בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עיקול שהוגשה על ידי המבקשת ביחס לרכב מסוג ב.מ.וו שנת 2015 שהוגשה בד בבד עם הליך שעניינו סעד הצהרתי.

לטענת המבקשת הרכב נרכש על ידה ועקב טעות שבהיסח הדעת, לטענתה, נרשם על שם הנתבעת 1 בתיק העיקרי שהינה בעלת מניות בחברה.

המבקתש טוענת כי נרשם עיקול על הרכב הנ"ל בגין חוב קיים של הנתבעת 1 למוסד לביטוח לאומי בשיעור של ב - 120,0000 ₪.

המבקשת עותרת במסגרת הסעד העיקרי להורות על שינוי רישום הבעלות וכן להורות כסעד זמני על עיכוב הליכי מימוש העיקול.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה והגם שלא הוגשה תגובה לא מצאתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בדין להיעתר לבקשה.

סעד זמני בהליך שעניינו המרצת פתיחה הינו סעד חריג שיינתן במשורה ובמקרים המתאימים לכך. במקרה דנן מדובר בעסקה שבוצעה לטענת התובעת כאשר היא והנתבעים 1 ו -2 נמצאים משני עברי המתרס על כל החובות המוגברות הגלומות במעמדם ככזה.

מהמסמכים שצורפו עד לשלב זה אין בידי לקבוע כיצד רישום אודות בעלות ברכב חדש ששוויו כמתואר בנספחי כתב התביעה נעשה בטעות ובהסח הדעת והדברים טעונים בדיקה במסגרת ההליך העיקרי. עוד לא הובהר כיצד רק בחלוף שנה ובסמוך לביצוע העיקול על ידי המל"ל נדרש תיקונה של הטעות הנטענת.

מנגד, לעניין חיובה של הנתבעת 1 כלפי המוסד לביטוח לאומי הוצגו מסמכים המציינים קיומו של חוב מתמשך ובשיעור משמעותי.

כמו כן לא הובהר מדוע מאזן הנוחות נוטה בשלב זה, ובכלל, לטובת התובעת ולא בוסס חשש מדוע המוסד לביטוח לאומי אם יידרש לכך, לא יוכל להשיב את הסכומים שייגבו, אם ייגבו.

לפנים משורת הדין ובהעדר תגובה של המל"ל אהיה נכונה להורות על עיכוב מימוש העיקול בכפוף להפקדת מלוא סכום החיוב למוסד לביטוח לאומי.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ולמחלקה המשפטית של המל"ל.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ו, 26 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.