לאחר עיון, דין הבקשה למתן פטור מתשלום האגרה להידחות.

לא שוכנעתי כי המבקש נעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, הן מתוך האסמכתאות (לרבות קיומם של כספים צבורים) ומנימוקי המשיבה, המקובלים עליי.

כידוע, נטל ההוכחה בדבר העדר היכולת הכלכלית רובץ על כתפי מבקש הפטור, ואולם אין הבקשה מבססת טענת חוסר יכולת לשלם את אגרת המשפט.

ר' האמור ברע"א 4126/01 שולמית לפיד נ' עזרא לפיד (ניתנה ביום 3.10.01, לא פורסמה).

המבקש אינו מציג בפני בית המשפט תשתית ראייתית אשר תצדיק היעתרות לבקשה, לא מוצגים נתונים קונקרטיים בדבר כספים צבורים וזכויות דוגמת קופות גמל וביטוחים, ואף לא תדפיסי כרטיסי חיוב, שכעולה מנספחי הבקשה משמשים את המבקש חרף טענתו להעדרם.

המבקש אינו מספק כל הסבר באשר להיותו מיוצג ע"י עו"ד, כיצד זה ממומן שכר טרחתו, שעה שמצבו הכלכלי קשה כנטען.

לעניין החובה המוטלת על המבקש לפרט ולהבהיר כיצד מממן הוא את ייצוגו המשפטי, משמיוצג הוא ע"י עו"ד, ר' האמור בבג"צ 2036/04 וסילי נ' משרד הפנים (ניתנה ביום 29.2.04, לא פורסמה).

המבקש אף אינו מתייחס כלל לחובתו לפעול לגיוס האגרה, בין אם בדרך של פנייה לסביבתו הקרובה, משפחה או ידידים, או בדרך של נטילת הלוואה מבנק או מכל גורם אחר, שעה שהינו בעליו של נכס מקרקעין.

לא הוכח אפוא כי המבקש מיצה את כל האפשרויות הכלכליות האחרות וכי הפניה לקופה הציבורית הינה המפלט האחרון שנותר לו.

ר' האמור בעניין זה בבש"א 6109/94 אופנהיים נ' שכטר (ניתנה ביום 30.1.05, לא פורסמה).

במכלול כל האמור, ומשלא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת, הבקשה נדחית.

שאלת ההוצאות תוכרע בסיום ההליך.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ו, 16 יולי 2016, בהעדר הצדדים.