1. לפניי בקשה מטעם הנתבעים 3, 4, ו- 5 (להלן: "המבקשים") נגד המשיבים (התובעים), לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ו/או לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או למחוק את התביעה על הסף בהיותה טורדנית ו/או קנטרנית (להלן: "הבקשה").
2. עסקינן בתביעה שהגישו התובעים למתן פסק דין הצהרתי לפיו יבוטל הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 25.11.13, בבית המשפט לענייני משפחה בקריות במסגרת תיק מס' 46321-11-13 (להלן: "פסק הדין מיום 25.11.13").
3. התובעים הינם תושבי כפר דיר אל אסד, בעלי הזכויות בחלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 58, בגוש 18819 מאדמות דיר אל אסד (להלן: "המקרקעין"). הנתבעים הינם הבעלים במשותף של המקרקעין ביחד עם התובעים, כל אחד לפי חלקו הרשום בלשכת רישום המקרקעין ו/או על פי זכויות שרכש.

טענות המבקשים:

1. ב"כ המבקשים ציין בבקשה כי המשיבים 1-9 (התובעים) וכן המבקשים והמשיבים 10- 14 בבקשה זו (הנתבעים 1, 2, 6, 7, ו- 8) היו צדדים להליכים שהתנהלו בבית משפט לענייני משפחה בקריות בתיקים המאוחדים תמ"ש 5960/03 ותמ"ש 11850/05 (להלן: "תיקי התמ"ש") שעניינם פירוק השיתוף בחלקה 58 הנ"ל ובחלקה צמודה לה – חלקה 34, בגוש 18820. לטענתו, פסק הדין שניתן בתיקים הנ"ל מיום 9.1.11 מחייב את התובעים ומהווה מעשה בית דין בין המבקשים לבין התובעים והמשיבים 10-14 בעניין פירוק שיתוף חלקה 58 (להלן: "פסק הדין מיום 9.1.11"). לעמדתו - פסק דין זה הנו סופי וחלוט משלא הוגש עליו ערעור על ידי מי מהצדדים בתיק.
2. לטענת המבקשים, בהתאם לפסק הדין מיום 9.1.11, קיבלו התובעים את זכויותיהם מתוך שתי החלקות הנ"ל, ונהגו בחלקיהם מנהג בעלים ואף מכרו חלק גדול מהחלק שלהם שבחלקה 34 לצדדי ג', וכך גם חלק מהחלקים שלהם בחלקה 58.
3. המבקשים טענו כי פסק הדין מיום 9.1.11, ופסק הדין המשלים שניתן ביום 28.11.13 (אשר נתן תוקף של פסק דין להודעה על שינוי בהסכם פשרה ולתוכניות חלוקה שהוגשו) מהווים פסק דין סופי, חלוט ומעשה בית דין. ב"כ המבקשים הוסיף וטען, שהערת האזהרה אודות פסקי הדין מיום 9.1.11 ומיום 28.11.13 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת ביום 14.1.14, והודעה על כך נשלחה לכל הבעלים של חלקה 58.
4. פסקי הדין הנ"ל הפכו למעשה בית דין עת לא הוגש עליהם ערעור או כל בקשה אחרת לביטולם במועדים הקבועים בחוק. לעמדת המבקשים התביעה מוגשת כשש שנים לאחר מתן פסק הדין מיום 9.1.11 וכשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין מיום 28.11.13.
5. בחודש יולי 2014 הגיש המשיב 14 (נתבע 8) תביעה חדשה נגד התובעים, לפירוק השיתוף בחלקה 58, בבית משפט השלום בקריות במסגרת ת.א. 22754-07-14. אולם, תביעה זו נדחתה על הסף בפסק דין מיום 22.10.15 מחמת מעשה בית דין המחייב בין היתר גם את התובעים שהיו צדדים בה . עוד צוין בבקשה כי ערעור על פסק הדין מיום 22.10.15 שהגיש המשיב 14 (נתבע 8) לבית המשפט המחוזי – נדחה בהחלטה מיום 7.6.16.
6. לאחר מתן פסק הדין ביום 22.10.15, הגיש המשיב 14 (נתבע 8) בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 28.11.13 כאשר בבקשתו נטען שאין זהות בין בעלי הדין להסכם שגובש וכי ההסכם אינו נושא את חתימתם כל בעלי הדין, אלא שהוא חתום על ידי שני עו"ד שייצגו חלק מהצדדים. המשיב 14 (נתבע 8) טען כי ההודעה על הסכם הפשרה הוגשה לאחר חלוף זמן רב, לאחר שתיקי התמ"ש נסגרו, וכי בית המשפט אשר נתן תוקף להסכם זה היה נעדר סמכות עניינית, מאחר והוראות ההסכם מותירה חלק מבעלי הזכויות הקנייניות ללא זכויות. המשיב 14 (נתבע 8) טען כי לאחר מתן פסק הדין מיום 9.1.11, ובטרם ניתן תוקף לפסק הדין מיום 28.11.13, הוא הגיש הודעה בתיק, בה הוא הודיע כי הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות. אולם, לשיטתו, פסק הדין מיום 28.11.13 ניתן מבלי שתינתן כל התייחסות להודעתו כאמור. עוד טען המשיב 14 (נתבע 8) כי התוכניות שהוגשו על ידי הצדדים אינם עולים בקנה אחד עם תוכנית איחוד וחלוקה שמספרה ג/16049 אשר פורסמה ברשומות ביום 12.3.13.
7. בית המשפט דחה בקשה זו בהחלטתו מיום 5.4.16 בה קבע, בין היתר, כי מדובר בבקשה שניתנה לאחר שנתן המשיב 14 (נתבע 8) את הסכמתו לכל חלוקה אשר תתקבל על ידי הצדדים בהסכמה. בית המשפט הוסיף כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב של מספר שנים לאחר מתן פסק הדין, ללא כל הסבר המתקבל על הדעת. כן כי סיכויי ההגנה של המשיב 14 (נתבע 8) הנם נמוכים. בית המשפט קבע בהחלטתו הנ"ל כי לא התרשם שאכן היה סוג של מחטף או התנהגות בחוסר תום לב מטעם שני עו"ד החתומים על הסכם הפשרה, כנטען מפי המשיב 14 (נתבע 8).
8. בחלוף כשש שנים לאחר מתן פסק הדין מיום 9.1.11, ובחלוף כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין מיום 28.11.13, הגישו התובעים את תביעתם מושא תיק זה. בתביעתם דנן חזרו התובעים והסתמכו על הטענות אשר העלה המשיב 14 (נתבע 8) בבקשתו לביטול פסק הדין מיום 28.11.13, ואף העתיקו חלק מהם כאשר טענות אלו כבר נדונו בהם מקודם, והן נדחו על ידי בית המשפט השלום בקריות, בית המשפט המחוזי וכן בית המשפט לענייני משפחה בקריות.
9. התובעים היו צד להליכים בתיקים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, ידעו על פסק הדין מיום 9.1.11 בזמן אמת ו/או סמוך לאחר מתן פסק הדין ו/או סמוך לאחר רישום הערת האזהרה אודות פסק הדין ו/או כאשר הוגשה נגדם (ונגד המבקשים) תביעה על ידי המשיב 14 (נתבע 8) בחודש יולי 2014 בת.א. 22754-07-14. על כן, היה באפשרות התובעים להגיש בקשה לביטול פסק הדין או לערער עליו לערכאה המתאימה תוך המועדים הקבועים בחוק, אולם הם לא עשו כך. לפיכך, פסק הדין הפך לחלוט ולאין מקום להורות על ביטולו. המבקשים טענו כי התובעים זומנו לדיונים שהתקיימו בתיקים שהתנהלו בפני בית המשפט לענייני משפחה, אולם הם בחרו לא להגיש כתבי הגנה מטעמם.
10. לסיכום - המבקשים טענו כי אין לתובעים כל עילה בתביעתם דנן למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול פסק הדין ותוכניות החלוקה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 28.11.13 ובית המשפט נדרש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

תגובת המשיבים:

1. המשיבים (התובעים) חזרו בתגובתם על הנטען מטעמם בכתב התביעה. לגרסתם - בדיונים שהתנהלו בתיקים בבתי המשפט לענייני משפחה, עת ניתן פסק הדין מיום 9.1.11, הופיעו באי כוח חלק מהצדדים בלבד, ולא היה ייצוג הולם לבעלי הדין האחרים. המשיבים טענו כי היה מחטף בכך שניתנה החלטה מבלי לשתף שאר בעלי הדין בגיבוש ההסכמה. לטענתם, פסק הדין מיום 9.1.11 היה פסק דין מותנה בביצוע פעולות מסוימות, ומשלא קוים התנאי ולא הוגשה כל תוכנית חלוקה במועד שנקבע, אין לראות בו כפסק דין ואין הוא מהווה מעשה בי-דין.
2. פסק הדין מיום 28.11.13 ניתן במסגרת תיק חדש שנפתח לאחר שחלף זמן רב ולאחר שהתיקים בבית המשפט לענייני משפחה נסגרו. פסק דין הנ"ל ניתן מבלי להתייחס להעדר הסכמה והעדר חתימות יתר השותפים במק רקעין, וללא שימת לב לכך כי חלק מבעלי הדין בתיקים שהתנהלו לפני בית המשפט לענייני משפחה אינם כבר בחיים וכי יורשיהם לא צורפו לתיק החדש (46321-11-13) ומבלי שניתנה זכות תגובה מתאימה לצד שכנגד. חלק מהיורשים ביצעו עסקאות מכר והעבירו חלק מזכויותיהם לצדדי ג'. קיים פגם מהותי בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 28.11.13, ובעקבותיו נגרם לתובעים נזק בלתי הפיך. לטענתם, בית המשפט שנתן את פסק הדין מיום 28.11.13, הנו נעדר סמכות עניינית לאשר את פסק הדין מאחר ותיקי בית המשפט לענייני משפחה נסגרו, ובית המשפט כבר סיים את מלאכתו בהם.

דיון והכרעה:

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי בתאריך 9.1.11 אישר בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ערן נווה) הסכם פשרה אשר גובש בין בעלי הזכויות במקרקעין דאז לחלוקת השימוש במקרקעין. הסכם הפשרה אושר במסגרת שני תיקי תמ"ש 5960/03 ותמ"ש 11850/05 אשר אוחדו.
2. לצורך השלמת פסק הדין הנ"ל, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תשריט חלוקה חתום על ידם לחלקות 58 ו- 34, תוך פרק זמן קצוב, ביחס לכל אחת מן החלקות על מנת שבית המשפט ייתן לתוכנית תוקף של פסק דין. במהלך שנת 2013 הוגשה בקשה לאישור הסדר הפשרה ותשריט חלוקה אשר נפתחה בהליך חדש שמספרו 46321-11-13. פסק דין זה הסדיר את שאלת פירוק השיתוף בין הצדדים והבעלים בשתי החלקות מושא ההסכם. ביום 28.11.13, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ותוכניות החלוקה המוסכמות שהוגשו על ידי הצדדים, אשר היו חתומות בידי שני עורכי הדין שייצגו את הצדדים בתיק המאוחד. הסכם הפשרה אושר לפי שיקול דעת בית המשפט על פי הנימוקים אשר הובאו בבקשה.
3. עיון במסמכים שהוצגו לפניי מלמד כי בתאריך 14.1.14 נרשמה הערת אזהרה בפנקסי רישום המקרקעין אודות אישור הסכם הפשרה, המתייחסת לכל הבעלים, ובכללם, בעלי הזכויות הבאים בנעליהם ויורשיהם – קרי הם מחייבים הצדדים להליך שלפניי.
4. המשיבים בחור לא להגיש ערעור על פסקי הדי הנ"ל, או לחילופין כל בקשה אחרת לביטולם, לרבות הליך לביטול הערת האזהרה שנרשמה בפנקסי המקרקעין.
5. טענות דומות לטענות המועלות בתביעה שלפניי הועלו במסגרת תביעה שהוגשה על ידי מר ופיק חוראני (הנתבע 8) אשר נדחתה בפסק דין מנומק ביום 22.10.15 על ידי סגן נשיא בית המשפט השלום בקריות (כב' השופט ערן נווה) במסגרת תיק 22754-07-14. ערעור הוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק 25411-01-16 והערעור נדחה בהסכמת המערער. משכך, לא מצאתי מקום לשוב ולהרחיב בטענות המועלות על ידי המשיבים שכן הדברים הוכרעו במספר החלטות ופסקי דין. אישור הסדר הפשרה אושר בפסק דין, לא הוגש ערעור על פסק הדין ובהתאם, ומשלא הובאו נימוקים המצדיקים זאת, אינני רואה כל מקום להורות על ביטולו.
6. אציין כי המשיבים טענו לפניי כי פסק הדין מיום 28.11.13 גרם להם נזק בלתי הפיך. טענות אלה הועלו בעלמא, ללא אסמכתאות באשר לנזקים אשר נגרמו להם ומבלי שצורפה חוות דעת תכנונית מתאימה התומכת בטיעוניהם. עיון בתשריט החלוקה שאושר על ידי בית המשפט ביום 28.11.13 מלמד כי המדובר בחלוקה כללית שיצרה 5 תתי חלקות, על פניו לפי הבעלים הרשומים בחלקה דאז. ככל שחל שינוי במצב הזכויות בתתי החלקות, ובמצב התכנוני בחלקה אשר מצדיק זאת על פי דין, הרי כי לא נחסמה בפני בעלי הזכויות הנ"ל לפעול להגשת כל תוכנית או לביצוע כל פעולה למימוש זכויותיהם על פי האפשריות העומדות לרשותם בהוראות הדין.
7. לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשה לסילוק התובענה על הסף ומורה על דחיית התביעה.
8. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים ושכר טרחת עו"ד (שני המרכיבים ביחד) בסך 7000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ח, 04 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.