<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד אריאל עטרי

העורר לא התייצב

ב"כ המשיבה עו"ד ענת גולדשטיין

נציג המשטרה - מר גיא ורטהיים

פרוטוקול

ב"כ העורר:

חוזר על הערר.

ב"כ המשיבה:

העורר חשוד במסגרת פרשיית שחיתות גדולה ורחבת היקף שנוגעת לחברה ממשלתית - נתיבי ישראל. העורר חשוד בעבירות של מתן שוחד, קבלת דבר במרמה, הכל כפי שפירט בית משפט קמא.

העורר מחזיק ב - 20 אחוז בחברה שסיפקה כספק של חברת נתיבי ישראל, שגם היא חשוד בפרשיה זו, וכך גם יתר השותפים.

תחילה אתייחס לטענות חברי לעניין הראיות. מפנה לדו"ח סודי שהוגש גם לבימ"ש קמא. בית משפט קמא עיין בדו"ח הסודי. הנספח הסודי כולל את הראיות הגולמיות, את ההודעות של העורר ושל המעורבים הנוספים בפרשייה. בית המשפט קרא את הדו"ח בעיון וקבע כי קיים מעבר לחשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לעבירות.

בנספח הסודי ניתן לראות ביחס לשווי העבירה כי החברה יורו ברידג' קיבלה מיליוני שקלים מנתיבי ישראל, כמעט כל הכנסותיה במהלך השנים הן מנתיבי ישראל. העורר נהנה מכספי העבירה, הן כשכיר והן כבעלים המחזיק 20 אחוז מהחברה.

כפי שעולה מהראיות, העורר היה מודע לעבירות שביצעה החברה וכן היה מודע להתנהלות הכלכלית של שותפיו. לכל הפחות הוא עצם עיניים.

נוכח הראיות בית המשפט קמא דחה את טענות העורר לפיהן הוא לא ביצע את העבירות, וקבע כי הוא ביצע את העבירות בצוותא עם שותפיו.

חברי הפנה בערר, טען לגבי ייחוס שווי העבירה לעורר, הוא טען כי המשטרה צריכה לבצע בדיקות כלכליות מפורטות כדי לייחס לחשוד את שווי העבירה. לעניין זה אבקש להפנות להחלטת בית המשפט המחוזי, כב' השופטת ברק נבו, אשר דנה בטענות אלו בעניינים של חשודים אחרים. גם שם נטען כי לא ניתן לייחס את שווי התקבולים שהגיעו מנתיבי ישראל כשווי העבירה (מצטטת).

יש פה שווי עבירה נרחב, הרכוש תפוס ברובו ברישום, הרכב של העורר שוחרר לו זה מכבר.

היקף החשדות הוא על סך 17,000,000 ₪, היקף הכספים שהועברו בפועל.

כמו שאמרתי, הנכסים תפוסים ברישום, הרכב שוחרר, הכסף המזומן התפוס, הוא אמנם יוחס בשגגה לעורר, אך מדובר בכסף של החברה, שנתפס בחשבון הבנק שלה.

חברי טען ארוכות בערר לגבי סמכויות המדינה בעניין תפיסת רכוש בשווי. עילת החילוט שהלכנו דרכה פה מקורה בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת חוק. החוק והפסיקה קובעים כי בפני המדינה שתי דרכים לפעול לצורך תפיסה זמנית של רכוש בשווי. המדינה בחרה במקרה זה בתפיסה מכוח הפסד"פ.

יש החלטה של בית המשפט העליון הקובעת שגם הערכת תפוסים ניתן לעשות לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, מפנה לבש"פ 1001/15, כב' השופט סולברג.

מרבית טענותיו של ב"כ העורר נוגעות כאמור לסמכויות התפיסה, אך המדינה בחרה תפיסה בשווי, לכן אין לנו טענות כי הרכוש התפוס הוא הוא פירות העבירה.

גם טענותיו של חברי כי המדינה לא נקטה בתנאים הקבועים בפקודת הסמים וכי הצווים שהוצאו פגו בתום 60 ימים, אינן רלבנטיות, שכן המשטרה לא בחרה להוציא צווים מכוח מסלול זה אלא מכוח הפסד"פ.

אציין כי הבחירה במסלול הפסד"פ נעשתה מטעמים ענייניים, מדובר בשלב חקירה טרם הגשת כתב אישום, חקירה כלכלית מסועפת, הגבלת התפיסה ל - 60 ימים תאיין את תכלית התפיסה וביהמ"ש העליון הכיר בכך כנימוק לגיטימי לבחירת מסלול זה.

המדינה, ברגע שהיא יכולה, נוקטת במסלול המקל עם הנאשם, ולאחר הגשת כתב האישום נוקטת במסלול לפי פקודת הסמים המסוכנים.

באשר לטענותיו של חברי בעניין הפגמים שנפלו בהוצאת הצווים, חברי טוען כי נמנעה ממנו זכות הטיעון. הצווים כנהוג הוצאו בתחילת החקירה במעמד צד אחד. חברי היה מודע לכך ואף פנה לנציג המשטרה כפי שנמסר לי, ואף נענה בחודש נובמבר מטעם המשטרה בעניין זה.

עוד טען חברי לעניין הפגם שנפל בכך שבמשך מספר ימים הצווים לא היו בתוקף. הדבר נבע מפגם שלא באחריות המשטרה. המשטרה הגישה את בקשת הארכת התפוסים במועד, ובשל תקלה טכנית הבקשה הובאה באיחור בפני השופט. העניין הובהר בבית משפט קמא והשופט קבע כי אין בפגם זה כדי לפגוע בהחלטתו.

לסיכום, לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, אין בסיס לטענות ב"כ העורר לגבי מסלולי התפיסה, ישנה תשתית ראייתית המבססת את החשדות נגד העורר, היקף העבירות גבוה משמעותית מהיקף התפוסים, מדובר בתפיסה מידתית.

לחברה, יורו ברידג', במסגרת ההליכים שניהלה, שוחרר כסף רב.

כל שחרור של רכוש יפחית מהאפשרות בסופו של יום לחלט מכספי העבירה ויחתור תחת עקרון היסוד של עניין חילוט.

אשר על כן אבקש לדחות את הערר.

ב"כ העורר:

ברמה המשפטית הכללית - גם הטיעון של חברתי עכשיו, החוק שמטרתו לערפל בין המסלולים השונים. כפי שכתבתי בערר, אין מחלוקת שיש למדינות אפשרות לבחור במסלולים שונים, אבל התנאי הבסיסי ביותר הוא שבכל אחד מהמסלולים על המדינה... אני טוען שהם מקבצים חלק מהיסודות בפסד"פ וחלק מהיסודות לפי פקודת הסמים וחוק איסור הלבנת הון. לא מתמלאים היסודות בכל אחד מהמסלולים.

חברתי אומרת אנחנו הולכים לפי המסלול של חוק איסור הלבנת הון. כדי להרכיב את הפסד"פ, צריך לזכור שאלו שני מסלולים מקבילים, הפסד"פ זה מסלול והחוק לאיסור הלבנת הון זה מסלול. בכל מקרה, יש חוק איסור הלבנת הון, כדי לפעול על פיו יש תנאים מקדמיים - הגשת בקשה על-ידי פרקליט מחוז, הגשת תצהיר.

המחוקק דרש את זה כיוון שיש כאן בקשה שבמחי קולמוס המשטרה מבקשת לתפוס מאזרחים רכוש במיליוני שקלים. אומר המחוקק, כבודכם במקומו מונח, אני לא סומך עליכם, אני רוצה שפרקליט מחוז יגיש תצהיר, שהוא יגיש בקשה.

צריך קודם כל את התנאים של חוק איסור הלבנת הון. חברתי אומרת שהם הולכים לפסד"פ אבל הולכים דרך חוק איסור הלבנת הון.

אין שום פס"ד, שום החלטה שניתנה על-ידי בית המשפט העליון, שבאה ואומרת, אתם יכולים לקחת חלק מהיסודות כאן וחלק מהיסודות כאן, ולעשות מישמש כזה שיאפשר את התפיסה.

בית המשפט העליון מעולם לא אמר שניתן לוותר על היסודות הנדרשים במסלולים האלה.

לגבי הסכומים - חברתי ציינה שחברת יורו ברידג' קיבלה מיליוני ₪ מחברת נתיבי ישראל. עליהם לומר כמה מהכספים מקורם בעבירה. גם אם הולכים לרכוש בשווי, הם עדיין צריכים להראות שזה רכוש בשווי העבירה.

צריך להראות שכל הכספים, כמה מהכספים שעברו מקורם בעבירה. לא הוצגו ראיות לפיהן כל כסף שעבר מנתיבי ישראל ליורו ברידג' זה כספי שוחד. יכולים להיות 30 הסכמים ש - 3 מהם קשורים לעבירה, והאחרים לא קשורים לביצוע עבירה. צריך להראות קונקרטית שהכספים המסוימים מקורם בהסכמים לא חוקיים, בקבלת שוחד.

נניח שהיה מדובר בכספים בשווי. השאלה היא מה הכספים שנתפסו ביורו ברידג', מה שווי הכספים שנתפסו אצל המנהלים האחרים בחברה? לכן הם צריכים לבוא ולפרט את זה. הם לא עשו את זה אז, ולא עושים את זה היום.

ההחלטה של כב' השופטת ברק נבו לא רלבנטית להיום.

לגבי הפקיעה של הצווים. לגבי זה לא שמעתי כל תשובה מפי חברתי. הצו היה בתוקף ל - 10 ימים. זה מה שהחוק אומר. הצו לפי חוק מפורש בתוקף ל - 10 ימים בלבד. היא לא נתנה לזה תשובה. הצווים שם פקעו וגם הצווים כאן פקעו.

הפניתי לפסיקת בית המשפט העליון שניתן להאריך רק צווים שהם בתוקף.

כיוון שיש הוראת חוק שקובעת שהצו פקע 10 ימים לאחר שניתן, אלא אם היה דיון במעמד הצדדים, לא ניתן להאריך את תוקף הצו כשאנחנו מדברים על פקודת הסמים המסוכנים.

ב"כ המשיבה:

לשאלת בית המשפט, מה התכנון של המשך החקירה, החקירה נמצאת לקראת סיום. אני יכולה לומר שהמשטרה מעוניינת להעביר את התיק לפרקליטות.

המשטרה לקראת סיום, יש עוד פעולות חקירה מסוימות שמפורטות בדו"ח הסודי שמונעות למעשה את העברת התיק. קשה לי לתת הערכה, אבל זה השלב האחרון של החקירה, ובגלל שהפרקליטות מלווה בתוך התיק מלכתחילה, לא ייקח לנו הרבה זמן לגבש כתב אישום.

מר ורטהיים:

במהלך השבועיים האחרונים, הוצהר לאוזני כב' השופט שרון שהחקירה לקראת סיום. החומר לא הועבר לפרקליטות עדיין. נפלה טעות בדברי חברי.

ב"כ המשיבה:

כדי להניח את דעתו של חברי ושל בית המשפט, אני מציגה פירוט של הסכומים שנתפסו אצל השותפים בחברה.

ב"כ העורר:

לגבי הראיות - חברתי באה ואמרה, הוא היה מודע לזה, ואם הוא לא היה מודע לזה, הייתה עצימת עיניים. זו הסיבה שבגללה באים ותופסים רכוש של אדם? אני אומר את זה לזכותה של חברתי כאן.

אני טענתי בפירוש בראיות. חברתי אמרה שיש ראיות, אני אומר שאין ראיות, וזה הבסיס הנמוך ביותר, התחתון לכל הטיעון. יש טיעון משפטי מפורט. אין ראיות לכך שהעורר היה מעורב בביצוע העבירות.

באופן יוצא מן הכלל, העורר שבפנינו מודר לחלוטין על-ידי שני השותפים האחרים, והם אישרו את זה. בדיון האחרון נציג המשטרה אישר את זה. הוא לא יכול היה לקבל דפי חשבון, הוא לא היה יכול להוציא שקל מהבנק במשך שנים, לא הייתה לו גישה, הוא לא היה מיופה כוח בחשבון, לא יכל לבצע פעולות בחשבון של החברה.

לא הייתה לו גישה לחשבונות. זה מקרה מאוד יוצא מן הכלל. אז לבוא ולייחס לו את המעשים האלה, כשהוא אמר מהרגע הראשון את זה - לא נתנו לו להוציא אגורה מהחשבונות של החברה.

לגבי היתר הם אומרים עצימת עיניים. על עצימת עיניים אני לא חושב שניתן יהיה לבוא ולהרשיע, או לתפוס רכוש במיליוני שקלים במקרה שכזה.

דבר נוסף - המחוקק כשהוא בא לנגוע בנושא של תפיסה לפני משפט על-ידי המשטרה, שם מול עיניו את העובדה שאנחנו מדברים על אפשרות לפגיעה בשתי זכויות יסוד של האזרח: האחת, זכות הקניין, והשנייה היא זכותו של האזרח למשפט הוגן. מן הטעם הזה בא ביודעו שהכוח שיש למשטרה יכול לשתק אדם, לקחת נכסים במיליוני שקלים, יצר המחוקק מסלול מאוד מיוחד, עם דרישות ולוחות זמנים מיוחדים. אין מקום לבוא ולתת למדינה לבוא ולנטרל את כל אותן הוראות חוק שבהן בא המחוקק לשמור את זכויותיו של האזרח. אסור שבימ"ש ייתן יד לפרשנות שמאפשרת למדינה לקחת את מה שנוח לה מחוק איסור הלבנת הון, לא לקבל ולא לאמץ את הוראת סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, ולבוא ולומר הם חייבים לעשות בשווי, אבל לא חייבים לעמוד בתנאים של חוק איסור הלבנת הון מצד אחד ולא לעמוד בהוראות סעיף 23 לחוק .

<#5#>

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט שרון) בה"ת 592-05-16, מיום 31.5.2016, בה הורה על הארכת תוקף החזקת תפוסים וצווי הקפאה של נכסי העורר ל - 180 יום (החל מיום 1.5.2016).

כפי שפירט בית משפט קמא, כנגד העורר נפתחה חקירה, במסגרתה אף היה עצור למשך תקופה מסוימת, במסגרתה יוחסו לו חשדות לביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מתן שוחד, עבירות מרמה והלבנת הון. על פי המידע שהובא לעיוני, העורר, שהינו מנהל בחברת "יורו ברידג'" ומחזיק
ב - 20% ממניותיה, שילם תשלומי שוחד, בצוותא עם מנהלי החברה האחרים, לגורמים בחברת נתיבי ישראל בע"מ, אשר גרמו לכך שלחברה יועברו חוזי עבודה - כאשר היקפי העבודה המגולמים בחוזי העבודה עומדים על מיליונים שקלים (כשבדיון היום הובהרה ההערכה כי המדובר בסכום של
כ - 17,000,000 ₪ שהועברו בפועל). עוד על פי החשד, שולמו על-ידי העורר והמנהלים האחרים אחוזים מתוך שווי חוזי העבודה כתשלומי שוחד, כאשר התשלומים שהתקבלו כתוצאה מביצוע העבודות, אשר כאמור הושגו הודות לתשלומי השוחד, נכנסו לחשבונות החברה - מהם נמשכו משכורות לעורר ולמנהלים המבצעים בצוותא.

הרכוש נושא הערר עניינו בתפיסה רישומית של קרקע ודירה. כן תפוס רכב, כאשר הרכב הושב תמורת הפקדה בסך של כ - 10,000 ₪, וכן תפוסים 20% (כמידת שותפותו של העורר בחברה) מתוך כספי חשבון הבנק של החברה - דהיינו סך של 62,000 ₪.

הסנגור המלומד טען טענות עובדתיות ומשפטיות רבות, הן בבית משפט קמא, הן לפניי, ותמציתן: לא התמלא אף לא אחד מהיסודות של מסלולי התפיסה הקבועים בחקיקה (דהיינו, תפיסה לפי חוק הלבנת הון + פקודת הסמים, לעומת תפיסה לפי חוק הלבנת הון + פסד"פ); עסקינן בהארכה של צו שאינו חוקי במקורו (כשהפנה לפקודת הסמים המסוכנים); מבחינה עובדתית לא נערכה הבחנה בין העורר לחברת "יורו ברידג'", ולא התחשבו בתפיסת נכסיה; לא נעשתה בדיקה דקדקנית לגבי הכספים התפוסים; המדינה לא בחרה במסלול ההולם את נסיבות העניין; בית משפט קמא לא ערך איזון אינטרסים ראוי אל מול הזכות לקניין של העורר; כמו כן, חלק הוא עובדתית על קיומו של חשד סביר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערר להידחות ולא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא. יאמר כי בית משפט קמא קבע בהחלטה ברורה ומפורטת את כל הנתונים הרלבנטיים, שקל את כל האינטרסים שהובאו לפתחו, והגיע לתוצאה מאוזנת
וראויה - כאשר יאמר כי מדובר במותב אשר מלווה את הפרשה משלביה הראשונים.

ראשית יאמר כי אני מאשרת את קביעת בית משפט קמא לפיה לצורך השלב המקדמי בו אנו מצויים של טרם הגשת כתב האישום, מתקיים חשד סביר ואף מעבר לכך לביצוע עבירות של שוחד והלבנת הון, כאלה המקימות עילה לחילוט עתידי.

בית משפט קמא קבע זאת על בסיס עיון בחומר אליו הפנה, לרבות הדו"ח הסודי והודעות העורר עצמו, בהן גם אני עיינתי. מגרסת העורר עצמו עולה כי ביצע את העבירות בצוותא עם המנהלים האחרים, ובימ"ש קמא התייחס לכך כי הדברים נכונים גם אם שולמה לו משכורת חודשית בהיקפים נמוכים מהכספים האסורים שהתקבלו כתוצאה מביצוע העבירות.

באשר לטענה נוספת שהעלה הסנגור המלומד לגבי הצורך ב"חישוב דקדקני" של הכספים בשלב זה של החקירה, הרי שצדק בית משפט קמא משקבע כי אף אם הכספים הנגועים הוכנסו לחשבון החברה יחד עם כספים חוקיים, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה ניתן להורות על חילוט של רכוש בשווי כספי העבירה שהתקבלו ועל פי הראיות שהוצגו בתיק החקירה התקבלו כספים רבים העולים על שווי הכספים שנתפסו אצל המשיב, והעולים על שווי נכסי המשיב (כאשר הסכומים עלו היום בבירור בדיון).

קביעה זו מובילה להתייחסות לטענה נוספת של הסנגור לעניין אי קיום אחד מתנאי מסלולי התפיסה. לעניין זה אומר כי בצדק קבע בית משפט קמא, תוך שהפנה לפסיקה רלבנטית (בעמ' 12 להחלטתו) כי המדינה מוסמכת לנקוט בדרך בה נקטה, דהיינו הגשת בקשה לתפיסת נכסים ולהקפאת חשבונות בנק בדרך משולבת על פי פקודת סדר הדין הפלילי, בשילוב עם סעיפים 21 ו - 26 לחוק איסור הלבנת הון. כשעסקינן במסלול תפיסה זה לא נפל כל פגם במהלכי המדינה או בהחלטת בית משפט קמא.

הסנגור העלה טענה נוספת בדבר מידתיות התפיסה. כפי שקבע בית משפט קמא, בצדק, הרי שבענייננו מידת הפגיעה בזכותו הקניינית של העורר אינה עולה על הנדרש. הרכב הוחזר לו לשימושו (כאשר תמורתו הוא נדרש להפקיד פיקדון של 10,000 ₪); נכסי המקרקעין תפוסים ברישום בלבד, כשלא עלתה טענה מצדו בדבר כוונה לעשות בזמן הקרוב עסקת מקרקעין כלשהי באותם נכסים; סכום הכסף שנתפס בחשבון הבנק של החברה עומד על 62,000 ₪, אשר מהווה סכום יחסי המתחשב בהיקף המניות אותן מחזיק העורר בחברה. יאמר כי לעיוני הוגש נדבך נוסף הרלבנטי לשאלת המידתיות הנוגע לסך שווי הנכסים התפוסים למנהלים הנוספים, נדבך המבסס ביתר שאת את החלטת בית משפט קמא.

לכל אלו יש להוסיף כי שמעתי מפי עו"ד גולדשטיין אודות התקדמות החקירה ופעילות הפרקליטות, כאשר נראה כי מהלכי המדינה בכל הקשור לפרשה זו מתנהלים בקצב סביר.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני מורה בזאת על דחיית הערר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב סיוון תשע"ו, 28/06/2016 במעמד הנוכחים.