08 ספטמבר 2017

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

1. בפניי ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18/5/2016 (להלן – "הוועדה") אשר קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור של 10% לפי פריט 37(7)(א) לרשימת הליקויים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – "התקנות").

העובדות

2. המשיב, יליד 1970, מכונאי, נפגע בגב ביום 4/2/2015 בעת התכופפות והאירוע הוכר כתאונת עבודה.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 3/3/2016 כי נכותו של המשיב היא בשיעור 10% אך יש לנכות את מלוא הנכות בגין מצב קודם, ומשכך הנכות בגין התאונה הועמדה על שיעור של 0%. על החלטה זו הגיש המשיב ערר.

4. הוועדה התכנסה לדון בערר ביום 18/5/2016 התייחסה לממצאי בדיקות ההדמיה במפורט וכן ערכה למשיב בדיקה קלינית נוירולוגית ואורתופדית.

5. הוועדה סיכמה מסקנותיה כך:

"מדובר במכניזם של פגיעה דיסקית.

נכותו 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מתני לפי 37 (7)א ללא ניכוי מצב קודם מאחר שאין תיעוד על הגבלה תפקודית אין תיעוד על טיפול רפואי ...

מדובר בנזקים תת קליניים לגב תחתון משך השנים ללא ביטוי קליני שהגיעו לידי פגיעה משמעותית ב-4.2.15.

הוועדה מקבלת את הערר ואינה מנכה מצב קודם".

6. קביעה זו של הוועדה היא נושא הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

7. לטענת המערער, יש להשיב את התיק לדיון בוועדה בנושא מצב קודם מהסיבות הבאות:

א. הוועדה טעתה כאשר העניקה נכות תוך התעלמות ממצב קודם.

ב. הוועדה טעתה כאשר ביטלה את החלטת הוועדה מדרג ראשון לנכות מצב קודם.

ג. לפי התיק הרפואי המשיב סבל מכאבי גב ובוצעו בדיקות הדמיה.

ד. ניתן לבסס ניכוי מצב קודם על ממצאי בדיקת הדמיה.

ה. בבדיקתCT נמצאו ממצאים ניווניים ויש הצדקה לנכות מצב קודם.

8. לדידו של המשיב, דין הערעור להידחות מהסיבות הבאות:

א. מדובר בערעור בנושא רפואי.

ב. החלטת הוועדה מנומקת.

ג. על פי המסמכים הרפואיים מדובר בתלונה משנת 2012 על גב תפוס ולאחר מכן לא היו פניות ולא ניתן טיפול.

דיון והכרעה

9. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

10. לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן נימוקי.

11. ידוע, כי בית הדין אינו מוסמך להתערב בקביעות רפואיות של הוועדה. במקרה זה, הוועדה התייחסה במפורש לנושא ניכוי מצב קודם וקביעותיה מצויות במישור הרפואי. אין הצדקה להתערב בהחלטה הנתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

12. הטענה, כי הוועדה התעלמה ממצב קודם אינה נכונה היות שכפי שפורט לעיל הוועדה ערכה דיון בנושא ונתנה דעתה לסוגית ניכוי מצב קודם. הוועדה הייתה ערה לתלונות הקודמות כמו גם לממצאי בדיקות ההדמיה. בהקשר זה קבעה הוועדה, כי הנזק שנצפה בבדיקות ההדמיה היה תת קליני עד לאירוע התאונה. עוד קבעה הוועדה כי לא הייתה הגבלת תפקוד טרם התאונה.

13. ניכוי מצב קודם ניתן לערוך שעה שקיים תיעוד רפואי המלמד על מצב שהיה עשוי להקנות נכות, לו נבדק המבוטח ערב התאונה. הוועדה למעשה השיבה לשאלה זו בשלילה, כאשר קבעה שלא קיים תיעוד קודם על הגבלה תפקודית. ידוע, כי כאבים כשלעצמם אינם מקנים נכות וקביעת הוועדה מתיישבת עם ההלכה בעניין.

14. כמו כן, טענת המערער, כי הוועדה מוסמכת לקבוע ניכוי מצב קודם על יסוד ממצאי הדמיה אין משמעותה, כי חובה עליה לעשות כן בכל מצב בו קיימים ממצאים מסוג זה. אין מקום לנכות מצב קודם שעה שמדובר רק בממצאי בדיקות הדמיה ללא ביטוי קליני תפקודי, שהרי מצב זה גם אינו מקנה נכות ברוב המקרים. כאמור, הוועדה קבעה במפורש כי הנזקים שנצפו בבדיקות ההדמיה לא היו תפקודיים, ורק לאחר התאונה ניתן להם ביטוי קליני משמעותי. קביעות אלה הן קביעות רפואיות המצויות בליבת שיקול הדעת המוקנה בלעדית לוועדה ובית הדין לא יתערב בו.

סוף דבר

15. המערער לא הצביע על טעות משפטית, ועל כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

16. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין .

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ז, (08 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.