15 פברואר 2017

בפניי ערעור על החלטת ועדת ערר לעניין מצב תפקודי מיום 30.3.2016 אשר קבעה כי המערערת אינה תלויה במידה רבה בזולת בביצוע רוב פעולות היומיום וכן אינה זקוקה להשגחה (להלן: "הוועדה").

עיקרי העובדות

1. המערערת, ילידת 1935, סובלת ממספר ליקויים רפואיים. למערערת שולמה קצבת סיעוד משנת 2013 בהיקף של 9.75 שעות שבועיות. ביום 18.2.2016 הגישה המערערת בקשה לבדיקה מחדש.
2. בהערכת תלות שבוצעה ביום 24.2.2016 נקבע כי המערערת אינה תלויה במידה רבה בזולת בביצוע פעולות היומיום וכן אינה זקוקה להשגחה. לאור זאת, פקיד התביעות דחה את התביעה והופסקה הגמלה החל מיום 1.4.2016. על החלטה זו הוגש ערר.
3. בתה של המערערת התייצבה בפני הוועדה והעלתה את התלונות הבאות:

"אמא גרה בדירה בת"א עם אבא שחולה סרטן אך הוא יחסית מתפקד.

היא עברה ניתוח שבו בוצעה רשלנות והיתה זקוקה לעוד ניתוח.

אמא זקוקה לעזרה ברחצה היא נכנסת למקלחון יושבת על כיסא יש מאחזים היא יכלה לשטוף פנים וידיים זקוקה לעזרה בחפיפה כי היא לא יציבה היא לא מגיעה לרגליים כי היא מכופפת. מתלבשת בעזרת המטפלת אני לא יודעת בדיוק במה היא עוזרת לה אני יודעת שמאד קשה לה להתכופף. אוכלת בכוחות עצמה היא מחממת מזון אם אין אף אחד לידה. היא התביישה להגיד שבורח לה שתן היא משתמשת בפדים במהלך יום היא מחליפה אותם בעצמה.

היא מבולבלת היא יכולה לדבר איתי ולשכוח מיד על מה דיברנו לא זוכרת איזה יום יוצאת לרחוב ומתבלבלת איפה היא נמצאת לא תמיד יודעת איזה יום היום היא נמצאת בתוך הבית כמעט לא יוצאת".

1. בסעיף ניידות בתוך הבית קבעה הוועדה, כי המערערת "עצמאית" שכן "...עפ"י דו"ח מעריכה הקשישה קמה ומתיישבת לבד קמה לעמידה תוך תמיכה במקל הליכה מתהלכת עם מקל הליכה יציבה ללא מאמץ התיישבה בכוחות עצמה".
2. בסעיף ניידות - נפילות ציינה הוועדה "לא דווח על נפילות ב- 3 חד' אחרונים".
3. בסעיף הלבשה קבעה הוועדה, כי המערערת "עצמאית" והסבירה, כי "מדווחת שמתלבשת לבד עפ"י ה"ת תנועות ידיה חופשיות הדגימה הורדה וגריבת גרביים ".
4. בסעיף רחצה קבעה הוועדה כי המערערת "זקוקה לסיוע מועט " שכן "רוחצת פנים וידיים לבד מתקלחת בישיבה על כסא פלסטיק חופפת ראש לבד נעזרת בבעלה לרחצת גב זקוקה להשגחה מחשש לנפילה".
5. בסעיף אכילה ושתייה קבעה הוועדה, כי המערערת "עצמאית" ומנמקת כי "אוכלת שותה בכוחות עצמה גם הבת מדווחת שמסוגלת לחמם בעצמה מנת מזון ".
6. בסעיף הפרשות קבעה הוועדה כי המערערת "עצמאית" ומסבירה כי "שולטת על שני הסוגרים עצמאית בניידות ביום ובלילה הלבשה והיגיינה אישית בשירותים עפ"י דיווח הבת סובלת מבריחת שתן משתמשת בפדים ומחליפה לבד".
7. בסעיף השגחה קבעה הוועדה, כי המערערת אינה זקוקה להשגחה שכן "קיימת ירידה בזיכרון וחשש למחלת אלצהיימר לא הוצג אבחון מפורט ולא דווח על אירועים חריגים המסכנים אותה".
8. לאור האמור קבעה הוועדה כי היא דוחה הוועדה את הערר. מכאן הערעור שלפניי.

עיקר טענות הצדדים

טענות המערערת

1. החלטת הוועדה ניתנה ללא בדיקת המערערת.
2. לא היו בפני הוועדה ממצאים שהעידו על שיפור שחל במצב המערערת.
3. הוועדה התעלמה מליקוייה של המערערת בתחום האורתופדי.
4. היה על הוועדה להעניק ניקוד בסעיף ניידות, שכן המערערת מתניידת בעזרת מקל.
5. הוועדה לא נימקה החלטתה בסעיף רחצה.
6. הוועדה התעלמה מתלונות הבת בסעיף הלבשה.
7. הוועדה טעתה בקביעה כי המערערת עצמאית בטיפול בהפרשות למרות שהבת התלוננה על בריחת שתן.
8. הוועדה קבעה שהמערערת אינה זקוקה להשגחה הגם שהוצג מסמך רפואי בו צוין חשד לאלצהיימר והבת התלוננה על ירידה בזיכרון.

טענות המשיב

1. המערערת לא הצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
2. הוועדה נסמכה על ממצאי הערכת התלות.
3. הוועדה האזינה לתלונות הבת והתייחסה אליהן.

דיון והכרעה

1. סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע כי הוראות סעיף 213 לחוק יחולו לגבי החלטות של הוועדה לעררים לעניין סיעוד. על פי סעיף 213 לחוק בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים שירותים מיוחדים, בשאלות משפטיות בלבד.
2. סעיף 223 לחוק מגדיר "פעולות יום יום" כ"לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית".
3. סעיף 224(א) לחוק קובע, כי מבוטח שכתוצאה מליקוי הופך להיות תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום -יום, או הזקוק להשגחה, יהא זכאי לגמלת סיעוד.
4. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי לכך.
5. השגות המערערת כנגד החלטת הוועדה אינן מעלות טעות משפטית, הואיל והחלטת הוועדה נסמכת על ממצאי הערכת התלות והתרשמות הבודקת מהתנהלות המערערת בעת הבדיקה. אין מקום לטעון כנגד העובדה כי הוועדה לא בדקה את המערערת, שעה שהמערערת היא שבחרה שלא להתייצב לוועדה. בכך למעשה הביעה המערערת דעתה כי היא מסכימה לכך כי ההחלטה תינתן על יסוד הערכת התלות, המסמכים הרפואיים והתלונות שנטענו על ידי הבת במסגרת הוועדה.
6. בניגוד לטענת המערערת, בקביעת הוועדה קיימת התייחסות גם לתלונות הבת ובכל פריט ציינה הוועדה את תמצית ההנמקה לפיה נקבעה מידת התלות. מדובר בהנמקה תמציתית אך עניינית, המאפשרת לעמוד אחר הלך מחשבתה של הוועדה בקביעת מידת התלות. די בכך על מנת לקבוע כי לא נפלה בהחלטה טעות משפטית.
7. אין בידי לקבל את טענת המערערת לעניין ההחלטה בסעיף הניידות. העובדה, כי המערערת מתניידת בעזרת מקל אין משמעותה כי היא אינה עצמאית בניידות ולא נטען על ידי הבת שהמערערת זקוקה לעזרת הזולת בניידות. כמו כן, אין מקום להתערב בקביעת הוועדה בסעיף רחצה, שכן נקבע שהמערערת זקוקה לסיוע מועט. בהקשר זה קיבלה הוועדה את טיעוניה של הבת ונימקה קביעתה.
8. אשר לטענות המערערת כנגד קביעת הוועדה בסעיף הפרשות, אין בידי לקבלן. העובדה, כי המערערת סובלת מבריחת שתן אינה כשלעצמה מזכה בניקוד. השאלה הנה, האם מסוגלת היא לטפל בעצמה בתחום ההיגיינה האישית. לפי קביעת הוועדה המערערת עצמאית בניידות, הלבשה והיגיינה. מכאן ברורה המסקנה כי היא מסוגלת לטפל בעצמה גם במצב של בריחת שתן. מסקנה זו מתיישבת גם עם דברי הבת שמסרה כי המערערת מחליפה בעצמה פדים . מובנת אפוא לחלוטין החלטת הוועדה כאשר קבעה כי המערערת עצמאית בסעיף זה ולא נפלה טעות משפטית בקביעתה.
9. כמו כן אין בידי לקבל את הטענה לפיה טעתה הוועדה בקביעה שהמערערת אינה זקוקה להשגחה. אמנם נטען כי המערערת סובלת מבעיית זיכרון אך לא נטען כי היא זקוקה להשגחה ועלולה לסכן את עצמו או את סביבתה. זאת ועוד, לפי אבחון גריאטרי מיום 6.7.2017 (ד"ר בן יצחק) המערערת מתמצאת בזמן במקום ובפרטים אישיים. בנוסף, לפי מכתב רפואי מיום 13.7.2016 המערערת מתמצאת בזמן במקום ובסיטואציה, מודעת למצבה ויודעת לזהות מצבי סיכון. הוועדה נתנה דעתה לחשד לאלצהיימר אך ציינה בהקשר זה כי " ... לא הוצג אבחון מפורט ולא דווח על אירועים חריגים המסכנים אותה". קביעת הוועדה בסוגיה זו מנומקת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. אין טעם משפטי להתערב בקביעה לאור העולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב הערעור.
10. אשר לעובדה כי בעבר נקבעה זכאות, עניין זה כשלעצמו אינו טעם להשבת העניין לוועדה. האמור נכון מכוח קל וחומר כאשר בהערכת התלות צוין כי ההחלטה שונה מהחלטה קודמת, שכן חל שיפור ניכר במצבה התפקודי של המערערת. בעניין בלך אשר אוזכר בטיעוני המשיב, נקבע כי העובדה שבעבר הוכר המבקש כזכאי לגמלת סיעוד אין בה לאיין את תוצאות הערכת התלות העדכנית ואת סמכות הוועדה להסתמך עליהן. עוד נקבע כי העובדה שבעבר אושר תשלום קצבה אינה מלמדת על טעות משפטית בהחלטה (בר"ע (ארצי) 22548-07-13‏, ‏פטר בלך נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/2/14).
11. סיכומו של דבר, מצאתי כי החלטת הוועדה נסמכה על ממצאי הערכת התלות המפורטת ולא הוצגו מסמכים המלמדים שיש מקום לקבוע ניקוד שונה. משלא נפל כל פגם משפטי בעבודת הוועדה, דין הערעור להידחות.
12. כמקובל בהליכים מתחום הביטוח הסוציאלי - אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ז, (15 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.