1. לפני עתירה כנגד החלטת המשיבה להטיל על העותרת היטל שצ"פ (שטחים ציבוריים פתוחים) בסכום כולל של 15,663,422 ₪ בגין עבודות שצ"פ שבוצעו ברובע 1 וברובע 2 בהם ממוקמים נכסים שבבעלות העותרת, זאת מכוח חוק עזר לחיפה (שטחים ציבוריים פתוחים) תשע"ג – 2013. (להלן- "חוק השצ"פ" )

דרישות התשלום בגין החלקות שבבעלות העותרת בחוף שמן התקבלו אצל העותרת בתאריך 24.12.15 ודרישת התשלום בגין חוות המיכלים שבבעלות העותרת, באזור קריית חיים התקבלה אצל העותרת בתאריך 2.3.16.

אין טענה מטעם המשיבה באשר למועד הגשת העתירה, וזאת לאחר שהעותרת ציינה בעתירתה כי קיבלה אורכה להגשתה מטעם ב"כ המשיבה. הצדדים אף הסכימו בסופו של יום לכך שהעתירה מצוייה בסמכות בית משפט לעניינים מנהליים.

2. העותרת הינה חברה ממשלתית - חברת התשתית הלאומית של משק האנרגיה בישראל (100% בבעלות המדינה) העותרת נוסדה בשנת 1959.

העותרת הינה בעלת זכויות במקרקעין הידועים כחלקות 37-41, 48-49 ו- 52 בגוש 10876 (להלן: "החלקות שבחוף שמן"), וכן בעלת זכויות במקרקעין בחלקות 1 ו-2 בגוש 11568 (להלן: "חוות המיכלים"). חלקות אלה מצויות בתחומה המוניציפלי של עיריית חיפה.

אין חולק כי התוכנית החלה על מתחם חוות המיכלים, שהינה תכנית משנת 1938, לא כללה הוראה בדבר חיוב בדמי השתתפות באשר לפיתוח שטחים ציבורים. העותרת אף אינה טוענת כי בעת בניית מתחם חוות המיכלים, שולמו דמי השתתפות של פיתוח שצ"פ.

בהודעות החיוב שנשלחו לעותרת צוינו פרטי הנכסים, החלטת מהנדס העיר מתאריך 22.10.14, בנוגע לשצפי"ם, העבודות להקמת שצ"פ שבוצעו ברבעים בהם מצויים הנכסים, ופירוט שטחי הקרקע שלגביהם מוטל החיוב .

השצפ"ים באזור חוות המיכלים ברובע 1, הינם שצ"פ 121-17, שצ"פ 131-16 ושצ"פ 131-39.

שצ"פ 121-17 בוצע ברח' דגניה הממוקם בסמיכות לחוות המיכלים (הצדדים חלוקים ביניהם האם מדובר ב 150 מ' או בכמה מאות מטרים מחוות המיכלים). שצ"פ זה כולל סככות, מתקנים, צמחיה, שבילים, ריצוף ותאורה.

שצ"פ 131-16 כולל מתקני משחק לילדים, גידור, גינון, שבילים, ריצוף רחבות ותאורה.

שצ"פ 131-39 הינו מתקן ספורט בגוש 11579 חלקה 1 בקריית חיים, שגם לגביו קבע המהנדס שהוא אמור לשמש את הנכסים המצויים ברובע 1. לטענת המשיבה, המדובר בפארק ספורט במרחק של כ- 800 מטר מחוות המיכלים.

השצפי"ם באזור החלקות שבחוף שמן, הינם שצ"פ 223/13 שבוצע בשנת 2015 ברובע 2, לטענת המשיבה בסמיכות לחלקות העותרת בחוף שמן, ובנוסף לכך בוצע שצ"פ נוסף ברובע 2 – שצ"פ 221/04.

שצ"פ 223/13 הינו נטיעות עצים ומשטחים.

שצ"פ 221/04 הינו מדשאות ומשטחים מרוצפים.

בהתייחס לשני שצפי"ם אלה, קבע המהנדס שהם ישמשו את הנכסים שברובע 2.

טענות הצדדים בתמצית

טיעוני העותרת

3. העותרת טוענת כי במסגרת הדיון לאישור חוק העזר הדן בהיטל שצ"פ, הוצגו מצגים על פיהם החיובים מכוח חוק העזר החדש, שהינו חוק מ- 2013, לא יוטלו על מבנים קיימים אלא רק על בנייה חדשה, וזאת בהתייחס לדבריו של היועץ המשפטי של המשיבה, עו"ד רשף חן במעמד ישיבת מליאת המועצה של המשיבה בתאריך 6.11.12. לטענתה, על בסיס מצג זה, אישרו חברי מליאת המועצה את נוסח החוק.

לטענת העותרת, המבנים והקרקע בחוף שמן ובחוות המיכלים שבגינם הוטל עליה החיוב בהיטל שצ"פ, קיימים עשרות שנים ולאור המצג שהוצג לפני מליאת המועצה, בטרם אושר החוק, יש לבטל החיוב בהיטל שהוטל על הנכסים.

עוד ובנוסף טענה העותרת, כי ספק רב אם המשיבה פועלת להטלת חיוב היטל שצ"פ על מבני מגורים ותיקים ברחבי העיר, לרבות מבנים בסמיכות לשטחי השצ"פ.

4. העותרת טענה כי תחשיב השצ"פ אינו בתוקף, שכן אישור משרד הפנים מוגבל ל- 4 שנים ולא ניתן מכוחו להטיל היטלים בשנת 2016.

כמו כן טוענת העותרת, כי לא קיימת זיקת הנאה ישירה בין החלקות שבחוף שמן וחוות המיכלים לבין אותם "שצפי"ם" שבגינם הוצאו דרישות התשלום, דהיינו, אותם שצפי"ם אינם מיועדים לשמש את נכסי העותרת הנ"ל.

העותרת אף טענה כי מיקום חוות המיכלים ברובע 1 שהינו רובע מגורים של אזור קריית חיים, ולא ברובע 2 שהינו רובע מפרץ חיפה, הינו מיקום שגוי. שכן, מפעלי התעשייה ממוקמים ברובע 2.

העותרת טענה כי לחוות המיכלים אשר מוקמה ברובע 1 במקום ברובע 2 אין כל צורך שימוש או זיקה בשצ"פ שברובע 1 ולאורך השנים עד שנת 2008, חוות המיכלים היתה חלק מרובע 2 ורק בשנת 2008 היא הוכנסה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לתוך רובע 1.

5. טענה נוספת של העותרת הינה כי יש הצדקה לחייב בהיטל שצ"פ רק נכסים בנויים ולא קרקע שלא בנוי עליה דבר, ובהתייחס לחלקות בחוף שמן, המדובר בקרקע בלבד.

כמו כן טענה העותרת, כי נפלו פגמים בפרסום רשימת השצפי"ם ורכישת הנכסים שלהם זיקה לכל שצ"פ ושצ"פ.

החלטת המהנדס בעניין הזיקה בין נכסים לבין שצפי"ם, לא פורסמה, לטענת העותרת, באחד משלושת העיתונים היומיים הנפוצים שנקבעו על ידי שר הפנים, בהחלטתו מ- 30.4.14, ולכן לא התקיימו התנאים המקדימים בהתאם לחוק על מנת לחייבה בהיטל שצ"פ.

בנוסף לפגמים בפרסום, טענה העותרת כי נפלו פגמים בתחשיב הכלכלי עליו מבוסס חוק העזר לחיפה (שצ"פ) ולכן יש לבטל החוק ולהחזירו לדיון במליאה וכפועל יוצא מכך, לבטל דרישות תשלום המבוססות עליו.

העותרת צירפה חוות דעת מטעמה בעניין הפגמים שנפלו בתחשיב, על בסיסו נקבעו תעריפי חוק השצ"פ.

6. העותרת טענה כי לו היתה נכס מגורים ותיק, היא לא היתה מחויבת בהיטל שצ"פ וכי חייבו אותה בהיטל שצ"פ בסכום גבוה בשל היותה "כיס עמוק".

7. בחלק מהמקרקעין שחויבו בהיטל שצ"פ רשומות הערות על היות הקרקע מיועדת להפקעה ויש לקזז מהחיובים את כל השטחים המיועדים להפקעה או שהופקעו בפועל.

תשובת המשיבה

8. באשר לטענה כי רק בנייה חדשה אמורה להיות מחויבת בהיטל שצ"פ, טענה המשיבה כי העותרת מתעלמת מלשונו הברורה של חוק העזר.

המשיבה הבהירה כי בעבר , בטרם כניסתו לתוקף של חוק השצ"פ ,חויבו נכסים שהתבקש לגביהם היתר בנייה בדמי השתתפות, מכוח הוראות שהיו בתב"ע, ושהתייחסו לחיוב בגין פיתוח גנים ציבוריים. לטענת המשיבה, בהקשר לכך נאמרו דברי היועץ המשפטי לעירייה על כך שהחיוב יחול בעיקר על בנייה חדשה, שכן בניינים שכבר חויבו בדמי השתתפות, לא יחויבו פעם נוספת.

המשיבה טענה כי יש לעיין במלוא דבריו של היועץ המשפטי לעירייה כמו גם בנוסח החוק ודברי ההסבר כפי שהובאו לעיונם של חברי מועצת העיר, בטרם הצביעו על החוק, וממכלול הדברים ונוסח החוק, עולה בבירור כי הוא אמור לחול על כל הנכסים בעיר, למעט נכס ותיק שבהתייחס אליו שולמו בעבר דמי פיתוח שצ"פ.

המשיבה טענה כי העותרת לא שילמה עבור חוות המיכלים ועבור החלקות בחוף שמן דמי פיתוח בעבר ובנסיבות אלה, עליה לשלם כיום, משהוקם שצ"פ בסמוך לנכסים אלה.

9. באשר לתחשיב, טענה המשיבה כי בסעיף 15 לחוק השצ"פ נקבע שתוקף התחשיב הינו עד 1.6.17, וכי הגורם המוסמך לקבוע את תקופת תוקפו של התחשיב הינו משרד הפנים ולא חברה פרטית שמייעצת למשרד הפנים.

עוד הדגישה המשיבה כי חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/16 קובע שעל הרשות המקומית לבחון תחשיב אחת ל- 5 שנים, כך ש- 5 שנים מאז חודש מאי 2012, שהינו המועד בו אושר התחשיב, חולפות בחודש מאי 2017.

מכל מקום, הבהירה המשיבה, כי המועד הרלוונטי לבחינת היות התחשיב בתוקף הינו מועד התגבשות עילת החיוב, דהיינו, המועד בו החלו עבודות הקמת השצ"פ.

10. באשר לטענות שעניינן סיווג לרבעים - הרי אין נפקות מבחינת תעריף החיוב בין רובע 1 לרובע 2, ובשני הרבעים בוצעו עבודות הקמת שצ"פ, כך שלא ברור מדוע סבורה העותרת כי לו היתה מסווגת חוות המיכלים ברובע 2, היא היתה פטורה מהיטל שצ"פ.

באשר לחיוב שטח קרקע בלא בניין, הפנתה המשיבה להגדרת נכס בסעיף 269 לפקודת העיריות וכן להוראות חוק השצ"פ הקובע כי גם קרקע בלא בנייה עליה מחוייבת בשצ"פ.

בכל הקשור לשטחי החיוב, הדגישה המשיבה את ההבדלים בין החיוב לצורכי ארנונה לבין החיוב לעניין שצ"פ, כאשר החיוב בארנונה הינו בגין קרקע תפוסה שנעשה בה שימוש, והחיוב בהיטלי פיתוח ובהם היטלי שצ"פ הינו בגין כל שטח הקרקע, ללא קשר לשאלת השימוש.

11. באשר לטענות שמתייחסות להעדר פרסום בעיתונות, נטען על ידי המשיבה כי החלטת המהנדס פורסמה בארבעה עיתונים ארציים ומקומיים, לרבות פרסום בשפה הערבית, וכי מכל מקום, אי פרסום בעיתון לא מביא לביטול החיוב, שכן ממילא לתושבים אין שיקול דעת בנוגע לביצוע העבודות על ידי העירייה.

בכל הקשור לשטחים שהופקעו, נטען כי המדובר ברצועה זניחה ברוחב 10 מטר לצורך מעבר צינורות נפט של העותרת, כאשר ההפקעה הינה של מדינת ישראל – משרד האוצר ולא של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה ועל כן אין מקום להפחית את השטח המופקע מסך השטחים המחויבים בהיטל שצ"פ.

המשיבה הפנתה להוראות חוק השצ"פ על פיהן שטח המיועד להפקעה, הכוונה להפקעה שהוועדה המקומית מודיעה כי בכוונתה לבצע, וכן טענה שהעותרת נמנעה מלפרט את זהות המפקיע ואת גודל השטח המופקע.

12. בכל הקשור לטענות בדבר ליקויים בתחשיב ולחוות דעת המומחה מטעם העותרת מר בוכניק, השיבה המשיבה כי המדובר בתחשיב שאושר בשנת 2012 על ידי שר הפנים, והמדובר בתקיפת סבירות תעריפי החיוב שאושרו, וזו מסורה לסמכות בג"ץ.

מכל מקום, הדגישה המשיבה כי רק במקרים נדירים מתערב בית המשפט בתעריפי חיוב, וכי תעריפי החיוב בהיטל שצ"פ אצלה נמוכים מתעריפים בערים אחרות ,שלגביהן אישר אותו מומחה שנתן חוות דעת לעותרת את שיעור התעריפים.

המשיבה צירפה את חוות דעת המומחה מטעמה מר ראובן פרדס.

13. המשיבה ציינה והביאה דוגמאות לחיוב בהיטלי שצ"פ ששלחה גם לגבי נכסים אחרים ותיקים שלא שילמו בעבר דמי השתתפות בהיטלי פיתוח, והפנתה בעניין זה לנספח 41 לתשובה לעתירה.

המשיבה אף התייחסה ספציפית לאותו הסכם פשרה אליו הגיעה עם רכבת ישראל בעת"מ 5262-09-16, וציינה כי דווקא הסכם פשרה זה יש בו כדי להצביע על חיוב נכסים וותיקים בהיטל שצ"פ ,והפשרה בעניין הרכבת התייחסה לטיעון משפטי שעניינו חיוב שטח קרקע של מסילת ברזל בהיטל שצ"פ, כך שהמדובר בשיקול שאינו רלוונטי לענייננו בכל הנוגע לפשרה שם.

בנוסף לכך, טענה המשיבה, כי בהתאם לפסיקה, גם אם נטענת על ידי העותרת טענה שמשמעותה חיוב בררני, הדרך אינה ביטול החיוב המעוגן בחוק, אלא חיוב הנכסים הנוספים שטרם חויבו, דהיינו, אין המדובר בביטול חיוב שנעשה כחוק, אלא בצורך לחייב את אותם אלה שהיו אמורים להיות מחויבים בהתאם לחוק ולא חויבו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית בהתאם לחוק עזר לחיפה (שטחים ציבוריים פתוחים) תשע"ג – 2013

14. סעיפים 249(8) ו-249(9) לפקודת העיריות (נוסח חדש), דנים בסמכות העירייה בכל הקשור בגנים ציבוריים לשימוש הציבור ובנטיעת עצים.

סעיפים 250 ו- 251 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מסמיכים את מועצת העיר להתקין חוקי עזר שבאמצעותם מוסדר עניין תשלום האגרות וההיטלים הנחוצים לעירייה לביצוע פעילותה, ומכוח סעיפים אלה, התקינה המשיבה את חוק עזר לחיפה (שטחים ציבוריים פתוחים), תשע"ג – 2013 (להלן: "חוק השצ"פ").

15. בחוק השצ"פ הגדרות שונות שלחלקן נפנה בהמשך בכל הקשור לטענות שהועלו על ידי העותרת. מכל מקום, להלן תפורטנה מספר הגדרות בסיסיות:

"'נכס' - כהגדרת 'נכסים' בסעיף 269 לפקודה, לרבות דרכי מעבר שאינן ציבוריות.

"'שטח ציבורי פתוח או שצ"פ - שטח המיועד לשמש כשטח ציבורי פתוח שכונתי או רובעי הכולל בין השאר מדשאות או משטחים מרוצפים או משטחים סלולים או קירות ומדרגות או מתקני הצללה או מתקני נופש או מתקני ספורט או מתקני בידור או ריהוט גן או פרגולות או מתקני משחק או נטיעות או שבילים או גני שעשועים או מסלולי הליכה ואופניים וכיוצא באלה, ולרבות כיכר עירונית ומעבר;

(...)

'שטח ציבורי פתוח שכונתי או רובעי'– שטח המיועד על פי תכנית מתאר כשטח ציבורי פתוח והמיועד, לפי קביעת המהנדס, לשמש את הנכסים המצויים בשכונה או ברובע שבו הוא ממוקם; החליט המהנדס על קביעת שצ"פ שכונתי או רובעי תונח החלטתו במשרד העירייה ותהיה פתוחה לעיון הציבור; הודעה על החלטת המהנדס תפורסם בעיתונות בדרך הקבועה בסעיף 1א לחוק התכנון;

'שטח ציבורי פתוח המיועד לשמש את הנכס' - שטח ציבורי פתוח שהמהנדס קבע כי הוא המיועד לשמש את הנכס".

16. הוראות סעיפים 2, 3(א), ו- 4(א) ו-(ב) לחוק הינם כדלקמן:

"2 היטל שטחים ציבוריים פתוחים נועד למימון הוצאות העירייה בשל הקמת שטחים ציבוריים פתוחים שכונתיים או רובעיים, בשטח העירייה, או קנייתם, בלא זיקה לעלות של הקמתם או קנייתם של שטחים ציבוריים פתוחים המשמשים את הנכס נשוא החיוב דווקא.

3 (א) היטל שטחים ציבוריים פתוחים יוטל על בעל נכס אשר השטח הציבורי מיועד לשמש אותו בהתקיים אחד מאלה:

(1) תחילת עבודות להקמת שטח ציבורי פתוח המיועד לשמש את הנכס;

(2) אישור בנייה חדשה בנכס ובלבד שבמועד דרישת התשלום קיים שטח ציבורי פתוח המשמש את הנכס, או שהתחילו לבצע עבודות להקמת שטח ציבורי פתוח המיועד לשמש את הנכס;

(3) בנייה חורגת ובלבד שבמועד דרישת התשלום קיים שטח ציבורי פתוח המשמש את הנכס או שהתחילו לבצע עבודות להקמת שטח ציבורי פתוח המיועד לשמש את הנכס.

(ב) היטל שעילתו בנייה חדשה בנכס או בנייה חורגת ישולם גם אם בוצעו עבודות להקמת שטח ציבורי פתוח המיועד לשמש את הנכס לפני תחילת חוק עזר זה.

4. (א) היטל שצ"פ יחושב לפי שטח הקרקע בנכס ושטחו של הבניין שבו, וסכומו של ההיטל יהיה הסכום המתקבל ממכפלת שטח הקרקע ושטח הבניין שבנכס בתעריפי ההיטל שבתוספת הראשונה.

(ב) שולמו בעד נכס בשל פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים דמי פיתוח, לא יכללו שטח הקרקע ושטח הבניין שנבנה סמוך למועד תשלום דמי הפיתוח במניין השטחים לפי סעיף קטן (א), לצורך חישוב ההיטל לפי חוק עזר זה (...)".

17. בעבר, לפני שנת 2013 נגבו דמי השתתפות בפיתוח שטחים ציבוריים פתוחים, בעת הקמת הנכסים מכוח תוכניות בניין עיר, כאשר התוכניות קבעו שבעלי הנכסים בתחום תוכנית בניין העיר יחוייבו בפיתוח גנים ציבוריים פתוחים. שיטה זו של דמי השתתפות, אשר חלה גם בעניינים נוספים (כגון: סלילה, תיעול וכדו'), שונתה לשיטת ההיטל, שהיא השיטה הקיימת כיום.

בספרו של עופר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח, כרך א' [מהדורה שלישית] (1998) הוסברה שיטת ההיטל, כך שהמדובר בשיטה שבמסגרתה נלקחים בחשבון כל מרכיבי עלויות המערכת וכלל ההוצאות של הרשות המקומית בגין אותה תשתית (בענייננו – פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים), וכאשר שיטה זו מנתקת את זיקת המימון בין התשלום המשולם על ידי החייב לבין העלות הריאלית של התשתית הספציפית שמשמשת את החייב, או שגובלת בנכסו.

עניין זה אף הוסבר בפסק דינה של כב' השופטת חיות בע"א 1711/02 ו- 2062/02 ארגון הקבלנים והבונים חולון נ' עיריית חולון ואח' (2.6.04), באופן הבא:

"מתוקף הסמכויות שהוקנו לה בדין, רשאית רשות מקומית לגייס משאבים כספיים למימון פעולות הפיתוח אותן היא מבצעת באמצעות הטלת תשלומי חובה (...) שיטת החיוב העיקרית על פיה נוהגות הרשויות המקומיות היא שיטת ההיטל... בניגוד לשיטת "דמי השתתפות" שנהגה בעבר, מבוססת שיטת ההיטל על חישוב כלל העלויות הצפויות לגבי סוג התשתית הרלוונטית בתחומי הרשות המקומית, ואין היא מקיימת זיקה של מימון בין שיעור ההיטל לבין העלות המידית של התשתית הספציפית (...).

לצורך יישומה של שיטת ההיטל שומה, איפוא, על הרשות המקומית לערוך תחשיב המושתת על הערכות הצופות פני עתיד והמתייחסות בין היתר, על עלות העבודות הרלוונטיות ועל היקפן (...) התחשיב מהווה איפוא מרכיב מרכזי וחשוב בתהליך קביעת ההיטלים והאגרות וממילא הוא נושא משקל מהותי בעת שנבחנת סבירותם שלה ההיטל או האגרה שנקבעו".

בהמשך הוסבר כי הרעיון המרכזי המונח בבסיס ההיטל הינו הבאה בחשבון של מכלול העלויות בהתייחס למכלול העבודות הצפויות להתבצע בעתיד, כמו גם הרעיון כי שיטת ההיטל קובעת אמת מידה אחידה ופשוטה ליישום.

בענייננו, התבססה המשיבה על תחשיב של המהנדס מר ראובן פרדס, אשר אף נתן תשובותיו לבקשה למתן פרטים נוספים ששלחה העותרת למשיבה במכתב מתאריך 20.9.16, תוך שהסביר את שנתבקש, לרבות את היות התחשיב מתייחס ולוקח בחשבון הן בנייה קיימת והן בנייה עתידית.

בעניין ארגון הקבלנים והבונים, קיימת התייחסות לכך שיש להקפיד על עריכת תחשיבים ראויים, שישקלו את כל השיקולים הרלוונטיים, אלא ששם כל הצדדים הסכימו כי נפלה בתחשיב המקורי טעות אריתמטית, ובכזו בית המשפט התערב, תוך שהוא ציין ככלל ימנע בית המשפט מלהתערב בשיקול דעת או בהחלטות הרשות , כאשר המדובר בהחלטה הנופלת במתחם הסבירות וכאשר אין טעות מהותית היורדת לשורשו של עניין.

בהתייחס לאותם מקרים בהם המחלוקת בין הצדדים נגעה לצורת החישוב הראוייה של מרכיבים שונים שעל פיהם נבנה התחשיב וככל שהסברי העירייה לתחשיב מניחים את הדעת ובית המשפט אינו סבור כי התחשיב חורג ממתחם, הרי אין מקום להתערב בו.

18. כאמור לעיל, אין צורך בזיקה פיזית בין הנכס המחויב בהיטל לבין העבודות המבוצעות בגינן מחוייב הנכס בהיטל, ומידת הזיקה הנדרשת הינה זיקה רופפת כאשר מהות הזיקה בענייננו, מעוגנת בלשון חוק העזר הקובע כי, היטל שצ"פ יוטל על בעל נכס שהשטח הציבורי מיועד לשמש אותו, כאשר מתקיימים אחד מהאירועים המפורטים בסעיף 3(א) לחוק.

ומי הוא אותו בעל נכס שהשטח הציבורי מיועד לשמש אותו?

הגדרת מונח זה בחוק, כפי שפורט לעיל, הינה כי המדובר בשטח ציבורי פתוח שהמהנדס קבע כי הוא מיועד לשמש את הנכס.

אשר על כן, אין המדובר בבדיקה בפועל האם בעל הנכס או מי מטעמו, משתמשים בשצ"פ שהמשיבה פיתחה, אלא האם המהנדס קבע כי השצ"פ אותו מפתחת העירייה, מיועד לשמש את הנכס הרלוונטי.

היטל השצ"פ בדומה גם להיטל התיעול, אינו דורש שהשצ"פ יהא גובל או צמוד לנכס ממנו נגבה התשלום.

עוד נציין כי בגדר ייעוד לשימוש, נלקח בחשבון גם הנאה מהנוף, היבטים הקשורים לאיכות הסביבה בקיומם של עצים, ולא רק השאלה – האם בעל נכס מסויים מתנדנד בנדנדה או יושב על ספסל במדשאה.

בכל הקשור לכך שדרוש שהסכומים שיגבו יחושבו וישמשו לתכלית שלשמה הם נגבו, דהיינו להקמת שצ"פ ולא להעשרת קופת העירייה, הרי בענייננו, אין מחלוקת כי אכן הוקמו שצפ"ים ברבעים הרלוונטיים לנכסיה של העותרת, בעלויות לא מבוטלות.

מהות השצ"פ והרציונל העומד מאחורי הצורך בשטחים אלה

19. בספרו של שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות [כרך ב' – מהדורה שלישית] בעמ' 782, הוסבר הצורך בשטחים ציבוריים פתוחים, הן בהתייחס לתכלית "ירוקה" שעניינה גנים, גינות וחורשות, הן בהתייחס לגני משחקים ופינות משחק והן בהתייחס למגרשי ספורט, למגרשי חנייה ולאתרי פינוי פסולת.

במשך השנים קבעו מוסדות התכנון כללים ונורמות באשר להיקף הנדרש של שטחים ירוקים ציבוריים, לפי מפתח של שכונות ורובעים, כאשר הצורך התעורר גם בכל הקשור להיבטים של איכות הסביבה, ובהקשר לכך הוזכרו מספר עתירות של עמותת אדם טבע ודין הפועלת להטמעת ערכים הקשורים בשמירת הסביבה, הנוף ואיכות החיים.

הצורך בשטח ציבורי פתוח אינו רק בהתייחס לגני-ילדים אלא גם בהתייחס לריאות ירוקות, וליצירת שטחי נוי, המהווים בין היתר איזורי חיץ בין איזורים תעשייתיים לאיזורי מגורים.

בהתאם לנוהל השצ"פ שפורסם על ידי משרד הפנים, אומץ מודל תחשיבי לגבי שצ"פ, הדומה לאופן בו נקבעים תעריפי ההיטלים האחרים והעקרונות בחוקי השצ"פ דומים ברשויות המקומיות השונות (עיין עמ' 792-794 לספרו הנ"ל של שפיר).

20. לטענת המשיבה מטרת השצ"פ כפי שהיא מופיעה גם בחוברת "הנחיות של משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון והמשרד להגנת הסביבה" הדנה בשטחים ציבוריים בערים (נספח 13 לתשובה), הינה בין היתר להוות ריאות ירוקות, לשמש חיץ בין איזורי מגורים לבין שימושי קרקע היוצרים זיהום, כגון איזורי תעשייה, לשמר מי-נגר ולשמר ערכי טבע ומורשת.

המשיבה אף טענה כי מכלי הנפט של העותרת הממוקמים בקריית חיים הינם מיכלים שנפלטים מהם חומרים אורגניים נדיפים שמצריכים נקיטת אמצעים על מנת להגן על הקהל באיזור.

שטחי השצ"פ שבוצעו ברח' דגניה בקריית חיים ממוקמים בסמיכות לחוות המיכלים של העותרת.

זיקת ההנאה בין נכסי העותרת לבין השצפי"ם, הינה זיקה של איזון נזקים סביבתיים, קיום ריאות ירוקות בסמוך לנכסי העותרת, ושיפור הנוף בסמוך למקום העבודה.

אין צורך בהכרח כי עובדי העותרת ירדו מדי הפסקת אוכל לשבת בשצ"פ וטענת העותרת כי עובדיה אינם אמורים להשתמש בנדנדות ובמגלשות בשצ"פ וכי יש הצדקה לחייבה בהיטל שצ"פ רק כאשר יהיה מדובר בפארק בתוך אזור תעשייה, דהיינו בפארק בסמוך ממש לנכסיה ואשר ישמש את עובדיה, לישיבה בו, אינה עולה בקנה אחד עם מטרות חוקי השצ"פ.

גם לשון החוק אינה תומכת בגישת העותרת שכן החוק נוקט באירועים המצדיקים הטלת היטל השצ"פ על בעל נכס שהשטח הציבורי מיועד לשמש אותו ומגדיר שטח ציבורי כזה כ"שטח ציבורי פתוח שהמהנדס קבע כי הוא מיועד לשמש את הנכס".

לא נקבע כי צריכה להיות זיקת הנאה ישירה להוכחת שימוש בפועל שעושה בעל הנכס בשצ"פ. לעניין זה, גם אם יוטל היטל שצ"פ על בית מגורים שהמהנדס קבע הוא מיועד לשמש את הנכס, כאשר השצ"פ יהיה גן משחקים לילדים ובנכס יתגורר אדם מבוגר שאינו עושה כלל שימוש בשצ"פ, לא יהא בכך כדי לפטור אותו מתשלום היטל השצ"פ.

בהקשר לכך קיימת התייחסות בספרו הנ"ל של שפיר כי

"טיבה העמום של זיקת ההנאה, בפרט במערכות הפתוחות – תיעול ושצ"פ, מחייב הכרזה מקצועית באשר להתקיימות הזיקה. לשם כך הוסמך במרבית חוקי העזר מהנדס הרשות המקומית לקבוע את התקיימותה ואת העמידה בה. משום כך מהנדס הרשות מחויב לקבוע את אזורי האיסוף במערכת התיעול וכן את זיקת של השצ"פ לנכס מושא החיוב" (שם, עמ' 280).

ובהמשך:

"זיקת ההנאה הנדרשת לצורך התגבשותו של החיוב בהיטל מתמצית אפוא בעצם הפוטנציאל של נכס ליהנות משירותי המערכת בלא תלות בהיקפם ובזהותם של אותם רכיבים מתוכה שישמשו אותו בפועל" (שם, עמ' 282 רישא).

על האמור לעיל, נוסיף, כי הנאת העותרת ועובדיה מהשצ"פ אינה נמדדת אך ורק בשאלה האם הם יושבים באותו שצ"פ במהלך הפסקת הצהריים ומשלשצ"פ מטרות נוספות, לרבות מטרות נופיות, יצירת ריאות ירוקות, חיץ ממטרדים וכדומה, הרי מטרות אלה בוודאי קיימות בהקשר לשצפ"ים שבאותם רבעים בהם מצויים נכסי העותרת, מה גם שלא נבחנת ההנאה הקונקרטית בהתייחס להיטל שצ"פ.

יתר על הצריך לענייננו, נציין כי אם בעתיד תקום במתחם חוות המיכלים שכונת מגורים בהתאם לתוכנית המתאר חפ/2000, הרי השצפ"ים המוקמים בסמוך לחוות המיכלים וודאי יתרמו לערך הנכס לאחר פינוי חוות המיכלים.

תחולת חוק השצ"פ על נכסים קיימים

21. העותרת טוענת כי חוק השצ"פ אינו אמור לחול על בניינים או נכסים קיימים אלא רק על בנייה חדשה, ולטענתה, זהו המצג שהציג היועץ המשפטי של המשיבה לפני מועצת עיריית חיפה, בטרם אושר חוק העזר בעניין השצ"פ.

טענה זו של העותרת אין לקבל, שכן לשון החוק קובעת בבירור בסעיף 4(ב), כי רק כאשר שולמו בעבר בעד נכס דמי פיתוח, הרי השטח שעבורו שולמו דמי פיתוח, יהיה פטור מהיטל שצ"פ לפי חוק העזר.

המשמעות הינה, כי רק נכסים קיימים ששולמו עבורם בעבר דמי פיתוח, יהיו פטורים ולא כלל הנכסים הקיימים, גם אם מרבית הנכסים הקיימים יהיו פטורים בפועל, מהטעם שחוייבו בעבר בדמי השתתפות עבור פיתוח שטחים ציבוריים.

חברי מועצת העיר קיבלו את נוסח החוק המוצע עליו הצביעו בצירוף דברי הסבר.

המשיבה הפנתה לחוות דעת בעניין הטלת היטלי שצ"פ שממנה עולה שאין מקום להפעיל את היטל השצ"פ רק על בנייה חדשה ויש להטיל היטל שצ"פ גם על שכונות קיימות בעת שמוקם באותה שכונה שטח ציבורי פתוח חדש וזאת על מנת למנוע אפליה (נספח 34 לתשובה לעתירה).

המשיבה הסבירה כי דברי היועץ המשפטי של העירייה בדבר תחולת ההיטל על בנייה חדשה, מתייחסים לכך שמרבית הנכסים הקיימים כבר חויבו בעבר בדמי השתתפות עבור פיתוח שטחים ציבוריים, וכן ציינה כי יש לקרוא את מכלול האמור באותו דיון לפני מליאת המועצה ולא רק קטע אחד מהדיון, וזאת במצורף לנוסח החוק ודברי ההסבר שהומצאו לחברי המועצה.

אין מקום להורות על ביטול חוק העזר שפורסם ברשומות ושלגביו קיימת חזקת תקינות או לקבוע כי החוק לא יחול על נכסים קיימים באופן כללי ובלא לבחון האם נכסים אלה שילמו בעבר דמי פיתוח, רק בשל דברים חלקיים שנאמרו בפרוטוקול, ושניתנים להבנה כמתייחסים לאותם נכסים ששילמו בעבר דמי פיתוח, ובמיוחד כאשר נוסח החוק ודברי ההסבר נמסרו לחברי מליאת המועצה בטרם הצביעו על החוק.

ככלל הדיון בחוק השצ"פ היה קצר ובתחילתו הסביר היועמ"ש לעירייה את מנגנון החיוב בעבר בהשוואה למנגנון החיוב בשיטת ההיטלים, אשר על פיו מבוסס חוק השצ"פ, ולא ברור מהפרוטוקול על איזו שאלה ספציפית ענה היועמ"ש לעירייה בהתייחס לאותן אמירות בעמ' 101-102 לפרוטוקול, כאשר קודם לכן, הסביר בעמ' 100 את המנגנון לחיוב וכאשר לפני חברי מועצת העיר עמדו נוסח החוק המוצע במדוייק, כמו גם דברי ההסבר.

נציין כי לא ראינו מפרוטוקול מליאת המועצה, המתייחס להצבעה על אישור חוק השצ"פ, כי מי מחברי המועצה הפנה שאלה ספציפית המתייחסת לסעיף 4(ב) לחוק העזר, או כי הופנתה שאלה המתייחסת לנכסים של מסחר או תעשייה, ולא ניתן להסיק מהפרוטוקול שתשובת היועמ"ש לעירייה סתרה את האמור בחוק .

אינני סבורה כי על סמך משפט של היועמ"ש לעירייה שלא ניתן לדעת בהתייחס לאיזה שאלה ספציפית נאמר, יש מקום להורות על ביטול החיוב.

22. גם מתחשיב חוק השצ"פ לחיפה שאושר על ידי משרד הפנים, עולה מפורשות כי התחשיב לקח בחשבון הן בנייה חדשה והן בנייה עתידית כאשר בעמ' 4 סעיף 5 לתחשיב (נספח 12 לתשובה לעתירה) נאמר:

"החיוב יוטל לעת בנייה חדשה או תוספת בנייה בנכס או בתחילת הקמת של שצ"פ – לנכסים שבעבר לא חויבו בהיטל. החיוב מותנה בקיומו של שצ"פ שיש לבעל הנכס זיקת הנאה ישירה אליו, בין אם השצ"פ הוקם לפני הבנייה או תוספת הבנייה ובין לאחריו. על פי חוק העזר, הגדרת אזורי ההנאה (...) תעשה על ידי מהנדס העיר (...)".

יתר על כן, גם בתשובות עורך התחשיב מר ראובן פרדס ל"בקשה לפרטים נוספים" ששלחה העותרת לעיריית חיפה, תשובות מתאריך 25.9.16, הוא ציין מפורשות: "הובאו בחשבון הן בנייה קימת והן בנייה עתידית".

על כל האמור לעיל, נציין כי אין גם סיבה להפלות בין נכסים חדשים לנכסים ישנים שלא שילמו בעבר דמי פיתוח והפלייה כזו יש בה כדי לפגוע בעקרון השוויון, כפי שאף עולה מחוות דעת מתאריך 30.11.09 בנוגע להטלת היטל שצ"פ ברשויות מקומיות, הקובעת שאין מקום לאשר חוקי עזר המחייבים היטל שצ"פ על בנייה חדשה בלבד, כאשר מוקם שצ"פ חדש בשכונה שבה קיימים גם נכסים ישנים שלא שילמו בעבר היטל שצ"פ (עיין: נספח 34 לתשובה לעתירה).

תחולת חוק שצ"פ גם על קרקע ולא רק על מבנים

23. חוק השצ"פ מפנה להגדרת "נכסים" בסעיף 269 לפקודת העיריות, כאשר נוסח הגדרת נכסים הינו כדלקמן:

"בניינים וקרקעות שבתחום העירייה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוב".

עולה בבירור כי חוק השצ"פ חל גם על קרקעות ובתוספת לחוק גם קיים תעריף שונה בהתאם לסעיף 4 לחוק על שטח קרקע ותעריף שונה לשטח בניין.

עוד ובנוסף נציין כי קיים סעיף ספציפי בחוק השצ"פ – סעיף 10 המתייחס ל"אדמה" וקובע כי לא יוטל היטל שצ"פ על אדמה חקלאית, אלא רק לאחר שקיים שינוי ייעוד לגבי אדמה כזו בתוכנית.

חוק השצ"פ חל על כל נכס לרבות נכס מסחרי ותעשייתי, כך שגם על נכסי העותרת חלות הוראות חוק השצ"פ, בהתאם לנכסים הקיימים בעת אירוע המס המגבש את החיוב כמפורט בסעיף 3 לחוק השצ"פ.

גם בנוהל משרד הפנים העוסק בהכנת חוקי עזר לעניין היטלי שצ"פ, נקבע היטל השצ"פ יוטל הן על שטח קרקע והן על בנייה או תוספות בנייה (סעיף 3 לנוהל).

דווקא חיוב הקרקע, גם אם אינה בנויה, יש בו כדי להצביע על העדר צורך בהנאה ישירה ועכשווית של בעל הנכס מהשצ"פ, כאשר החיוב בהיטל שצ"פ חל גם לגבי חלקות קרקע פנויות בהתאם להגדרת המונח "נכסים" שבפקודת העיריות. והכל בהתאם לעקרונות שיטת ההיטל.

תוקפו של התחשיב שעמד בבסיס חוק העזר

24. העותרת טענה כי התחשיב לא היה בתוקף בעת הטלת החיוב על נכסיה, אולם גם לטענה זו לא מצאנו בסיס.

טענותיה של העותרת מתבססות על מכתבה של החברה הפרטית הבודקת עבור משרד הפנים את תחשיבי חוקי העזר, מכתב בו נכתב כי תוקף התחשיב הינו ל- 4 שנים.

משרד הפנים אשר אישר את חוק העזר, קבע כי תוקף התחשיב הינו עד 1.6.17 כאשר סעיף 15 לחוק השצ"פ קובע כי: "מיום ז' בסיוון התשע"ז (1 ביוני 2017), הטלת היטל לפי חוק עזר זה, טעונה אישור של מועצת העירייה ושל שר הפנים או מי מטעמו".

קביעה זו נעשתה על מנת להבטיח קיומה של בדיקה מחודשת של התעריפים ושל התחשיב.

יתר על כן, בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/16, יש לבחון תחשיב אחת ל- 5 שנים, ובענייננו, המדובר בתחשיב שאושר במאי 2012, כך שיש לבוחנו פעם נוספת במאי 2017, והמועד הרלוונטי הינו בתוך 5 שנים מיום אישורו וכניסתו לתוקף, ומועד היווצרות החיוב בכל הקשור לביצוע עבודות השצ"פ, חל במהלך אותן 5 שנים (העבודות החלו בשנת 2015).

הפגם הנטען בהתייחס לפרסום בעיתונות

25. בחוק השצ"פ מוגדר שטח ציבורי פתוח שכונתי או רובעי, כפי שציטטנו לעיל, תוך קביעה כי החלטת המהנדס על קביעת שצ"פ שכונתי או רובעי תונח במשרדי העיריה ותהיה פתוחה לעיון הציבור וכן תפורסם בציבור בדרך הקבועה בהתאם לחוק התכנון והבנייה.

26. המשיבה פרסמה ב"גלובס" את החלטת מהנדס העיר בתאריך 5.1.15 ולאחר מכן הפרסום בוצע גם בעיתון "דה מרקר".

לטענת העותרת היה צורך לפרסם בשני עיתונים יומיים בשפה העברית כשלפחות אחד מהם הוא עיתון נפוץ והמשיבה לא עשתה כן.

פרסומים נוספים בעיתון "ישראל היום", ב"לוח הבטוח" ובעיתון "א-סנארה" בשפה הערבית בוצעו רק בתאריכים: 15.4.16, 8.8.16.

העותרת אף טוענת כי המהנדס לא הכין רשימת שצפי"ם מפורטת בכל הקשור לנכסים הספציפיים שאותם כל שצ"פ ושצ"פ אמור לשמש ובנסיבות אלה, עולה מהפרסום כפי שבוצע, כי די בכך שבוצע שצ"פ ברובע מסויים על מנת לחייב מכוחו את כל הנכסים הקיימים ברובע זה.

27 צודקת העותרת כי לא בוצעו במועד מלוא הפרסומים הנדרשים של החלטת המהנדס באשר לרשימת השטחים הציבוריים הפתוחים וזהות הנכסים אותם משמשים שטחים אלה ברובעים המפורטים ברשימה, שכן לפני המועד שבו נשלחו דרישות התשלום לעותרת, בוצע פרסום אחד בעיתון יומי בשפה העברית.

לאחר משלוח דרישות התשלום, ועוד בטרם הוגשה העתירה לבית המשפט בחודש 6/16, בוצעו פרסומים נוספים בחודש 4/16 ולאחר הגשת העתירה בוצעו פרסומים נוספים גם בעיתון מקומי, גם בעיתון יומי נפוץ – "ישראל היום" וגם בעיתון בשפה הערבית.

יחד עם זאת, המדובר בפגם שאין בו כדי לבטל את החיוב בהיטל שצ"פ. לעניין זה, עיין והשווה לע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת גן בע"מ, פד נו(5) 15.

28. העותרת טוענת כי לו היה מתבצע פרסום כדין, היא היתה יכולה להתנגד לעצם הקמת השצ"פ או לשיוכו של השצ"פ לרובע ספציפי בו היא נכללת.

אינני סבורה כי לעותרת עומדת הזכות להתנגד לעצם הקמת השצ"פ (וענייננו לא דומה להתנגדויות בענייני תכנון ובניה) ובאשר לשיוכו של השצ"פ לרובע ספציפי, לא הצביעה העותרת בעתירה שלפנינו על פגם שנפל בשיקול דעתו של המהנדס בעת שיוך השצ"פ לרובע 1 או לרובע 2,והיא אף לא תוקפת זאת בעתירה שלפני. השאלה האם נכס העותרת – חוות המיכלים אמורה להיות משויכת לרובע 1 ולרובע 2 (ואין טענה כי היא אמורה להיות משויכת לרובע אחר מאשר רובע 2), אינה בעלת נפקות במסגרת עתירה זו, משבוצעו עבודות שצ"פ בשני הרבעים.

הפרסום אמור לפרט את רשימת השצפ"ים שישמשו את הנכסים בכל רובע, ואינו אמור לכלול מפת רבעים.

בכל הקשור לטענות שהעלתה העותרת בעיקרי הטיעון בנוגע לחלוקת העיר חיפה לרבעים, טענות שלא הועלו בצורה זו בעתירה עצמה, הרי אין המדובר בפרסום הנדרש מכוח חוק השצ"פ ועובדתית מפת הרבעים הינה כפי שנקבעה ע"י הלמ"ס בשנת 2008, וצורפה כנספח 17 לתשובה לעתירה והיא אף מפורסמת, כפי שצויין בנספח 17, באתר האינטרנט של עיריית חיפה, והחלטת מהנדס העיר מתאריך 22.10.14 בהתאם לחוק השצ"פ מפרטת תחת כל רובע שמספרו בהתאם לאותה מפה – נספח 17, את רשימת נכסים המהווים שצ"פ רובעי ואשר מיועדים לשמש את כל הנכסים באותו רובע.

אשר על כן, אי הפרסום הראוי בשני עיתונים יומיים, לפני משלוח דרישת החיוב, אין בו כדי להביא לבטלות החיוב בהיטל שצ"פ, שבו חוייבה העותרת.

האם בוצע חיוב על שטחים ביתר, גם לגבי שטחים שלא היו אמורים להיות מחוייבים

29. לטענת העותרת השטחים בחוות המיכלים חוייבו באופן שאינו נכון ומעבר לכך, הן באשר לחוות המיכלים והן באשר לנכסים בחוף שמן, יש להפחית שטחי קרקע המיועדים להפקעה.

אין לקבל טענה זו של העותרת, שכן הפטור מנכסים המיועדים להפקעה, מתייחס להפקעות של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ולא מתייחס להפקעות אחרות, הכל כמפורט בהגדרה שבסעיף 1 לחוק השצ"פ.

העותרת לא צירפה הודעות הפקעה של הוועדה לתכנון ובנייה, העולות בקנה אחד עם האמור בחוק השצ"פ בכל הנוגע להפחתת שטחים המיועדים להפקעה.

הערות בנוגע להפקעה הנוגעות לחלקה 1 בגוש 11568, אין עניינן הפקעה של וועדה מקומית לתכנון ובנייה חיפה, אלא הפקעה שנעשתה על ידי שר האוצר והמדובר בהפקעה של רצועת קרקע ברוחב 10 מ' לצורך מעבר צינורות דלק של העותרת עצמה.

המשיבה הפנתה לת.א. 24330-10-10 שהינו תביעה של העותרת נגד חברת יפה עוף בע"מ, אשר יש בו כדי להצביע על כך שהעותרת ידעה שהמדובר בהפקעה של רצועת קרקע ברוחב 10 מ' לטובת תשתיות נפט (באותו פסק דין היה מדובר בקו הנפט לכיוון טירת הכרמל) והעדר הפירוט בעתירה באשר למהות ההפקעות וזהות הגורם המפקיע, יש בו כדי להצביע, לטענת המשיבה, על חוסר תום לב.

גם בהתייחס להפקעות הנטענות בחלקות שבחוף שמן, נטען על ידי המשיבה, כי המדובר בתוכנית שהגישה העותרת עצמה וכללה טבלאות הקצאה וייזום, ועובדתית העותרת חויבה בהיטל שצ"פ בגין שטח קטן בהרבה ממכלול שטחה בחוף שמן (עיין סעיפים 280-283 לתשובה לעתירה). יחד עם זאת, הודתה המשיבה כי ככל שהמדובר באותם גושים וחלקות לגביהן נשלחו הודעות החיוב, הרי המדובר בהפרש של 14,636 ₪ בלבד.

אשר על כן, יש מקום להפחית סכום זה, שהמשיבה מודה כי נדרש ביתר על יסוד השטח בפועל שבבעלות העותרת, מחיובה של העותרת, גם אם אינו משמעותי לכלל החיוב, ואין מקום לחייב בסכום שגוי רק מאחר ויתכן והעותרת חייבת סכומים נוספים בגין חלקות אחרות.

נציין כי העתירה הוגשה באשר לדרישות תשלום ספציפיות, וכאשר המשיבה מודה כי בהתייחס למי מהם נפלה טעות חישובית עליה להפחית סכום זה מדרישת התשלום.

אין מקום לביצוע היקש מחיוב הארנונה באשר להיטלי השצ"פ משהמדובר בהוראות חוק שונות באשר לחיוב שטח, ומשלגבי ארנונה קיים אלמנט של שימוש בקרקע ולא קיים חיוב על קרקע בנפרד מבניין והחיוב הוא על הבניין בלבד.

לגבי היטל שצ"פ קיימת בסעיף 1 לחוק הגדרה של "שטח קרקע" שכוללת גם את הקרקע שעליה עומד בניין.

החיוב בהיטל שצ"פ באשר לנכסי העותרת מעוגן בשטח הרשום של החלקות, והעותרת לא הראתה כי נפלה טעות ברישום השטח בנסח הטאבו, או בנתוני המדידה שהועברו למשיבה, כמפורט בנספח 26 לתשובה לעתירה.

שיוך חוות המיכלים לרובע 1

30. העותרת טוענת כי חוות המיכלים שויכה לרובע 1 שהינו רובע המגורים של קריית חיים וקריית שמואל, בעוד שהשכל הישר היה מביא לשיוכה לרובע 2 שהינו הרובע התעשייתי.

ראשית נציין כי המדובר בסיווג שנעשה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008 והעותרת לא הראתה כי פנתה בפנייה כלשהי לשינוי סיווג זה מאז שנת 2008, ושנית העותרת לא הסבירה מה הנפקות כאשר החיוב בהיטל שצ"פ הינו על פי תעריף אחיד לכל הרבעים והן ברובע 1 והן ברובע 2 בוצעו עבודות שצ"פ, כך שנכסי העותרת בשני הרבעים חויבו בהיטל שצ"פ.

בנסיבות בהן לא הצביעה העותרת על נפקות קונקרטית לכך שהיו מסווגים אותה ברובע 2 במקום ברובע 1, וכאשר החיוב בהיטל שצ"פ הינו לכל הנכסים באותו רובע, בלא שנמדדת הקרבה הגיאוגרפית בין הנכס לשצ"פ המוקם, הרי המדובר בטענה שאין לה השלכה מעשית לחיובים הקונקרטיים שהוטלו על העותרת.

תחשיב חוק השצ"פ

31. העותרת העלתה טענות באשר לתעריפי חוק השצ"פ, תוך התייחסות לחוות דעת המומחה מטעמה, מר בוכניק. מאידך, התעריפים עליהם מבוסס חוק השצ"פ הינם על פי תחשיב שערך מר ראובן פרדס. בנוסף לכך נציין כי בתגובה לחוות דעתו של מר בוכניק, הגישה המשיבה תגובה וחוות דעת של מר פרדס המתייחסת לכול אותם ליקויים לכאורה בתחשיב עליו מבוסס החוק. כן השיב מר פרדס על בקשה למתן פרטים נוספים שהופנתה אליו.

בחוות דעתו התייחס מר פרדס לשיטה על פיה נערך תחשיב שעמד בבסיס תעריפי חוק השצ"פ, לשאלת המדגם, ולכך שבתחשיב יש לקחת בחשבון לא רק את התשתיות הכלולות אלא גם את אלה המתוכננות.

מר פרדס הסביר כי ביסס את תחשיב היטל השצ"פ על השטחים ששימשו בסיס לעריכת תחשיב היטל הסלילה שאושר על ידי משרד הפנים ב 2008 וכי מעת לעת, בוצעו תיקונים, עד שבשנת 2012 הובא התחשיב לאישור משרד הפנים.

הסבריו של מר פרדס לתחשיב שעמד בבסיס חוק השצ"פ הינם סבירים ולא מצאנו כי קיימת טעות מהותית או חוסר סבירות קיצונית המצדיקה התערבות בית המשפט.

תעריפי חוק העזר נבדקו ואושרו על ידי משרד הפנים בטרם בוצע הפרסום בשנת 2013 ולא שוכנענו כי קיים פגם כה מהותי שבגינו צריך בית המשפט להתערב בתחשיב חוק השצ"פ. לעניין זה, יפים הדברים שנפסקו על ידי כב' השופט סוקול בעת"מ 342/08 נמלי ישראל נ' עיריית חיפה, שם נפסק כי כאשר המדובר בתחשיב שאושר על ידי שר הפנים, בית המשפט אינו ממנה מומחים מטעמו ואינו בוחן את חישוב השטח לגבי כל מבנה, ואף אינו מכניס ראשו בין הערותיהם השונות של המומחים.

המשיבה אף טענה כי אותו מומחה מטעם העותרת שטען שצריך להפחית את תעריפי השצ"פ בחיפה, הכין בעצמו תחשיב חוקי עזר לעיריית יבנה ולעיריית עכו שתעריפיהם גבוהים מתעריף חוק השצ"פ לחיפה, כאשר יבנה ועכו הינן ערים מישוריות ועלות פיתוח השצ"פ בהן נמוכה מחיפה שהינה בעלת מבנה הררי ושיפועי.

אשר על כן, אין מקום לביטול החיוב בהיטל שצ"פ, בגין פגם בתחשיב שעמד בבסיס חוק השצ"פ.

סוף דבר

32. לאור כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות, ולא מצאנו כי נפל פגם בחיוב העותרת בהיטל שצ"פ, המצדיק את ביטול החיוב, למעט אותה הפחתה של סכום שגוי המוזכרת בסעיף 29 לפסק דין זה.

33. העותרת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 20,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.