומעל לצורך, באתי לכלל מסקנה כי התובעת אף לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת רשלנותן הנטענת של הנתבעות או מי מהן, כמפורט להלן.
2. "על שלושה דברים עומדת עוולת הרשלנות: על קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, על הפרתה של חובה זו ועל נזק שנגרם עקב ההפרה." (ע"א 2617/13 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (6.12.15), עמ' 5).
3. המבחן לשאלה אם מזיק חב בחובת זהירות כלפי ניזוק הינו מבחן הצפיות. ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (להלן: "פרשת ועקנין"), עמ' 122.
4. ההלכה הנוהגת היא כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו. "אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 348 (1993)). בניסיון לפרוט את גבולות חובת הזהירות בין מעביד לעובד, הוגדרה בפסיקה החובה דנן כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה; וכן את הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (עניין פנקס, בעמ' 623; ע"פ 876/76 ויינגרטן נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 29, 36 (1978))." ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין (31/8/11) פסקה 18).
5. האחריות בגין נזק נטען תיקבע אך במקרה בו תיקבע הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית. ככל שימצא כי הנתבעות או מי מהן לא יצרו את הסיכון ולא היה בכוחן למונעו- הן לא תישאנה באחריות להתממשותו. (פרשת ועקנין, עמ' 124-125). חובת הזהירות הקונקרטית אף אינה מתגבשת בגין כל סיכון וסיכון. ישנם סיכונים סבירים, טבעיים ורגילים בחיי היום יום, בגינם לא תוטל אחריות כעניין שבמדיניות משפטית (פרשת ועקנין, עמ' 126-127).
6. בהינתן כי עסקינן בעבודה בחקלאות ובחממות, מקובלת עלי טענת הנתבעות 1-3 בסיכומיהן לפיה מעסיק אינו יכול לנקוט בפעולות למניעה מוחלטת של נחשים במטעים, משמדובר בדבר טבעי, אינהרנטי לעבודה בחקלאות. הדברים אמורים גם בשים לב להצהרות הגב' עסאף כי עבדה במקום משך כארבע שנים ואף פעם לא נתקלה בנחשים; ולעדותה בפני לפיה: "לא ראיתי נחש מאז שעבדתי שם אישית לא ראיתי נחש" (עמ' 30 שורות 17-20).
7. הגב' עסאף הצהירה עוד כי כמאל תמיד אמר להם שלא להתקרב לנחשים ואם רואים נחש אז להודיע לו או למנהלי הנתבעת 3 (סעיף 3 לתצהירה); כי אם היו צריכים ציוד מסוים היו מבקשים מהמנהל שהיה איתם והוא היה מביא להם (עמ' 35, שורה 7); וכי המנהל האחראי נמצא יחד איתם (שם, שורה 21). ראו לעניין זה גם עדותו של מר חורי ממנה עולה כי ניתנה לתובעת הדרכה בדבר הסיכונים בשטח העבודה כדלקמן:" נתנו הדרכה. אנחנו לא אומרים להם לתפוס נחשים. מי שמוצא נחש שיברח או שיקרא למנהל" (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 5-10); ובעמ' 26 לפרוטוקול ממנה עולה כי היה חדר שבו היה כל הציוד הדרוש וגם ציוד שהתובעת יכלה להשתמש בו וכי "יש להם כפפות כל הזמן".
8. יש לתת משקל מסוים אף להתנהלות הנתבעת לאחר ההכשה, אשר דאגה להסעת התובעת לבית החולים מיד וללא שיהוי (עמ' 35 שורה 23-24).
9. בנסיבות אלה איני רואה לקבוע ממצא בדבר התרשלות הנתבעות.
10. כמו כן, בסיכומיה מחדדת התובעת כי עיקר הטענה לרשלנות מתייחסת לעניין התחזוקה הירודה של החממות אשר גרמה להימצאות נחש ארסי בתוך שתלי הבננות אשר היו בתוך אריזות השתיל (עמ' 1 לסיכומי התובעת). דא עקא, התובעת לא הניחה בפני בית המשפט ראיות כלשהן לעניין מצב התחזוקה של החממות באופן שיש בו לבסס טענה לרשלנותן הנטענת. בתמונות החממות (נ/1) לא ניתן לזהות עשבייה גבוהה או סביבה מוזנחת אחרת העשויה לתמוך בטענה לתחזוקה בלתי סבירה.
11. בנוסף, התובעת עצמה העידה כי היא יודעת כי כל אחד צריך להיזהר מנחשים (עמ' 12 שורות 14-15). אף על פי כן מעדותה עולה כי דרכה על הנחש, כי לא ברחה ולא צעקה (עמ' 13 שורות 1-4).
12. לנוכח כל האמור לעיל, אף אם למעלה מן הצורך, איני רואה לקבוע ממצא בדבר התרשלות הנתבעות או מי מהן.
13. אף אילו היתה מתקבלת טענת התובעת לרשלנותן הנטענת של הנתבעות, עדיין לנוכח נסיבות התאונה כפי שעלו מחומר הראיות לפיהן, התובעת היא שדרכה על הנחש מיוזמתה ועל דעתה על מנת לתופסו, ואז הנחש הכישה- ויש לומר כי לתובעת אשם תורם בשיעור מכריע לאירוע התאונה תוך הסתכנותה מרצון.
14. בניגוד לטענות התובעת, אף לא מצאתי להקיש מפסק הדין ב- ע"א 10083/04 גודר חגי נ' המועצה האזורית מודיעין לענייננו, שכן שם דובר בצוות גן ילדים ובקטין כבן ארבע שנפגע מעקיצת עקרב צהוב בסיור לימודי בשדה טרשים "...ביציאה לשדה טרשים באזור המכוסה סלעים וצמחיה, בעונה שבה ידוע שמזיקים מסוג הנחשים והעקרבים עלולים להגיח, וכשהמדובר בילדים קטנים שעדיין אינם אמונים על כללי זהירות בעצמם." (שם, עמ' 20). זאת במובחן מענייננו.
15. ועוד יוסף בסוגיית הנזק, בבחינת למעלה מן הצורך, כי משעולה מחומר הראיות כי התובעת, ילידת 1955 (כבת 63 כיום), עבדה בעברה כסייעת בגן ילדים השייך למועצה המקומית משך 27 שנים; כי בשנת 2005 סיימה עבודתה ויצאה לפנסיה מוקדמת; וכי מאז ועד כחודשיים עובר לתאונה לא עבדה כלל (ראו: תשובה 14 לתצהיר תשובות לשאלון- נ/2; טופס רציפות הביטוח נ/3); ובראי קביעות המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט בחוות דעתו לפיהן לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7% בלבד- אף אילו הייתי מקבלת גרסת התובעת והייתי מוצאת להשית על הנתבעות או מי מהן אחריות בגין התאונה, בראי אשמה התורם המשמעותי של התובעת והצורך לנכות את תגמולי המל"ל בסך של 3,274 ₪(נ/4) - ספק רב אם הפיצוי אשר היה לבסוף נפסק לזכותה, ככל שהיה נפסק, היה משמעותי.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך של 1,500 ₪ לכל אחת מהן, שישולמו תוך 30 ימים מהיום אחרת ישאו הצמדה ורבית מהיום עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.