בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד הדיון שהתקיים ב- 25.10.16.

המבקש לא התייצב לדיון שנקבע בהתנגדות שהגיש וניתן פסק דין הדוחה את ההתנגדות בהיעדר התייצבות.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין ושטח בו את טענותיו לגבי היעדרותו מהדיון. לטענת המבקש לא קיבל את ההזמנה לדיון ובשל המרחק הפיזי וקוצר הזמנים לא הספיק להתייצב.

ב"כ המשיבה הגיש תגובתו וטען כי המבקש קיבל את ההזמנה לדיון כדין, אך המבקש בחר שלא להתייצב מסיבותיו הוא.

עוד הוסיף ב"כ המשיבה כי המבקש לא התייחס בבקשתו לעניין סיכויי הגנתו, ומשכך יש לדחות את הבקשה.

מעיון בנתוני התיק עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובת אותה מסר המבקש בהתנגדותו, אך חזר כ"לא נדרש".

גם תגובתו של ב"כ המשיב לבקשה לביטול פסק דין שנשלחה בדואר לכתובת המבקש חזרה כ"לא נדרש" והתגובה נותרה ללא מענה.

האמור לעיל מעיד על התנהלותו של המבקש שאינו דורש את הדואר הנשלח אליו באופן קבוע כך שאין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

מעיון בהתנגדות שהגיש המבקש ממילא עולה כי עילת ההגנה שבפיו קלושה היא מאחר וטענותיו סתמיות ואינן מפורטת דיין. אין די באמירה סתמית כי אינו חתום על השיק מבלי לפרט עובדות נוספות כגון כיצד שקים מחשבונו של המבקש הגיעו לידיה של המשיבה. יצוין כי המבקש טוען טענות כלליות כגון שאינו חתום על השיקים כערב למרות שאין כל ערבות נטענת על פני השקים נשוא התביעה.

לכן הנני להותיר את פסק הדין על כנו ולחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה זו בסך 1,000 ₪.

הסכום הנ"ל יחולט לידי ב"כ המשיב מהפיקדון המופקד בקופת ביהמ"ש.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.