בפניי בקשה להחרגת חובה של הנושה קרנית. לאחר דיון בתיק במסגרת בחינת תכנית פירעון בעניינו של החייב, טענה הנושה שהתייצבה לדיון כי יש להחריג את חובה. קבעתי כי על הנושה להגיש בקשה מתאימה וכך נעשה. הצדדים כולם הגישו תגובות. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע למתווה מוסכם במסגרת תכנית פירעון שתבטא איזון בין טענות הצדדים במחלוקת שבפניי אין מנוס ממתן החלטה.

טענות הנושה:

1. הנושה טוענת כי יש להורות על החרגת החוב לאור הוראות סעיף 69(א) (2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ-1980 (להלן: "הפקודה ו/או פקודת פשיטת הרגל"). לעמדתה, החייב נהג בכלי רכב ללא רישיון וללא ביטוח והיה מעורב בתאונת דרכים בה נפגעו נוסעות בכלי הרכב.
2. הנושה טוענת, כי החייב אילץ אותה לנהל הליך ארוך ומורכב שבסיומו ניתן פס"ד שהכריע באופן פוזיטיבי במחלוקת, במסגרת תיק אזרחי 50847-10-10, ביום 16.11.15. זמן קצר לאחר מכן הגיש החייב את הבקשה לפשיטת רגל בשל ובעיקר לאור חיובו בפסק הדין.
3. הנושה טוענת כי התנהלות החייב חסרת תום לב, בין היתר לאור העובדה כי נהג בכלי הרכב ללא ביטוח וללא רישיון, וזאת לאחר שחמישה חודשים בלבד טרם התאונה נתפס נוהג ללא רישיון, וכי בגין העבירות של נהיגה ללא רישיון הוגשו נגד החייב שני כתבי אישום והחייב הורשע.
4. הנושה טוענת כי בנסיבות העניין התנהלות החייב מהווה התנהלות פלילית, וכי עיקר חובותיו נוצרו בשל התנהלות חמורה זו. החייב מיהר לנקוט בהליכי פש"ר לאחר שנקבע כי הוא זה שנהג בכלי הרכב ומבלי שמיצה את האפשרויות להסדרת חובו כלפי הנושה.
5. גם בהליך החייב לא נהג בתום לב והראייה היא שהמנהל המיוחד עתר בבקשה לביטולו של ההליך עקב מחדלי החייב.

טענות החייב:

1. החייב טען כי התביעה מושא החוב לנושה הוכרעה כבר בשנת 2018 על ידי המנהל המיוחד ומאז הנושה לא פעלה ולא עשתה מאומה. רק כאשר החייב עמד בפני קביעת תוכנית פירעון בענייננו, ולאחר שחלף המועד לכך, העלתה הנושה את טענותיה. שיהוי זה מצדיק את דחיית טענות הנושה.
2. החייב טוען כי רק במקרים יוצאי דופן יוחרג חוב שנוצר בשל תאונת דרכים, וזאת כשמדובר בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות וכד' מה שאין כך בענייננו. לטענת החייב אין המדובר במקרה קיצוני מבחינה מוסרית.
3. החייב טוען כי בהליך הפלילי זוכה מחמת הספק ואין כל קביעה פלילית כי נהג ללא רישיון ו/או ללא ביטוח. עוד נטען כי פסק הדין אליו הפנתה הנושה עוסק במקרה שבו חייב הורשע בדין בגרימת מוות ברשלנות עת נהג ללא ביטוח. החייב טוען כי נהיגה ללא רישיון אינה פעולה במרמה.

1. החייב טוען כי המנהל המיוחד מצטרף לעמדתו וסבור שיש לקחת בחשבון את הנסיבות במסגרת קביעת תכנית הפירעון ואולם אין להחריג את החוב המדובר.
2. החייב טוען כי הוא אב לשלושה ילדים קטינים הסמוכים לשולחנו ויש להתחשב במצבו המשפחתי.
3. החייב הודיע כי הוא מבקש להגדיל את תכנית הפירעון לסכום של 120,000 ₪ שיש בה כדי לאזן את טענות הנושה לגופו של עניין.

עמדת הנאמן:

1. לעמדת הנאמן המדובר בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2009, עת נהג החייב ללא רישיון וללא ביטוח בר תוקף.
2. הנאמן סבור כי לנוכח השתהות הנושה מהגשת בקשתה להחרגת החוב, ולאור העובדה כי המדובר בתאונת דרכים שאירעה בשל שימוש בכלי הרכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, ולאור העובדה כי הנושה פתחה בהליכים אך לא הצליחה לגבות את החוב מהחייב, כל אלה מובילים את הנאמן למסקנה כי דין בקשת הנושה להידחות.

עמדת הכנ"ר:

1. הכנ"ר סבור שי טעם לפגם בהתנהלות החייב ומשכך יש מקום לקבוע תכנית פירעון שתשקלל את הנהלות החייב, חוסר תום ליבו ואת השתהות הנושה בהגשת הבקשה להחרגת החוב.

דיון:

1. סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי:

"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;".

16. "הליך פשיטת הרגל נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות: האחת – להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה. תכלית זו נועדה לקדם את הגשמת זכות הקנין הנתונה לנושים, המוכרת כזכות-על חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השניה – להניח לחייב תם לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו. תכלית זו מקדמת את ההכרה בזכותו הבסיסית של החייב לכבוד אנושי, המוכרת אף היא בחוק היסוד (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 1397 (2003) (להלן – עניין בנבנישתי); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי, פ"ד כב(1) 23 (1968); רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004) (להלן – פרשת גרינברג)).

בין שתי התכליות האמורות שביסוד הליך פשיטת הרגל קיים מתח פנימי מובנה: התכלית הראשונה, שמעייניה מופנים להעשרת קופת פשיטת הרגל כדי למצות את יכולת הפרעון של החובות לתועלת הנושים, אינה מתיישבת בהכרח עם התכלית השניה, החותרת לשחרר את החייב מעולם של חובות שאין בכוחו לפרוע. ואכן, מתן הפטר לחייב אינו מתיישב על נקלה עם קידום זכות הקנין של הנושים במיצוי אפשרויות הגבייה מהחייב (ענין בנבנישתי, עמ' 204; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 164, 166 (1977)). בהחלטה שיפוטית הנוגעת לצו הכרזה של פשיטת רגל, ובמתן צו הפטר מהליכים אלה, נדרש, אפוא, איזון בין שתי המגמות הבסיסיות האמורות, וביישוב ראוי ביניהן, לעיתים תוך ויתור הדדי על הגשמה מלאה של כל אחת מהן. ))". (ראה פסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין עא 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי [פורסם במאגרים, 9.08.09 מול סעיפים 16-17]).

1. "אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 24 (מהדורה שניה, 2000) (להלן – לוין וגרוניס); ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55 (1994". (ראה דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין פיגון הנ"ל מול סעיף 18).
2. "החרגת חוב מן ההפטר בגין מרמה אינה עניין של מה בכך ואינה מעשה של יום ביומו בהליך הפש"ר. זהו החריג לכלל. על פניו, החרגת חובות מן ההפטר יוצרת חוסר שוויון לכאורה (ולכאורה בלבד) בין הנושים, שעה שעל הנושים להסתפק בדיבידנד שהתקבל בהליך הפש"ר, בעוד שהנושה שחובו הוחרג רשאי לנקוט הליכים לגביית מלוא החוב בתום הליך הפש"ר. כמו כן, תוצאתה האפשרית של ההחרגה היא, כי למרות ההפטר, לא יהיה בידי החייב לפתוח דף חדש בחייו. זאת, בניגוד למטרות ההליך. אלא שההתנגשות היא לכאורית בלבד, שכן במקרה שנמצא כי החוב נוצר "במרמה שפושט הרגל היה שותף לה" כלשון הפקודה, שיקולים של תום לב החייב, אינטרס הציבור ומדיניות משפטית ראויה, מצדיקים החרגתו של החוב מן ההפטר. אך, כאמור וכעולה מהוראות הפקודה, החרגת חובות מן ההפטר שניתן לחייב היא החריג לכלל שלפיו, חל ההפטר ביחס לכלל חובות החייב; ויש להקפיד ולבחון שאמנם התקיימו התנאים שנקבעו בפקודה להחרגת חוב כזה או אחר מההפטר." (ראה דברי חברתי כבוד השופטת בלכר בעניין פש"ר 3203/09 (ת"א) 3203-09 יפעת דיין נ' אבי חן (הנושה) [פורסם במאגרים, 5.11.17]).
3. הנושה הפנתה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין פלונית נגד יפים שיכמן ואחרים [פורסם במאגרים, 11.1.15], "ראה דברי ביהמ"ש מול סעיף כד') שם נקבע בין היתר, כי "כשהמדובר בחוב שנוצר במרמה, אין לשלול מהחייב את האפשרות לנהל הליך פש"ר תוך שביהמ"ש העליון מבהיר את השיקולים שעל ביהמ"ש לקחת בחשבון בעת מתן ההפטר לחייב, כגון מהות המעשה שנעשה בגינו נוצר החוב, חלוף הזמן, החרטה של החייב, התנהלותו בהליך, וזכות הנושה לעתור להחרגת חובו. האיזון שביהמ"ש עורך בנושא זה הינו מתן אפשרות לחייב להימצא בהליכי פש"ר תוך הפטרתו מחובותיו, והחרגת החוב הנגוע בחוסר תום לב מההפטר.". דברים דומים קובע ביהמ"ש בעניין עא 3376/11 שרגא רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם במאגרים, 6.10..13], שם קובע ביהמ"ש כי את האיזון הראוי יש לבצע בתוך גבולות הליך הפש"ר תוך הגדלת ההחזר בהתאמה למיצוי השתכרותו של החייב".
4. כבוד סגן הנשיא, השופט ברנר סבור כי הוראות סעיף 69(א)(2) לפקודה קובעות החרגת חוב שנוצר במרמה מבלי שיהיה לביהמ"ש כל שיקול דעת בעניין (ראה פשר (ת"א) 10656-05-10 רון סבו נ' עו"ד רון שחר, המנהל המיוחד לנכסי החייב [פורסם במאגרים, 22/03/16]). כמו כן, "... המחוקק קבע כי קיימים סוגים מיוחדים של חובות, שאין מקום להסיגם מפני הרצון לאפשר לחייב להיפטר מחובותיו. מקרים אלה מנויים כאמור בסעיף 69(א) לפקודה. מדובר בחוב מזונות לפי פסק-דין (אלא אם בית המשפט כלל אותו במפורש בהפטר), בחוב שהושג במרמה, בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, ובחוב המגיע למדינה בשל קנס. המשותף לכל אותם סוגי חובות הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים מובהקים המצדיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר בפשיטת רגל. כך, ביחס לחובות מזונות קיים אינטרס חברתי שהחייב במזונות ישלם דמי מזונות, והוא הדין לעניין חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף להם או שהשיג עליהם ויתור במרמה (סעיף 69(א)(2) לפקודה). ברור, שאין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת חייב מחבות שנוצרה במרמה בשיתוף החייב, שאחרת יצא חוטא נשכר." (ראה, ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, פס' 6 לפסק דינו של הנשיא גרוניס [פורסם במאגרים, 17.04.2012]).
5. נראה אם כן, מעיון בפסיקה הנ"ל כי ביהמ"ש רואה חשיבות רבה בכל הנוגע לתום ליבו של החייב, להתנהלותו הן בטרם ההליך והן במהלכו של ההליך, ביהמ"ש בוחן את האיזון הראוי שבין הנורמות הראויות של שלטון החוק, זכות הקניין לבין הצורך להחזיר אדם למעגל הכלכלי תוך מתן אפשרות לשמוט את חובותיו ולאפשר לו לצאת לדרך חדשה ולשקמו כלכלית. תום הלב עובר כחוט השני עוד בטרם ההליך ולאורכו, כאשר את האיזון עורך ביהמ"ש בכל רגע נתון ובכל החלטה בתיק הפש"ר, מפתיחת דלת הפש"ר לחייב עובר לקביעת תכנית הפירעון.

בענייננו;

1. החוב מושא הדיון הינו עיקרו של חובות החייב ומהווה למעלה מ-80% מכלל הנשייה. החוב נוצר לאחר שהחייב נהג ללא רישיון וללא ביטוח בר תוקף, גרם לתאונת דרכים ולהטלת נטל על הקופה הציבורית, היינו קרנית, בהתנהלותו.
2. מעבר לכך, החייב כפר בכך שהוא נהג בכלי הרכב, וזוכה מחמת הספק. לאור הזיכוי החייב עתר לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו, פסק הדין בוטל, והחייב אילץ את הנושה לעבור מערכת משפטית ארוכה וממושכת להוכחת טענתה כי הוא נהג בכלי הרכב. חודשים ספורים לאחר שביהמ"ש קבע בפסק דין ארוך וממצה כי החייב הוא זה שנהג בכלי הרכב, החייב פנה להליכי פש"ר מבלי שעשה ולו מאמץ קטן להגיע להסדר עם הנושה העיקרי שלו. פסק הדין ניתן ביום 16.11.15 והחייב הגיש בקשה לפש"ר ביום 19.6.16.
3. גם בהליך הפש"ר לא נהג החייב בתום לב, ולא מילא אחר חובותיו. החייב נכנס להליך ביוני 2016 ונקבע לו צו תשלומים של 500 ₪, אך הוא לא מילא אחריו וצבר פיגורים, בעקבות כך הוגשה בקשה לביטולו של ההליך, והדיון בעניינו של החייב נדחה.
4. בדיון שהתקיים ביום 28.12.18 התבקש החייב למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו, ולהמציא אסמכתאות לטענה כי הוא משלם לחמותו דמי שכירות בסכום של 4,000 ₪ כל חודש. כבר בדיון זה טען הכנ"ר כי ייתכן ויהיה צורך להחריג את החוב לקרנית, הוא החוב מושא דיוננו, בשל יצירתו בחוסר תום לב.
5. מעיון בתיק נראה כי התנהלות החייב אינה שקופה. כך למשל הצהיר על הכנסה של 5,000 ₪ בלבד מעבודה בקיוסק השייך לבני משפחתו, כאשר המנהל המיוחד מפרט בבקשתו מיום 23.1.19 להגדלת צו התשלומים החודשי כי "רב הנסתר על הגלוי". את הסכם השכירות ערך רק בעקבות דרישת המנהל המיוחד ולאחר שהסתבר כי החייב מתגורר בבית חמותו וטען כי הוא משלם לה דמי שכירות.
6. גם בדוח המסכם שהוגש עובר לקיומו של הדיון, מפרט המנהל המיוחד כך:

"יובהר כי חרף החלטת בית המשפט הנכבד החייב לא המציא לידי הח"מ אישורים בדבר תשלום בפועל של דמי השכירות. בנסיבות אלה קיים חשש ממשי כי החייב אינו משלם כלל לחמותו, ועניין זה נלקח בחשבון בעת קביעת תכנית הפירעון".

1. אם כך, המדובר בחייב שאינו מתנהל בהליך באופן המצופה מחייב, מסתיר נתונים, אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו, עובד אצל בני משפחתו ומצהיר על הכנסה בלתי סבירה, מצהיר על הוצאות מזון גבוהות (5,000 ש"ח) שאינן מתיישבות עם ההכנסות הנטענות, מצהיר על תשלום דמי שכירות לחמותו בעוד שאין אינדיקציה לתשלום כזה בפועל ואת הסכם השכירות ערך רק בעקבות דרישה של המנהל המיוחד. כשהמנהל המיוחד סבור כי רב הנסתר על הגלוי, אני סבורה כי כל אלה מובילים למסקנה שהחייב פועל בהליך בחוסר תום לב.
2. מהו האיזון הראוי. אינני סבורה כי חוב שנוצר בשל תאונה הינו חוב שנוצר במרמה, אולם התנהלות החייב וכלל הנסיבות, הסתרת העובדה כי הוא נהג בכלי הרכב, אילוצה של הנושה לנהל הליך ארוך וממושך העולה ממון רב להוכחת טענתה כי החייב הוא שנהג בכלי הרכב ולאור כך אחראי בתשלום, התנהלות החייב עובר לתאונה עת נהג ללא רישיון מספר פעמים למרות הרשעות קודמות בגין אותן נסיבות, היינו הרשעות בשל נהיגה ללא רישיון, העובדה כי החייב פנה להליכי פש"ר כמעט מיד לאחר מתן פסק הדין ומבלי שעשה ולו מאמץ קטן להסדיר את החוב, התנהלות החייב בהליך תוך הסתרת נתונים באשר להכנסתו ובאשר להוצאותיו, דיווח שהמנהל המיוחד כינה כאמור "רב הנסתר על הגלוי", כל אלה מובילים אותי למסקנה כי אמנם אין עסקינן בחוב שניתן להחריגו היות ואינו נוצר בשל מעשה מרמה, משום שלדברתי אין המדובר במעשה מרמה, ואולם יש לקחת בחשבון באיזון הראוי את התנהלות החייב בכללותה במסגרת קביעת תכנית פירעון.
3. אציין כי החייב בדיווחיו טען כי בשנת 2017 עבד בחברת אסמא 32 בע"מ והשתכר 13,000 ₪ והחל מחודש יוני 2018 החל לעבוד אצל בן דודו בקיוסק ולהשתכר 5,000 ₪. נתון זה מצביע, כפי שכלל התנהלות החייב בהליך, על ניצול חסר בושה של החייב את ההליך, באופן שמוביל למסקנה כי יש מקום להורות על ביטולו לחלוטין. החייב נמנע בכוונת מכוון למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו, מדווח דיווח שאינו אמת בנוגע לתשלום שכר דירה והכול על מנת להציג מצג של חייב נעדר יכולת ול"זכות" בתכנית פירעון צנועה כך שיופטר בנזיד עדשים מכלל חובותיו. אין התנהגות זו של החייב מתיישבת עם תחושת ההגינות ואינה מתיישבת עם המטרה ותכלית החוק שהינה שיקום החייב והוצאתו לדרך חדשה. דומני כי על ביהמ"ש למנוע אפשרות של התנהלות מעין זו כך שלמילים "תום לב" תוצק המשמעות הנכונה המתיישבת עם תחושת הצדק הטבעית ועם השכל הישר.
4. כשאני בוחנת את החייב, העובדה שיש לחייב שלושה ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו, הרי מסיבה זו סבורני שיש מקום להורות על תכנית פירעון שתוביל לתשלום ממשי של החובות באופן שיעלה בקנה אחד עם הצהרותיו של החייב. כאמור לעיל החייב הצהיר כי הוא משלם 4,000 ₪ דמי שכירות לחמותו, אינני סבורה כי החייב ביסס טענה זו ואני דוחה את הטענה כי אכן החייב משלם בפועל לחמותו, ואולם תכלית הצהרתו הייתה להקטין את היקף ההכנסות הפנויות שנועדו לתשלום חובותיו, ולכן באיזון הראוי ובמכלול הדברים ועל יסוד כל האמור לעיל אני סבורה כי הדרך הראויה הינה קביעת תכנית פירעון שתשקף את הנהלות החייב מחד תוך הותרת החוב במסגרת הליכי הפש"ר בלא החרגתו.
5. אני קובעת כי יינתן לחייב הפטר ככל ויוסיף לקופה סכום של 240,000 ₪ ב-60 תשלומים של 4,000 ₪ לכל חודש.

לבקשת החייב ובהסכמת המנהל המיוחד וב"כ הכנ"ר, אני מכריזה בזאת על החייב כפושט רגל.

כל ההגבלות שנקבעו בצו הכינוס ימשיכו לחול על החייב.

המנהל המיוחד מתמנה כנאמן בפשיטת רגל והתחייבותו בעת מינויו כמנהל מיוחד תבטיח גם את מינויו כנאמן.

החייב פטור מהגשת דוחות חודשיים אלא לפי דרישה וכן הוא רשאי להקדים תשלומים.

בסיום התשלומים, יגיש הנאמן פסיקתא לחתימתי.

ניתנה היום, י"ח סיוון תש"פ, 10 יוני 2020, בהעדר הצדדים.