המערערת ע"י עו"ד תומר פרידמן ואח' פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

המשיבים ע"י עו"ד רוני שניר ואח'

בפני ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרשם א. רון) מיום 30.5.16.

ההחלטה ניתנה בעניין מתן פטור מאגרת בית משפט, אשר ניתן לשניים מבין אחד-עשר התובעים בת.א. 31228-04-16.

המערערת היא רשות מקרקעי ישראל, אשר הינה אחת משני נתבעים באותה תביעה, שסכומה הועמד על 4,838,271 ₪.

עיקרי העובדות הנדרשות:

1. המשיבים ביחד עם תשעה נוספים, מתגוררים בחוות שער הגיא, בסמוך לכביש מס' 1 בקטע הדרך שבין מחלף שער הגיא ומחלף שורש. מדובר בשטח של כ- 8.2 דונם, אשר בחלקות 4 ו- 5 בגוש 29692. לפי הנטען קיבלו התושבים את החזקה במקום ברשות וכדין ממקורות חברת המים בע"מ, בשנת 1970, לצורך גידול חוות כלבים. לטענתם התקבלו מבנים לא שמישים והם שהכשירו את המקום וטיפחו אותו וכן את הבנוי עליו. במקום הוקמה חוות כלבים. נטען כי פניות כדי להסדיר את הישיבה במקום, נתקלו בבירוקרטיה ובקושי לאתר את בעלי הזכויות שם. בשנת 2011 הוגשה תביעת פינוי. התביעה הוגשה מטעם רשות מקרקעי ישראל ביחד עם חברת מקורות. התביעה התקבלה ביום 17.1.16, במסגרת ת.א. 49774-03-11, בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד. פיינשטיין). על פסק הדין האמור הוגשו שני ערעורים שעודם תלויים ועומדים ( האחד ע"א 5143-03-16 מטעם המשיבים והאחר ע"א 8162-03-16 מטעם רשות מקרקעי ישראל).
2. בעקבות פסק הדין המורה על פינויים, הגישו המשיבים עם התושבים הנוספים שבמקום - תביעת פיצויים במסגרת ת.א. 31228-04-16. התביעה נסמכת על חוות דעת שמאית אשר מתייחסת לעלות העתקת המבנים והפיתוח, ביחס לכל תושב (או תושבים, המהווים יחידה אחת). בהתאם לחוות הדעת - סך הפיצויים, לכלל התובעים ביחד, מגיע ל - 4,838,271 ₪.
3. במקביל להגשת התביעה, הוגשה בקשה לתת למשיבים דנן, פטור מאגרת בית משפט. נטען בה כי חלקם בסכום התביעה עומד על 847,109 ₪ וכי הדבר מעמיד את סכום האגרה שעליהם לשלם כעת - על 10,589 ₪. מסכום זה הם מבקשים פטור מאגרה. נטען כי המשיבים נפגשו והכירו בחוות הכלבים, הקימו בה את ביתם המשותף בשנת 1996, חיו שם ברציפות וגידלו שני ילדים. בשנה - שנתיים האחרונות, הם נקלעו למערבולת כלכלית, הנובעת בין השאר מפיטוריהם ממקומות העבודה ומנסיבות אישיות אשר אילצו את המבקשת לטוס לחו"ל, לשהות בקרבת אביה החולה. התביעה והעלויות הכרוכות בניהולה, החמירו את המצב. המשיב אף נדרש לקחת ממקום עבודתו הלוואה - ע"ס 180,000 ₪, אשר אותה הוא מחזיר בתשלומים. נטען כי רק בחודשים הסמוכים להגשת הבקשה, מצאו המשיבים מקומות עבודה כאשר השכר הממוצע שלהם עומד על כ - 7,000 ₪, הנדרשים לקיומם. נטען כי תנאי לעיכוב ביצוע הפינוי, הוא הגשת תביעת הפיצויים, כאשר לשם כך עליהם לשלם סכומים גבוהים, אשר אין ביכולתם לעמוד בהם. הבקשה נתמכה בתצהיר של המשיב.
4. ביום 19.4.16 ניתנה החלטה ראשונה של כב' הרשם - במסגרתה הורה להעביר את הבקשה לתגובה בתוך 14 יום. בערעור שבפניי נטען כי זו התקבלה אצל המערערת ביום 20.4.16 ובהתחשב בחופשת הפסח ובכך שהיום האחרון נפל על יום העצמאות, הרי שהמועד להגשת התגובה היה עד ליום 15.5.16. נטען כי באותו יום, 15.5.16 ובטרם זה חלף, נתן כב' הרשם החלטה נוספת, לפיה, בהעדר תגובה הוא נעתר לבקשת הפטור מתשלום אגרה.
5. ביום 29.5.16 הגישה המערערת בקשה לביטול ההחלטה מיום 15.5.16, בין היתר גם מהטעם שזו ניתנה לפני שחלף המועד להגשת התגובה. כמו כן, פורטו סיכויי הבקשה לפטור מאגרה והסיבות בעטיין לא הוגשה התגובה. כב' הרשם התבקש לבטל החלטתו ולאפשר למערערת להגיש את תגובתה לבקשה למתן פטור מאגרה. התגובה עצמה צורפה לבקשה.
6. כב' הרשם בהחלטתו מיום 30.5.16, לא נעתר לבקשה ונתן את ההחלטה נשוא ערעור זה. וכך נכתב בהחלטתו:

"בכל הכבוד וההערכה הרבה. הוגשה התגובה, ואגב ללא בקשה להארכת מועד בפרק זמן כפול ומעלה מפרק הזמן שנקבע לכך (שבועיים מיום 19/4, ובתוספת הפסח). לא אשוב עוד לנושא זה".

טענות המערערת:

1. המערערת מפנה לכך שעת דנים בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יש לבחון את הסיבה למחדל אך גם ובעיקר, את סיכויי ההצלחה לגופם. נטען כי לו היה מתאפשר להגיש את התגובה לגופה, היה כב' הרשם למד כי קיים סיכוי גבוה לקבלת טענותיה. נטען כי כאשר קיים סיכוי הצלחה גבוה לגוף הטענות, הרי שגם אם קיים מחדל, יסתפק בית המשפט בדרך כלל בהטלת הוצאות בגין הטרחה, או הנזק שנגרמו מהפיגור. מאחר וכבוד הרשם קבע כי לא ישוב להידרש עוד לנושא זה, ממילא לא שקל כלל דברים אלה.
2. לערעור שבפני צורפה אותה תגובה, אשר התבקשה רשות להגישה באיחור. בתגובה נטען כי ראוי לסלק את הבקשה לפטור מאגרה על הסף, שכן הבקשה הוגשה ע"י שני תובעים בלבד, בעוד התביעה עצמה הוגשה בשם 11 תובעים. נטען כי בהתאם לפסיקה - כאשר מספר תובעים מגישים תביעה ביחד, הרי שנטל תשלום האגרה, חל על כל התובעים ביחד ולחוד. נטען עוד כי כאשר לא הוגשה בקשה לפטור מאגרה גם ביחס ליתר התובעים, הרי שרק מטעם זה - יש לדחות הבקשה. בתגובה נטען לחלופין - כי לא הוכח גם כנדרש המצב הכלכלי הנטען וכן כי סיכויי התביעה, לגביה התבקש הפטור, אף הם אינם גבוהים.

טענות המשיבים:

1. המשיבים טוענים מנגד כי המערערת כשלה פעמיים. בפעם הראשונה עת לא הגישה תגובה במועד עד ליום 15.5.16 (כאשר לטענת המשיבים, המועד אף היה מוקדם יותר - 11.5.16) ובפעם השנייה - כאשר הוסיפה והמתינה עוד 15 יום, ממועד מתן החלטת כב' הרשם ועד למועד בו ביקשה מכב' הרשם לבטל החלטתו. נטען כי לולא המתנה ממושכת נוספת זו, לא היו עומדים המשיבים, ככל שהדבר היה תלוי בהם, על התנגדות למתן התגובה. מכל מקום, לא מובנת גם התעקשות המערערת על כך שהמשיבים ישלמו סך של 10,589 ₪ בגין אגרה. זאת, בשים לב לנסיבות העניין והכרח המשיבים להגיש את התביעה, כתנאי לעיכוב פינויים מבית מגוריהם. מקום בו הם מתגוררים עוד משנת 1996. בסעיף 30 לפסק הדין שהורה על הפינוי, התנה בית המשפט דלמטה את המשך ישיבתם במקום עד להכרעה בערעור, בהגשת תביעת פיצויים ביחס להשקעותיהם. כך נהגו אפוא כל המתגוררים במקום והמשיבים בכלל זה, עם יתר התובעים. פסק הדין של הפינוי יצר את הכורח להגיש את התביעה ולטענת המשיבים סיכוייה גבוהים. הפסיקה מכירה בחובת בעלים לפצות את המחזיקים, בגין השקעות שהשקיעו במקום.
2. המשיבים חוזרים עוד על הקושי הכלכלי, כפי שפורט בבקשתם ועל כך שבהתאם לפסיקה ערכאת ערעור לא נוטה להתערב בשיקולי הרשם, בענייני פטור מאגרה. נטען כי היה ראוי שהמערערת תניח למשיבים לממש זכויותיהם ולא תפנה לפרוצדורה, בניסיון לעמוד בדרכם. נטען כי לגופם של דברים אין מקום לטענת ההתיישנות שכן עילת התביעה של המשיבים, לקבלת פיצוי בגין השקעותיהם, קמה רק עת ניתן פסק הדין המורה על פינויים. בין המשיבים ובין יתר התובעים אין קשר כלכלי או עסקי. הקשר מסתכם בכך שהם מתגוררים בשכנות במתחם חוות שער הגיא ובאהבתם המשותפת לכלבים נדירים, מזן "הכלב הכנעני", הגדלים שם. מאחר והפיצויים הנתבעים מהמערערת ומחברת מקורות, הם ביחס לכל יחידת מגורים והשקעות בנפרד לכל משפחה ומשפחה, הרי שליתר התובעים אין כל זיקה, מחויבות, או אינטרס לשלם את אגרת המשיבים. נטען לקיום הכרח להגשת התביעה ביחד ולא מתוך יוזמה משותפת מלכתחילה. המשיבים פרטו עוד את הוצאותיהם בגין ההליכים המשפטיים, כדי לתמוך בטענת חוסר היכולת לעמוד בתשלום האגרה, בנוסף לכך.

הכרעה:

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסכימה אני עם המערערת כי לא היה מקום להחלטה הקובעת כי כבוד הרשם לא יידרש שוב לעניין האגרה.
2. מקום בו ניתנת החלטה במעמד צד אחד, הרי שהנטייה הינה לאפשר ביטול ההחלטה, עת שיש למבקש הביטול סיכוי להצלחה וניתן לפצות הצד שמנגד, בגין טרחה מיותרת שנגרמה לו, לנוכח אותו איחור. וכך נאמר בספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 355:

"אם הצביע המבקש על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט בדרך כלל בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות כדי לשמש פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. אם ניתן לפצות את התובע בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור וכאשר מגלה הנתבע- המבקש סיכויי הצלחה - יש להיענות לבקשה".

1. גם מבלי שאדרש לטענה כי ההחלטה ניתנה בטרם חלף המועד האחרון להגשת התגובה (שכן עולה כי בכל מקרה, זו לא הייתה מוגשת גם בהמשך אותו יום. ר' סעיף 4 לבקשה לביטול ההחלטה, שם נכתב כי בשל שגגה לא הוגשה בקשת אורכה וכי נדרשה בדיקה נוספת, בטרם הגשת התגובה שהייתה מוכנה) - היה על כב' הרשם להתכבד ולבחון את הבקשה לגופה ולא לסלקה במעין סילוק על הסף ("לא אשוב עוד לנושא זה").

היה על כב' הרשם לבחון את סיכויי התגובה (אשר צורפה) ולבחון האם לנוכח המפורט בה, קיים סיכוי כי בסופו של יום, לא יינתן פטור מאגרה כמבוקש. עוד היה עליו לבחון את העומד מאחורי המחדל להגיש את התגובה במועד וכן האם ניתן להסתפק בפיצוי כספי, בגין הטרחה הכרוכה בקבלת התגובה באיחור.

ככל שעמדת כב' הרשם הייתה כי אין סיכוי לביטול ההחלטה, אזי יכול היה שלא להיעתר לבקשה, תוך הנמקת עמדתו (להבדיל מסילוקה, ללא כל הדרשות לתוכנה). אחרת, היה עליו להעביר את הבקשה לביטול ההחלטה, לתגובה ותשובה ואז להכריע בה לגופה.

1. במקרה דנן, הובהר כי התגובה הייתה מוכנה במועד, ברם לנוכח צורך להשלים בדיקה נוספת ובשל שגגה, לא הוגשה בקשת אורכה. לגופם של דברים, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי קיים סיכוי שאם תתקבל התגובה לא יינתן פטור מאגרת בית משפט.

כך, ככל שתתקבל התגובה -

- יהא צורך לבחון האם בשים לב לפסיקה אליה מפנה התגובה, ניתן לתת פטור מאגרה לתובע אחד מתוך מספר תובעים ועת שלא קיימת בקשה דומה, מצד יתר התובעים (אעיר בהקשר זה כי לא ברורה הטענה שהיה על התובעים להגיש את התביעה יחדיו ולא ברי מדוע לא יכול היה כל אחד מהם, להגיש תביעה נפרדת באשר לחלקו).

- יהא צורך לבחון האם מקום בו צרפו התובעים תביעתם, אין חובתם באשר לאגרה - ביחד ולחוד, באופן שאם תובע אחד מתקשה בתשלום חלק מהאגרה, על האחרים לשלמה.

- יהא צורך לבדוק - האם יש ממש בטענה שבמקרה שהוגשה בקשה לפטור רק מטעם חלק מהתובעים, הרי שמן הדין לסלקה על הסף, רק מטעם זה.

- עוד יהא צורך לבחון האם עומדים המשיבים בדרישות התקנות באשר לפטור מאגרה.

- האם המשכורת המשפחתית מצדיקה לתת את הפטור? (מלא או חלקי).

- האם פורט די באשר למצב הכלכלי ואפשרות לקבל עזרה, או הלוואה לצורך תשלום האגרה? ועוד.

- בנוסף יהא גם צורך לבחון האם יש סיכוי לתביעת הפיצוי לגופה, כנגד שתי הנתבעות, בגין פינוי משטח - בו לפי הנטען, אין לתובעים זכויות (כאמור מועלית גם טענת התיישנות כנגד התביעה).

1. אעיר כי לא ירדתי לעומק טענת המשיבים כאילו המערערת אחרה פעמיים. הבקשה שהגישה המערערת לביטול ההחלטה שניתנה ללא תגובתה, הוגשה בטרם חלפו 30 יום ממועד מתן ההחלטה ולפיכך זו הוגשה במועד.
2. עוד אומר כי אכן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעת הרשם בענייני פטור מאגרה. ברם - במקרה דנן, לנוכח סילוק הבקשה על הסף, ללא הדרשות לתוכנה ולנוכח העובדה שהפטור ניתן רק מחמת העדר תגובה במועד וללא הנמקה לגוף הבקשה, הרי שטרם הופעל שיקול הדעת של הרשם.
3. בהמשך לאמור - אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 30.5.16.

למען הסר ספק מבוטלת רק אותה החלטה שצוטטה לעיל ולא ההחלטה שקדמה לה (ההחלטה מיום 15.5.16), בדבר מתן הפטור מתשלום האגרה.

כב' הרשם יידרש לבקשה לביטול ההחלטה - לגופה.

ככל שימצא טעם שלא להעבירה אף לתגובה ותשובה - יתכבד ויפרט טעמיו מדוע הוא דוחה אותה (להבדיל מאמירה כי כלל אינו נדרש אליה).

ככל שיבחר להעבירה לתגובה ותשובה - יקבע לאחר קבלת הנ"ל, האם הוא מותיר את החלטת הפטור על כנה, אם לאו.

ככל שתבוטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד (ביום 15.5.16) - ממילא יוחלט גם, אם הדבר כרוך בהוצאות אשר תושתנה על המערערת, אם לאו.

לא למותר לציין עוד - כי ככל שתתקבל אותה בקשה לגופה ותבוטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, ביום 15.5.16 - יהא מקום לאפשר למשיבים, להגיש תשובה ביחס לאותה תגובה מאוחרת. זאת, בטרם תינתן החלטה חדשה, בבקשת המשיבים למתן פטור מאגרת בית משפט.

למען הסר ספק, אין בהכרעה זו להוות כל אמירה באשר להחלטה שתינתן בסופו של יום, בבקשת המשיבים לפטור אותם מאגרת בית משפט.

הכרעה זו מבטלת כאמור אך ורק את ההחלטה מיום 30.5.16 ועל הרשם לשוב ולהידרש לכל שעל הפרק, מאותו מועד.

פסק הדין יומצא לצדדים.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ו, 02 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.