1. במסגרת התביעה שלפניי מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים על סך של 33,000 ₪ בשל אי התאמת בניין המועצה המקומית והחנייה במקום לאנשים עם מוגבלות דוגמת התובע, תוך הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק"). בעקבות מחדליה של הנתבעת, התובע, שהינו אדם עם מוגבלות המסתייע לצורך הליכה בקביים, סובל עם הגעתו למבנה המועצה לצורך קבלת שירותים בשל העדר חניה המיועדת לאנשים עם מוגבלות בסמוך לכניסה למבנה, ומתקשה לעלות במדרגות ו/או לרדת במדרגות על מנת שיוכל לגשת לקבלת שירותים במחלקות השונות של הנתבעת.

2. במסגרת כתב הגנתה, הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה טורדנית, קנטרנית ונעדרת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי, סכום התביעה מופרז ומופרך, והתובע לא הוכיח את טיעוניו ולא צירף תמונות מתאימות או חוות דעת מתאימה התומכת בטיעוניו.

3. הנתבעת טענה כי בית משפט זה נעדר הסמכות העניינית לדון בתובענה, וכי תחום ההנגשה ברשויות מקומיות הנו תחום מורכב ומסובך שחלים עליו הוראות חוק ותקנות רבות, "לרבות תקנים ישראליים" ומשכך, אין מקום לדון בשאלה זו בבית המשפט לתביעות קטנות, אלא בפני בית המשפט המוסמך שהוא בית המשפט לעניינים מנהליים.

4. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי עניין הנגישות והחנייה הוסדר ואין צורך בביצוע עבודות נוספות. רחבת המועצה נמצאת במרחק קצר מהכניסה כך שחנייה בכל מקום בחצר המבנה לא תגרום למבקריו כל טרחה להגיע למשרדיה, גם אם המדובר במבקר עם מוגבלות פיזית.

5. בתאריך 11.1.17 התקיים בפניי דיון אשר במהלכו שמעתי את טענות הצדדים. נציג הנתבעת, מר סלימאן אבו חלא – מהנדס המועצה, אישר בפניי כי מבנה המועצה הנוכחי איננו מותאם לגישת אנשים עם מוגבלות וכי המבנה הוא ללא מעלית, וללא חנייה מיוחדת לנכים.

6. נציג הנתבעת טען כי המועצה המקומית פועלת לצורך הנגשת מבנים שונים ובשלב זה בוצעה הנגשה של בית העם. המועצה קיבלה תקציב בלתי רגיל בסך של 330,000 ₪ לצורך הנגשת בתי ספר שונים, וסכום דומה להנגשת המתנ"ס ותקציב נוסף של 340,000 ₪ מטעם משרד התחבורה לצורך התאמת הכבישים וסימון חניות לנכים.

7. נציג הנתבעת טען כי קיימת "תוכנית" להקמת מבנה חדש למועצה המקומית אשר יעמוד בכל דרישות החוק הרלבנטיות. לאור זאת, ובמטרה לחסוך כספי ציבור, המועצה אינה מתכוונת להשקיע בהתאמת המבנה הנוכחי. לגרסתו, נציגי המועצה נותנים שירות לכל הבא לפתחה, וראש המועצה יורד במדרגות לפתח המבנה ככל שהדבר נדרש למתן שירות לציבור. לא הוצגו בפניי מסמכים המאשרים טענות הנתבעת באשר לכוונתה העתידית להקים מבנה מותאם ומה לוחות הזמנים להקמתו.

8. נציג המועצה טען כי טיעוניו הובאו בפני התובע אשר הקדים פנייה למועצה טרם הגשת התביעה. בסיום דבריו ביקש נציג הנתבעת כי בית המשפט יורה על סילוק התובענה על הסף בשל העדר סמכות עניינית, וטען כי המקום הראוי לשמיעת טענות התובע הוא בית המשפט לעניינים מנהליים.

דיון והכרעה:

9. אתייחס תחילה לטענת הנתבעת לפיה בית המשפט נעדר הסמכות העניינית לדון בתביעה. כתב התביעה איננו מנוסח בצורה ברורה, אך לאור מהות ההליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות, והעובדה כי הצדדים אינם מיוצגים על ידי עורכי דין, איננו רואה מקום לזקוף את אופן ניסוח התביעה לרעתו של התובע.

10. התובע הסביר לבית המשפט במעמד הדיון אשר התקיים בפניי ביום 11.1.17 מה הסעד המבוקש בתביעה - פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע בשל התנהלות הנתבעת, אי הנגשת מקום ציבורי, והעדר יכולתו לקבל שירותים מאת המועצה.

11. על פי הוראות סעיף 60 לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984, בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בתביעה של יחיד לתשלום סכום שאינו עולה על 33,400 שקלים חדשים. התובע איננו תוקף החלטה של הרשות, או העדרה, על פי הוראות התוספת הראשונה לחוק ובכלל זה סעיף 22 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס - 2000.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי המדובר בעניין עובדתי או משפטי מסובך המחייב העברת הדיון לבית המשפט השלום או לכל בית משפט אחר. אשר על כן, טענת הנתבעת בעניין העדר סמכות עניינית נדחית.

12. ביוני 2012 נכנסו לתוקף התקנות המחייבות התאמת בניינים ציבוריים קיימים לאנשים עם מוגבלויות – תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים) התשע"ב – 2011 (להלן: "התקנות"). לפי הוראות תקנות אלו, יש לאפשר לאנשים עם מוגבלות לקבל שירות באופן שוויוני, מכובד ועצמאי, בכל בניין קיים אשר ניתן בו שירות לציבור.

13. אין מחלוקת בין הצדדים כי מבנה המועצה הוא מבנה ציבורי קיים שמספק שירות לציבור ואין מחלוקת כי חלה חובה על הרשות לפעול להתאמתו לאנשים עם מוגבלות על פי דרישת התקנות. אין מחלקות בין הצדדים כי התובע מוגדר כאדם מוגבל שזכאי לשירות מאת הנתבעת ובהתאם הוראות סימן ג2 לחוק חלות בעניינינו.

14. לסיום - אין מחלוקת כי הנתבעת לא ביצעה את ההתאמות הנדרשות על פי הוראות התקנות במועדים שנקבעו, יהיו סיבותיה באשר יהיו. במאמר מוסגרת אציין כי הקמת מבנה חדש , במועד בלתי ידוע, איננו עילה להתחמקות מביצוע הוראות שנקבעו בחוק והתקנות. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר עניינינו ברשות מקומית אשר מקבלת תקציבים לצורך ביצוע ההתאמות – כפי שהבהירה בדיון בפניי.

15. עיון בתמונות אשר הוגשו על ידי התובע וסומנו ת/1 מעלה בבירור כי אין סימון לחנייה מתאימה לאנשים עם מוגבלות בסמוך לכניסה למבנה המועצה, כמו כן, גישה למשרדי העירייה מחייבים עלייה או ירידה במדרגות, דבר אשר יקשה רבות על אדם עם מוגבלות לגשת למשרדים אלה, ואף ימנע ממנו גישה מתאימה ככל שמדבור באדם המסתייע בכיסא גלגלים.

הצהרת נציג המועצה בפניי כי ראש המועצה נכון לסייע לתושבי המקום ולרדת במדרגות על מנת לספק שירות לבאי המועצה ככל שהם בעלי מוגבלות מדגישה את זלזול המועצה בהוראות החוק, במיוחד כאשר היא מצהירה, בריש גלי, כי אין בכוונתה לציית להוראות החוק ולפעול להנגשת המבנה במועד קרוב.

14. הזכות לשוויון של אדם עם מוגבלות בכל תחומי החיים, השמירה על זכותו לאוטונומיה, והצורך ליצור עבורו חיים איכותיים המעודדים עצמאות בקהילה , הם ערכים שיש לאמץ ולכבד. במקרה דן, על הרשות המקומית, כפי שעל כל רשות מרשויות המדינה, לאמץ ולפעול על פי הוראות החוק והתקנות לצורך הכשרת התנאים הנדרשים והטמעת הערכים הנ"ל.

בעניין זה, אפנה לפסק דינה של כב' השו' אטיאס בת"א (קריות) 25413-03-10 אמה של פלונית (קטינה) ואח' נגד עיריית שפרעם ואח' ( ניתן ביום 21.9.11) הכולל סקירה רחבה של הפסיקה שקדמה והובילה לחקיקת החוק ואחריות רשות מקומית/עירייה להנגשת מבנה ציבור. כמו כן, אפנה לדברים שנאמרו בת"א(חיפה) 29326-05-14 דניאלה יקירה נ' עיריית קריית אתא (29.3.15).

15. אשר על כן - ולאור הודעת המועצה כי אין בכוונתה לפעול להנגשת המבנה לאנשים עם מוגבלויות במועד סביר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 10,000 ₪ - סכום אשר כולל הוצאות משפט והחזר אגרה.

16. הסכום הנ"ל ישולם לתובע תוך 30 ימים מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ז, 08 מאי 2017, בהעדר הצדדים.