ניתן ביום 24 אפריל 2018

בשם ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת חיפה - עוה"ד גל גורודיסקי ועו"ד אפרים יצחקוב

בשם אוניברסיטת חיפה – עוה"ד טל עינת בן אריה ועו"ד עפרי משכית

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפנינו^[1] שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר נפתלי פאר ומר יוסף הלפרין; ס"ק 51076-12-14). פסק הדין דן בשתי סוגיות: הראשונה, עדכון שכרם של עוזרי המחקר המועסקים בשכר לפי שעות (להלן - עוזרי מחקר בשעות); השניה, הטענה להלנת שכר עוזרי המחקר בשעות לאור מועד תשלום שכרם.
2. ערעור אוניברסיטת חיפה (להלן – האוניברסיטה) מתייחס להכרעת בית הדין האזורי בסוגיה הראשונה, ואילו ערעור ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטה (להלן – הארגון) מתייחס להכרעה בסוגיה השניה.
3. מטעמי נוחות נפריד את פסק דיננו לשתי הסוגיות המתעוררות, משלכל אחת מהן תשתית עובדתית ונורמטיבית שונה.
4. נציין כי הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות בעניינים מושא הערעורים, ולפיכך אנו נדרשים למתן פסק הדין.

עדכון השכר

רקע

1. במשך שנים רבות העסיקה האוניברסיטה עוזרי מחקר בשעות. מדובר בעובדים ארעיים ששכרם חושב על פי היקף שעות עבודתם בפועל.
2. ביום 13.6.12 חתמו האוניברסיטה והארגון על הסכם קיבוצי מיוחד, המתייחס להעסקתם של עוזרי מחקר בשעות (להלן – הנספח המקומי). בין היתר, נקבע בסעיף 2 לנספח המקומי כי עוזרי מחקר בשעות ייוצגו על ידי הארגון ויגבו מהם דמי חבר או דמי טיפול, לפי העניין.
3. ביום חתימת הנספח המקומי נערך מסמך (13.6.12) שכותרתו: תעריפי העסקת עוזרי מחקר בשעות ופטור מלא משכר לימוד (להלן - מסמך התעריפים). וכך נקבע לענייננו במסמך התעריפים:

"1. החל מתחילת שנת הלימודים תשע"ג (1.9.12 – א.א.) תעריף שעה להעסקת עוזר מחקר בשעות לא יפחת מ:

1.1 תלמיד לתואר ראשון - 27 ₪ לשעה.

1.2 תלמיד לתואר שני - 29 ₪ לשעה.

1.3 תלמיד לתואר שני ומעלה - 32 ₪ לשעה.

אין בקביעת תעריפי מינימום כאמור, על מנת למנוע אפשרות להעסיק בתעריף גבוה יותר.

"2. התעריפים להעסקת עוזרי המחקר כאמור לעיל יעודכנו מעת לעת בהתאם לשיעורי עדכון טבלת השכר של עוזרי הוראה ע"י ות"ת ובמועדי תחולתן." (הדגשות הוספו – א.א.)

1. במוקד המחלוקת עומדת הוראת סעיף 2 למסמך התעריפים. אין מחלוקת כי הוראת עדכון השכר הקבועה בסעיף 2 האמור מתייחסת להסכם הקיבוצי המיוחד (פלורלי) שנחתם ביום 17.3.12 בין מוסדות שונים להשכלה גבוהה בישראל לבין ארגוני הסגל האקדמי הזוטר באותם מוסדות (להלן - הסכם 2012).
2. הסכם 2012 המתייחס לתקופה 1.10.2010 – 30.9.2014 הסדיר, בין היתר, את תוספות השכר להם זכאים עוזרי ההוראה המועסקים באוניברסיטאות השונות, ובכלל זה באוניברסיטה. וכך נקבע בסעיפים 4 ו- 5 להסכם 2012:

"4. תוספות השכר לחברי הסגל תהיינה כמפורט להלן:

4.1 החל מיום 1.10.11 תשולם תוספת של 2.9%.

4.2 החל מיום 1.1.12 תשולם תוספת שהיא השלמה של התוספת בסעיף 4.1 לעיל מ-2.9% ל-5.8%.

4.3 החל מיום 1.1.13 תשולם תוספת שהיא השלמה של התוספת שבסעיף 4.2 לעיל מ-5.8% ל-8.7%.

4.4 החל מיום 1.1.14 תשולם תוספת שהיא השלמה של התוספת שבסעיף 4.4 לעיל מ-8.7% ל-11.6%.

4.5 בסיס השכר לעניין סעיפים 4.1 - 4.4 הינו רכיבי השכר הבאים: שכר משולם (כולל ותק), תוספת אקדמית (ניידות, ביגוד, טלפון), ותוספת שחיקה בהתאם לטבלאות השכר שהיו בתוקף ערב חתימת הסכם זה והמתפרסמות על ידי ות"ת לגבי חברי הסגל.

5. התשלומים השוטפים וההפרשים הנובעים מסעיף 4.1 ו- 4.2 לעיל ישולמו במשכורת הראשונה שתשולם לחברי הסגל לאחר חתימת הסכם זה או לכל המאוחר, במשכורת החודש, שלאחר מכן." (הדגשות הוספו – א.א.)

1. ביום 20.6.12 אישר הממונה על השכר את הנספח המקומי ואת מסמך התעריפים.
2. החל משנת הלימודים תשע"ג (1.9.12) יושמו תעריפי השכר של עוזרי מחקר בשעות. האוניברסיטה עדכנה תעריפים אלה בהתאם לשני עדכוני השכר שהיו רלוונטיים לטעמה, אלה שנקבעו בסעיפים 4.3 ו- 4.4 להסכם 2012, היינו העדכונים מיום 1.1.13 ומיום 1.1.14.

המחלוקות בבית הדין האזורי

1. הארגון טען בבית הדין האזורי כי את התעריפים הנקובים במסמך התעריפים יש לעדכן גם בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיפים 4.1 ו- 4.2 להסכם 2012, – קרי, מיום 1.10.11. האוניברסיטה סברה כי נהגה בהתאם למתחייב ממסמך התעריפים.
2. עוד טען הארגון, כי עדכון השכר שבוצע על ידי האוניברסיטה שגוי גם אם תתקבל עמדתה כי העדכונים צריכים להתבצע מיום 1.1.13 בלבד. שכן העדכונים צריכים להתבצע בשיעור של 2.9% כל עדכון ובשיטת "ריבית דריבית".

לגרסת האוניברסיטה – הסכם 2012 אמנם משתמש ב"מדרגות" עדכון בשיעור של 2.9% בכל עדכון, אולם "מדרגות" אלה הן תמיד ביחס ל"שכר הבסיס" של חברי הסגל הזוטר. לכן, נוקטים סעיפים 4.2 – 4.4 להסכם 2012 בלשון "השלמה" של התוספת בסעיף 4.1 לאותו הסכם. כפועל יוצא, שיעורי העדכון ביחס לשכר המתקבל לאחר ביצוע העדכון הקודם (ולא ביחס לשכר הבסיס) נופלים מ- 2.9%. לכן, ביום 1.1.13 עודכן שכר עוזרי מחקר בשעות בשיעור של 2.7% מהתעריפים וביום 1.1.14 בשיעור של 2.7% מהתעריפים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. אשר למחלוקת הראשונה - בית הדין האזורי קבע כי תעריפי השכר של עוזרי מחקר בשעות נקבעו לראשונה במסמך התעריפים ובין היתר לאור לשון העתיד בה נעשה שימוש בסעיף 2 למסמך התעריפים ("יעודכנו מעת לעת"), הרי שיש לקבל את עמדת האוניברסיטה לפיה העדכון הראשון של התעריפים צריך היה להתבצע ביום 1.1.13 בהתאמה לסעיף 4.3 להסכם 2012 והעדכון הבא ביום 1.1.14 בהתאמה לסעיף 4.4 להסכם 2012.

על קביעה זו אין ערעור של הארגון ולכן לא הרחבנו לגבי טעמיה.

1. אשר למחלוקת השניה – לענין זה קבע בית הדין האזורי כך:

"שיטת העדכון, שנקבעה בהסכם 2012, היא עדכון שכר בתוספת אחוזית, אותה יש לתת לפי שכר הבסיס ולהוסיף עליה אחוזים בעדכון הבא. גם אם קיבלנו את טענת האוניברסיטה, כי בקשר לעובדי המחקר בשעות, הבסיס הוא התעריפים שנקבעו במסמך התעריפים, בתחולה מחודש 10/12, לכן, יש לעדכנם רק במועד הבא של עדכון השכר, היינו, החל מחודש ינואר 2013 - שיעור העדכון הוא הפער בין אחוז התוספת הקודמת, בגובה 5.8% מהבסיס, לבין העדכון השלישי, המשלים את התוספת האמורה ל-8.7% מהבסיס. משמעות הדבר - שהעדכון השלישי הוא בשיעור 2.9% מהבסיס ואין כל סיבה שלא לעדכון בשיעור זה את התעריפים הבסיסיים של עוזרי המחקר בשעות ולא מצאנו שום הצדקה לקביעת האוניברסיטה, כי יש לעדכן את התעריפים, בנקודת זמן זו, רק בשיעור של 2.8%.

כך הדבר גם באשר לעדכון הרביעי, אשר אמור להשלים את שיעור תוספת השכר מ-8.7% עד ל-11.6%, קרי, בהוספת 2.9% מהשכר הבסיסי.

על כן, את התעריפים הבסיסיים של שכר עוזרי המחקר בשעות יש לעדכן ביום 1.1.14 בהגדלת התוספת ב-2.9% מהבסיס, ולא 2.7%, בלבד, כטענת האוניברסיטה."

לאור הכרעתו, הורה בית הדין האזורי לאוניברסיטה לתקן את תעריפי השכר שקבעה לעוזרי המחקר בשעות בשני מועדי העדכון 1.1.13 ו-1.1.14 ולשלם את ההפרשים לא יאוחר מ- 90 ימים מקבלת פסק הדין. עוד הורה בית הדין האזורי כי "אם לאחר ביצוע התיקון, כאמור כאן, יהיה עובד אשר יסבור, כי לא בוצע תיקון נכון בשכרו, הוא רשאי לפנות בכל הליך שימצא לנכון".

טענות הצדדים בערעור

1. האוניברסיטה טוענת כי בית הדין האזורי שגה בפירוש שנתן להוראת עדכון התעריפים במסמך התעריפים. לטענתה, התעריפים כללו רעיונית את שכר הבסיס המעודכן למועד הוצאתו של מסמך התעריפים ולכן מהתעריפים הללו יש לחלץ את "שכר הבסיס" וממנו לגזור עדכון במדרגות של 2.9% בדיוק כפי שנעשה לגבי כלל חברי הסגל.
2. הארגון מצידו תומך בהכרעת בית הדין האזורי בסוגייה זו. לטענת הארגון, את מסמך התעריפים יש לעדכן בהתאם לשיעורי העדכון הקבועים בהסכם 2012.
3. לשלמות התמונה נציין כי בהתאם להסכמת הצדדים עוכב ביצוע חלק זה מפסק דינו של בית הדין האזורי.

הכרעה

1. לאחר שעייננו בכלל חומר התיק וששקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה הגענו למסקנה כי דין ערעור האוניברסיטה להדחות. להלן נפרט את טעמינו בתמצית.
2. עיון בהסכם 2012 מעלה כי האוניברסיטה צודקת כי העדכונים שנקבעו בסעיפים 4.1 – 4.4 להסכם מתייחסים ל"שכר בסיס" של עוזרי ההוראה, ובלשון סעיף 4.5 להסכם 2012, "בהתאם לטבלאות השכר שהיו בתוקף ערב חתימת הסכם זה ...". לפיכך, מקובלת היתה על בית הדין האזורי, וגם עלינו, הטענה כי העדכונים של התעריפים במסמך התעריפים בשיעור של 2.9% כל אחד צריכים להעשות מ"שכר בסיס", ולא בשיטת "ריבית דריבית". כפועל יוצא, עדכונים אלה מגדילים את שכר הבסיס בגודל שקלי קבוע (ובשיעור הולך ופוחת אחוזית - את השכר בכל עדכון ביחס לשכר שקדם לעדכון).
3. אולם, השאלה היא האם יש אחיזה לטענת האוניברסיטה כי התעריפים הנקובים במסמך התעריפים אינם "שכר הבסיס" שיחסית אליו יש לבצע את העדכונים, אלא משקפים שכר בסיס רעיוני בתוספת של שני עדכונים (סעיפים 4.1 ו- 4.2 להסכם 2012).

לפי שיטת האוניברסיטה, שכר הבסיס הרעיוני, למשל במקרה של תלמיד לתואר שני ומעלה (סעיף 1.3 למסמך התעריפים), צריך להיות 30.25 ₪, ובהתאמה:

1. עדכון שכר ראשון בשיעור של 2.9% שווה ל- 0.88 ₪ (=0.029 X 30.25), ותעריף השעה העדכני הוא 31.12 ₪ (=0.88 + 30.25);
2. עדכון שכר שני בשיעור של 2.9% (השלמה ל- 5.8%) שווה ל- 0.88 ₪ (=0.029 X 30.25), ותעריף השעה העדכני הוא 32.00 ₪ (=0.88 + 0.88 + 30.25);
3. עדכון שכר שלישי בשיעור של 2.9% (השלמה ל- 8.7%) שווה ל- 0.88 ₪ (=0.029 X 30.25), ותעריף השעה העדכני הוא 32.88 ₪ (=0.88 + 0.88 + 0.88 + 30.25);
4. עדכון שכר רביעי בשיעור של 2.9% (השלמה ל- 11.6%) שווה ל- 0.88 ₪ (=0.029 X 30.25), ותעריף השעה העדכני הוא 33.76 ₪ (=0.88 + 0.88 + 0.88 + 0.88 + 30.25);
5. לטעמינו, את מסמך התעריפים יש לפרש כפשוטו, ולא כטענת האוניברסיטה. לו היה כשיטתה, היה מצופה כי הצדדים ינקבו בשכר הבסיס להתייחסות. שכר כזה לא היה בנמצא. האוניברסיטה לא חלקה על כך, שבחודש דצמבר 2009 (המועד יחסית אליו התייחס שכר הבסיס לעוזרי ההוראה) לא היה שכר תעריפים לעוזרי מחקר בשעות.
6. כפועל יוצא, את מסמך התעריפים יש להבין כמחיל על התעריפים הקבועים בו את הסכם 2012 בשינויים המחוייבים. הראשון, כי שני העדכונים שקדמו לו (סעיפים 4.1 ו- 4.2 להסכם 2012) אינם רלוונטיים והעדכונים היחידים הם אלה שמאוחרים לו (סעיפים 4.3 ו- 4.4 להסכם 2012); השני, כי העדכונים בשיעורים של 2.9% אינם מבוצעים בשיטת ריבית דריבית, אלא ביחס לשכר בסיס; השלישי, כי שכר הבסיס הוא התעריפים שפורטו במסמך התעריפים ולא שכר בסיסי רעיוני.
7. כפועל יוצא, ואם נחזור למקרה של תלמיד לתואר שני ומעלה (סעיף 1.3 למסמך התעריפים), הרי שעדכון השכר שלו צריך להעשות כך:
8. עדכון שכר ראשון, ביום 1.1.13, בשיעור של 2.9% שווה ל- 0.93 ₪ (=0.029 X 32), ותעריף השעה העדכני הוא 32.93 ₪ (=0.93 + 32);
9. עדכון שכר שני, ביום 1.1.14, בשיעור של 2.9% שווה ל- 0.93 ₪ (=0.029 X 32), ותעריף השעה העדכני הוא 33.86 ₪ (=0.93 + 0.93 + 32);
10. לאור האמור, ערעור האוניברסיטה נדחה. כפועל יוצא, האוניברסיטה תשלם לעוזרי מחקר בשעות את הפרשי השכר בשל עדכון תעריפי השכר כאמור תוך 90 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי, "אם לאחר ביצוע התיקון, כאמור כאן, יהיה עובד אשר יסבור, כי לא בוצע תיקון נכון בשכרו, הוא רשאי לפנות בכל הליך שימצא לנכון".

הלנת שכר עוזרי המחקר בשעות

רקע

1. שכרם של עוזרי המחקר לשעות משולם באופן דומה לזה המשולם ליתר העובדים השעתיים הארעיים המועסקים באוניברסיטה (ומיוצגים על ידי ארגון עובדים אחר – הסתדרות העובדים הכללית החדשה). השכר משולם כמפורט להלן:
2. האוניברסיטה משלמת את שכר העובדים השעתיים (ובכללם עוזרי המחקר בשעות), כמו גם את שכרם של יתר עובדיה, בראשון לכל חודש.
3. במקרה של העובדים החודשיים, התשלום הוא בגין החודש החולף. במקרה של העובדים השעתיים, התשלום נעשה בגין תקופה מוקדמת יותר.
4. על מנת שניתן יהיה לשלם את השכר לעובדים השעתיים בראשון לחודש כאמור, נדרשת האוניברסיטה להספיק לאסוף מעוזרי המחקר בשעות (ומיתר העובדים השעתיים) את דיווחי השעות – דיווחים המשתנים מחודש לחודש, לאשר אותם ולעבדם. משהתהליך האמור אורך מספר ימים, הורתה האוניברסיטה לעוזרי המחקר בשעות (כמו גם ליתר העובדים השעתיים) להגיש את דווחי השעות שלא בגין החודש הקלנדרי המלא, אלא בגין התקופה שמיום 19 לחודש הקודם ועד ל- 18 של החודש בו נמסר הדווח. בתקופה שמיום ה- 19 לחודש בו נמסר הדווח ועד לתום אותו החודש, נאספים הנתונים, נבדקים ומעובדים וכך מתאפשר תשלום השכר בראשון לחודש העוקב.

כפועל יוצא ולמשל, ביום 1.3.18 משולם השכר בגין התקופה שמיום 19.1.18 ועד ליום 18.2.18.

1. כעולה מתשובת האוניברסיטה, בכתבי המינוי של העובדים השעתיים קיימת הוראה לפיה "חודש עבודה לעובד ארעי הוא מ- 19 לחודש עד 18 בחודש שלאחריו".
2. עוד עולה מנספחי בקשת הצד שהגיש הארגון כי בעבר נערכה באוניברסיטה בדיקה בכל הנוגע לתשלום השכר לעובדים ארעיים במטרה לייעל את התהליך ולקצר את לוח הזמנים, ובהמשך לעבודת המטה כאמור שופרו תהליכי העבודה, קוצר משך הזמן מרגע הדווח ועד לביצוע התשלום. במסגרת אותו שיפור הוחלט על קבלת דווחי השעות לתקופה שמיום 19 בחודש הקודם ועד ליום 18 בחודש מסירת הדווח, וזאת כדי שניתן יהיה לשלם את השכר בראשון לחודש העוקב.

המסגרת הנורמטיבית

1. חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – החוק), מסדיר, בין היתר, את המועדים לתשלום השכר לעובד והוא נועד, בין היתר, להבטיח כי שכרו של העובד ישולם במלואו ובמועדו^[2]. החוק משיג מטרה זו בעיקרו של דבר באמצעות השילוב של שתי הוראות: האחת, קביעת מועד לתשלום שכר העבודה; השניה, השתת פיצויי הלנת שכר במקרה בו השכר משולם באיחור העולה על פרק זמן מסויים (בכפוף לסמכות בית הדין, בנסיבות מסויימות, לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה).
2. המועדים לתשלום השכר קבועים בסעיפים 9 עד 14 לחוק. לענייננו רלוונטית הוראת סעיף 10 לחוק שעניינה "מועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי". למען שלמות התמונה ולצורך הבנת הרקע להכרעה במחלוקת נצטט להלן את סעיפים 9 – 13 לחוק ואת כותרותיהם:

"9. מועד לתשלום שכר חדשי

שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם; בשכר עבודה המשתלם על בסיס תקופה ארוכה מחודש, רואים כאילו היה החלק היחסי לכל חודש משתלם על בסיס של חודש.

10. מועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי

שכר עבודה המשתלם על בסיס של שעה, יום, שבוע או לפי כמות התוצרת, ישולם, אם לא נקבע מועד אחר בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, בתום מחצית החודש בו הועסק העובד; אולם לגבי עובד ששכר-עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועסק במשך כל החודש האמור, יחול סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה.

11. מועד לתשלום שכר קיבולת

שכר עבודה המשתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת, שביצועה נמשך יותר מארבעה-עשר יום, ישולם ביום גמר ביצוע העבודה אם שולמו תוך ביצוע העבודה מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה. לא שולמו מקדמות כאמור, יראו את השכר כמשתלם לפי כמות התוצרת.

12. מועד לתשלום השכר למי שחדל להיות מועסק

חדל עובד להיות מועסק על ידי מעסיקו, ישולם שכרו במועד שבו היה משתלם לפי הסעיפים 9, 10 או 11, אילו המשיך לעבוד.

13. מועדים מיוחדים לתשלום שכר

שר העבודה רשאי, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לקבוע מועד לתשלום שכר עבודה שלא נקבע לו מועד בסעיפים 9 עד 12."

1. מכוח סעיף 13 לחוק הותקנו תקנות שנוסחן הנוכחי הוא כקבוע בתקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), תשמ"ח – 1987 (להלן – התקנות). אף כי התקנות מתייחסות לשכר עבודה שלא נקבע לו מועד לתשלום בסעיפים 9 – 12 לחוק, ואילו במקרה שלנו נקבע מועד לתשלום השכר (סעיף 10 לחוק), נצטט להלן את הוראות התקנות, שוב למען שלמות התמונה והבנת ההכרעה במחלוקת.

"1. שכר עבודה על-פי רישום המעביד

שכר עבודה שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 עד 12 לחוק, המשתלם על-פי רישום שנעשה בידי המעביד או מטעמו, ישולם לא יאוחר מתום החודש שבו בוצעה העבודה (להלן - חודש העבודה).

2. שכר עבודה על-פי דיווח העובד

(א) שכר עבודה שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 עד 12 לחוק, המשתלם על-פי דיווח שהעובד מגיש למעבידו, והדיווח הוגש לא יאוחר מחמישה ימים מתום חודש העבודה - ישולם לא יאוחר מהיום הששי מתום חודש העבודה.

(ב) הוגש הדיווח האמור בתקנת משנה (א) לאחר היום החמישי מתום חודש העבודה - ישולם שכר העבודה האמור בתקנת משנה (א) בתום החודש שלאחר החודש שבו הוגש הדיווח.

3. מועד אחר

על אף האמור בתקנות 1 ו-2(א) ישולם שכר העבודה האמור בהן בתום החודש שלאחר חודש העבודה, אם נתקיים אחד מאלה:

(1) המעביד שילם לעובד, לא יאוחר מה-27 בחודש העבודה, מקדמה על חשבון שכר עבודתו באותו חודש, בשיעור שלא יפחת משליש הסכום המוערך של שכר העבודה הכולל המגיע לעובד בעד אותו חודש לאחר הניכויים על-פי דין או על-פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה;

(2) המעביד נוהג לשלם לעובדיו את שכר העבודה האמור בתקנות 1 או 2(א) כשהוא מחושב על בסיס השכר המשתלם בחודש שלאחר חודש העבודה."

לשלמות התמונה נציין כי מכוחה של פסיקה מוקדמת של בית דין זה, התקנות רלוונטיות למשל למקרה של תשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות לעובד חודשי^[3].

1. לבסוף, בכל הנוגע למסגרת הנורמטיבית, נציין כי פיצויי הלנת שכר משתלמים במקרה בו "השכר מולן", קרי במקרה של "שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע" (סעיף 1 לחוק). "היום הקובע" מוגדר בסעיף 1 לחוק כך:

"היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב), לפי הענין, ולגבי עובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, תשל"ז-1977 - היום העשרים ואחד שלאחר המועד האמור;"

כפועל יוצא, ואם נתייחס למקרה של עובד חודשי - תשלום שכר עבודה עד ל- 9 בחודש העוקב – הגם שהוא מהווה הפרה של החוק (שכן את השכר יש לשלם "עם תום החודש בעדו הוא משתלם"), אינו מקים את הזכות לקבלת פיצויי הלנת שכר^[4].

טענות הצדדים

1. הארגון טוען כי האופן בו משולם השכר לעוזרי מחקר בשעות מהווה הלנת שכר של חלק מהשכר. שכן, ימי העבודה האחרונים בחודש פלוני (מה- 19 לחודש ועד לתום אותו חודש) ישולמו במקום בתום אותו חודש, רק בתום החודש העוקב. למשל, בעד עבודה מיום 19.2.18 ועד לתום חודש פברואר 2018, ישולם השכר תחת יום 1.3.18, רק ביום 1.4.18. והאוניברסיטה נמצאת מלינה חלק זה בשכר למשך חודש ימים.

בתמיכה לעמדתו הפנה הארגון לדו"ח שהוגש לאוניברסיטה שכותרתו "ניתוח תהליך העסקה ארעית באוניברסיטת חיפה" ובו מצויין כי אופן תשלום השכר לעובדים השעתיים באוניברסיטת חיפה עולה כדי הלנת שכר גם אם תקופתה צומצמה (במסגרת דו"ח זה אף ניתנו המלצות לקיצור תהליך אישור דו"חות הנוכחות של עובדים שעתיים כאמור).

1. מנגד טוענת האוניברסיטה כי השכר משולם באופן המפורש המופיע בכתבי המינוי שמאושרים על ידי עוזרי המחקר בשעות, ומשכך מתקיים האמור בסעיף 10 לחוק בדבר קביעת "מועד אחר" בחוזה העבודה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי קיבל את עמדת האוניברסיטה וקבע כי מהוראות סעיפים 9 ו- 10 לחוק עולה כי:

"....המחוקק התיר לחרוג ממועד התשלום, לפי ברירת המחדל שבחוק - בתום החודש בעדו הוא משתלם, או בתום מחצית חודש העסקה - כאשר מדובר בתשלום שכר על בסיס שעה והדבר נקבע במפורש, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה.

בענייננו, יש הוראה מפורשת הקובעת אחרת. בחוזי ההעסקה של עוזרי המחקר בשעות, נקבע, כי נוכח הצורך לדווח על שעות העבודה, לשם קבלת התשלום, חודש העבודה הוא מ-19 בחודש הנוכחי עד ה-18 בחודש שאחריו, מועד הדיווח.

יחד עם זאת, העובד מקבל את התשלום החודשי ב-1 לכל חודש, ומכאן, שהוא מקבל את התשלום במועד לפי החוק." (הדגשות במקור – א.א.)

מוסיף בית הדין האזורי וקובע:

"גם אם היה מי שסבר, בדו"ח מסויים שהוגש לאוניברסיטה, כי במועד הקבוע לתשלום שכר בשעות מדובר ב'הלנה' - אין דעתנו כך. נוכח קביעה מפורשת של מועד אחר לתשלום השכר, בחוזה העבודה, לא מדובר במצב עליו יש ליישם את המועדים שנקבעו בחוק הגנת השכר.

סביר בעינינו, שכאשר תשלום שכר הוא תלוי דיווח, לא ניתן לבצע את התשלום מיד עם קבלת הדיווח ולשם כך הגיעו בהסכמי העבודה להסדר אחר, בדבר מועדי התשלום על עבודה לפי שעות, המוצא את ביטויו באופן ברור, אותו אישר כל עובד מחקר בשעות, עם תחילת העסקתו באוניברסיטה. בהתאם - יש לדחות את הבקשה גם ברכיב זה." (הדגשה במקור – א.א.)

טענות הצדדים בערעור

1. לטענת הארגון בית הדין האזורי שגה בקביעתו. בתמצית נטען (ולאו דווקא לפי סדר הופעת הטענות בסיכומים) כי המועדים הקבועים לתשלום שכר הקבועים בחוק לא ניתנים להתניה; הסעיף הרלוונטי לעוזרי המחקר בשעות הוא רק סעיף 10 לחוק; לא ניתן לראות בכתבי המינוי שהם מסמך חד צדדי מטעם האוניברסיטה משום "חוזה עבודה" כמשמעו בסעיף 10 לחוק, מה גם שבכתב המינוי מצויין כי הוא אינו "הסכם עבודה, אלא הודעת המעביד בדבר עיקר תנאי העבודה"; ממילא האפשרות הקבועה בסעיף 10 להסכים בחוזה עבודה על מועד אחר לתשלום השכר, מתייחסת רק לאפשרות להקדים את מועד תשלום השכר ולא לאיחורו.

עוד טוען הארגון כי סעיף 10 לחוק כולל שתי חלופות: האחת, תשלום כל מחצית חודש; והשניה, תשלום אחת לחודש אם שולמו לעובד מקדמות. מאחר שלא משולמות מקדמות לעוזרי המחקר בשעות, הרי שהחלופה הרלוונטית לגביהם היא תשלום כל מחצית חודש.

מוסיף הארגון וטוען כי סעיף 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הפרשנות), קובע כי המונח "חודש" יתפרש לפי "הלוח הגריגוריאני".

לחלופין, כך נטען יש ליישם על עוזרי המחקר לשעות את הוראות התקנות.

1. האוניברסיטה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתה, סעיף 10 לחוק מאפשר קביעת מועד אחר לתשלום שכר שעתי, וכך נעשה עם כל העובדים השעתיים ובכללם עוזרי המחקר בשעות; אין להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי כתב המינוי לעוזרי המחקר בשעות מהווה חוזה עבודה הכולל הוראה מפורשת בנוגע למועד תשלום השכר. לטענתה הכיתוב בסוף כתב המינוי לפיו "הודעה זו אינה הסכם עבודה, אלא הודעת המעביד בדבר עיקר תנאי העבודה..." מחוייבת מכוח תקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת ההודעה ופרטיה), תשס"ב-2002 (להלן – תקנות הודעה לעובד), וכל תכליתה להבהיר, כי ככל שקיימים תנאים נוספים על אלו שמחוייב לציינם בהודעה מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון לקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד), ותקנותיו אין בהודעה (בכתב המינוי) כדי לגרוע מהם. ולכן, כתב המינוי מהווה חוזה עבודה כמשמעות בסעיף 10 לחוק. מוסיפה האוניברסיטה וטוענת כי היא אינה מתנה על סעיף 10 לחוק, אלא אך מממשת את האפשרות הקבועה בו.

לחלופין, כך נטען, ככל שיקבע כי אין תחולה לסעיף 10 לחוק, הרי שיחולו הוראות התקנות. הדיווח על שעות העבודה מוגש לאוניברסיטה על ידי עוזרי המחקר בשעות בעצמם, לא יאוחר מה- 19 בכל חודש קלנדרי. לכן, התקנה הרלוונטית היא תקנה 2(ב) שקובעת כי בדיווח שלאחר היום החמישי מתום חודש העבודה ישולם השכר בתום החודש שלאחר חודש הדיווח.

לבסוף נטען שאם יקבע שאין עסקינן בהסכם עבודה הקובע מועד אחר לתשלום מועד שכרם של עוזרי המחקר בשעות או כי מועד התשלום אינו תואם את החוק או התקנות, הרי נוכח העובדה כי שכרם של עוזרי המחקר בשעות משולם באופן תדיר ב- 1 בכל חודש קלנדרי, הרי שעיכוב מסוים בתשלום השכר נעשה, אם בכלל פעם אחת בלבד בתחילת ההעסקה והכל מכורח הנסיבות שלא מאפשרות תשלום בעד חודש קלנדרי. זאת נוכח תהליך עיבוד, בחינת דווחי השעות וקבלת האישורים השונים טרם הכנת תשלום השכר עצמו. האוניברסיטה מפנה לכך שסעיף 18 לחוק מקנה לבית הדין שיקול דעת לקבוע כי מעסיק מסוים לא יחויב בתשלום פיצויי הלנת שכר, בין היתר, במקרים בהם נגרם העיכוב בשל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב. ומכל מקום מדובר בזוטי דברים שאינם עולים כדי הפרה מהותית של הוראות החוק.

הכרעה

1. לאחר שעיינו בכלל חומר התיק וששקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה הגענו למסקנה כי דין ערעור הארגון להתקבל בעיקרו של דבר. להלן נפרט את טעמינו בתמצית.

סעיף 13 לחוק והתקנות מכוחו אינם רלוונטיים לענייננו

1. תחילה ונוכח טענות הצדדים בנוגע לתקנות, יש להידרש לשאלת הוראת החוק הרלוונטית. כפי שכבר צויין, לא היה חולק כי עוזרי המחקר בשעות מקבלים שכר "על בסיס של שעה". משכך רלוונטי לגביהם סעיף 10 לחוק. משנקבע בחוק לעובדים אלה מועד לתשלום שכרם, הרי שלהוראת סעיף 13 לחוק וכפועל יוצא מכך לתקנות אין כל רלוונטיות. אם כי הוראות התקנות כמו גם יתר הסעיפים הנוגעים למועד תשלום השכר יסייעו לנו בפירוש סעיף 10 לחוק.

הקיים חוזה עבודה הקובע "מועד אחר" לתשלום?

1. משסעיף 10 לחוק הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו יש לבחון אם בין האוניברסיטה ובין עוזרי המחקר בשעות קיים "חוזה עבודה" שקובע מועד אחר לתשלום, כך שברירת המחדל הקבועה בסעיף (תשלום לאחר מחצית החודש או לגבי מי שהועסק כל החודש - בתום החודש אם שולמו מקדמות) תחשב כמי ששונתה בהסכמה. שאם לא כן, ממילא טיעונה של האוניברסיטה לא יוכל לעמוד.
2. בחינת שאלה זו מחייבת התייחסות לשתי שאלות משנה: הראשונה, האם כטענת הארגון כתבי המינוי אינם מהווים "חוזה עבודה"; אם כן, מתעוררת השאלה השניה – מה תוכנו של אותו חוזה והאם נקבע בו "מועד אחר" לתשלום השכר.
3. אשר לשאלת המשנה הראשונה – מקובלת עלינו טענת האוניברסיטה כי כתב המינוי מהווה חוזה עבודה, ולו כמשמעו בסעיף 10 לחוק.

כתב המינוי מפרט הוראות שונות חלקן מחוייבות מכוח חוק הודעה לעובד ותקנות הודעה לעובד. אמנם בסופו מצוינת הוראה, כמתחייב מתקנות הודעה לעובד, כי "הודעה זו אינה הסכם עבודה, אלא הודעת המעביד בדבר עיקר תנאי העבודה...". אולם, משנמצא שהעובד מאשר בחתימתו שקרא את כתב המינוי וללא הסתייגות נחשב הוא כמסכים לאמור בו. משכך מתקיימות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, בדבר הצעה וקיבול המשתכללים לכדי הסכם (סעיף 1 לחוק). הדעת נותנת כי ההוראה שנכתבת לפי תקנות הודעה לעובד נועדה לציין כי ההודעה אינה ממצה את כלל תנאי ההתקשרות עם העובד. כך או כך, את שאלת פשר ומשמעות ההוראה הנ"ל המתחייבת מכוח תקנות הודעה לעובד נותיר לעת מצוא. די בכך, שלענייננו ניתן לראות בכתב המינוי משום "חוזה עבודה" כמשמעו בסעיף 10 לחוק.

1. אשר לשאלת המשנה השניה – לכאורה, נראה שאין בכתב המינוי הוראה מספקת הנוגעת לשינוי מועד תשלום השכר. יחד עם זאת, נוכח מסקנתנו כי ממילא הולן שכרם של עוזרי המחקר בשעות, גם בהנחה שיש הוראה מספקת, אין צורך שנקבע מסמרות בשאלה זו ונסתפק בהצבעה על קשיים שראוי להם כי יתוקנו. ונסביר:

ההוראה הרלוונטית היחידה בכתב המינוי אליה מפנה האוניברסיטה היא הוראת סעיף 1 שבו נקבע כך: "חודש עבודה לעובד ארעי הוא מ- 19 לחודש עד 18 בחודש שלאחריו".

מבחינה לשונית, אין בהוראה זו - המגדירה "חודש" באופן שונה מהאופן בו מוגדר חודש בחוק הפרשנות – בהכרח משום קביעת מועד אחר לתשלום השכר. ודאי לא קביעה מפורשת שכזו. שכן, מבחינה לשונית אין כל מניעה לקרוא לתוך הוראה זו, בהנחה כי ניתן להגדיר חודש באופן שונה, את הוראת סעיף 10 בדבר תשלום כל מחצית חודש או לגבי מי שהועסק כל החודש - בתום החודש אם שולמו מקדמות. בעניין גרינברג נקבע כי קביעת מועד אחר לתשלום כפי האמור בסעיף 10 לחוק, חייבת להיות מפורשת וברורה. וכך נקבע בסוגיה זו:

"המחוקק התיר אמנם בסעיף 10 לחרוג מהוראות החוק אולם, זאת במפורש, בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה. לאמור, על החריג להיות מפורש ולהאמר בלשון ברורה וחד משמעית." (הדגשה הוספה – א.א.)

יחד עם זאת, בפירוש חוזה בכלל וחוזה עבודה בפרט, הלשון אינה עומדת לבדה וניתן להעניק לה משמעות גם בשים לב לאופן התנהגותם של הצדדים. ובנוסף, חוזה עבודה יכול ויעשה בהתנהגות. לאור אלה, לא מן הנמנע כי ניתן לראות בהוראה זו בתוספת ההתנהלות רבת השנים משום הסכמה ל"מועד אחר" ב"חוזה העבודה". כך או כך, אין צורך שנקבע מסמרות. אם כי רצוי שלעתיד לבוא כתבי המינוי יהיו מפורשים יותר.

1. לאור האמור נניח כי בכתבי המינוי קיימת הוראה בדבר "מועד אחר" לתשלום השכר ועתה נפנה לפירוש סעיף 10.

"מועד אחר" לפי סעיף 10

1. האוניברסיטה טוענת כי סעיף 10 מאפשר לשני הצדדים להסכים על "מועד אחר" לתשלום השכר, יהיה אשר יהיה המועד. קבלת הפירוש לו טוענת האוניברסיטה עלולה להוביל לתוצאה לפיה המעסיק והעובד יסכימו למשל, כי השכר השעתי או השכר לפי יתר החלופות של הסעיף – יומי, שבועי או לפי כמות התוצרת (סוגי עובדים אלה יכונה יחד לצורך הנוחות – שכיר יום), ישולם כעבור חודשיים ממועד ביצוע העבודה. תוצאה זו היא תוצאה קשה, בהיותה טומנת בחובה אפשרות ניצול מצוקתו של עובד, והיא ממחישה את הקושי הטמון בפירוש סעיף 10 באופן לו טוענת האוניברסיטה. דומה שלא צריך להכביר מילים על כך שפירוש מילולי שכזה לסעיף 10 לחוק אינו מתיישב עם יתר הוראות החוק בעניין מועדי תשלום שכר ומנוגד לתכליתו של החוק. עיון בהוראות סעיפים 9 ו- 11 לחוק מעלה כי החוק נועד לקבוע "מגבלת זמן" לתשלום השכר. בפתח הצעת החוק נאמר כך:

"החוק המוצע מטרתו להעניק הגנה מקיפה לשכר עבודה, על מנת להבטיח כי השכר

ישולם לעובד במועדו ובמלואו, פרט לניכויים מותרים."

קשה להלום פירוש שתוצאתו פתיחת פתח לתשלום שכר באופן שישלול כל הגנה מן העובד בעניין מועד קבלת שכרו ובאופן שאינו מתיישב עם העיקרון המנחה העולה מסעיפי החוק הנוגעים למועד תשלום השכר.

בעניין גרינברג נדון מועד תשלום השכר למורים מחליפים שקיבלו את שכרם לפי שעות. תקנון שירות עובדי הוראה קבע כי שכרם ישולם במשכורת החודש שלאחר החודש בו בצעו את עבודתם. בית דין זה, מפי הנשיא סטיב אדלר, קבע כי הוראה זו לוקה בחוסר סבירות באשר היא אינה מתיישבת עם הוראות החוק ותכליתו להבטיח את תשלום השכר בסמוך לאחר העבודה. בית דין זה הוסיף וקבע, בהתייחס לטענת המדינה לפיה "צרכים תפעוליים" חייבו תשלום שכר במועד האמור, כי "התרופה המתבקשת למינהל משרד החינוך המתקשה לבצע את תשלומי שכרם של המורים המחליפים במועד קצר יותר, הנו שיפור המינהל ולא המשך הפגיעה בעובדיו, ...".

1. מנגד, קבלת טענת הארגון לפיה האפשרות לקבוע "מועד אחר" תהא רלוונטית רק להקדמת מועד תשלום השכר ביחס למועדי התשלום הקבועים בסעיף 10, הגם שיתכן והיא אפשרית לפי לשון הסעיף, מובילה לתוצאה מוקשית גם היא - חיוב מעסיקים לשלם שכר לשכיר יום המועסק בחלק מהחודש בתום מחצית החודש או לשלם לו שכר פעמיים בחודש (מקדמות ובסוף החודש), מטיל על המעסיקים נטל תפעולי לא קטן. זאת ועוד, בהעדר שוני מהותי ורלוונטי לעניין מועד התשלום בין שכיר יום ובין עובד חודשי נראה כי פירוש זה מעורר קושי. ודאי משמציאות החיים של היום מלמדת כי שכרו של שכיר היום במקומות עבודה רבים משולם אחת לחודש בדומה לאופן תשלומו לעובד חודשי.
2. על רקע האמור נראה לנו כי את הוראת סעיף 10 יש לפרש כך שבהעדר הסכמה על "מועד אחר", את שכרו של שכיר היום יש לשלם לפי המועדים הקבועים בסעיף 10 – בתום מחצית חודש לשכיר יום שעבד בחלק מהחודש או בתום החודש לשכיר יום שעבד במשך כל החודש וקיבל מקדמות. ואילו במקרה של הסכמה על מועד אחר בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה, ישולם השכר ב"מועד אחר" שהוסכם עליו, ובלבד שמועד זה אינו מנוגד לתכליתו ולהגיונו של החוק. לטעמינו בהיקש ממכלול ההוראות הרלוונטיות של החוק, ה"מועד האחר" עליו רשאים המעסיק והעובד להסכים במפורש אינו יכול לעלות על תום החודש במהלכו בוצעה העבודה. הסכמה של שכיר היום שעבד בחלק מהחודש לקבל את השכר בתום החודש מתיישבת עם הוראת סעיף 12 לחוק, והסכמה של שכיר יום שעבד כל החודש לקבל את שכרו בתום החודש, גם ללא קבלת מקדמות, מתיישבת עם הכלל שנקבע בסעיף 9 לגבי עובד חודשי.

חודש – מה הפירוש?

1. אחרון אחרון, נדרש לטענת האוניברסיטה כי את המונח חודש הקבוע בסעיף 10 לחוק ניתן לפרש כמכוון לאו דווקא לחודש קלנדארי, כקבוע בסעיף 3 לחוק הפרשנות.
2. תחילה יאמר, שגם אם צודקת האוניברסיטה בטענתה. הרי שבמקרה שכזה "תום החודש" הוא יום 18 לחודש, ואת השכר צריך לשלם תוך תשעה ימים. וככל שהוא משולם מיום 28 לחודש ואילך ממילא הוא משולם תוך כדי הלנת שכר.
3. לגופה של שאלה יאמרו הדברים הבאים:
4. הארגון הפנה לסעיף 3 לחוק הפרשנות בכל הנוגע למשמעות הדיבור "חודש". למען הדיוק נציין כי סעיף 1 לחוק הפרשנות קובע כך:

"חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה; אולם על מלים וביטויים למעט 'חטא', 'עוון' ו'פשע', שבחיקוקים והוראות מינהל שניתנו לפני תחילת חוק זה לא יחול סעיף 3 אלא יוסיפו לחול ההגדרות שבסעיף 1 לפקודת הפרשנות." (הדגשה הוספה – א.א.)

כיוון שהחוק (חוק הגנת השכר) חוקק לפני חוק הפרשנות, הרי שלאור הסיפא של סעיף 1 לחוק הפרשנות מילים וביטויים בחוק מתפרשים לפי הקבוע בפקודת הפרשנות.

1. סעיף 1 לפקודת הפרשנות קובע כי:

"בפקודה זו, ובכל חיקוק שהוא בר-תוקף כיום, ובכל חיקוק שיינתן מכאן ואילך, יתפרשו כל מלה וניב שבסעיף זה כאמור בצדם להלן:

.....

'שנה' ו'חודש' – למנין הלוח הגריגוריאני;

..."

דהיינו, לפי סעיף 1 לפקודת הפרשנות את המונח "חודש" שבסעיף 10 לחוק (וביתר הוראותיו) יש לפרש לפי הלוח הגריגוריאני, דהיינו מה- 1 בחודש ועד לסופו של אותו חודש. נציין כי פקודת הפרשנות לא כוללת את ההוראה המופיעה ברישא לסעיף 1 לחוק הפרשנות לפיה חוק הפרשנות לא יחול, בין היתר, "... אם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה".

1. כך או כך, על פני הדברים דומה כי מבחינת תכלית החוק את המונח "חודש" שבסעיף 10 לחוק יש לפרש לפי הלוח. שכן, בצורה שכזו התקבולים של השכר מנותבים למועדים בהם חלים (ודאי במועד שבו חוקק החוק) חיובים כספיים ברגיל.
2. לאור האמור, את המונח "חודש" בסעיף 10 לחוק יש לפרש לפי הלוח הגריגוריאני, דהיינו מה- 1 בחודש הקלנדארי ועד לסופו של אותו חודש.
3. במקרה של הסכמה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה על "מועד אחר", אין מניעה כי החודש שבסופו ישולם השכר יוגדר בדרך אחרת. למשל מיום 19 לחודש ועד ל- 18 לחודש העוקב או מיום 22 לחודש ועד ל- 21 לחודש העוקב. בכל מקרה, משהוסכם תום החודש בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, הרי ש"המועד הקובע" כמשמעו בסעיף 1 לחוק, יהא היום התשיעי שלאחר תום החודש המוסכם כאמור. שכר שלא שולם עד אז יחשב לשכר מולן.

מן הכלל אל הפרט

1. גם אם נקבל את טענת האוניברסיטה כי הוסכם עם עוזרי המחקר בשעות על תשלום השכר בעד התקופה שמיום 18 לחודש הקודם ועד ל- 19 לחודש שלפני החודש הקודם, הרי שהאוניברסיטה נמצאת משלמת שכר לאחר "המועד הקובע". קרי, לאחר שחלפו תשעה ימים מתום החודש המוסכם (כל 18 לחודש).
2. אנו ערים לכך שהתנהלות האוניברסיטה יסודה באילוצים, אך כפי שנפסק בעניין גרינברג – התרופה לקושי זה אינה עיכוב בתשלום השכר לשכיר היום, אלא חתירה לשיפור המינהל.
3. לאור המקובץ אנו נענים לבקשת הארגון ומצהירים כי במועד בו משולם השכר לעוזרי המחקר לפי שעות שכרם כבר מולן ומועד זה אינו תואם את הוראות סעיף 10 לחוק.
4. נדגיש כי הארגון לא ביקש סעד אופרטיבי אחר, ונכון עשה. נזכיר כי במקרה דומה, בעניין גרינברג, בוטלו פיצויי הלנת השכר נוכח העובדה כי מדובר בפרקטיקה שנהגה שנים רבות ונוכח הטעות שבדין מצד המדינה תוך שנקצבה תקופה של כחצי שנה, ממתן פסק דינו של בית דין זה, להתארגנות הכרוכה בשינוי נוהלי העבודה והתאמתם להוראות החוק. כאמור בשלב זה אין לנו צורך להידרש להיבט האופרטיבי, וככל שיתעורר הוא יבחן בנסיבותיו.

סוף דבר

1. ערעור האוניברסיטה נדחה והיא תפעל בהתאם לאמור בסעיף 25 לעיל.
2. ערעור הארגון מתקבל ומוצהר כאמור בסעיף 55 לעיל.
3. בשים לב למהותו של ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ח (24 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. בהתאם להחלטה מיום 27.3.18 הוחלף הרכב בית הדין כך שתחת נציג הציבור מר מיכה ינון אשר ישב בדין מונה נציג הציבור מר אמנון גדעון. ↑

2. ע"ע (ארצי) 1112/02 תמר הלפמן גרינברג – מדינת ישראל, (8.10.03) (להלן – עניין גרינברג). ↑

3. דב"ע (ארצי) לא/5-2 יוסף כהן - עיריית ירושלים, פד"ע ג 169 (1971); דב"ע (ארצי) לד/10-2 דני שמני - יעקב גירון, פד"ע ה 361 (1974). ↑

4. עד לתיקון 16 לחוק (ס"ח תשמ"ה בעמ' 210), פרק הזמן שלאחריו נחשב השכר כמולן היה 15 ימים. ↑